פוליתאיזם: יש מספיק אלוהים לכולם

23/07/2004
Edgar Maxence, Tete Divine, 19th Century

Edgar Maxence, Tete Divine, 19th Century

תחת המטרייה של הפוליתיאיזם המודרני מצטופפות עשרות דתות ואמונות שונות. לכל אחת מהן תשובה שונה לשאלה “מי הוא אלוהים?” ורעיונות ייחודיים אודות מקורה ומהותה של האלוהות.

חיבור זה, העוסק בוריאציות שונות של פוליתאיזם בן זמננו, הוא שלישי בסדרה הסוקרת את תפיסות האלוהות השונות בתנועה הפגנית המודרנית.

פוליתאיזם הוא אמונה באלים רבים (מיוונית פולי=הרבה, תאוס=אל). הפוליתאיזם היה נפוץ בוריאציות שונות כמעט בכל תרבויות העולם העתיק. גם היום מתאר המונח אמונות שונות וצורות פולחן שונות, הקשורות לאלוהים מרובים.

תרבויות בעולם העתיק האמינו בקבוצות של אלים ואלות, הקשורים זה לזה בקשרי משפחה סבוכים. היו להם גם אלים ואלות מקומיות, שהיו השומרים האלוהיים של ערים, שבטים, נהרות, אזורים, יערות ומקומות ספציפיים אחרים. היו להם אלי בית פרטיים ומשפחתיים. ובנוסף, הם האמינו בסוגים רבים של רוחות, יצורים מיתולוגיים וגיבורים או חצאי-אלים. כל אלו יצרו פנתאונים ספציפיים ומורכבים, שגדלו, השתנו והתפתחו כל הזמן בהתאם לנסיבות דתיות, חברתיות, כלכליות ואפילו פוליטיות.

לתרבויות שונות היו רעיונות שונים לגבי מהי האלוהות וכיצד יש לעבוד אותה. למשל, היוונים, הרומאים, הבבלים והקלטים התייחסו לכל אל או אלה כמקור עצמאי של כוח אלוהי. המצרים הקדמונים, לעומת זאת, היו מונולטרים. מונולטריה היא צורה ייחודית של אמונה פוליתאיסטית. זוהי אמונה באל אחד שברא את עצמו ומתגלם בעולם בצורות מרובות. המונולטרים למעשה מאמינים במקור אלוהי אחד, אך עובדים אלים ואלות רבים, הנחשבים כולם לנגזרות של אותו מקור אלוהי.

לאמונה במספר רב של מקורות אלוהיים יש השלכות לגבי תפיסת טבעה של האלוהות. שלא כמו האל היחיד של הדתות המונותאיסטיות, האלים של הפוליתאיסטים אינם בהכרח כל-יכולים, יודעי-כל ונוכחים בכל מקום. חלק מן האלים חזקים יותר או בעלי השפעה רבה יותר מאחרים. פעמים רבות, האלים נלחמים בינם לבין עצמם על שליטה. פעמים רבות, פוליתאיסטים רואים התהפכות מגמות חברתיות, פוליטיות או כלכליות, ושינויי מאזני העוצמה בעולם כהשתקפות של מאבקים כאלו בין האלים.

מארק סמית’, חוקר תרבות אוגרית ומקורות האל היהודי, מפורסם באמרתו: “פוליתיאזם זה לא מונותיאזם כפול מספר אלים נתון בפנתאון”. האמירה הזאת משקפת את התובנה, כי האלים בתרבויות פוליתיאסטיות שונים שוני מהותי ויסודי מן האל המונותיאיסטי היודאו-נוצרי (ובמידה מסוימת, המוסלמי).

לפוליתאיסטים הקדמונים היו דעות שונות ומגוונות לגבי מקורם של האלים וטבעם. חלק האמינו שהאלים הם צורות מושלמות של רעיונות, רגשות, תופעות טבעיות, התנהגויות חברתיות או תכונות אנושיות. האלה היוונית, אפרודיטה, למשל, היא התגלמות של אהבה, יופי מיניות וכל הרגשות וההתנהגויות הקשורות לתופעות אלו (כמו פיתוי, שכנוע, בגידה, נאמנות, תשוקה, ועוד). היוונים שהבחינו בין מיתוס ולוגוס, התייחסו לפעמים לתיאורה האנתרופומורפי הקלאסי של אפרודיטה כאשה יפהפייה עטורה זהב כאל דרכם של בני אדם לדמיין את הרעיונות המופשטים שהיא מגלמת, ותו לא.

היו שהאמינו כי האלים דומים במהותם לבני אדם, אך הם הרבה יותר חזקים מכל הבחינות. האלים נתפסו כצורות מושלמות או אידיאליות שאליהן צריכים בני אדם לשאוף. אחרים ראו את האלים כרוחות הקדמוניות העצומות של השבט או העיר, אבות ואמהות אלוהיים. הכנענים, למשל, חשבו במונחים אלו לפחות על חלק מן האלים שלהם. מעטים חשבו כי האלים קדמו ליקום ובראו אותו. הרוב ראו אותם כחלק מן הכוחות הקוסמיים הקדומים שהשתתפו בתהליך בריאה ספונטני, עיצבו את העולם ושינו אותו. כך למשל האמינו הבבלים (על פי אנומה אליש) והסקנדינבים (על פי האדות). הרעיונות והדעות רבים מאוד וספציפיים לכל תרבות ותרבות. קצרה היריעה בחיבור זה מלהכיל את כולן.

הדתות הפוליתאיסטיות שונות זו מזו לא רק ברעיונות שלהן לגבי מהות האלים, אלא גם בפולחנים הדתיים שהתקיימו עבור אותם אלים. הפוליתאיסטים אמנם מכירים בקיומם של אלים מרובים, בדרך כלל כל האלים שהם נתקלים בהם — אך יש להם יחסים פולחניים ואמונתיים רק עם קבוצה מצומצמת מתוכם.

למשל, היוונים והרומאים בתקופה הקלאסית היו הנותאיסטים. הנותאיזם הוא מונח שנטבע על ידי החוקר הגרמני מקס מילר במאה ה-19. הכוונה היא לאמונה באלים רבים, ולראייה של אחד מהם כעליון על האחרים. הנותאיזם נקרא גם “מונותאיזם כוללני” או “פוליתאיזם מונרכי”. בתקופה הקלאסית, זאוס או יופיטר נחשב לאבי האלים, המלך העליון והחזק ביותר מכל האלים האולימפיים.

תרבויות אחרות בתקופות אחרות עבדו אל מקומי אחד או קבוצה קטנה של אלים, בדרך כלל שלישיה, מתוך מאות האלים שהכירו. בעיר ארידו שבממלכת שומר העתיקה, למשל, עבדו את אל החוכמה אנקי. בעיר אור כשדים, לעומת זאת עבדו את אל הירח ננה, ואילו בעיר ארך נעבדה אלת הפריון איננה. הרומאים עבדו את יופיטר, יונו ומינרווה במקדש שבגבעת הקפיטול ברומא. אלים אחרים נעבדו ברומא בקבוצות אחרות או במסגרות אחרות.

גם בקרב פוליתאיסטים מודרנים כיום ניתן למצוא ספקטרום רחב של אמונות ופרקטיקות דתיות. הפרטים משתנים מקבוצה לקבוצה, ולעיתים אפילו מאדם לאדם.

הראייה המונולטרית של מקור אלוהי אחד וצורות מרובות שלו קיים היום בצורת “פוליתאיזם רך”. מונח זה נטבע על ידי דיון פורצ’ן, חברה נוצרייה במסדר שחר הזהב (הוקם בלונדון 1887). פורצ’ן השתמשה ברעיון המונולטרי כדי ליישב את אמונתה הדתית הנוצרית עם מנהגי המסדר לעבוד עם אלים מרובים. האמרה שלה “כל האלים הם אל אחד, כל האלות הן אלה אחת, ויש כוח בראשיתי מכניס בסוד אחד” הפכה לאמת חיה עבור פגנים מודרנים רבים.

בתנועה הפגנית המודרנית ניתן למצוא לא רק מונולטריה, אלא בעצם את כל הוריאציות המקוריות של אמונות פוליתאיסטיות בצורה זו או אחרת. נאו-פגאניזם הוא מונח מטרייה המתייחס למגוון רב של דתות ואמונות בנות-זמננו אשר לרוב כוללות מאפיינים פוליתיאסטים. באופן כללי ניתן לומר שנאו-פאגנים המשתייכים לדתות קוממיות (recon religions) נוטים יותר לראות את האלים בדרכים דומות לאלו של הפוליתאיסטים הקדמונים. אחרים עשויים להשתמש במסגרות אמונתיות מודרניות כגון פוליתאיזם רך, ארכטיפים פסיכולוגיים, או פרדיגמת האלה המשולשת (עלמה-אמא-זקנה).

לחלק מן האמונות הפאגניות המודרניות (ויקה, למשל) יש פנתאונים משל עצמן שהורכבו ממספר מקורות ותרבויות, והכוללים אלים קדומים, אלים מודרנים צעירים ורוחות ספציפיות. הפנתאונים המודרנים מותאמים במיוחד לאמונות הפרטיקולריות ולפרקטיקות של כל קבוצה וקבוצה.

בכל צורה שהיא, הפוליתאיזם ללא ספק מעמיד אתגרים רבים בפני המאמין המודרני.

באמונה המונותאיסטית, אל אחד ויחיד אחראי על כל בני האדם. האחריות הזאת גוררת אוטומטית את ההנחה, שלאלוהים אכפת מכל האנשים בעולם. לעומת זאת, הפוליתאיסט המודרני עומד נבוך מול המון של אלים מתרבויות מרובות, וצריך לגלות איזה מהם יגלה כלפיו חסד ואיזה מהם אולי יגלה אכפתיות כלפיו.

גילוי זה אינו תהליך פשוט. פנתאונים נראים לפעמים כמו סופרמרקטים של אלים. נדמה, שכל מה שצריך לעשות זה להושיט את היד ולבחור את מה שמושך את העין. במיוחד אנשים שראיית העולם הפוליתאיסטית חדשה להם טועים בכך שהם מתייחסים לאלים כאל אביזרים לרוחניות. הבעיה מחמירה לאור הראייה הרווחת, שהאלים העתיקים הם בסך הכל “דמויות מיתולוגיות” או “טיפוסים סמליים”, ולא אלוהויות אמיתיות, כמו האל היחיד של המונותאיזם.

אך האלים, כמובן, הם לא מצרכים ולא דמויות בספר פנטסיה. הם אלוהים, כוחות שמימיים עצומים עם כוח רצון משלהם, תכונות מוגדרות, ותכניות ברורות ולא כל כך ברורות עבור העולם ובני האדם. לא כל אל מתעניין בכל אדם, וחלק מן האלים מציבים סטנדרטים גבוהים למדי בפני אלו שמבקשים את פניהם.

גם הקיבוץ של מספר אלים על ידי מאמין אחד או קבוצה אחת במסגרת אמונתית היא משימה סבוכה. אדם מסוים יכול לאהוב מספר אלים, אך אותם אלים לא בהכרח יאהבו זה את זה. הם עשויים להראות סימנים ברורים שאינם חפצים שפולחנם ייעשה לצד אלים אחרים. במיוחד אלים מתרבויות שונות נוטים להיות עוינים זה לזה.

מציאת אלים להאמין בהם וללכת בדרכם היא דרך ארוכה ורבת מכשולים. היא כוללת חיזור זהיר, הקשבה מלאה, פולחן עקבי, עבודה קשה, אמונה שלמה והרבה אמון.

ביבליוגרפיה

Assmann, Jan. The Search for God in Ancient Egypt. Cornell University Press, 2001
Burkert, Walter. The Greek Religion. Harvard University Press, 1987
Farrar, Janet and Stewart. A Witches’ Bible. Phoenix Publishing, 1996
Fortune, Dion. The Training and Work of an Initiate. Weiser Books; Rev edition, 2000
Geertz, Clifford. Interpretation of Cultures. Basic Books; 1 edition, 1977
Graves Robert, The White Goddess, Noonday Press, 1997
Frazer, James George. The Golden Bough. Touchstone Books, 1995
Harrow, Judy. Devoted to You: Honoring Deity in Wiccan Practice. Citadel Press, 2003
Hornung, Erik. Conceptions of God in Ancient Egypt. Cornell University Press, 1996
Scheid, John. An Introduction to Roman Religion. Indiana University Press, 2003
Smith, Mark S. The Early History of God. Wm. B. Eerdmans Publishing Co., 2002
Sturluson, Snorri. Edda. Yale University Press, 2003
Veyne, Paul. Did the Greeks Believe in Their Myths?. University of Chicago Press, 1988

פורסם לראשונה: 16 יולי 2004

קריאה נוספת:

תגיות: , , , , , , , , , , ,

הרשומה סגורה לתגובות.

פרסומים

מדיניות תגובות

כישופים הוא אתר פרטי בבעלות פרטית. הוא אינו מהווה במה ציבורית או שירות ציבורי, וחופש הדיבור בו אינו מוחלט.

אני שומרת לעצמי את הזכות למנוע מכל משתמש שהוא להגיב באתר, באופן גורף, או פרטנית, על פי שיקול דעתי הבלעדי.

כל תגובה בלתי חוקית, מתלהמת, אגרסיבית, או שאינה מכבדת את כותביה, אותי, את האתר או את המגיבים האחרים, לדעתי הפרטית בלבד, תימחק ללא כל הודעה מוקדמת או דיון בנושא.

כישופים (אסופת המאמרים) ואספקלריה (הבלוג) עוסקים בנושאים רגישים ואף נפיצים (דת, אלוהים, פוליתאיזם, כישוף), ובמידה מסוימת מהווים מעין “מרחב בטוח” לדיון בנושאים שהם טאבו במקומות אחרים. אני נחושה בדעתי שלא לאפשר לאיש לקלקל את המרחב הבטוח הזה.

תנאי שימוש

שינוי גודל גופן
ניגודיות