מכשפה: קווים לדמותה

14/10/2004

מה זאת בעצם מכשפה? למונח מספר הגדרות, קשורות זו לזו, אבל נפרדות – שכדאי לעמוד על ההבדלים ביניהן.

Henry Fuseli, Die Drei Hexen (The Three Witches), 1783
בואו ננסה לעשות סדר.

מהי מכשפה: הגדרות בסיסיות

מכשפה היא בעלת מקצוע מפוקפק. מבחינה היסטורית, המונח העברי מכשפה מתייחס לאשה העוסקת בכשפים (spellcraft). מכשפה, אם כן, הוא שם מקצוע או אומנות כלשהי. המכשפה היא מישהי שמטילה כישופים, לוחשת לחשים, חוזה את העתיד, מתקשרת עם המתים, מתקינה קמיעות, מחזירה אהבות, מברכת ומקללת. גם בארצות אחרות באגן הים התיכון כמו יוון ורומא זו היתה ההגדרה המקובלת למכשפה. מונח אנגלי מקביל להגדרה זו הוא למשל cunning woman.

מאגיה עממית, תרופות סבתא, קמעות עתיקים, לוחות קללה, כישופים ואמונות טפלות קשורים להגדרה הזאת. אנשים תמיד האמינו בכוחה של בעלת המקצוע השולטת ברזי התחומים הללו. הם קצת תיעבו אותה, קצת קינאו בה, וקצת פחדו ממנה. בעלת האוב עמה התייעץ שאול המלך לפני המלחמה בפלשתים היא מכשפה כזאת:

שמואל א’ כ”ח ה’-ח’: “וירא שאול, את-מחנה פלשתים; וירא, ויחרד לבו מאד. וישאל שאול ביהוה, ולא ענהו יהוה–גם בחלמות גם באורים, גם בנביאם. ויאמר שאול לעבדיו, בקשו-לי אשת בעלת-אוב, ואלכה אליה, ואדרשה-בה; ויאמרו עבדיו אליו, הנה אשת בעלת-אוב בעין דור. ויתחפש שאול, וילבש בגדים אחרים, וילך הוא ושני אנשים עמו, ויבאו אל-האשה לילה; ויאמר, קסמי נא לי באוב, והעלי לי, את אשר-אמר אליך”.

גם היום יש בעלי מקצוע מפוקפקים כאלו. אנחנו כבר לא קוראים להם מכשפות או מעלי באוב, אלא “מיסטיקנים” או “מתקשרים”. אני לא אומרת כאן כי כל המיסטיקנים עוסקים בפעילות מפוקפקת. אני כן מזהירה את הקוראים מפני שרלטנים ואנשים שימהרו לנצל מצוקות ומשברים של אחרים למען בצע כסף.

ראוי לציין כי בעלת האוב עצמה מוצגת בספר שמואל בצורה חיובית למדי, כבעלת מקצוע חכמה ורגישה. לכל אורך ההיסטוריה יש יחס דואלי כזה לעוסקים בכישוף. מצד אחד נעזרים בשירותיהם הטובים ומאמינים ביכולתם הכנה לסייע. מצד שני רואים את המקצוע שלהם כמפוקפק ובלתי ראוי, וחושדים בהם שינצלו את יכולותיהם לרעה.

מכשפה היא בעלת כוחות על טבעיים. המילה האנגלית witch מגיעה ככל הנראה מן הפועל wicken בגרמנית ביניימית גבוהה (Middle High German), שמשמעותו “להטיל כישוף”. המכשפה נקראה wicca באנגלית עתיקה (Old English) ו-wichhe באנגלית ביניימית (Old English). המילה האנגלית witch במקורה התייחסה לאדם שיש לו יכולות כישוף על טבעיות, ושהוא עוסק בכישוף שחור, כלומר בכישוף שמטרתו להזיק לאנשים אחרים.

הגדרה זו אינה דומה בדיוק להגדרה העברית המקורית של המילה “מכשפה”. המכשפה העברית עוסקת בכל סוגי הכישוף, לא רק בכישוף מזיק. כמו כן, אין כל הנחה מוקדמת בהגדרה העברית לגבי מקור כוחות הכישוף של – האם הם טבעיים, על טבעיים, או בכלל מזויפים ובלתי קיימים.

המשורר הקלאסי אובידיוס מתאר ביצירתו “האהבות” (Amores) את המכשפה כבעלת כוחות על טבעיים: “היא בקיאה באומנויות האפלות ובכישופי הקסם. בהינף יד היא מחליפה את כיוון זרימת המים בנהרות. היא יודעת אילו עשבים ואילו כלים משמשים במעגל הקסום, ואיזה רעל יכולה להפיק הסוסה האוהבת. ברצונה יתגודדו העננים בשמים. ברצונה יתבהר היום. ראיתי את הכוכבים נוטפים דם – האמינו לי – ופני הירח הבהיקו מדם אדום. אני חושב שהיא מסוגלת להיעלם בצללי הלילה, גופה המקומט מכוסה כולו נוצות. היא מזמנת את אבותיה הקדמונים מקברם, ולוחשת לחשים שפוערים את פי האדמה”.

הקלאסיקן אפוליאוס מספק תיאור מצמרר לא פחות ביצירתו “מטמורפוזות”: “היא יכולה למוטט את השמים, לתלות את האדמה, לייבש את המעיינות, לטאטא את ההרים, להשביע את רוחות המתים. היא יכולה לפגוע באלים, לכבות את הכוכבים, אפילו להדליק באש את השאול”.

תיאור המכשפה כבעלת כוחות על טבעיים נובע משני מקורות. ראשית, המכשפה לעיתים נחשבה יצור לא אנושי, ועל כך ראו בהגדרה הבאה. שנית, בתרבויות הקדומות לא תמיד היה גבול ברור בין מכשפה לבין כוהנת, נביאה, שמאנית, חוזת עתידות, או קוסמת. המשותף לכל אלו היא היכולת לטייל בעולם הרוחות, לתקשר עם המתים, לראות חזיונות ולהיכנס למצבי טראנס. היכולת “העל טבעית” היתה קשורה בעצם ליכולת ההתנבאות והאקסטזה של כוהנות ושמאניות בתרבויות קדומות.

מכשפה היא יצור מיתולוגי או דמות פולקלור. בפולקלור האירופי, “מכשפה” או witch היא בכלל לא אשה, או לא לגמרי אנושית. היא שייכת למשפחת היצורים המיתולוגיים או החצי-מיתולוגיים. כמו אלים, פיות, אלפים, טרולים ורוחות – גם המכשפה היא יצור שלא שייך לעולם בני האדם.

את המכשפה כיצור מיתולוגי ניתן למצוא למשל במיתולוגיה ובפילוסופיה היוונית. באודיסיאה של הומרוס אנו פוגשים את קירקה. קירקה היתה קוסמת יפהפייה ומפתה. הומרוס מספר כי היא בת השמש. בכוחה היה להפוך בני אדם לבעלי חיים ואכן היא הפכה את אנשי הגיבור אודיסיאוס לחזירים כשהגיעו לאי בו חיה. חוקרי מיתולוגיה מסוימים מתייחסים לקירקה כאל חצי-אלה.

גם מדיאה המופיעה בסיפור יאסון והארגונאוטים היא דמות מיתולוגית. גם אליה מתייחסים לפעמים כאל חצי אלה. היא התאהבה ביאסון שהגיע לממלכת אביה כדי לגנוב ממנו את גיזת הזהב. היא הכינה ליאסון משחת קסמים שהפכה אותו ואת אנשיו בלתי פגיעים למשך יום אחד כדי שיצליחו במשימתם. היא אף כישפה את המפלצת ששמרה על גיזת הזהב. היתה לה קדרה מסתורית שבה רקחה שיקויים ולחשה עליה לחשים. לאחר שיאסון התאהב באחרת היא הרגה את הנערה באמצעות גלימה מורעלת.

גם שלוש המכשפות המפורסמות במחזה מקבת’ של שייקספיר הן בעצם דמויות פולקלור או דמויות מיתולוגיות. הן מקבילות לשלישיית בנות הגורל מן המיתולוגיה היוונית, הן מקבלות פקודות מהקטה אלת המכשפות, וברור שאינן אנושיות לגמרי.

את המכשפה כדמות פולקלור אנחנו פוגשים באגדות ילדים רבות: הנזל וגרטל, שלגייה, סינדרלה, ועוד. באגדות יש מכשפות טובות, אבל רוב המכשפות הן רעות, מסוכנות ובלתי צפויות בהתנהגותן. אנושיותן לא תמיד ברורה. לעיתים הן מתוארות כנשים בעלות כוחות על טבעיים, ולעיתים ברור שהן יצורים מסוג אחר לגמרי. המונח האנגלי hag מקביל בדרך כלל למונח witch ומתאר יצור דמוי אשה, הנוהגת לעוף בלילה ולהפחיד אנשים.

מכשפה היא בת בריתו של השטן. בימי הביניים באירופה קבעה הכנסייה הקתולית כי כישוף מכל סוג שהוא נחשב מסוכן, וקשור לפעולת השטן, המתנגד לאל ומבקש להדיח את מאמיניו. ההגדרה של הכנסייה הקתולית למילה witch כמשתפת פעולה עם השטן השתרשה היטב בתודעה המערבית.

על פי הגדרה זו המכשפה היא אשה חלשה, שנכנעה לפיתויי הרשע בדמות השטן וכרתה איתו ברית. המכשפה מטילה כישופים מזיקים, פוגעת בבני אדם ובבעלי חיים, מחמיצה את החלב וגורמת לתבואה לקמול. בנוסף לכך, היא משתתפת בשבת המכשפות, חגיגה לילית פרועה, מעין אורגיה, שבמהלכה היא מקיימת יחסי מין עם השטן.

החל מימי הביניים והלאה, ובהשפעת הגדרה זו, המונח witch הפך למילת גנאי קשה מאוד. אנשים שעסקו בכישוף פרופר, מרפאים למיניהם, מתקיני קמיעות וכולי – לא השתמשו במונח כדי להגדיר את עצמם. בתקופות מסוימות זה היה מסוכן. מי שנחשד בכישוף הוצא להורג על ידי האינקיוויזיציה. אך גם לאחר תום ציד המכשפות, המונח המשיך להיות דרוגטיבי. הוא תיאר אדם רע ובלתי מוסרי. אם היינו אומרים לעוסקים במאגיה עממית באירופה שהם witches (או hexes או sorcieres), סביר להניח שהיו גומלים לנו בסטירת לחי מצלצלת.

מכשפה היא מאמינה של הדת המודרנית וויקה. המילה האנגלית העתיקה וויצ’ה אומצה במאה ה-20 על ידי קבוצת אנשים שעד אז קראו לדת שלהם בשם The Old Religion. ה”דת העתיקה” היא בעצם לא עתיקה כל כך. היום אנחנו מכירים אותה בשם “וויקה”. מדובר בדת פגנית מודרנית, אוהבת טבע, המשתמשת בפרקטיקות של מאגיה עממית וגבוהה כדי לקיים את הפולחן. היא נוצרה בתהליך שהחל מתישהו בין סוף המאה ה-19 לבין שנות ה-30 של המאה ה-20.

מאמיני דת וויקה קוראים לעצמם בשם witches או מכשפות. הם היו הראשונים שהשתמשו במילה witch כדי לתאר אשה בשר ודם, לא רעה ולא טיפשה, אלא אדם רגיל כמוני וכמוך, שעוסקת במגוון וריאציות של כישוף כחלק מן האמונה הדתית. הכישוף של דת וויקה מורכב הן מאלמנטים של כישופי סבתא עממיים, והן ממאגיה גבוהה, שמקורה בתקופת הרנסנס ושהתגבשה לכדי שיטה אחידה בסוף המאה ה-19, באמצעות עבודת מסדר שחר הזהב.

מכשפה היא מאמינה של דת כישוף מודרנית. בעקבות הוויקנים הגיעו גם אחרים שבנו מסגרות דתיות, בדרך כלל פגניות, סביב פרקטיקות כישוף. דתות מודרניות אחרות שמאמיניהם מתייחסים לעצמן כאל מכשפות: ריקליימינג, פרי, סבטיק, 1734, ועוד. במובן זה, אם כן, מכשפה היא אדם שמשתייך לאחת מן הדתות המודרניות שכוללות מנהגי כישוף.

מכשפה היא אדם שעוסק בכשפים. ההתפתחות המודרנית לא נעצרה בדתות הכישוף (witchcraft religions). אפשר לומר שוויקנים ומכשפות דתיות אחרות סללו את הדרך ללגיטימציה של עיסוק בכשפים בתקופה המודרנית. ערך הסובלנות הדתית בחברות דמוקרטיות במערב מכתיב סובלנות כלפי כל הדתות, לפחות על הנייר. במיוחד דת הכישוף וויקה זכתה לקבלה פתוחה ולסובלנות החל משנות ה-70. ואם מאמינים פגניים יכולים לעסוק בכישוף בצורה לגיטימית מבלי להיחשב בני שטן, אנשים רעים או טיפוסים מפוקפקים, אז למה לא אחרים?

אנשים רבים ביקשו גם הם ללמוד כשפים ולהטיל כשפים, אבל לא במסגרת דתית, ובטח לא במסגרת דת חדשה ובלתי מוכרת כמו וויקה ואחיותיה. הם בנו לעצמם מסגרות כישוף על בסיס הדת הקיימת שלהם (יהדות, נצרות וכו’) ועל בסיס מאגיה עממית עתיקה. היום יש גם מכשפות חילוניות, ואפילו מכשפות אתאיסטיות.

מה בעצם עושות מכשפות מודרניות?

המונח האנגלי לכישוף, witchcraft רומז שמדובר באומנות מסוימת, craft. במילים אחרות, הכישוף הוא מערכת של כלים ומיומנויות שניתן להשתמש בהם כדי להשיג מטרות מסוימות. הפרקטיקות המדויקות משתנות ממכשפה למכשפה. כאמור, חלק ממזגות את המנהגים בפולחן דתי, וחלק לא. חלק מאמינות בוויקה, וחלק מאמינות בדתות אחרות. חלק אוהבות כישופים ישנים יותר, וחלק מעדיפות שיטות מודרניות. חלק מחבבות מאגיה עממית יוונית, ואחרות מעדיפות מאגיה ויקטוריאנית…

הספר “ארדיה: גוספל המכשפות” נכתב במאה ה-19 על ידי חוקר הפולקלור צ’רלס גודפרי לילנד. לילנד פגש בטוסקנה נערה צעירה שסיפרה לו על מנהגי הכישוף שעוברים במשפחתה מדור לדור. לילנד כל כך התלהב מהעניין והפעיל לחץ על הנערה לחלוק עמו את כל הסודות. הנערה רצתה למצוא חן בעיני החוקר, וככל הנראה גם המציאה למענו כמה דברים שלא היו ולא נבראו. האמינות של הספר “ארדיה” שנויה במחלוקת. אין ספק שחלקים ממנו נכונים, ואחרים מומצאים, אך קשה מאוד לדעת אילו חלקים בו אותנטיים. בספר יש רשימה קצרה שמתארת מה מסוגלות לעשות מכשפות בטוסקנה:

“לברך או לקלל חברים ואויבים – לעשות טוב או רע
לשוחח עם רוחות
למצוא אוצרות חבויים בהריסות מבנים עתיקים
להשביע את רוחות הכוהנים שמתו והשאירו אחריהם אוצרות
להבין את קול הרוח
להפוך מים ליין
לקרוא בקלפים
להבין את סודות כף היד
לרפא מחלות”.

רשימה זו, שמקורה כאמור בספר פולקלור מפוקפק, אינה כל כך ריאליסטית, לא ממש מדויקת ולא לגמרי ממצה. הסיבה שאני מביאה אותה כאן היא פשוטה. הרשימה מדגימה יפה את המשותף לכל המכשפות המודרניות: דתיות ולא דתיות, פגניות, נוצריות, יהודיות, חילוניות ואתיאיסטיות: מיומנויות וכישורים ספציפיים.

זוהי רשימה פרקטית של דברים שמכשפה אמורה לדעת לבצע. נגר צריך לדעת לנסר, להדביק לוחות עץ, לבנות כיסא, להתקין ארון. בנאי צריך לדעת לערבב מלט, להניח לבנים, לקדוח בקירות. מתכנת מחשבים צריך להכיר שפות תכנות. קלדנית צריכה לדעת להפעיל מחשב. גם מכשפה – מכל סוג שהוא, מכל תרבות ומכל דת – צריכה לשלוט במיומנויות מסוימות כדי להיחשב מכשפה.

אני מגדירה כישוף (witchcraft) כמערכת של כלים, כישורים ומיומנויות של המכשפה. הוא יכול להיות דתי או חילוני. הוא יכול לשאוב ממקורות עתיקים או מודרניים. הוא יכול להיות מושפע מן התרבות המצרית, הקלטית, המקסיקנית, או כל תרבות אחרת. הסגנון והאופי שלו משתנה ממכשפה למכשפה – אבל המהות שלו נשארת תמיד אותו הדבר.

אפשר להשוות את הכישוף לארגז כלים. הידית של המברג יכולה להיות בכל צבע שהוא. הפטיש יכול להיות תוצרת הארץ או יבוא משוודיה. הברגים יהיו מפלסטיק או ממתכת. הארגז מלבני או מרובע… גם בכישוף, הצורה החיצונית של הכלים אינה זהה, אבל המהות היא אותה מהות.

בין המיומנויות העיקריות של מכשפות מודרניות: ריפוי, טרנספורמציה רוחנית והעצמה אישית, מסעות טראנס ומדיטציה, יצירת קשרים (בשיטות שונות) עם ישויות ו/או אלים ו/או הקול הפנימי, הטלת כישופים (spells), התגוננות מפני כשפים (psychic defence), ברכות וקללות, חיזוי וייעוץ (divination), עשבונאות, ועוד.

אבל איך זה עובד בדיוק?

מאגיה: בעין ביקורתית ועם שתי רגליים על הקרקע

ביבליוגרפיה

Ankarloo, Bengt and Clark, Stewart. Witchcraft and Magic in Europe: Ancient Greece and Rome. University of Pennsylvania Press, 1999
Budge, Wallis E. Amulets and Superstitions. Dover Publications, 1978
Farrar, Janet and Stewart. A Witches’ Bible. Phoenix Publishing, 1996
Gager, John G. Curse Tablets and Binding Spells from the Ancient World. Oxford University Press, 1999
Guiley, Rosemary Ellen, Encyclopedia of Witches and Witchcraft, Checkmark, 1999
Homer. The Odyssey (Sacred Texts)
Hutton, Ronald. The Triumph of the Moon. Oxford University Press, 2003
The Malleus Maleficarum: The Witches Hammer
Ovid. The Love Books of Ovid (Sacred Texts)
Valiente, Doreen. An ABC of Witchcraft. Phoenix Publishing, 1988

קריאה נוספת:

תגיות: , , , , , , , , , , , , , , , , ,

הרשומה סגורה לתגובות.

פרסומים

מדיניות תגובות

כישופים הוא אתר פרטי בבעלות פרטית. הוא אינו מהווה במה ציבורית או שירות ציבורי, וחופש הדיבור בו אינו מוחלט.

אני שומרת לעצמי את הזכות למנוע מכל משתמש שהוא להגיב באתר, באופן גורף, או פרטנית, על פי שיקול דעתי הבלעדי.

כל תגובה בלתי חוקית, מתלהמת, אגרסיבית, או שאינה מכבדת את כותביה, אותי, את האתר או את המגיבים האחרים, לדעתי הפרטית בלבד, תימחק ללא כל הודעה מוקדמת או דיון בנושא.

כישופים (אסופת המאמרים) ואספקלריה (הבלוג) עוסקים בנושאים רגישים ואף נפיצים (דת, אלוהים, פוליתאיזם, כישוף), ובמידה מסוימת מהווים מעין “מרחב בטוח” לדיון בנושאים שהם טאבו במקומות אחרים. אני נחושה בדעתי שלא לאפשר לאיש לקלקל את המרחב הבטוח הזה.

תנאי שימוש

שינוי גודל גופן
ניגודיות