בעולם הפוליתיאיסטי הקדום ההנקה — מעצם היותה הדרך היחידה להזין תינוקות אנושיים ולאפשר להם חיים — נחשבה פעולה מאגית ורבת-עוצמה.
אלות הפריון הגדולות היו אלות מניקות, וכל אם באשר היא, המניקה את התינוק שלה, נחשבה אלוהית בשל כך, או לפחות קדושה וצדקת, שמעשיה הם מעשי חסד אמיתיים. חלב אם היה לא רק מזון, אלא גם נוזל קסום, גדוש אהבה, חמלה וכוח מאגי.
במיתולוגיות של עמי קדם ניתן למצוא מיתוסים רבים הקשורים להנקה ולכוחה המכושף: האלה איזיס המניקה את הורוס, האלה הרה המניקה את בן-התמותה הרקלס ומעניקה לו חיי נצח, פורטונה פרימיגניה המניקה את יונו ויופיטר והופכת אותם למלכים, ועוד.
את הסיפורים אפשר למצוא פה ושם בקדרה, אבל בדף הזה אני בעיקר רוצה להראות כיצד תוארו האלוהימות המניקות באמנות הקדומה. התמונות מדברות בעד עצמן.
[slideshow_deploy id=’1038′]