Thomas Cooper Gotch , Destiny, 1885-1886, Wikimedia Commons
זה כמובן לא מפתיע שאני לא מפחדת מהמילה “בעלי”. זו מילה נהדרת בעיניי, “בעל”. קצת חבל שמשמעותה הרחבה בהקשר היסטורי הלכה לאיבוד בשיח הפסאודו-פמיניסטי שמתעקש לראות בה נגזרת של שם העצם “בעלות” ולא יודע שגם “בעל” (במובן גבר נשוי) וגם “בעלות” מגיעים ממקור אחד, ושתיהן נגזרות של “בעל” (במובן אל כנעני).
מה זה בַּעַל (שֵם ז’)
1. האל הראשי של עממי כנען.
2. שם של אלים פטרונים מקומיים בארץ כנען.
3. גבר נשוי.
4. מי שיש לו בעלות על קניין כלשהו.
האל בעל במיתולוגיה הכנענית
בעל הדד הוא אל הגשם הכנעני. לאחר סדרת קרבות עם אחיו הוא ירש את אביו אל המושל בשמיים והפך לאל הראשי של ארץ כנען, המושל בארץ, ומהלך בקרב בני האדם. בעל הוא אל של ממטרים, סערות, ברקים ורעמים, אך גם של טל ענוג, ערפילי בוקר ואדמה פורייה. הוא משיב הרוח ומוריד הגשם. אל של חקלאות, אוכל וציוויליזציה. כאל גשמים בארץ מוכת חמסינים ושנות בצורת, בעל הוא האל שבו תלויים חיי בני האדם. הוא מקור החיים והפריון. בסיפורים המיתולוגיים ובאומנות הדתית הוא מצטייר כאל צעיר, חסון ולוחם ללא-חת.
אלי הבעל המקומיים
שמו המדויק של האל בעל הוא “בעל הדד”. שם זה מבדיל אותו מאלים אחרים ששמם גם כן בעל. הבעלים היו בעצם הפטרונים של הערים, היישובים, השבטים, ההרים והעמקים שעל שמותיהם נקראו. הם היו אלי אדמה ואלים שומרים ומגנים.
הכנענים לא היו קבוצה אתנית או פוליטית אחידה, אלא שבטים מפורדים שהתקיימו לצד ערי מלוכה עצמאיות. לכל שבט, לכל עיר ולעיתים אפילו לכל משפחה מורחבת היו את האלים הפטרונים שלה, האלים המקומיים שלה.
בין האלים המקומיים של כנען ניתן למצוא את בעל בקעה, בעל חזור, בעל חרמון, בעל כנף, בעל כרמל, בעל לבנון, בעל מגינים, בעל מרפא, בעל מרקוד, בעל מלגה, בעל פעור, בעל פגרים, בעל קרניים, ובעל חמון (בעל עמון).
הוא בעלי ואני אש(ר)תו
לכל בעל מקומי היתה גם אשרה (“גבירה”) מקומית, שהתגלמה בצורה של עץ אלה או תמר רענן. האשרה נקראה גם בשם “בעלת”. הבעל שמר על ההר או העמק, והאשרה סיפקה מחסה. הבעל הוריד גשם, והאשרה הצמיחה שורשים ועלים. הבעל השקה את בני האדם ובעלי החיים, והאשרה נתנה להם פירות לאכול.
הבעל והאשרה המקומיים השלימו זה את זה בכשרונותיהם ובייעודם. כל אחד עשה את מה שהוא יודע הכי טוב לעשות, וביחד הם הצליחו ליצור חיים ולקיים סביבה שופעת ומגוונת.
בעל הבית ובעלת הבית
בעל ובעלת (האשרה) היו בעצם בעלי הבית בהר או בעמק שעליו שמרו.בעל-לבנון היה בעל הבית בהר לבנון והאשרה שלו היתה שם בעלת בית. בעל-חרמון היה בעל הבית בהר חרמון לצד בעלת-חרמון, בעל-עמון היה בעל הבית בעמון לצד בעלת-עמון, וכך הלאה.
במחזור המיתי של בעל מסופר, איך שב האל בעל-הדד מן המלחמה לבית-אל בשמים. בעל היה עטור-נצחונות ומלא תביעות לירושת הארץ. ובכל זאת, אין לו רשות לבנות ארמון או להכריז על מלכותו, כל עוד האלה-האם אשרה, אשתו של אל ובעלת הבית בבית-אל, לא מסכימה לכך. כבעלת הבית של היכל האלים, אשרה קובעת יחד עם אל מי בונה ארמון, מי יושב על כס מלכות, למי יש זכות לחלק פקודות לשאר האלים, ולמי לא. בעל-הדד היה צריך לשכנע לא רק את אל, אלא גם את אשרה, להכיר בזכותו לרשת את הארץ.
בעלי, לא אישי
למרות הקשר בין בעל ל”בעילה” דווקא במקורות המונח שנחשב היום יותר פמיניסטי “אישי” הוא זה שקשור לסקס. “אישך” הוא האיש ששוכב איתך. הוא לא בעל-הבית של ביתך, ואת לא בעלת הבית בביתו. וראו למשל “ואל אישך תשוקתך והוא ימשל בך” (בראשית ג’), או “ויאמרו לאשת-שמשון פתי את אישך” (שופטים פרק י”ד), וגם “אלכה ואשובה על אישי הראשון כי טוב לי אז מעתה” (הושע, ב’).
בעוד הקשר בין אשה ואיש הוא פרטי, הקשר בין אשה ובעל הוא חברתי ופומבי מעבר לרובד האישי. בעל הוא מונח שמראה על מחויבות אישית אבל גם פומבית וחברתית של גבר נשוי להגן, לשמור ולטפח בית. בעל ואש(ר)ה הם לא רק איש ואישה ששוכבים יחד, אלא הם גם אנשים שיש להם בית, על כל המשמעויות המשפחתיות, החברתיות והכלכליות הנובעות מכך. גם הבעל וגם האשה עומדים בראש הבית, כבעל-הבית ובעלת-הבית.
בעלות?
במיתולוגיה הכנענית, לבעל ולבעלת יש בעלות על האזור הגאוגרפי שלהם, אבל הבעלות הזאת היא נגזרת של האחריות שלהם כלפי אותו אזור. הבעל הוא לא הבעלים של אשרה, אלא הבעלים של ההר, העמק, הגבעה או העיר שעליו הוא שומר. גם בעלת היא לא הבעלים של בעל, אלא הבעלים של אותו תחום גאוגרפי.
באותה מידה, הבעל היום הוא לא בעלים של אשתו, אלא בעלים של הבית (הפיזי והמטפיזי) שהוא ואשתו בונים יחד. גם האשה היא בעלים של אותו בית בדיוק באותה מידה. הבעיה, נדמה לי, היא לא השתמרותה של המילה העתיקה “בעל” במשמעות גבר נשוי, אלא אובדנה של המילה העתיקה “בעלת” במשמעות “אישה נשואה”.