מלכת שאול תחתיות: האלה הקטה

03/02/2016
William Blake, Hecate of the Three Fates, 1795

William Blake, Hecate of the Three Fates, 1795

הקטה היא אלת המאגיה והכישוף היוונית, וכפועל יוצא מכך גם אלוהי הלילה (זמן של כשפים), הירח (המסמל שינוי מאגי), רוחות רפאים, העלאה באוב (נקרומנסיה, זימון מתים מקברם), רפואת עשבים, וצמתי דרכים (שהיו אתרי ביצוע של טקסי כישוף).

איך היא נראית?

באמנות הכדים היוונים, הקטה בדרך כלל צוירה כאישה יפה המחזיקה זוג לפידים, או מפתח. בחלק מן הציורים היא לובשת חצאית נערות באורך הברך ומגפי ציידים, מה שמצביע שהיתה עלמה צעירה. באמנות מאוחרת יותר היא מפוסלת בצורה של אלה משולשת, כלומר שלוש נשים שהן אחת, ובדמות זו היא נחשבת אלוהות של צמתים (שמצטלבות בהן שלוש דרכים).

מקורותיה של הקטה

מקורותיה העתיקים ביותר של הקטנה נמצאו בממלכת קאריה באנטוליה (דר’ מערב אסיה הקטנה, טורקיה של ימינו). בעיר לגינה היה לה מקדש ושירתו בו כוהנים-סריסים. שרידי המקדש מוצגים היום במוזיאון לארכיאולוגיה באיסטנבול.

המסורת היוונית הנפוצה ביותר גורסת, כי הקטה היא בתם של הטיטאנים פרסאוס ואסטריה, ושמה המקורי הוא פרסאיס. מסורת זו משקפת את מקורותיה ההיסטוריים של הקטנה כאלוהות תראקית עתיקה, שמשלה בשמים, בארץ ובים, בדומה לטיטאנים היוונים.

מקורות יוונים אחרים ניסו לשייך לה מורשת יוונית, ולכן כתבו כי היא בתם של זאוס ודמטר, זאוס והרה, או לטו וטרטרוס.

עוצמתה של הקטה

בכל מקרה היוונים הכירו בכוחה העצום של האלוהות התראקית שאימצו, והבינו כי היא מושלת בכל הממלכות: בשמים, בארץ ובים. הקטה נחשבה לאלה שיש לה כוח להגשים משאלות ולענות לתפילות. כיוון שכך, היוונים נהגו להתפלל אליה לעתים קרובות, ואף להקפיד להזכיר את שמה בתפילות לאלוהים אחרים.

הקטה היתה הטיטאנית היחידה ששמרה על מעמדה ועל כוחה תחת ממשלתו של האל זאוס, שהדיח את אביו, הטיטאן כרונוס, והביא כליה על שלטונם האלוהי של הטיטאנים ביוון. זאת, ככל הנראה, מפני שסייעה לאלים במלחמתם נגד הטיטאנים והענקים (צאצאיה גאיה, שנולדו לאחר שהופרתה האדמה בדמו של אורנוס המסורס).

כוחה העצום של הקטה כאלוהות שמושלת בטבע וביקום כולו (שמים, ארץ וים) ככל הנראה הביא לכך שבסופו של דבר היא הפכה לאלת מאגיה, שהוא הכוח לשנות ולהניע כל דבר בטבע וביקום, בשמים, בארץ ובים.

Statuette of Triple-bodied Hekate British Museum 18th Century

Statuette of Triple-bodied Hekate British Museum 18th Century

התפתחות דמותה האלוהית של הקטה

מטפלת בתינוקות ושומרת על ילדים

לאחר היעלמותה של פרספונה במיתוס הירידה לשאול המפורסם של היוונים, ביקשה דמטר מזאוס ומשאר האלים לעזור לה למצוא את בתה האובדת. תשעה ימים ותשעה לילות חיפשו האלים אחר פרספונה, אך לשווא. בתום תשעה ימים, ביקש זאוס מהקטה הנמצאת בכל מקום בשמים ובארץ ובים להושיט עזרה לאלים. בעקבות בקשה זו קיבלה הקטה את התואר “יד-ימינו של זאוס” וכן “אומנת הילדים.

הקטה כרתה אזנה, ושמעה את קולה של פרספונה יוצא מפתח של מערה. נושאת לפידים, באה הקטה לדמטר וסיפרה לה מה שמעה. יחדיו הן פנו להליוס, אל השמש, הרואה הכל ממקום מושבו במרומים, ושאלו מה ראה. הליוס סיפר להן שפרספונה נחטפה לממלכת השאול במעמקי האדמה על ידי האדס, אלוהי העולם התחתון.

מזמור הומרוס מס’ 2 לדמטר מתאר את מעורבותה של הקטה בפרשת פרספונה: “דאו המלכה נדדה בארץ, ובידיה לפידים. וביום העשירי לנדודיה, עם עלות השחר באה אליה הקטה, נושאת לפיד. יחד הן מיהרו להליוס, נושאות לפידים בוערים, ויחד התייצבו אל מול סוסיו”.

לאחר שהוחלט כי פרספונה תישאר לחיות בשאול במשך מחצית השנה, החליטה הקטה להישאר עמה שם כדי לשמור עליה בלוויית פמליה של כלבי-צלמוות. כך הפכה הקטה ביוון לאלוהי שאול-תחתיות, ולאלת נשמות המתים, שדים, רוחות ושאר ישויות כתוניות מרושעות.

מכשפה אלוהית ומושלת בשדים וברוחות הרפאים

באפיגרמות (12) של הומרוס מתוארת הקטה כאומנת או מטפלת בתינוקות, אך גם כאלה שיש ביכולתה להשפיע על כישוף אהבה מרושע: “הקטה קורוטרופה, אומנת התינוקות, שמעי תפילתי, שתדחה אישה זו את חיזורי האהבים של הצעירים ותאהב זקנים מאפירים, שתש כוחם, אך לבם עדיין משתוקק”.

בפולחני אלבסיס ותסליה שהתמקדו במיתוס של דמטר ופרספונה, התקיימו טקסים להקטה לצד טקסים לאל הכתוני הרמס, ושניהם נחשבו מנהיגי רוחות המתים.

על פי האמונה היוונית העתיקה, בלילות נהגה הקטה לעלות מן השאול, מלווה ביצורים איומים, ולשהות בצמתי דרכים או ליד קברי המתים. יללות הכלבים בלילה בישרו את בואה, ואנשים נהגו להניח לה מנחות בשר בצמתי-דרכים (שבסופו של דבר נאכלו על ידי כלבים).

ביצירה “ארגונאוטיקה” של אפולוניוס רודיוס מן המאה השלישית לפני הספירה, יאסון מביס את האלה הקטה על ידי טקס מאגי שהגתה מדיאה, מכשפה וכוהנת להקטה. יאסון רחץ בנחל מים זורמים, לבש גלימה שחורה, חפר בור באדמה, ומעל הבור שיסף צוואר כבשה, הקריב אותה לעולה, שרף אותה כליל במדורה, נסך עליה דבש, הניח אותה בבור, ואז הלך משם מבלי להביט לאחור, גם כששמע צעדים ונביחות של כלבים.

“הקטה ברימו… מתהומות שמעה מילותיו ועלתה… עטורה נחשים איומים, מתפתלים על ענפי אלון, וניצוץ של אלף לפידים נדלק. וכלבי השאול נבחו בקול צווחה מסביבה”. (ארגונאוטיקה, 3.1194, אפולוניוס רודיוס)

Marble statue of Hecate Trimorph British Museum 1768-1805

Marble statue of Hecate Trimorph British Museum 1768-1805

אלוהות מאגיה בעת העתיקה

בשלהי העת העתיקה (300-800 לספירה), הקטה הפכה לאלוהות מאגיה אזוטרית, ושמה מופיע במאות לוחות קללה וכישופי כפיתה וקשירה. הפפירוסים המאגיים מתארים אותה כיישות בעלת שלושה ראשים: ראש כלב, ראש נחש, וראש סוס, המלווה על ידי כלבים.

הקטה מוזכרת באורקלים הכלדיים (המאה השנייה לספירה), הכוללים פרשנות הלניסטית לפואמה מיסטית שיוחסה לכשדיים (בבבל העתיקה). בקטע 194 כתוב: עמול-תעמול על גלגל-הטוויה של הקטה”. גלגל הטוויה, כידוע, קשור בקשר הדוק עם מאגיה וכישוף.

להקת הכלבים של הקטה

הקטה, כאמור, תוארה גם בצורה אנתרופומורפית (אישה) וגם בצורה לא-אנתרופומרפית (בעלת ראשי חיות), אך בכל צורותיה מופיעים כלבים. בדמות אישה, מלווה אותה כלבת-שאול שחורה. בדמות חייתית, יש לה ראש אחד של כלב, או שהיא בעצמה מתגשמת בצורה של כלבה בצבע שחור.

על פי מסורת יוונית אחת, הכלבה השחורה של הקטה היא בעצם המלכה הטרויאנית הֵקָבֶּה.

באודיסאה של הומרוס (המאה ה-8 לפנה”ס), מסופר כי הקבה מלכת טרויה נפלה בשבי לאחר נפילת העיר. היא היתה שבורה ומוכת יגון, עד לכדי טירוף, ובמהלך המסע ליוון, נעצה את אצבעותיה בעיניו של מלך תראקי ועיוורה אותו. התראקים כעסו מאוד על הקבה, ורגמו אותה באבנים, אך האלוהות התראקית (הקטה) ריחמה עליה, הפכה אותה לכלבה שחורה, ולקחה אותה כבת-לוויה.

סיפור זה חוזר ביצירה “מטמורפוזות” של אובידיוס (המאה הראשונה לפנה”ס), ואילו ביצירה “אלכסנדרה” של המשורר ליקופרון (המאה ה-3 לפנה”ס), מוזכר כי התראקים נהגו להעלות כלבים קרבן להקטה.

בפפירוסים המאגיים מתקופת מצריים התלמיית (ממלכה הלניסטית יוונית-מקדונית במצריים שנוסדה על ידי תלמי הראשון סוטר, לאחר מות אלכסנדר מוקדון בשנת 332 לפנה”ס והגיעה לקיצה עם מות קליאופטרה והכיבוש הרומאי בשנת 30 לפנה”ס), הקטה נקראת “הכלבה” ונביחות כלבים מבשרות את בואה. בתקופות מאוחרות יותר היא מצוירת כששני כלבים שחורים עומדים לצידה.

האגדה מספרת כי בזמן המצור שהטיל פיליפוס השני (אביו של אלכסנדר מוקדון) על ביזנטיום בשנת 339 לפנה”ס, נראה אור נגוהות בשמי הלילה, ונשמעו נביחות כלבים. כך ידעו תושבי העיר כי הגיע האויב, נערכו למתקפה, והצליחו להציל את העיר. הם האמינו כי האור והנביחות הם נס שחוללה הקטה למפדפורוס, והקימו פסל לכבודה בעיר.

מיתוס הקטה והסמור

הכלב הוא החיה המזוהה ביותר עם הקטה, אך מיתוס נוסף קושר אותה עם חיה נוספת – סמור.

הכותב היווני אליאנוס (המאה השנייה לספירה) מזכיר פארמקיס (מכשפה עשבונאית) בשם גלה. למכשפה גלה היה מזג רע במיוחד, ושום דבר לא השביע את רצונה. בסופו של דבר היא העלתה את חמתה של האלה הקטה, שהפכה אותה לסמור, חיה שנחשבה מרושעת.

בגרסה אחרת מסופר, כי לאחר שהרתה בת-האצולה אלקמנה לאל זאוס, עלתה חמתה של אשתו, האלה הרה. היא ציוותה על המוירה אלות הגורל, ועל אלת הלידה איליתיאה שלא להקל על צירי הלידה שלה בשום צורה.

אלקמנה כרעה ללדת, והלידה היתה קשה מאוד. חברתה של אלקמנה, אישה בשם גלינתיאס, חששה שצירי הלידה הכואבים יוציאו את אלקמנה מדעתה. היא הכריזה בפני המוירה ואיליתיאה, כי כיוון שמדובר בלידתו של הבן של זאוס בכבודו ובעצמו, כל כוח אלוהי שלהן בטל ומבוטל בפניו. האלות נדהמו מן ההכרזה, ובעודן מסתודדות ביניהן ודעתן מוסחת, שככו כאבי הצירים של אלקמנה, אשר ילדה את הגיבור הרקלס.

אלות הגורל והלידה כעסו על גלינתיאס שהסיחה את דעתן מקיום מצוותה של הרה, ולכן הפכו אותה לסמור בוגדני, אשר מתגורר בנקיקים, מזדווג דרך אוזניו, ומשריץ צאצאים דרך גרונו. האלה הקטה ריחמה על גלינתיאס, ולקחה אותה כבת-לוויה.

Anthony Frederick Sandys Medea 1866-1868

Anthony Frederick Sandys Medea 1866-1868

בנותיה של הקטה

מכשפות מפורסמות באגדה היוונית העתיקה היו כוהנות לאלה הקטה שהיתה אלוהות של כשפים ומאגיה, ונחשבו, מבחינה מטאפורית, בנותיה. כמה כותבים אפילו ייחסו גניאולוגיה של ממש למכשפות מסוימות (המכשפה קירקה, למשל, ואחייניתה הרוצחת מדיאה), המשרטטת אותן כצאצאיות ישירות של הקטה.

“בשעת חצות דוממת, פרשה מדיאה ידיה לכוכבים ואמרה, הו נוקס, אם המסתורין, ואסטרה הזהובים המנצחים את להבות היום ביחד עם לונה, ואת הקטה המשולשת, המכירה את כל פועלי, והמחזקת את כל מעשי הקסם…” (מטמורפוזות 7.162, אובידיוס)

מתוך ארבוס וכאוס היא קראה לנוקס ודי נוקטי, ואמרה תפילתה ביללות ארוכות להקטה… אנחה עמוקה עלתה מן האדמה, השיחים הלבינו, העשב הרטוב הבריק מאגלי דם, אבנים צווחו ושאגו, כלבים נבחו, נחשים שחורים הזדחלו על העפר ודמויות רפאים של רוחות שקטות התעופפו באוויר”. (מטמורפוזות 10.403, אובידיוס)

הקשר בין הקטה וארטמיס

במיתולוגיה היוונית, הקטה תוארה במונחים דומים לאלו של ארטמיס, אלת הירח והציד, שגם היא היתה אלה בתולה. שתיהן לבשו חצאיות עור קצרות ומגפי ציידים, שתיהן נשאו לפידים, ושתיהן לוו בכלב ציד. בתקופה הרומאית, שאופיינה בטריאדות של אלים, נוצרו השלישייה הפופולארית הקטה-ארטמיס-סלין, שלוש אלות ירח העומדות בעלומיהן. טריאדה זו באה לידי ביטוי למשל ביצירות “מדיאה” ו”פדרה” של סנקה, ובחמור הזהב של אפוליאו

מקדשי הקטה על הסף ובצומת

אוריפידס (ביצירתו מדאה, המאה ה-5 לפנה”ס) הזכיר מקדש להקטה בחדר פנימי של בית. מקדשי בית להקטה היו נהוגים בקרב כל השכבות החברתיות ביוון העתיקה, ומטרתם הייתה להסתייע באלה להרחיק השפעות כישוף ועין רעה. על המזבחות במקדשים אלו ניצבו פסלונים של האלה בשם הקטיון. המקדשים מוקמו ליד דלת הכניסה, ליד הסף.

רוב המקדשים והמזבחות להקטה ניצבו בצמתים ובמעברים, בשערים, ולצד סיפי דלתות. אייסכילוס מספר בכתביו כי מקדש להקטנה ניצב בשערי הכניסה להיכלות המלכות.

הקטה-סלין-ארטמיס מהטריאדה הרומאית, היתה אלה בעלת שלוש פנים, שכל אחד מהם פונה לכיוון אחר. על פי המשורר היווני פינדארוס (522-443 לפנה”ס), היה מנהג להניח מנחות להקטה בבוקר היום הראשון של החודש (בוקר הירח החדש) בצמתים אלו. על פי אריסטופאנס (בקומדיה פלוטוס), המינחה הונחה על סף המקדש להקטה, או בצומת של שלוש דרכים, והעניים העלימו אותה עוד לפני שהספיקו המאמינים להגיש אותה לפני האלה. בעצם, מנחת המזון להקטה שימשה דה פקטו כמפעל הזנה למשפחות עניות.

Glass paste intaglio engraved with Hecate trimorph, holding two torches, two daggers and two whips 1768-1805 British Museum

Glass paste intaglio engraved with Hecate trimorph, holding two torches, two daggers and two whips 1768-1805 British Museum

פולחן הקטה ביוון העתיקה

חג פופולרי וחשוב בשם תסמופוריה לכבוד דמטר ופרספונה נחגג ברחבי הערים היווניות. על פי אריסטופנס (בקומדיה תסמופוריזוסה), גם הקטה נמנתה בקרב האלים שנחוגו במועד קדוש זה.

פסלונים של האלה הקטה, שנקראו הקטייה, נמצאו בכמויות גדולות בעיקר באזור אתונה, שם ניצבו בחזיתות בתים ובצמתי דרכים מצטלבות, ונעשה בהם שימוש בניחוש ובהגדת עתידות. באתונה היה להקטה אפיפורגידיה מקדש על האקרופוליס, בסמוך למקדש ניקה, אלת הנצחון.

פאוסניאס בספרו “תיאור של יוון” מהמאה השנייה לספירה כותב כי באיגיניה נפוץ פולחן הקטה יותר מאשר פולחן כל אלוהות אחר, וכי מדי שנה נחגגים שם טקסי מסתורין אשר נוסדו על ידי אורפאוס התראקי. במקום היה מקדש להקטה עם פסל עץ מגולף, בעל גוף אחד ופנים יחידות. פאוסניאס מעיר כאן כי המנהג לפסל את הקטה עם שלוש פנים הוא אתונאי.

באותו ספר “תיאור של יוון”, פאוסניאס מספר כי בפורטיקו של מקדש לאסקפיוס בסיקוניה ניצבו מספר פסלים, ביניהם פסל של הקטה. כמו כן במקדש לאתנה בסיקוניה נהג הכוהן להקריב לרוחות פעם בשנה, ביצע טקס סודי לכבוד הקטה בארבע בורות כדי לאלף את משבי הרוח, וזימר לחשים המיוחסים למדיאה.

עוד על פי פאוסניאס, בארגוס, ליד המקדש לאלת המיילדות אילתיאה היה מקדש עם פסלים להקטה.

התראקים (צפון יוון) זיהו את הקטה עם האלה המקומית בנדיס. היא כונתה שם טריויה ונערכו לכבודה קרבנות.

בעיר זרינתוס באי סמותרקיה שבים האגאי, היתה מערה מקודשת להקטה. במקום נשחטו והוקרבו לה כלבים כחלק מפולחני מסתורין. המאמינים שנכנסו בסוד פולחני מסתורין אלו האמינו כי הקרבנות יצילו אותם מסיוטים, מביעותי לילה, מרעידות אדמה ומסערות בים.

באיון פסמיט שבים האגאי (ליד דלוס), התקיימו פולחנים להקטה בפסמיטה (מערה בתוך צוק מחורץ) מקומית. בני המקום האמינו כי האיון עצמו הוא התגשמות של גופה של אסטריה, אימה של הקטה.

בעיר כולופון בלידיה הוקרבו להקטה אנודיה (=של השוליים) כלבות שחורות, וכן גורי כלבים.

לפי סטרבוס, בעיר לגינה בקריה (אסיה הקטנה) היו שני מקדשים להקטה שבהם נערכו חגיגות גדולות מדי שנה.

פולחן הקטה בעולם ההלניסטי בשלהי העת העתיקה

בעת העתיקה היה נפוץ בעולם ההלניסטי שימוש בלוחות קללה. לוחות קללה היו סוג של כישוף כפיתה או קללה, שנחרטו על גבי לוחות עופרת ונקברו באדמה. בלוחות אלו זומן כוחם של מספר אלוהויות יווניות כתוניות: פלוטו, פרספונה, כארון, בנות הגורל, הפוריות, הרמס והקטה. מבין כל האלוהויות הנפוצות בלוחות קללה, הקטה היתה הדומיננטית ביותר.

שמותיה של הקטה

פרסאיס (=המחריבה, בת פרסס), ברימו (=הזועמת), אדונאה (=בת שאול תחתיות), טרימורפיס (=בעלת שלוש צורות), טיודיטיס (=בת שלוש הדרכים המצטלבות), אנודיה (=בת שולי הדרך), זרינתיה (=מהר זרינתיה בסמותרקיה), ניקטיפולוס (=הנודדת בלילות), אטלוס (=העדינה, בלשון סגי נהור), כתוניה, כורוטרופוס (=מטפלת בתינוקות), סקילקגטיס (=רועת הכלבים), קורה מונגנס (=הברואה היחידה), יפרוקרדמנוס (=בהירת השיער), אנסה אנרי (=מלכת הנחותים). 

ביביליוגרפיה

Aelianus, De Natura Animalium
Antoninus Liberalis, Metamorphoses
Apollodorus, Bibliotheca
Apollnius Rhodius, Argonautica
Apuleius, The Golden Ass
Aristophanes,Thesmophoriazusae
Aristophanes,Wasps
Cicero, De Natura Deorum
Diodorus Siculus, Library of History
Euripides, Medea
Hesiod, Theogony
Homer, The Homeic Hymns
Lycophron, Alexandra
Ovid, Fasti
Ovid, Metamorphoses
Nonnos, Dionysiaca
Pausanias, Description of Greece
Propertius, Elegies
Seneca, Medea
Seneca, Oedipus
Seneca, Phaedra
Seneca, Troades
Statius, Thebaid
The Orphic Hymns
Valerius Flaccus, Argonautica
Virgil, Aeneid

קריאה נוספת:

תגיות: , , , , , , , , , , , , ,

הרשומה סגורה לתגובות.

פרסומים

מדיניות תגובות

כישופים הוא אתר פרטי בבעלות פרטית. הוא אינו מהווה במה ציבורית או שירות ציבורי, וחופש הדיבור בו אינו מוחלט.

אני שומרת לעצמי את הזכות למנוע מכל משתמש שהוא להגיב באתר, באופן גורף, או פרטנית, על פי שיקול דעתי הבלעדי.

כל תגובה בלתי חוקית, מתלהמת, אגרסיבית, או שאינה מכבדת את כותביה, אותי, את האתר או את המגיבים האחרים, לדעתי הפרטית בלבד, תימחק ללא כל הודעה מוקדמת או דיון בנושא.

כישופים (אסופת המאמרים) ואספקלריה (הבלוג) עוסקים בנושאים רגישים ואף נפיצים (דת, אלוהים, פוליתאיזם, כישוף), ובמידה מסוימת מהווים מעין “מרחב בטוח” לדיון בנושאים שהם טאבו במקומות אחרים. אני נחושה בדעתי שלא לאפשר לאיש לקלקל את המרחב הבטוח הזה.

תנאי שימוש

שינוי גודל גופן
ניגודיות