התפיסה הרווחת של האלה אפרודיטה בדת היוונית העתיקה נוטה להדגיש את ייצוגיה כאלה של תשוקה, שחרור מיני, ושמחת חיים שלעיתים אפילו גובלת בקלות דעת. אולם בספרטה, עיר־המדינה היוונית המפורסמת במשמעת צבאית ובערכים נוקשים, קיבלה אפרודיטה דמות אחרת לחלוטין: לא אלה…
Tag: אפרודיטה
סיפור על אלוהימא | סיפורי מכשפות לשישי בצהריים
פוליתאיזם בארץ ישראל בתקופה הרומית
אלוהימות מניקות: ייצוגים באמנות
בעולם הפוליתיאיסטי הקדום ההנקה — מעצם היותה הדרך היחידה להזין תינוקות אנושיים ולאפשר להם חיים — נחשבה פעולה מאגית ורבת-עוצמה. אלות הפריון הגדולות היו אלות מניקות, וכל אם באשר היא, המניקה את התינוק שלה, נחשבה אלוהית בשל כך, או לפחות…
אלוהים מת בעציצים: חגיגות אדונייה ביוון העתיקה
ביקורת ספר: Worshipping Aphrodite
התואר “אלת האהבה והיופי” לתיאור אפרודיטה הוא שטחי ובלתי מדויק, בדומה לתארים לקוניים אחרים המודבקים לאלים של תרבויות פוליתאיסטיות (“אל היין”, “אלת הנישואין”, “אל המוות”). הוא מתעלם הן מדמותה המורכבת של האלה, והן מתפקידים דתיים וטקסיים נרחבים שהיו לאפרודיטה ביוון העתיקה, ושאין להם ולא כלום עם אהבה או עם יופי.
פרגים: דם ושכרון חושים
לפרגים שפורחים בשדות הארץ בחודשים מרץ עד מאי יש היסטוריה מיתולוגית, פולקלוריסטית, קולינרית ופוליטית מעניינת. הצבע האדום העז של הפרחים מסמל דם ולעיתים גם הרג. מגרגיריו השחורים מפיקים תבלין ומפירותיו מפיקים שרף חלבי המשמש לייצור הסם אופיום. הפרג הוא סמל של מוות, אבל גם סמל של צמיחה, חיים ואביביות. מדובר בעצם אחד הפרחים המעניינים ביותר של ארץ ישראל.
ונוס: אלת הגנים של רומא
אלוהים מת: הקינות הכנעניות בקיץ
פולחני אדון נערכו פעמיים בשנה. החגיגה הראשונה לכבודו חלה עם פריחת הפרגים ותחילת תופעת סחף החול האדום בנהר, בסביבות חודש ניסן. הטקסים הבאים נערכו באמצע הקיץ, כשהארץ הופכת צחיחה ויבשה, עקב מותו של אל הפריון. בהיפוך הקיץ (21 לחודש יוני) לא היו חגיגות, אלא פולחני אבל המוניים וקינות עצובות ומרגשות. האנשים בכו על מותה של האדמה, גופו של אדון.