עג עוגה ועמד בתוכה: כישופי הגשם של חוני המעגל

Gustave Dore, Le Juif Errant (The Wandering Jew), 1832-1883, Wikimedia Commons

Gustave Dore, Le Juif Errant (The Wandering Jew), 1832-1883, Wikimedia Commons

חוני המעגל היה אחד מן המכשפים הבודדים הידועים ביהדות הקאנונית אורתודוקסית. הוא היה מפורסם ביכולתו לעגל מעגלי קסם, להשפיע על מזג האוויר, להוריד גשם, ולחרוץ את גורל העם – לבצורת או לשובע. חוני, שחי בארץ ישראל בשלהי התקופה ההלניסטית, היה דמות טראגית.  מעשיו המופלאים, שלא היו מקובלים לחלוטין על הממסד היהודי, זיכו אותו בכבוד מסוים, אך גם בנידוי, חרם ובוז.  

חוני המעגל חי בתקופה מרתקת מבחינה דתית ומאגית. הוא נולד בסביבות 120-100 לפני הספירה, בתקופת בית חשמונאי, אשר הצליחו לסלק את היוונים-סלאוקים מארץ ישראל, ושלטו על ממלכה עצמאית. הסנהדרין פעלה באין מפריע. המשנה והתלמוד נכתבו, וההלכה היהודית החלה להתגבש. היהדות פרחה והתחזקה, אך מסביב לה המשיכו לחיות יוונים, רומאים, פניקים, ערבים-נבטים, ארמים, אדומים ופלשתים. מקדשים ומזבחות לאלוהויות סינקרטיות (כנעניות/פניקיות+יווניות) היו נפוצים מאוד, והתרבות ההלניסטית השפיעה על כל רבדי החיים. היהדות באותה תקופה לא פעלה בואקום, אלא הושפעה מן האמונות והמנהגים הסובבים אותה.

מאגיה יהודית: במיינסטרים ובשוליים

ידוע לנו מאינספור מקורות כתובים ומממצאים ארכיאולוגיים, כי מאגיה היתה חלק בלתי נפרד מן החיים הדתיים, התרבותיים והיומיומיים בעת העתיקה. בכל רחבי העולם ההלניסטי נמצאו לוחות קללה, כתבי מארה, קערות השבעה, חרסים וקלפים המכילים כשפים ולחשים, ואינספור ממצאים של שיקויים וצלמיות ששימשו לצורך השפעה רוחנית על העולם הפיזי.

גם בקרב היהודים בארץ ישראל באותה תקופה המצב לא היה שונה. מצד אחד ידוע היה האיסור המקראי אודות עיסוק בכשפים, אך נדמה, כי הוא חל רק על בני העם הפשוטים, ובעיקר, על נשים. גברים משכילים ממעמד גבוה, ובכללם תלמידי חכמים, תנאים ואמוראים – לא רק שעסקו במאגיה, אלא אף נדרשו להתמחות בה ולהעמיק בסודותיה.

Lord Frederick Leighton Faticida 1894

Lord Frederick Leighton Faticida 1894

בתלמוד הבבלי מצויין בפירוש כי חברי הסנהדרין אמורים להיות “בעלי כשפים”:

“דאמר רבי יוחנן אין מושיבים בסנהדרין אלא בעלי חכמה בעלי מראה בעלי קומה בעלי זקנה בעלי כשפים ויודעים שבעים לשון שלא תהא סנהדרין שומעת מפי התורגמן”

והרמב”ם, פוסק ההלכה המפורסם מימי הביניים, מפרש זאת ומרחיב בספרו משנה תורה:

“אין מעמידין בסנהדרין בין בגדולה בין בקטנה אלא אנשים חכמים ונבונים מופלגין בחכמת התורה בעלי דיעה מרובה יודעים קצת משאר חכמות כגון רפואות וחשבון ותקופות ומזלות ואיצטגנינות ודרכי המעוננים והקוסמים והמכשפים והבלי עבודה זרה וכיוצא באלו כדי שיהיו יודעים לדון אותם..”

שני המקורות הללו מתרצים את העיסוק בכישוף בכך ששופטים צריכים להיות בעלי השכלה רחבה, להבין בכל עניין, ולהיות מסוגלים לשפוט גם בעניינים אלו. עיון מעמיק יותר בעלילותיהם של חז”ל מגלה, שהתירוצים הללו הם בלתי מדויקים. תלמידי חכמים בתקופה ההלניסטית ובתקופה הרומית עסקו בכשפים לתועלת עצמם ולתועלת הציבור, ולא רק התעניינו במאגיה באופן אקדמי משפטי.

חוני המעגל: מכשף יהודי

חוני המעגל היה אחד מתלמידי החכמים הללו, ועל פי האגדות, הוא התמחה בסוג מסוים של מאגיה: כישופי הורדת גשם. לצורך כך הוא השתמש בטכניקות מאגיות ידועות, כגון הטלת מעגל, השבעות, וניהול משא ומתן עם כוחות עליונים.

הסיפור המפורסם ביותר אודות חוני הוא זה אשר מובא במסכת תענית במשנה:

“מעשה שאמרו לו לחוני המעגל: התפלל שירדו גשמים.  אמר להם: צאו והכניסו תנורי פסחים בשביל שלא ימוקו.  התפלל ולא ירדו גשמים. מה עשה? עג עוגה ועמד בתוכה, ואמר לפניו: רבונו של עולם, בניך שמו פניהם עלי שאני כבן בית לפניך, נשבע אני בשמך הגדול שאיני זז מכאן עד שתרחם על בניך.  התחילו גשמים מנטפין, אמר: לא כך שאלתי, אלא גשמי בורות שיחין ומערות. התחילו לירד בזעף, אמר: לא כך שאלתי, אלא גשמי רצון ברכה ונדבה. ירדו כתקנן, עד שיצאו ישראל מירושלים להר הבית מפני הגשמים. באו ואמרו לו: כשם שהתפללת עליהם שירדו, כך התפלל שילכו להן! – אמר להם: צאו וראו אם נמחית אבן הטועים. שלח לו שמעון בן שטח: אלמלא חוני אתה גוזרני עליך נידוי, אבל מה אעשה לך שאתה מתחטא לפני המקום ועושה לך רצונך, כבן שהוא מתחטא על אביו ועושה לו רצונו, ועליך הכתוב אומר ישמח אביך ואמך ותגל יולדתך.”

The Magic Circle, John William Waterhouse, 1886

The Magic Circle, John William Waterhouse, 1886

גרסאות מורחבות של הסיפור מופיעות בתלמוד, בתוספות, אצל הרמב”ם, וכן אצל פרשנים נוספים. כולן כוללות שיפוט מוסרי, תירוצים וניסיונות להצדיק את המעשה המאגי של חוני,  האסור על פי ההלכה היהודית. אבל גם מן הפרשנויות וההצדקות ניכר, כי האיסור חל על פשוטי העם, לא על גברים משכילים ובעלי מעמד.

במיוחד הסיפא של הסיפור מעניינת ופוקחת עיניים. שמעון בן שטח מצהיר כי הורדת גשמים באמצעים מאגיים הינה פשע שהעונש עליו ביהדות הוא מוות, אבל חוני פטור מעונש כזה.

שמעון בן שטח היה אחד האנשים החזקים ביותר באותה תקופה. הוא היה נשיא הסנהדרין,  סוחר כותנה עשיר, איש משכיל ומיוחס, שאחותו נשואה למלך החשמונאי אלכסנדר ינאי בכבודו ובעצמו. שמעון בן שטח היה חלק מן האליטה השלטונית, המשפטית והאקדמית. והוא גם היה צייד מכשפות.

שמעון בן שטח יכול היה להוציא את חוני להורג כדבר של מה בכך, אבל הוא בחר שלא לעשות זאת, לדבריו, מפני שחוני הוא חוני. כלומר, גבר יהודי בעל מלאכה ותלמיד חכם. מבחינת שמעון בן שטח, על אנשים כאלו, אנשים שהם “משלנו”, לא חל האיסור על עיסוק בכשפים.

מותו של חוני המעגל: אזהרה לציבור

למרות זאת, העיסוק במאגיה הוביל את חוני המעגל לסוף מר מבחינה חברתית. קיימות שתי גרסאות לגבי קיצו של מטיל המעגלים ומוריד הגשם היהודי. אחת מיתולוגית ופנטסטית מן התלמוד, ואחת ככל הנראה היסטורית מכתבי יוספוס פלביוס.

אני מביאה כאן תרגום עכשווי (מן הארמית) לסיפור מותו המיתולוגי של חוני:

אמר רבי יוחנן, כל ימיו של חוני המעגל, היה מפקפק בפסוק “שיר המעלות בשוב יהוה את שיבת ציון היינו כחולמים” (תהלים קכו, א). הלוא בלתי אפשרי לישון ולחלום במשך שבעים שנה. יום אחד הלך חוני בדרך, וראה איש אחד שנוטע עץ חרוב. שאל אותו, בעוד כמה שנים יניב העץ פירות? ענה לו האיש, בעוד שבעים שנה. אמר לו חוני, האם אתה באמת חושב שתחיה עוד שבעים שנה כדי ליהנות מפירות העץ הזה שאתה נוטע? אמר לו האיש, עולם מלא בחרובים מצאתי, כי כמו ששתלו עבורי אבותיי, כך אני שותל לבניי. ישב חוני, אכל לחם, החל להתנמנם, ונרדם. נסגרה עליו שן המערה, והוא ישן בתוכה שבעים שנה. כאשר התעורר, ראה אדם אחד מלקט חרובים. שאל אותו, האם אתה הוא זה ששתלת את העץ? ענה לו האיש, אני נכדו. אמר לו חוני, זאת אומרת שישנתי שבעים שנה! התבונן סביב וראה שלאתון שלו נולד עדר צאצאים. הלך לביתו ושאל, האם בנו של חוני בחיים? אמרו לו, בנו איננו, אבל נכדו בחיים. אמר להם, אני חוני המעגל! לא האמינו לו. הלך לבית המדרש. שמע את החכמים אומרים, ההלכה הזאת ברורה כמו בימי חוני המעגל, שהיה פותר לחכמים את כל הקושיות. אמר להם, אני הוא חוני המעגל! אבל לא האמינו לו, ולא כיבדוהו. חוני התעצב והצטער מאוד, התפלל למות, ומת. “אמר רבא, זהו שאומרים אנשים, או חברותא או מיתותא” (תלמוד בבלי, תענית, כג, א).

על פי סיפור האגדה הזה, העיסוק של חוני בכשפים הכניס אותו לצרות וגזר עליו נידוי חברתי ומוות.  הסיפור מופיע מייד לאחר ה”פטור” מעונש מוות שמוענק לחוני משמעון בן שטח, ומטרתו, כנראה, להזהיר את היהודים שלא יסתמכו על פטורים כאלו, ושייקחו בחשבון את ההשפעות של העיסוק המאגי על הבריאות הנפשית ועל החיים החברתיים של האדם.

יכולותיו המאגיות של חוני המעגל איפשרו לו לפתור סוגיה פילוסופית שהטרידה אותו: איך אפשר לישון במשך שבעים שנה. הוא נכנס למערה ושקע שם בשנת חלום צלול, טראנס, מצב תודעתי המתאפיין בניתוק מן הסביבה הפיזית והמציאות.

מצב תודעתי זה של חלומות צלולים זה מתועד היטב בכתבים מאגיים ודתיים מכל רחבי העולם. מהאורקל בדלפי ועד המיסטיקנים הנוצרים, מצמח הבלדונה באירופה ועד הפיוטה והפטריות בדרום אמריקה, מולפורגיסנאכט ועד הטקסים השמאנים בסיביר – בני אדם נוהגים “להירדם” על מנת להיכנס למצב תודעתי שמאפשר להם לראות את הדברים אחרת, לחוות חוויות שונות, וגם לפתור בעיות.

Thomas Cole, The Titan’s Goblet, 1833במיתוס התלמודי לא מפורט איך הצליח חוני להיכנס למצב של טראנס או מה הוא ראה במהלכו. מתוארות רק ההשלכות של המעשה: חוני המעגל איבד את חייו, את  משפחתו, את חבריו ואת הקריירה שלו כתוצאה מהבחירה שלו לעסוק במאגיה.

לא רק השינה המאגית היתה בעוכריו, אלא גם יכולתו להתפלל תפילות שמתגשמות. על פי המיתוס, חוני המעגל ביקש למות, ופשוט מת, במקום לנסות לחיות ואולי להתגבר על האובדן שלו.

גם סיפור מותו המתועד של חוני קשור לכשפים. על פי ההיסטוריון יוספוס פלביוס, יכולותיו המאגיות המפורסמות גרמו למותו. בספרו המפורסם, “קדמוניות היהודים”, מתאר יוספוס פלביוס את המאבקים הפנים-חשמונאיים, ואגב כך מדווח אודות מותו של מוריד גשמים אחד בשם אוניאס, הוא חוני המעגל.

על פי יוספוס פלביוס, בשלהי ימיה של שלומציון המלכה החשמונאית, השתלט בנה הצעיר אריסטובולוס על הארץ והכריז על עצמו כמלך. אחיו הבכור הורקנוס, שהיה אמור לרשת את המלוכה באופן טבעי, נלחם עימו מלחמה מרה שנמשכה כארבע שנים.  בשנת 63 לפני הספירה, בימות חג הפסח, נשבה חוני על ידי אנשי הורקנוס שהטילו מצור על ירושלים. הם דרשו מחוני להתפלל שהנצורים בעיר ימותו, כיוון שידעו שתפילותיו מתגשמות. חוני התפלל שאף תפילה לא תתגשם, לא של הנצורים ולא של מטילי המצור. כתוצאה מכך סקלו אותו אנשי הורקנוס באבנים עד שמת.

מאגיה שעוברת בירושה: חנן הנחבא ואשת אבא חלקיה

על אף מותו האלים והמזעזע של חוני המעגל, המשיכו צאצאיו לעסוק במאגיה. על פי התלמוד, שניים מנכדיו המשיכו להוריד גשמים, באמצעים מאגיים שונים.

הנכד הראשון, חנן הנחבא, נהג להתחבא בבית הכסא, מקום שהיה אסור להשתהות בו לפי היהדות מפני שמתגוררים שם שדים, ובמיוחד שד בית הכסא (תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ס”ז).

חנן הנחבא אף הוריד גשמים באמצעות תפילות והשבעות:

חנן הנחבא היה בן בתו של חוני המעגל. כשהיה העולם צריך גשמים, היו החכמים שולחים אליו ילדים קטנים, שנהגו לתפוס בשולי בגדיו ולבקש ממנו “אבא, תן לנו גשמים!”. אמר חנן לפני הקדוד ברוך הוא: ריבונו של עולם, עשה בשביל אילו שאינם מבדילים בין אבא שנותן גשמים לבין אבא שאינו נותן גשמים. ומדוע נקרא חנן הנחבא? מפני שהיא מחביא עצמו בבית הכסא.

מרזח: חגיגת המתים הכנענית בחורף

John William Waterhouse, The Household Gods, 1880

הנכד השני, אבא חלקיה, בן בנו של חוני, ככל הנראה לא הוריד גשמים בעצמו, אלא שימש סיפור כיסוי לאשתו שהיכולות המאגיות היו שלה. באותם ימים, כאמור, מאגיה היתה נחלתם של גברים משכילים ובעלי מעמד בלבד. פשוטי עם ובמיוחד נשים שהפגינו יכולות כישוף, הסתכנו בחייהם.

על פי הסיפור המופיע בתלמוד הבבלי, שלחו הרבנים שליחים לאבא חלקיה כדי שיוריד גשמים. הוא היה אז עסוק בעבודת השדה והתעלם מהשליחים במשך יום שלם. הוא לא דיבר איתם, לא אמר להם שלום, לא ביקש מהם בסוף היום להתלוות אליו, לא הכניס אותם לביתו, ולא הזמין אותם לארוחת ערב. החכמים נאלצו ללכת אחריו ולהשתומם על מנהגיו.

כדי להיפטר מהם, עלו אבא חלקיה ואשתו לעליית הגג והתפללו לגשמים. כתוצאה מן התפילה התעבו עננים בשמים, והשליחים הבחינו כי הם נאספו מן הצד של אשת אבא חלקיה, המתוארת בסיפור כאישה שיצאה לקראת בעלה כשהיא “מקושטת” ואשר נוהגת להאכיל את העניים לחם.

אבא חלקיה מעיר ביבושת לשליחים שמזלם שלא הצטרכו אותו. הם מפרשים זאת כהצטנעות, אך לאור מעורבותו של האישה המקושטת במעשה המאגי, ככל הנראה הוא מתכוון שהם הצטרכו אותה, את יכולת הכישוף שלה, ואת מעשי החסד שלה.

קבר חוני המעגל: מאגיה של מתים

יוספוס פלביוס, כאמור, קובע כי חוני המעגל מת בירושלים בסקילה. עם זאת, מסורת מראשית המאה ה-13 מזהה את מקום קבורתו של חוני המעגל, אבא חלקיה, וחנן הנחבא במערות ליד הכפר הערבי הנטוש פ’רעם שבגליל. המקום משמש עד היום כאתר עלייה לרגל ליהודים במסגרת מסורת יהודית מאגית חדשה של השתטחות על קברות צדיקים. הקבר פתוח למבקרים, וניתן להתפלל שם ולהדליק נרות.

פולחן קברי צדיקים ביהדות הוא פרקטיקה שנויה במחלוקת בשל קרבתה למסורות פוליתיאיסטיות של פולחן אבות, נקרומנסיה, מרזח, ודרישה אל המתים. התלמוד וההלכה מתנגדים להשתטחות על קברי צדיקים, אך המנהג רווח ונפוץ בקרב יהודים מאמינים, הנוהגים לעלות לרגל לקברים, ולהתפלל שם כי כוחו של הצדיק יסייע להם בענייני אהבה, משפחה, פרנסה, רפואה, ושאר בקשות אישיות.

בקברו של חוני המעגל, באופן טבעי, מתפללים לגשם.קיימות עדויות לכך שבמאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 התקיימו תפילות לגשם של יהודים וערבים כאחד על קברו של חוני המעגל. יהודי צפת, וכן המתיישבים בגיא-אוני (ראש פינה), השתטחו על קברו של חוני, ואף התפללו עבור שכניהם מן הכפרים הסמוכים פ’רעם, ג’עוני ומרר.

ר’ מנחם מנדל מקמיניץ, רב ליטאי שעלה לארץ ישראל בסוף המאה ה-19 מספר בספרו ‘קורות העתים לישורון בארץ ישראל’, כי בכ”ה בכסלו הלך להתפלל לגשמים בקבר חוני המעגל, אשר נמצא בכפר ערבי מהלך ארבע שעות מן העיר צפת. לתפילה הצטרפו אליו שני רבנים נוספים, ובעקבות תפילתם “נתמלאו כל הבארות מים”.

אזכור נוסף לקבר חוני מופיע בספר ‘מסע מירון והרי הגליל’ שכתב מנחם מנדל רבין, גליצאי שעלה לארץ והגיע למערת חוני המעגל בשנת 1888. התיאורים בספר אינם לגמרי אמינים היסטורית, ונראה כי הותאמו לדברי התלמוד והמשנה, אך התיאור של המערה המצויה בשדה חיטה של ערבים, הוא כנראה מדויק.

ישראלים מתפוצת מרוקו שהתיישבו בעיירת הפיתוח חצור הגלילית הסמוכה לחורבות כפר פ’רעם קבעו הילולה לחוני המעגל ביום העצמאות. כמו כן מתקיימת במקום חגיגת שאילת גשמים מדי שנה בתאריך ז’ בחשוון, שהוא היום הראשון שבו מוסיפים שאילת גשמים בברכת השנים בתפילת העמידה.

בחצור הגלילית יש בית ספר יסודי על שם חוני המעגל, מקווה “חוני המעגל”, ישיבה על שם “חנן הנחבא”, ורחובות בשם “חנן הנחבא”, “אבא חלקיה” ו”מעלה חוני המעגל”.

רחובות בשם “חוני המעגל” קיימים גם בתל אביב, ירושלים, הרצליה ואלעד.

ביבליוגרפיה

תלמוד בבלי, מנחות, סה, א’

רמב”ם הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם ב, הלכה א

משנה, תענית, ג, ח

תלמוד בבלי, תענית, כג, א

יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, י”ד ב’ א’

תלמוד בבלי, תענית, כג, ב

תלמוד בבלי, שבת, סז, א’

מנחם מנדל בוים מקמיניץ, קורות העתים לישורון בארץ ישראל

מנחם מנדל רבין, מסע מירון והרי הגליל

קריאה נוספת: