אשרה: האלה האם של ארץ כנען

14/08/2004

John William Waterhouse, Gathering Almond Blossoms, 1916

אשרה היא האלה-האם של הפנתאון האוגריתי, ואחת מן האלים החשובות ביותר בארץ כנען. בכתבים שנמצאו היא נקראת בשמות “קונת אלים” (בוראת האלים), רבת-עתירת-ים, אלת (אלה), ובעלת (גבירה).

שמותיה ותפקידיה של אשרה

בראש ובראשונה, אשרה היא אלת, כלומר אשתו של אל, ראש הפנתאון ואבי האלים. היא נקראת קונת אלים, כלומר בוראת האלים. היא אמם הורתם של בעל, ענת, עשתר ועשתרת, ושאר האלים המקוריים של אוגרית.

השורש ק.נ.ה. במשמעות בריאה מופיע גם בתנ”ך בספר ישעיהו א’, פסוק ג’:  יָדַע שׁוֹר קֹנֵהוּ, וַחֲמוֹר אֵבוּס בְּעָלָיו; כלומר, שור יודע מי ברא אותו, וחמור מכיר את אבוס בעליו.

אשרה היא גם רבת-עתירת-ים, כלומר גבירת הים, ובעצם אלת הים-התיכון הכנענית. כאלת הים נחשבה אשרה לפטרונית של דייגים, סוחרים המפליגים בים, מלחים וספנים. כמו כן נחשבה פטרונית של ערי נמל דוגמת צור, צידון, יפו ואילת. על פי אחת הסברות, העיר ‘אילת’ נקראת על שמה של האלה, ועל שם עצי האלה שצומחים במדבר סביבות לעיר, ומקודשים לאשרה.

הקשר של אשרה לים בא לידי ביטוי גם באופיו של השליח המשרת שלה קודש-ואמרר (קדוש ואמיר). מדי פעם אשרה שולחת אותו להעביר מסרים לאלי המועצה, אך בימים כתיקונם הוא שולה דגים מן הים וצולה אותם בארמון עבור אורחיה הרבים של גבירתו.

אשרה היא גם אלת אדמה ועצים. בכתבי אוגרית היא נקראת אשרת השדה. על פי איורים מממצאים ארכיאולוגיים שונים ברחבי הלוונט, ניתן לשער כי עצי האלון, האלה, התאנה, התמר והזית מקודשים לאשרה. בכיתובים רבים נקראת אשרה בשם “עץ חיים” ומתוארת יושבת תחת התומר או הדקל, סמל לפוריות.  במקרים רבים היא גם מצוירת כשהיא מוקפת איילים, תיישים, צבאים, יעלים, וחיות אחרות בעלות קרניים. החיות הללו מקודשות לאשרה, ומסמלות גם הן את פוריותה.

אשרה במיתולוגיה הכנענית

לוחות אוגרית, שנתגלו באתר ראס-שמרה בסוריה מספרים את סיפורה המיתולוגי של אשרה. הטקסט הידוע בשמו “לידת האלים הנעימים, שחר ושלם”, מתאר כיצד אהבתם של אל ואשרה הובילה ללידת האלים היפים והנעימים. עתירת ורחמיי, שתי אלות צעירות, פגשו את אל בחוף הים, והוא צעיר וחסון וכוחו במותניו. הן התרשמו ממנו מאוד, והסכימו להיות נשותיו.מאהבתם של אל לעתירת ורוחמיה נולדו שחר (אל השחר) ותאומו שלם (אל השקיעה). לאחר מכן ילדה אשרה את שאר האלים, מה שהקנה לה את השמות “קונת אלים” ו”אם שבעים האלים”.

אשרה, אם כן, היא האלה האם של כנען. היא אם האלים, אבל גם האם הקדמונית של בני האדם. הכנענים האמינו כי האלים שלהם הם גם אבותיהם הקדומים, וכי כולם בעצם צאצאים של אל ושל אשרה.

במחזור המיתי של בעל, מצטיירת אשרה כאלה שכוחה ואומנותה במלאכות ביתיות: היא טווה בפלך, פורשת רשתות דגים בים, שופתת קדרה על מדורת גחלים וכל זאת למען בית בעלה, התור אל, הטוב והמיטיב, בורא העולם. בעודה עסוקה במלאכות אלו, מגיעים אליה האלים הצעירים בעל וענת, אלי מלחמה בהתהוות, שזה עתה הכריעו את ים-נהר, אל המים הקדמוניים בקרב על השליטה בארץ.

אשרה מוודאת קודם כל שבעל וענת לא הגיעו כדי להרוג אותה או את בניה ורק אחר כך משקה ומאכילה אותם. דאגה זו מדגימה את הסברה, כי בעל אינו בנו של אל, אלא מעין “בן חורג” למועצת האלים המקורית של אוגרית. בכתבי אוגרית בעל נקרא בשם “בן דגון” וכן בעל-הדד, שני שמות המעידים על מקור אמורי, ואף מסופוטמי. עם זאת, ראוי לציין כי באוגרית לא נמצא מקדש לאל, אלא רק מקדש לדגון, כלומר מבחינתם האוגריתים אל ודגון היו אלוהות אחת. לכן גם בעל, “בן דגון”, התקבל כדמות דומיננטית כל כך.

לעומת בעל, האל עשתר, אל כוכב, נקרא בפירוש “בן אשרה”, והוא ככל הנראה היה יורש אל המקורי של אוגרית. במחזור המיתי של בעל אשרה מביעה את העדפתה לכך שעשתר ימלוך בארץ ולא בעל. למרות זאת, עשתר מוותר על המאבק מראש, ולאחר הנצחון על ים-נהר, וביקורם של בעל וענת בביתה, נאותה אשרה לשכנע את אל שיתיר לבעל לבנות לו ארמון בקרב האלים. בניית ארמון זו מבטאת את קבלתו המלאה של בעל (הזר במקורו) למועצת האלים האוגריתית, וכן את מלוכתו הבלתי מעורערת על הארץ.

האשרים ופולחן האשרה

כתבי אוגרית מלמדים כי פולחן אשרה בקרב הכנענים כלל קרבנות צאן, בקר ועוף, ביכורי שדה, מנחות, נסך, קטורת, וכן מזמורים ונגינות. אך פולחן האשרה מופיע גם בתנ”ך, כחלק מפרקטיקות קדומות של העם היהודי.

קיימת מחלוקת חריפה בין חוקרי המזרח התיכון הקדום בשאלה האם בני ישראל עבדו את האלה אשרה. מן התנ”ך ומממצאים ארכיאולוגיים רבים עולה כי בני ישראל השתמשו בחפץ מקודש בשם “אשרה”, ואשר היה קשור לפולחן אלה אשרה בתקופות קדומות יותר. לא ידוע אם בני ישראל עבדו את האלה עצמה באמצעות החפץ, או השתמשו בחפץ בצורה אחרת.

החוקרים גם חלוקים בשאלת טיבו המדויק של החפץ הפולחני שנקרא “אשרה”.  מפסוקים מסוימים בתנ”ך ניתן להסיק כי האשרים היו עצים חיים שניטעו במקומות קדושים: על מזבחות אבנים או במקומות גבוהים כגון ראשי גבעות. מפסוקים אחרים משתמש כי האשרים היו חפצים שבונים או מקימים תחת עצים, בראשי עצים, על במות ומזבחות, ובמקומות גבוהים.

לא ברור איזה עץ בדיוק היתה האשרה. רוב הסברות מתייחסות לעצי אלון ואלה, ששמותיהם מעידים על קדושתם לאלוהות. סברות אחרות מדברות על עצי זית, תמר ותאנה, לאור איורים שנמצאו חרוטים על לוחות אבן המתארים את האלה אשרה. במקרים מסוימים צמרת העץ נגזמה בצורה מיוחדת, וגולפה בה דמות של יונה, ציפור המקודשת לאשרה. ישנן גם עדויות שחלק מן האשרים לא היו עצים, אלא מוטות עץ או עמודים של עץ, שבראשם גולפה דמות היונה.

המונח ‘אשרה’ מתייחס גם לפסלונים של דמויות נשיות, שנמצאו בהמוניהם בחפירות ארכיאולוגיות. פסלוני האשרה מתארים דמות נשית שם שיער קצר ומתולתל, שופעת שדיים ובטן, זרועותיה בדרך כלל שלובות על שדיה. החלק התחתון חלול ובבסיסו עומד מין כן, כדי שניתן יהיה להעמיד את הפסלון. פסלוני האשרה ככל הנראה הם ייצוגים אומנותיים ופולחניים של האלה אשרה, אך ניתן לשער שהם מייצגים גם אלות מקומיות אחרות כגון עשתרת, בעלת, ועוד. הם היו נפוצים בקרב כל השבטים והעמים שיישבו את הארץ בתקופות קדומות.

חוקרים מסוימים משערים, כי פסלוני האשרה הם בעצם התרפים המוזכרים במקרא. התרפים הם סמלים של אלי בית. הם מסמלים את חוסן האדם או המשפחה המאמינים בהם, ומגנים על בני הבית ומשק הבית. בעלות על התרפים של המשפחה היא סימן לכך שהאדם הוא שותף וחבר מלא באותה משפחה. מי שמחזיק בתרפים, למעשה מחזיק גם בזכויות המשפטיות לירושה של נכסי המשפחה ומשק הבית (מסיבה זו כנראה גנבה רחל את התרפים של אביה לבן).

ביבליוגרפיה

Cassuto, Umberto. Goddess Anath. Magnes Press, 1983
Gibson, John C. Canaanite Myths and Legends. T&t Clark Ltd; 2nd edition, 2000
Pardee, Dennis. Ritual and Cult at Ugarit. Society of Biblical Literature, 2002
Parker, Simon (Ed.). Ugaritic Narrative Poetry. Society of Biblical Literature, 1997
Smith, Mark S., The Early History of God, Wm. B. Eerdmans,  2002

קריאה נוספת:

תגיות: , , , , , , , , ,

הרשומה סגורה לתגובות.

פרסומים

מדיניות תגובות

כישופים הוא אתר פרטי בבעלות פרטית. הוא אינו מהווה במה ציבורית או שירות ציבורי, וחופש הדיבור בו אינו מוחלט.

אני שומרת לעצמי את הזכות למנוע מכל משתמש שהוא להגיב באתר, באופן גורף, או פרטנית, על פי שיקול דעתי הבלעדי.

כל תגובה בלתי חוקית, מתלהמת, אגרסיבית, או שאינה מכבדת את כותביה, אותי, את האתר או את המגיבים האחרים, לדעתי הפרטית בלבד, תימחק ללא כל הודעה מוקדמת או דיון בנושא.

כישופים (אסופת המאמרים) ואספקלריה (הבלוג) עוסקים בנושאים רגישים ואף נפיצים (דת, אלוהים, פוליתאיזם, כישוף), ובמידה מסוימת מהווים מעין “מרחב בטוח” לדיון בנושאים שהם טאבו במקומות אחרים. אני נחושה בדעתי שלא לאפשר לאיש לקלקל את המרחב הבטוח הזה.

תנאי שימוש

שינוי גודל גופן
ניגודיות