טיכה-פורטונה היתה אחת האלות הבולטות בארץ ישראל החל מן התקופה ההלניסטית ועד התקופה הביזנטית המוקדמת. טיכה-פורטונה היתה אלוהות מיובאת, שהגיעה לארץ על ידי חיילים סלאוקים, מהגרים יוונים, וצבאות רומאיים. בתחילה, הגיעה טיכה-פורטונה לחופי הים התיכון וקנתה לה שם אחיזה דתית…
יש לי סיפור על אלוהימא, שאין לה אבא ואין לה אמא. היא נוצרה בערבוב של דם רותח עם קצף גלים מלוח, הריונית ועגולה, מתולתלת-שיער, תפוחת-כרס, וארוכת-רגליים. היא ילדה תינוק עגלגל ומושלם ביום שבו היא נולדה בעצמה, ומעולם לא היתה אחרת מאשר אמא ואלוהימא, ככה בלי אבא ובלי אמא.
הפוליתאיזם בתקופה הרומית בארץ ישראל המשיך להיות נחלתם של לא-יהודים בלבד. בארץ ישבה אוכלוסייה מקומית פניקית-ארמית, ולצידה אוכלוסיה משמעותית של יוונים ורומאים. הפולחן הפוליתיאיסטי התאפיין בסינקרטיזציה עמוקה בין תרבויות ומיתולוגיות, וכלל מגוון מרשים של אלוהים יוונים, רומאיים וכנענים. ארץ ישראל…
בתקופה ההלניסטית השתנו פניה של ארץ ישראל. בארץ התגוררו יהודים, אשר דבקו במונותאיזם, פלשתים, פניקים, ערבים וכנענים שעבדו מגוון אלוהים, וגם מהגרים חדשים שהגיעו מאסיה הקטנה ומאיי יוון, ועימם, התרבות היוונית. המרחב היהודי בארץ היה מונותאיסטי בעיקרו, אבל מסביב, רחש הפלורליזם האלוהי.
יצירתו של אוסביוס איש קיסריה, “הכנה לבשורה” (פרפרטיו אבנגליקה”) הינה כתב אפולוגטיקה נוצרי, המוקיע את האמונות הפוליתאיסטיות של תרבויות במזרח התיכון הקדום ובאגן הים התיכון ומנסה להוכיח כי הנצרות עדיפה על כל דת “פגאנית”. אני מביאה כאן תרגום עברי לקטעים נבחרים מתוך “פרפרטיו אבנגליקה” העוסקים בתיאורים של הדת הפניקית, לצד הערות ופרשנויות.
למרבה הצער, ברור מן הכתוב כי התיאורים של האמונות הפניקיות ביצירה זו אינם אותנטיים אלא נגועים בפרשנות תרבותית, שיפוט מוסרי של האחר, ובעיקר שטופים בהלניזציה עמוקה ובוטה של המיתוסים והדמויות המיתולוגיות הכנעניים.
סטפני בדין, חוקרת לימודים קלאסיים, טענה כבר בשנת 2006 כי התיאוריות על קיומה זנות מקודשת בעת העתיקה אינן מחזיקות מים. בספר הזה היא מרחיבה את הטיעון, ממסמרת אותו במסמרות, ואגב כך שוטחת כתב אישום חריף כנגד הממסד האקדמי, אשר במשך מאות שנים תמך בתיאוריות בדויות ושקריות, מבלי לבדוק את עצמו כראוי.
האידים של מרס יירשמו לעד בהיסטוריה האנושית כיום שבו נרצח יוליוס קיסר, מנהיג הרפובליקה הרומאית, בשנת 44 לפני הספירה. אבל לאידים של מרס יש היסטוריה מעניינת יותר ומורשת פוליתאיסטית עם משמעות עונתית. האידים של מרס (Idus Martiis) היו מועד רומאי…
אם אפשר להצביע על אלוהות אחת מארץ כנען שהיתה “אלוהים אחרים” במלוא מובן המילה – הרי זה דגון, אלוהי פלשתים, האויבים המרים והקשים של בני ישראל. שבטי ישראל אהבו את הבעלים המקומיים, נטעו אשרות וקיימו פולחנים כנעניים למכביר, אך מעולם…
קירקה. מכשפה כה רבת-עוצמה שנחשבה לחצי אלוהית. נחשבת למייסדת המיתולוגית של מאגיית הפולקלור המרכזי. מיוון העתיקה ועד היום, זה הסיפור שלה.
גְּבִירַת הָאָרֶץ וְהַמַּיִם וְהַשָּׁמָיִם וְהַשְּׁאוֹל; עֲטוּיָה גְּלִימַת כַּרְכֹּם, מְהַלֶּכֶת בְּלִוְיַת רְפָאִים אֲפֵלִים הַנּוֹדְדִים בַּצְלָלִים, בַּת פֶּרְסֶס; יְחִידָה; שְׂאִי בְּרָכָה!