הנישואים הלא מושלמים של האל אדון והאלה הסורית

31/08/2009
Thomas Cooper Gotch, Death the Bride, 1895

Thomas Cooper Gotch, Death the Bride, 1895

כתבתי על הנישואים המושלמים של הבעל ואשרתו, אבל יש סיפור אחר של חתונה במיתולוגיה המקומית של ארץ ישראל. סיפור על חתונת דמים רוויה ארוטיקה וערגה, אבל גם סיפור של מוות, צער ואבל. הסיפור הפניקי על האל אדון והאלה דאה סיריה, כמובן, שכבר סיפרתי אותו במקום אחר. האל אדון יוצא לציד, ופוגש חזיר בר, שהוא אל המוות בתחפושת. חזיר הבר ואל הצמיחה הצעיר מתגוששים בקרב אכזרי ועקוב מדם, שבסופו נהרג אדון. דאה סיריה, אהובתו של אדון, הופכת את דמו לפרגים שפורחים באדום עז מדי סוף-חורף, מבשרים צמיחה, פוריות ואביב. בכך היא קושרת אותו אליה לנצח בנישואים.

מעבר למוטיב החקלאי של הסיפור הזה, יש כאן גם מסר נוקב וקשה על חיי נישואים. כדי להפוך לבעל, הגבר צריך למות, לוותר על השאיפה הגברית שלו לדומיננטיות מינית, להניח לאישה לשנות את צורתו ככל העולה על רצונה, ולהפוך אותו למשהו אחר. המטמורפוזה של אדון היא מבלבלת. מצד אחד האל מאבד את צורתו האנושית והגברית ולמעשה נעלם. מצד שני, הוא הופך לתמצית המהות השורשית של עצמיותו.

לדאה סיריה כביכול לא קורה שום דבר כתוצאה ממעשה הנישואים. היא נשארת אישה בצורתה ולכאורה לא מאבדת דבר. אבל זה לא נכון, כי החיים שלה משתנים מן הקצה אל הקצה. ברגע שהיא לוקחת אחריות על הפוריות והופכת דם לפרגים, היא גוזרת על עצמה חיים של ביטול עצמי למען הכלל. כדי שהארץ תצמיח אוכל, ילדים יוולדו וחיות ימליטו, דאה סיריה מפסיקה להיות אינדיבידואל והופכת להיות אמא, גם כן המהות השורשית של עצמיותה.

המיתוס של אדון ודאה סיריה הוא לא סיפור של נישואים מושלמים. הוא סיפור על נישואים רגילים, שיש בהם הקרבה עצמית, מבחירה ושלא מבחירה, למען הקמת משפחה.

בתמונה: “מות הכלה” של הצייר הפרה-רפאליטי תומס קופר גוץ’. בציור ניתן לראות כלה לובשת שחורים שצועדת בשדה פרגים.

קריאה נוספת:

תגיות: , , , , , , , , , , , , , , , , , , ,

הרשומה סגורה לתגובות.

פרסומים

מדיניות תגובות

כישופים הוא אתר פרטי בבעלות פרטית. הוא אינו מהווה במה ציבורית או שירות ציבורי, וחופש הדיבור בו אינו מוחלט.

אני שומרת לעצמי את הזכות למנוע מכל משתמש שהוא להגיב באתר, באופן גורף, או פרטנית, על פי שיקול דעתי הבלעדי.

כל תגובה בלתי חוקית, מתלהמת, אגרסיבית, או שאינה מכבדת את כותביה, אותי, את האתר או את המגיבים האחרים, לדעתי הפרטית בלבד, תימחק ללא כל הודעה מוקדמת או דיון בנושא.

כישופים (אסופת המאמרים) ואספקלריה (הבלוג) עוסקים בנושאים רגישים ואף נפיצים (דת, אלוהים, פוליתאיזם, כישוף), ובמידה מסוימת מהווים מעין “מרחב בטוח” לדיון בנושאים שהם טאבו במקומות אחרים. אני נחושה בדעתי שלא לאפשר לאיש לקלקל את המרחב הבטוח הזה.

תנאי שימוש

שינוי גודל גופן
ניגודיות