מתוך מעשיות מארץ הסן. תרגום פרטי מגרמנית.
על הר מייסנר בארץ הסן, ישנם כמה דברים, אשר שמם לבדו מעיד על קדמוניות, כגון טויפלסלוכר (נקיקי-השטן), שלכטראסן (אֲפָר-הקרב), וּבִפְרָט פראו הולנטייך (בְּרֵכַת פראו הולה).
פראו הולנטייך שוכן בפאתי אדמת-ביצה, וקוטרו כיום הוא 40-50 רגליים בלבד. כַּר-הביצה כולו מוקף בחומת-אבן אשר חציה שקוע במים, ולא אחת, היו טובעים שם סוסים.
אודות הולה זאת השוכנת בַּבְּרֵכָה רבים הסיפורים בפי האנשים, טובים וגם רעים. את הנשים, היורדות לטבול בַּאֲגַמָּהּ, הופכת פראו הולה לִבְרִיאוֹת וּפוֹרִיּוֹת. תינוקות בני-יומם עולים מתוך האגם, והיא נושאת אותם משם החוצה.
לאי-אלו אשר פְּגָשׁוּהָ, ומצאו חן בעיניה, מחלקת פראו הולה פרחים, פירות ומאפי-עוגות, אשר צומחים בְּגַנָּהּ הַמְּיֻחָד בְּמִינוֹ, השוכן מתחת לאגם.
היא מסודרת מאוד, ומקפידה על הליכות מֶשֶׁק בַּיִת יָאוֹת. כאשר יורד שלג בעולם, זאת היא החובטת בכסתות מיטתה, עד שפתותים מִתְעוֹפְפִים באוויר.
היא מענישה טוֹווֹת-פלך עצלניות: מלכלכת את משקולת-הפלך, פּוֹרַעַת את הצמר, או מציתה את הפשתן באש. לנערות צעירות, אשר טוות בחריצות, לְעֻמַּת זֹאת, היא מעניקה פלכים במתנה, ואף טווה עבורן בעצמה בלילה, ובבוקר הן מוצאות את סלילי-הפשתן מלאים.
היא מושכת את השמיכות לנערות בטלניות בבוקר, ומשליכה אותן ללא-בגדים על המדרכה. נערות חרוצות, המביאות מים למטבח השכם בבוקר בדליים מקורצפים ומבהיקים מניקיון, מוצאות מטבעות כסף בתוך הדליים.
היא נוהגת לפתות ילדים את האגם. את הילדים הטובים היא הופכת לברי-מזל, ואת הילדים הרעים לילדי חילוף מרושעים.

Hölzerne Statue, Viktor Donhauser, Frau-Holle-Teich, Markus Goebel, Wikimedia Commons
מדי שנה היא מהלכת ברחבי הארץ, ומעניקה ברכת פריון לשדות, אך היא גם מְעוֹרֶרֶת בֶּהָלָה בקרב בני האדם, כאשר היא רוכבת דרך היער בראש פָּמַלְיָה זוֹעֶמֶת.
לפרקים, מתגלה היא בדמות אישה יפה ולבנה בתוך האגם. פעמים אחרות לא ניתן לראותה כלל, אלא רק לשמוע צלצולי פעמונים ורשרושים אפלים ממעמקי האגם.
עוד אודות פראו הולנטייך
פראו הולנטייך, או ברכת-פראו-הולה, הנו מקווה מים מתוקים, השוכן על פסגת הר הוהן-מייסנר, במחוז ורה-מייסנר קרייס, צפון מדינת הסן, גרמניה. על פי האמונה המקומית, האגם הוא ביתה של הדמות המיתולוגית פראו הולה. פסלי עץ של פראו הולה ניצבים על גדות האגם.
פסל העץ המפורסם ביותר גולף על ידי ויקטור דונהאוזר והוצב באגם לראשונה בשנת 2004. האישה המפוסלת בעץ מחזיקה בידה כרית, הד לכסתות הנוצות שמנערת פראו הולה כאשר היא מבקשת להוריד שלג בחורף.
פסל עץ מפורסם אחר הוצב על גדת האגם בשנת 2001, ועל פי השמועה גולף במסור חשמלי על ידי יערן שעובד באזור.
על פי האגדות, לאגם פראו הולה אין תחתית, והוא מהווה בעצם את הכניסה לממלכתה התת-קרקעית של הדמות המיתולוגית. האגדה מספרת כי מתחת לאגם שוכנת טירה כסופה, מוקפת גן-ירק קסום, בוסתן וגינת פרחים. אם מצליח מישהו להיכנס אל הממלכה התת-הקרקעית ולבקר את פראו הולה (כפי שקרה למשל למארי בת-זהב), עשויה הזקנה לתת לו במתנה מפרי גנה בנדיבות.
אגדות אחרות מספרות, שפראו הולה נוהגת לטבול באגם בשעת צהריים בדמות גבירה לבנה ויפת-תואר. היא מפתה הולכי-רגל וציידים, או מושכת אותם אליה ברמייה.
מעשייה אחת מספרת, כי כורה-פחם ניסה פעם למדוד את עומקו של אגם הולה, ולשם כך השתמש בציונר שאורכו 65 לכטרן (104-156 מטר לערך). על פי המעשייה, הצינור הארוך לא הגיע לקרקעית האגם. המדידה האחרונה של האגם, שנערכה בסוף שנות ה-40 הראתה כי עומקו הוא 2.6 מטרים בלבד.
כיוון שהאגם שאין לו תחתית, נמצא בראש הר גבוה מאוד, ניתן לראות בכך סמל לממשלתה הכפולה של פראו הולה. היא מושלת במעמקים, ומתחת לאדמה, אך גם בשמים, בראש ההר, כשליטת סופות השלגים, והתגלמות של החורף הכבד.
ממשלתה הכפולה של פראו הולה באה לידי ביטוי גם בטבעו הדואלי של האגם כמקור של נשמות ילודים.
על פי האמונה בארצות הסן, תורינגן וסקסוניה התחתונה, נשים שרוצות להתברך בפריון תטבולנה באגם ותהרינה מיד. נשמות הילדים יוצאות ממעמקי האגם ונכנסות לבטני הנשים הטובלות. מן העבר השני, גם נשמות תינוקות שנפטרו שבות אל האגם.
ילדים שנולדו ביום ראשון, היום הקדוש בנצרות, ישמעו מנגינת פעמונים לכשיבקרו באגם. יתכן כי מקור האמונה הוא בכך שעל גדות האגם חיות קרפדות-פעמון, הידועות גם בשם עממי נוסף, קרפדת-המיילדות.
קישורים
Frau Holle Teich (Deutsch)
Der Frau Holle Teich, Werra-Meißner (Deutsch)
Tor zum Frau Holle Land (Deutsch)