Dante Gabriel Rossetti, La Donna della Fiamma, 1870
תחת המטרייה הפגנית מצטופפות עשרות דתות ואמונות שונות. לכל אחת מהן תשובה שונה לשאלה “מי הוא אלוהים?” ורעיונות ייחודיים אודות מקורה ומהותה של האלוהות.
חיבור זה, העוסק באלה המשולשת, הוא רביעי בסדרה הסוקרת את תפיסות האלוהות השונות בתנועה הפגנית המודרנית.
הרעיון של אלה משולשת הוא תוצר של המאה ה-20. הוא התחיל בניתוח אקדמי של אלות אירופיות קדומות, אך עם הזמן קיבל חיים עצמאיים והפך לכוח אלוהי רב עוצמה.
בתחילת המאה ה-20 נמצאו מספר פסלונים של דמויות נשיות מן התקופה הנאוליתית. בעקבות ממצאים אלו הועלתה התיאוריה, כי אלת פריון יחידה נעבדה בכל רחבי אירופה, אולי תחת שמות שונים בכל מקום. תיאוריה זו הופרכה כמה עשרות שנים מאוחר יותר, אך עד אז, חוקרים עסקו בה רבות וניסו להתחקות על שורשיה כביכול. מספר השערות הועלו בזמנו אודות טיבה המדויק של אותה אלת פריון פרהיסטורית. באמצעות ההשערות, ביקשו החוקרים ליישב את התיאוריה אודות קיומה של אלת לידה וחיים עם המידע שהיה בידם אודות אלות אירופיות מסוג אחר, אלות אפלות ואלות שאול.
סיר אדמונד צ’יימברס היה אקדמאי אנגלי שהתמחה בתיאטרון של ימי הביניים. בשנת 1903 הוא הציג אלה בעלת אופי כפול. הוא כתב כי האלה האירופית הקדומה, שהיתה ידועה בשמות רבים, נעבדה גם בדמות אלה בוראת וגם בדמות אלת משמידה. תובנה זו עולה בקנה אחד עם דמותה של הל, למשל, אלת השאול הנורדית, אשר תוארה כאלוהות שחצי פניה יפים ונעימים, וחצי פניה מפלצתיים ונוראים.
חוקר המיתולוגיות המפורסם מקיימברידג’, רוברט פרייזר, ניתח את האלה מנקודת מבט גילית, והציע אף הוא טבע כפול עבורה. הוא התבונן במיתוסים היוונים של דמטר ופרספונה והסיק, כי האלה הפרהיסטורית היתה גם אמא בוגרת, וגם בת צעירה.
היתה זו אקדמאית אחרת מקיימברידג’, ג’יין אלן הריסון, שהיתה הראשונה לתאר את אלת הפריון הקדומה במונחים משולשים, ולא כפולים. הריסון היתה חוקרת של התקופה הקלאסית והכירה טוב את שלישיות האלות של היוונים, כמו הגרציות או בנות הגורל. היא טענה, כי פולחנה של אלת האדמה הקדומה של אירופה התקיים גם כן עבור שלישייה של אלות, שכל אחת מהן היא פנים של האלה האחת.
הדמות המשולשת שהציעה הריסון לא היתה מושלמת. היא הזכירה עלמה המושלת בעולם החיים, ואמא המושלת בעולם המתים, אך לא השכילה לתאר את הפן הנוסף של האלה.
המכשף המפורסם אליסטיר קראולי היה הראשון שהגה שלישייה אלוהית נשית מלאה ותיאר אותה במונחים פואטיים. ברומן שלו משנת 1929, ‘The Moon Child’, הוא כותב כך: “כי היא ארטמיס, או דיאנה, אחות השמש, אלה בתולה זוהרת; ואז איזיס בוראת עולם, המעניקה לאדם אור וטוהר, והיא הקשר בין נשמתו החייתית לעצמיותו האינסופית; והיא פרספונה או פרוסרפינה, נשמה בעלת טבע כפול, חיה חצי מן הזמן על פני האדמה וחצי מן הזמן בהאדס… ושלישית, היא הקטה, לגמרי מן השאול, עקרה, נוראה ומרשעת, מלכת המוות והכשפים השחורים”.
הן פרייזר והן קראולי לא רק תיארו את האלה הפרהיסטורית, אלא גם השתמשו בפורטרט הזה כדי להתייחס לכל האלוהויות הנשיות באירופה, מכל התקופות, כל התרבויות וכל הפנתאונים. השלישייה של קראולי למעשה מציגה סקאלה של התנהגות האלוהות הנשית, מן הזוהר של ארטמיס ועד האופל של הקטה.
מאוחר יותר הציג רוברט גרייבס ניתוח מלא של האלה הפרהיסטורית כשלישייה של עלמה, אמא וזקנה. גרייבס פרסם את ספרו “האלה הלבנה” בשנת 1948. בספר הוא מעלה את ההשערה כי מקור השירה הוא במזמורים ששרו בתקופות קדומות לכבוד האלה הלבנה, היא אם קדומה ומקור כל החיים.
גרייבס מתאר את האלה הלבנה שלו בצורה משולשת של עלמה, אמא וזקנה (Mother, Maiden, Crone או בקיצור MMC). שלוש הפנים של האלה הלבנה מקבילים למצבי הירח המתמלא, המלא והמתמעט, וכן למחזור העונות בטבע: צמיחה, הבשלה, קמילה או מוות, ושוב נביטה או לידה. הם גם מקבילים לשלבי המחזור החודשי של האשה.
התיאוריה המשולשת של רוברט גרייבס אינה עולה בקנה אחד עם עדויות היסטוריות, טקסטואליות וארכיאולוגיות. המיתולוגיות הקדומות לא הכירו מושג של אלה משולשת עלמה-אמא-זקנה. יתר על כן, אם בוחנים מקרוב את האלוהויות המסווגות על ידי גרייבס לאחת משלוש הקטגוריות של הפרדיגמה המשולשת – מוצאים שכמעט ואף אלה אינה משתייכת לאחת מהן בלבד.
ניתן היה לחשוב כי ההשערה המפוקפקת משהו אודות אלה משולשת קדומה תשקע לתהום הנשייה של תיאוריות אקדמיות חלשות. זה לא קרה, כי היא הועלתה בתקופה שבה רבים ביקשו לעצמם אלוהים אחרים על פני האל היודאו-נוצרי, ובמיוחד אלוהות נשית. האלה המשולשת של גרייבס אומצה בחום על ידי חוגים נאו-פגאנים מסוימים בשנות ה-70 וה-80. הטבע המשולש קסם לאלו שביקשו אלוהים גמיש, משתנה, רב-פנים, רב עוצמה, וברור וגלוי לכל מי שפוקח את עיניו להתבונן בטבע שמסביבו.
העלמה האמא והזקנה כמעט ולא משמשת היום כפי שהשתמשו בה פרייזר וגרייבס: תבנית אקדמית עם קטגוריות גיל ומגדר, שלתוכן דוחפים אלות אירופיות מכל הבא ליד. היא כן משמשת כלי דתי להתבוננות על מחזורי החיים, המוות והלידה מחדש בטבע.
כמו כן, פוליתאיסטים מודרנים רבים מאמינים, כי צורך אנושי אמיתי, המלווה במסירות אמיתית ופולחן מתאים יכולים להוביל ללידתם של אלים חדשים. אלת ירח וטבע משולשת היא מרכז הפרקטיקות והאמונה של אלפי נאו-פגאנים בעשורים האחרונים. בנקודה זו, ניתן בהחלט להתייחס אליה כאלה בזכות עצמה, ולא רק כתיאוריה אודות אלות אחרות. כוחה האלוהי נגע בהרבה אנשים, ורבים יכולים להעיד ממקור ראשון אודות עוצמת החוויה של נוכחותה. גם אם אלה משולשת לא התקיימה לפני רוברט גרייבס, הרי שכמעט ודאי שהיא קיימת עכשיו.
ביבליוגרפיה
Chambers, E. K. The Medieval Stage. Classic Books, 1903
Crowley, Aleister. The Moonchild. Weiser Books, 1975
Farrar, Janet and Stewart. A Witches’ Bible. Phoenix Publishing, 1996
Frazer, James George. Adonis, Attis, Osiris. Kessinger Publishing, 2003
Frazer, James George. The Golden Bough. Touchstone Books, 1995
Graves Robert, The White Goddess, Noonday Press, 1997
Harrison, J. E. Prologemena to the Study of Greek Religion. Princeton Univ. Press, 1991
Hutton Ronald, The Triumph of the Moon, Oxford University Press, 2001
Mountainwater, Shekhinah. Ariadne’s Thread. Crossing Press, 1991
Starhawk. The Spiral Dance. San Francisco: Harper, 1999