ריטואלים דתיים בקונטקסט פוליתאיסטי ומאגי

06/08/2004

ריטואלים (rituals) וטקסים (ceremonies) הם אבני יסוד בכל פולחן דתי. במאמר זה אני רוצה לגעת במשמעויות שלהם בתרבויות פוליתאיסטיות, ובמסורות מאגיות המערבות מספר רב של ישויות מטבע הדברים.

Lord Frederick Leighton, Invocation, 19th Century

ריטואל הוא כל פעולה או סדרת פעולות, שחוזרת על עצמה, יש לה צורה וסגנון אופייניים, והיא מתרחשת בזמן ספציפי ובמיקום ספציפי. בקונטקסט דתי, מדובר בפעולות פורמליות שחוזרות על עצמן במטרה להביע אמיתות וערכים באופן סמלי. יש ריטואלים שמשמעותם פשוטה למדי. אחרים מורכבים יותר ומייצגים מספר רב של רעיונות דתיים ברמות משמעות משתנות.

למשל, ריטואל ליום השוויון האביבי עשוי לסמל את התחדשות האדמה, את הנעורים של אלת האביב ואת האיזון בין כוחות טבעיים ואלוהיים שונים. ריטואל כזה עשוי לכלול נערה צעירה, המובילה תהלוכה ססגונית של ילדים קטנים וחיות משק, כולם מקושטים בירק, פרחים ופעמונים. בסוף התהלוכה הנערה תניח מנחת פירות טריים על מזבח אלת האביב.דוגמא אחרת היא ריטואלים דתיים אחרים הנערכים לכבוד אירועים טבעיים כגון התחלפות העונות או השתנות מחזורי הירח. ריטואלים כאלו מסמלים את האמונה שהטבע הוא קדוש וראוי להערכה ולחגיגה.

השתתפות בריטואלים דתיים היא הכרה באמיתות ובאמות המידה המוסריות שהריטואלים הללו מייצגים. מסיבה זו טקסים מאגייםמסוימים סגורים לציבור. זאת בניגוד לדתות המחייבות באופן עקרוני את כולם להשתתף בפולחן. בטקסים מאגיים, רק מי שחולק עם המשתתפים את אותם הערכים והאמונות מקודם בברכה בטקס. אחרים, אשר אינם שותפים לאמונות עשויים אפילו להיחשב למי שמפריעים לאווירה ולכוח המאגי במקום. יתר על כן, ריטואל שכזה עלול להתגלות כנטל כבד על מי שאינו מקבל את אמיתות האמונה הדתית שעומדת ביסוד הטקס או למי שאינו חש קשר רגשי אמיתי ועמוק כלפי הקהילה הדתית המארגנת את הטקס.  עוסקים במאגיה רבים סוברים, כי הדבר הבריא ביותר והמוסרי ביותר לכל הצדדים המעורבים הוא להרחיק אדם כזה מן הטקס.

הריטואל הוא לא רק הכרה, אלא גם חיזוק של העקרונות הבסיסיים של האמונה. במקרים רבים ריטואלים מעוררים בקרב המשתתפים רגשות חזקים מאוד. אותם רגשות של התעלות מעודדים את האנשים לחזור על הטקסים שוב ושוב. ריטואל שגורם לאנשים להרגיש טוב מחזק את הידיעה שהאמונה שלהם “נכונה”. ריטואלים טובים בנויים כך שהם גורמים לשינויים ומשפיעים על הרגשות. הם מעוררים תחושות ורחשי לב ומשפיעים על המשתתפים באופן עמוק. הדבר נעשה באמצעות שימוש במספר כלים: דרמה, שירה, דקלום, נגינה, תיפוף, מחול, מיתוסים, סמלים, מדיטציה, תפילה ואפילו אכילה ושתייה בצוותא.

רוב הריטואלים הדתיים מתרחשים במקומות מיוחדים ובתנאים מיוחדים, למשל במקדש או במקום קדוש. מערכות מאגיות רבות נוהגות להטיל מעגל במיוחד לכבוד הטקס. המעגל נחשב מקום יחיד במינו: מרחב מחוץ למרחב וזמן מחוץ לזמן. המטרה היא להבחין בין קודש לחול, בין הדתי לחילוני, וזהו אמצעי נוסף לגרום לשינוי תודעתי אצל המשתתפים. הם חשים שהם מצויים מחוץ למציאות היומיומית הרגילה, ותחושה זו מחזקת את יעילות הריטואל. אותה התוצאה מושגת על ידי כך שעורכים את הטקס בזמן מסוים, למשל בליל ירח מלא, או על ידי כך שמרשים רק לאנשים מסוג מסוים להשתתף.

התפקיד התיאולוגי של הריטואל הדתי

לריטואלים יש בדרך כלל שלושה תפקידים: תיאולוגי, פסיכולוגי וחברתי. המטרה הראשונית של ריטואל דתי היא תיאולוגית, כלומר קשורה לתאוס, לאלוהות. הריטואל נערך במטרה לסייע לבני האדם לתקשר עם האלים, ולבסס קשרים אישיים איתם. מטרתם של ריטואלים כאלו יכולה להיות הודיה לאלים, פיוס האלים, הבעת רחשי כבוד לאלים, שאילת שאלות, בקשת בקשות, גרימת שינוי מאגי או ניסיון כללי להכיר את האל ולהקשיב לו.

ישנם  המאמינים, כי האלים אינם דורשים טקסים, וכי הריטואלים הם צורך אנושי בלבד. אחרים חושבים שהצורך בטקסים הוא הדדי. למשל, על פי הפקס דאורום, ההסכם בין האלים הרומאים ובני האדם, מתחייבים המאמינים לעבוד את האלים בצורה מסוימת ורק אז יסייעו האלים לבני האדם וישמרו על השלום.

התשובה לשאלה של הצורך של האלים בריטואלים, אם כן, אינה חד משמעית בתרבות הפוליתאיסטית, ותלויה בדת הספציפית, במסורת ובמאמין היחיד. מה שבטוח, שרוב בני האדם המאמינים זקוקים להם.

התפקיד הפסיכולוגי של הריטואל הדתי

לטקסים דתיים יש תפקיד פסיכולוגי חשוב. ראשית, יש להם צורה מוגדרת מראש ומובנית בצורה מסוימת. לכך יש השלכות רגשיות עמוקות מאוד. המאמינים מכירים היטב את המילים, התנועות והסמלים. הטקס חוזר על עצמו שוב ושוב באותה צורה במשך שנים. הטקס הוא חלק בלתי משתנה בחיים שלהם, ונשאר אותו הדבר למרות שהם גדלים, משתנים ועוברים תהפוכות מתהפוכות שונות. הטקס הוא זכרון ילדות, חלק מההיסטוריה שלהם ומהזכרונות שלהם. הטקס מוכר, ולכן גם מנחם.

שנית, ריטואלים מסוימים הם “טקסי מעבר”. הם מסמלים נקודות מפנה בחיי האדם ומקלים על תהליך השינוי. ריטואלים לאירועים כמו לידה (ברית מילה, הטבלה), התבגרות, הזדקנות (קרונינג), מוות (לוויה, אזכרה), גירושין, החלמה, סיום לימודים או פרישה מעבודה, מסייעים לבני האדם להתרגל למצבים חדשים בחייהם. הם מסייעים לבני האדם להתעמת עם המוות. הם מסייעים בגירוש הפחדים והחרדות מפני הבלתי ידוע. הם מקלים על הלחץ במהלך משברים בחיים.

שלישית, עבור מי שמאמינים באלים אמיתיים, הריטואל הוא מקור לסיפוק רוחני ולשמחה. באמצעות הריטואל המאמינים מגלים את הניצוץ האלוהי שבתוכם. הם למדים את המסתורין של האלים ונוגעים באמיתות עליונות ובאמיתות פנימיות. הם לומדים יותר על עצמם, על ההיסטוריה שלהם ועל הקהילה שלהם. ריטואל מוצלח מסייע להם להתחדש ולהתחבר מחדש לעוצמה האישית שלהם. הוא ייתן להם כוח ואנרגיה להתגבר על המכשולים היומיומיים בחיים. הוא יעניק להם הרגשה טובה לגבי עצמם ויעזור להם לגלות את זהותם. הוא יעניק להם בטחון עצמי בדרך שלהם, בקשרים שלהם עם אנשים אחרים, ובקשרים שלהם עם כוחות עליונים. הם ירגישו בטוחים ומוגנים במסגרת אלוהית וחברתית מוכרת.

התפקיד החברתי של הריטואל הדתי

ריטואלים גם עונים על צרכים חברתיים. על ידי חיזוק נורמות קבוצתיות וערכים משותפים, הם יוצרים אחידות חברתית וסולידרויות בקרב כל המשתתפים בטקס. קיום פולחן בצוותא יוצר קשרים חזקים בין אנשים. אחידות באמונות, או אחידות בפעולות דתיות קושרת אנשים יחד ומחזקת את הזהות הקבוצתית. קהילה של אנשים שמתכנסת יחד לשם קיום טקסים דתיים משמשת גם רשת תמיכה הן בנושאים דתיים והן בנושאים יומיומיים. תחושת הסולידריות והאחווה גורמת לאנשים לרצות לעזור אחד לשני, ולתמוך אחד בשני.

ריטואלים מסוימים מציינים אירועים היסטוריים חשובים, כגון כיבוש או סיום מלחמה, ויש להם תפקיד חברתי ברור. הם כלים ליצירה ולחיזוק הזכרון המשותף של קבוצה דתית. הם סמל שמחבר בין כל האנשים שיש להם היסטוריה משותפת מסוימת. הצורה המובנית והחוזרת ונשנית של הטקס יוצרת לינק בין המאמין לבין חברים אחרים בקהילה. היא מחברת אותו עם אבותיו הקדומים או הרוחניים. במהלך הטקס האדם נוכח לדעת שגם מי שחי לפניו ביצע את אותו הטקס באותה צורה, וגם מי שיבוא אחריו יבצע אותו בדיוק כך. הוא מרגיש שכך הדברים תמיד היו, תמיד יהיו, וכך הם גם צריכים להיות.

התחושה של “כך דברים צריכים להיות” היא חשובה. היא במיוחד משמעותית עבור ריטואלים לזמני משבר, כגון טקסי לוויה. המבנה המוכר והקבוע של הטקס, וההיסטוריה הארוכה והבלתי משתנה שלו מספקים תמיכה ונחמה בעיתות משבר ושינויים הרסניים. מסיבה זו אפשר לעיתים למצוא אנשים שאינם מאמינים באלוהים או בערכים דתיים, אשר בכל זאת נאחזים בריטואלים הדתיים המוכרים להם בזמנים קשים. האספקטים ההיסטוריים, החברתיים והמשפחתיים של הטקס מספיקים כדי לנחם אותם.

לרוב הריטואלים הדתיים יש יותר מתפקיד אחד וגם שכבות משמעות מרובות. למשל, לטקס הודיה לאלת האדמה על שנה פוריה יש גם תפקידים תאולוגיים וגם תפקידים חברתיים. המשתתפים יוצרים קשר עם האלה ומודים לה על ברכותיה. על ידי כך, הם מביעים את האמונה שלהם בכוחה ובערכים הנובעים מן האמונה הזאת. הם גם מחזקים את הקשרים בינם לבין עצמם כשהם עומדים כאיש אחד, קהילה מאוחדת, עם מטרה משותפת.

ביבליוגרפיה

Bell, Catherine. Ritual Theory Ritual Practice. Oxford Univ. Press; New ed Edition, 1995
Bonewitz, Isaac. Rites of Worship. Dubsar House Publishing, 2003
Crowley, Aleister, Magick in Theory and Practice. Dover Publications, 1976
Eliade, Mircea. Rites and Symbols of Initiation. Spring Publications; Reprint edition, 1994
Geertz, Clifford. Interpretation of Cultures. Basic Books; 1 edition, 1977
Grimes, Ronald L. Readings in Ritual Studies. Pearson Allyn & Bacon, 1995
Harrow, Judy. Devoted to You: Honoring Deity in Wiccan Practice. Citadel Press, 2003
Lipp, Deboarh. The Elements of Ritual. Llewellyn Publications, 2003
Mountainwater, Shekhinah. Ariadne’s Thread. Crossing Press, 1991
Turner, Victor. Ritual Process. Aldine de Gruyter; Reprint edition, 1995

קריאה נוספת:

תגיות: , , , , ,

הרשומה סגורה לתגובות.

פרסומים

מדיניות תגובות

כישופים הוא אתר פרטי בבעלות פרטית. הוא אינו מהווה במה ציבורית או שירות ציבורי, וחופש הדיבור בו אינו מוחלט.

אני שומרת לעצמי את הזכות למנוע מכל משתמש שהוא להגיב באתר, באופן גורף, או פרטנית, על פי שיקול דעתי הבלעדי.

כל תגובה בלתי חוקית, מתלהמת, אגרסיבית, או שאינה מכבדת את כותביה, אותי, את האתר או את המגיבים האחרים, לדעתי הפרטית בלבד, תימחק ללא כל הודעה מוקדמת או דיון בנושא.

כישופים (אסופת המאמרים) ואספקלריה (הבלוג) עוסקים בנושאים רגישים ואף נפיצים (דת, אלוהים, פוליתאיזם, כישוף), ובמידה מסוימת מהווים מעין “מרחב בטוח” לדיון בנושאים שהם טאבו במקומות אחרים. אני נחושה בדעתי שלא לאפשר לאיש לקלקל את המרחב הבטוח הזה.

תנאי שימוש

שינוי גודל גופן
ניגודיות