ונוס: אלת הגנים של רומא

זהותה האלה הרומאית ונוס כמעט ואבדה לאחר מיזוגה עם אפרודיטה היוונית בתקופה ההלנית. בעיני רוב האנשים ונוס ואפרודיטה הן אחת. חיבור זה הוא מסע בעקבות האלה הנעלמת, ומתחקה אחר ונוס המקורית, טרם התכסתה בצילה הענק של אפרודיטה.

Dante Gabriel Rossetti, Venus Verticordia, 1864-68

בראשית ימיה של הדת הרומאית האלים נחשבו “נומינה”, כלומר אלוהויות מופשטות. הם היו חסרי דמות וחסרי פנים. מאוחר יותר קיבלו האלים צורה אנתרופומורפית, קודם בהשפעה אטרוסקית ואחר כך בהשפעה יוונית. הרומאים האמינו כי בכל אובייקט בטבע יש ניצוץ אלוהי או רוח אלוהית, אותה נומינה. לכן הם גם ייחסו חשיבות רבה לשינויים בטבע, לסימנים ולאותות שברוח, בעננים, ובמעוף הציפורים

האלים הרומאים בדרך כלל מחולקים לקבוצות: תריסר אלים הנקראים דיאי קונסנסט (Dii Consentes), אלי המשפחה והבית דיאי פמיליאריס (Dii Familiaris) או לארס (Lares), אלי משק הבית והחצר דיאי פנטס (Dii Penates), רוחות המתים דיאי מאנס (Dii Manes), האלים המכובדים דיאי אינדיגיטס (Dii Indigites), אלי השאול דיאי אינפרי (Dii Inferi) ואלים זרים דיאי נובנסילס (Dii Novensiles). כמו כן היו אלים שלא השתייכו לאף קבוצה מסוימת כמו יאנוס, סטורן, פלורה, כרמנטה, פומונה, ועוד. אלים מסוימים, כמו אפולו או קרס, השתייכו ליותר מקבוצה אחת.

שמה של האלה, ונוס, קשור למילים הלטיניות venia (=חסד אלוהי) וכן venerari (=להפעיל כוח קסם, להקסים). היא משתייכת לתריסר האלים דיאי קונסנסט (Dii Consentes). האלים האחרים בקבוצה זו הם יופיטר, יונו, מינרווה, וסטה, קרס, דיאנה, מרס, מרקורי, נפטון, וולקן ואפולו. פסלים מצופי זהב שלהם ניצבו בפורום ברומא, ואחר כך בפורטיקוס דאורוס קונסנטיום. האלים הללו הם בעצם האלים החשובים ביותר של רומא, ופולחנם חשוב במיוחד.

במקורה ונוס היא אלת האביב, אלה של פריחה, צמיחה, גינות וכרמים. היא אחראית על הפרחים, העצים, בוסתני הפרי, עשבי התבלין וירקות הגינה. היא פטרונית האיכרים, החקלאים והגננים. פולחנה המקורי ונוס החל בערים ארדה (Areda) ולביניום (Lavinium) בחבל לטיום, שבירתו רומא. במילים אחרות, היא אלה ששורשיה רומאים, ולא זרים, ואפילו לא פרוביניציאליים.

המקדש הראשון שנבנה לכבודה של ונוס הוקם בשנת 293 לפנה”ס ונחנך בתאריך 19 לאוגוסט. מועד חניכת המקדש הפך לימים לתאריך חגיגת וינליה רוסטיקה (Vinalia rustica). הוינליה רוסטיקה, “חגיגת היין הכפרית”, היתה חג של כרמים, ענבים ויין לכבודה של ונוס. במהלך החגיגה כוהן רומאי שנקרא פלאמן דיאליס (Flamen dialis) גם הקריב טלאים צעירים לכבוד מלך האלים יופיטר.

חגיגת יין נוספת לכבודה של ונוס היתה וינליה אורבנה (Vinalia urbana), חגיגת היין העירונית, שנקראה גם וינליה פריורה (Vinalia priora), כלומר חגיגת היין הראשונה, כיוון שנערכה מוקדם יותר בשנה, ב- 23 לאפריל, תאריך חניכת המקדש לונוס אריקינה (Venus Erycina) בשנת 215 לפנה”ס בגבעת הקפיטול. המקדש נבנה בהוראת הסיבילה מהר אריקס לאחר תבוסת הרומאים בקרב ליד אגם טרסום. במהלך חגיגות הוינליה אורבנה נפתחו ונטעמו חביות היין הראשונות של השנה והוסכו נסכים על המזבח לכבוד יופיטר.

שמותיה של ונוס: נקודות ציון במפה המשרטטת את דמות האלה

ונוס אריקינה הוא שם אחד מיני רבים של האלה, שכמו לרבים מן האלים היוונים ורומאים, גם לה עשרות כינויים. כל שם מייצג פן של האלה ופעילותה. ונוס ורטיקורדיה, למשל, (Venus Verticordia) היא ונוס הצנועה, אלה השומרת על תומתן של נשים. זהו מאפיין רומאי ברור של האלה. אפרודיטה היוונית לא רק שאינה מלמדת צניעות, אלא אף בזה לה. חגיגה שנתית לכבודה של ונוס ורטיקורדיה נערכה ברומא בתאריך 1 לאפריל ונקראה ונרליה (Veneralia). מקדש עבור ורטיקורדיה נבנה בשנת 114 לפנה”ס.

ונוס גנטריקס (Venus Genetrix), כלומר “ונוס המולידה”, היא ונוס אמו של הגיבור איניאס, על פי האיניאדה של וירגיליוס. כיוון שהרומאים ראו את עצמם צאצאים של איניאס, נחשבת ונוס לאם הרומאים. יוליוס קיסר הביא לרומא את פולחן ונוס גנטריקס, כאלת נישואין ואמהות.

ונוס ויקטריקס (Venus Victrix) היא ונוס המנצחת, אלה שמברכת את האימפריה בנצחונות אדירים. מדי שנה, בתאריך 9 לאוקטובר נערכה חגיגה פומבית לכבוד שלישיית האלים המברכים את הציבור הרומאי: ונוס ויקטריקס, פאוסטה פליסיטס וגניוס פובליקוס (אם כי הגניוס פובליקוס אינם אל יחיד, אלא קבוצת אלים).

יוליוס קיסר בנה לכבודה של ונוס ויקטריקס מקדש בגבעת הקפיטול ברומא בשנת 46 לפנה”ס. דמותה של ונוס ויקטריקס אף הוטבעה על מטבעות רומאיים רבים בתקופתו של יוליוס קיסר. הקיסרים למשפחה היוליאנית, יוליס קיסר ואוגוסטוס ראו את עצמם צאצאים ישירים של ונוס, כיוון שהיא אמו של איניאס, אבי המשפחה. גם הדיקטטור הרומאי סולה הפך את ונוס לפטרונית שלו. הקיסר הדריאנוס בנה לכבודה מקדש ליד הקולוסיאום בשנת 135 לפנה”ס. שרידי מקדש זה עומדים ברומא עד היום.

ונוס פליקס (Venus Felix) היא ונוס השמחה, אלה שמביאה מזל טוב לבני האדם. אפשר לראות פסלים שלה במוזיאון פיו-קלמנטין בותיקן וכן במוזיאון לאמנות היסטורית בוינה.

ונוס ליביטינה (Venus Libitiana) היא ונוס של המוות, המכבה את ניצוץ החיים. בחורשה לכבודה, לוקוס ליביטני (Locus libitinae) ליד הנקרופוליס נשמרו רשימות המתים ונערכו טקסי לוויה. המקדש בחורשה נחנך בתאריך 19 לאוגוסט, כאמור תאריך חגיגת היין השנתית השנייה לכבודה של ונוס, וינליה רוסטיקה. האספקט המורבידי הזה של האלה לא עולה בקנה אחד עם שאר המאפיינים שלה: אהבה, פריון, צמיחה וברכה. רוב החוקרים סבורים כי מקור הכינוי libitinia הוא בשפה האטרוסקית, וכי הפן האפל של ונוס אינו למעשה רומאי במקורו, אלא זר. המלומד הרומאי וארו (Varro), שחי במאה הראשונה לפנה”ס הבחין בין ונוס ליביטינה האפלה, לבין ונוס ליבנטינה (Venus Libentina) היא העונג החושני והמיניות.

ונוס סלסטיס (Venus Caelstis) היא ונוס השמימית, כינוי המקביל לזה של האלה היווניה אפרודיטה אורניה. ונוס וולגריס (Venus Vulgaris) היא ונוס העממית, כינוי מקביל לאפרודיטה פנדמוס, אפרודיטה של העם. וולגריס וסלסטיס, כמו פנדמוס ואורניה הם שני פנים של האלה: שמים וארץ, רוח וחומר, אהבת אלוהית ואהבת בשרים. השם ונוס סלסטיס מתייחס גם לאלה הפניקית דאה סיריה (Dea Syria), גלגול מאוחר של אשרה ועשתרת, שהיוונים והרומאים ראו כמקבילה לונוס ואפרודיטה. כמו כן מתייחס השם לאיזיס המצרית, אלה נוספת שהיוונים והרומאים הקבילו לונוס.

ונוס קלבה (Venus Calva) היא ונוס הקירחת. הרומאים בנו מכשירים למשיכת כלי נשק משערותיהן של נשות הגלים. לאחר הנצחון בקרב הקימו מזבח לכבודה של ונוס סלבה, האלה התולשת את שערות הנשים. הן ונוס סלבה והן ונוס ברבטה (Venus Barbata), היא ונוס המזוקנת, נחשבות היום לפנים של האלה המייצגים חציית קווי מגדר.

ונוס קלואקינה (Venus Cloacina) היא ונוס של תעלות הביוב, המגינה על פתחי מערכת הניקוז העירונית ברומא, קלואקה מקסימה (Cloaca Maxima). כשנבנה הביוב הוצב פסל אשה בפתחו ונקרא ונוס קלואקינה. שרידי מקדש קטן בשם סקרום קלואקינה (Sacrum Cloacina) נמצאים עד היום בפורום ברומא מול הבזיליקה אמיליה.

ונוס ג’וביה (Venus Jovia) היא ונוס של יופיטר, כינוי המייצג את הקשר הקרוב בין יופיטר מלך האלים לבין ונוס, ומעיד על חשיבותה של האלה.

ונוס אובסקוונס (Venus Obsequens) היא ונוס המסכימה, הנכנעת, המצייתת. למעשה מדובר בונוס כפטרונית הפרוצות ונשים המסכימות לקיים יחסי מין. מאפיין זה של ונוס הוא השפעה ברורה של אפרודיטה היוונית. מקדש לכבוד ונוס אובסקוונס ניצב בסירקוס מקסימוס, למרגלות גבעת אבנטין ברומא.

ונוס פיזיקה (Venus Phsyica) היא אלת הטבע וכל הדברים החומריים, הארציים, הפיזיים. כינוי זה קשור לתפקידה המקורי של ונוס כאלת פריון, גדילה, אדמה, אור השמש, מים וכל מה שנחוץ לצמיחה ולשגשוג.

ביבליוגרפיה

Lesley & Roy A. Adkins. Dictionary of Roman Religion. Oxford University Press, 2001<
Scheid, John. An Introduction to Roman Religion. Indiana University Press, 2003
Virgil. The Aeneid.

קריאה נוספת: