רעיון ההכנסה בסוד (initiation) עובר כחוט השני בכל מסורות המאגיה של המערב. הוא מרכזי בכל דת, קבוצה או מסדר העוסקים בפרקטיקות של פולחני מסתורין. אך למרות מרכזיותו וחשיבותו, רבים מתקשים להבין את משמעות המושג.
הקושי לתפוס את פירושה העמוק של הכנסה בסוד נובע מעצם מהותה. מי שאינו שותף לסוד יתקשה להבין במה מדובר. ובכל זאת, במאמר זה אנסה להסביר את הרעיונות של הכנסה בסוד, חניכה ופולחני מסתורין ואת חשיבותם במסורות מאגיות ודתיות מערביות שונות.
מהי הכנסה בסוד?
הכנסה בסוד או חניכה (Initiation) היא תהליך טרנספורמטיבי שעובר על האדם. במהלכו הוא חווה חוויות ייחודיות ומתנסה במספר נסיונות. הוא לומד דברים שלא היה יכול להבין בצורה אחרת, אלא באמצעות אותם חוויות ונסיונות. בתרבות המערבית ניתן להבחין בין שלושה סוגים של הכנסה בסוד.
טקסי מעבר (societal initiations) הם ריטואלים דתיים או קהילתיים המסמנים מעבר של האדם משלב אחד בחייו לשלב מתקדם יותר. טקסי מעבר טיפוסיים מציינים הצטרפות לקהילה, מעבר מילדות לבגרות, מנערות לנשיות וכו’. דוגמאות לטקסי מעבר: ברית מילה, הטבלה, בר מצווה, חתונה, רקוויאם, קרונינג (טקס ויקני המציין כניסה של אשה לגיל המעבר).
טקסי חניכה/הכנסה בסוד (initiatory rites) הם ריטואלים דתיים או מאגיים שמטרתם ליצור שינוי מהותי באישיותו של האדם. הם משפיעים על הבנתו את עצמו, את האלוהים ואת הסובב אותו. הריטואלים הללו הם טקסים אזוטריים, שרק מעטים בוחרים בתהליך שמוביל אליהם. המאמר שלפניכם יעסוק בעיקר בטקסי הכנסה בסוד מסוג זה.
חוויות מכוננות (initiatory experiences) הן סוג של הכנסה בסוד שאינו טומן בחובו ריטואל. המדובר בניסיונות מעשיים, אשר מלמדים את האדם סוד אנושי כלשהו. לידת ילד, איבוד בתולין, הורות, התמודדות עם מחלה קשה, התמודדות עם מוות – כל אלו הן חוויות מכוננות ובראשיתיות, שיש בהן אלמנט של הכנסה בסוד.
טיבם של הסודות הנלמדים במהלך חוויות מכוננות יכול ללמד אותנו אודות טיבם של הסודות הנלמדים בטקסי הכנסה בסוד מאגיים או אזוטריים.
נערה בתולה יכולה לקרוא עשרות ספרים אודות יחסי מין, לצפות בסרטים ארוטיים ולהקשיב לתיאורי חברותיה. אך היא לא תבין את עוצמת החוויה של קיום יחסי מין עד שלא תתנסה בכך בעצמה. גבר יכול להיות נוכח בלידות של כל ילדיו ולשמוע אלפי סיפורים אודות חווית הלידה. אך הוא לעולם לא יוכל להבין את משמעותה האמיתית ואת השלכותיה על הגוף, הנפש, הרגשות והאישיות של היולדת. החוויות הללו נחשבות “סודות”, מפני שהן לא יתגלו לאדם, אלא אם כן הוא יתנסה בהן בפועל.
באופן דומה, גם טקסי הכנסה בסוד דתיים או מאגיים מלמדים את האדם סודות מסוימים על ידי התנסות בפועל. בניגוד לחוויות מכוננות, שהן אירועים טבעיים בחיי האדם, כאן הסוד לא יתגלה כמעט לעולם באורח ספונטני. יש צורך בסדרה ארוכה של פעולות המהוות קטליזטור לגילוי הסוד. שיאה של סדרת הפעולות הזאת היא ריטואל הכנסה בסוד. הריטואל הוא בעצם דרך מלאכותית ליצירת החוויה שמגלה את הסוד. טקסי הכנסה בסוד נקראים גם “פולחני מסתורין”, מפני שהם מגלים את המסתורין של האלוהות, ומעלים אותה על נס.
ישנה חשיבות רבה להקפדה על פרטי פרטים של הטקס, אחרת הוא לא ייצור את החוויה הרצויה, והסוד לא יתגלה. זו אחת הסיבות לכך שפרטים אודות טקסי הכנסה בסוד של דתות ומסורות מאגיות נשמרים בחשאיות רבה. מידע אודות פרטי הטקס יכול להביא לגילוי של הסודות הרוחניים של אותה קבוצה.
הכנסה בסוד: תהליך ולא אירוע בודד
אחת השגיאות הנפוצות לגבי רעיון ההכנסה בסוד היא ראייתה כאירוע ריטואלי בודד. למעשה, הכנסה בסוד היא תהליך ארוך, דקדקני ומפרך.
ניתן לדמות את התהליך למסע ואת הריטואל לשער שהאדם פוגש במהלך המסע. האדם יוצא לדרך, פוגע בדרכו באנשים ובבעלי חיים. הוא רואה צמחים, אבנים, פרחים, עצים ופרפרים. בשלב מסוים הוא מגיע לשער, שדלתותיו חתומות. לאחר שהוא עובר את השער, הנוף משתנה. עדיין ניתן לראות אנשים, בעלי חיים, פרחים ועצים, אך הצבעים שונים, הגוונים עזים יותר, הצורות אחרות, הריחות חדשים ומרעננים.
בכל מקרה, השער נמצא באמצעו של המסע. אי אפשר להגיע אליו בלי שעושים כברת דרך מסוימת. כמו כן, הוא בשום אופן אינו מסמן את סוף המסע. לאחר שעוברים אותו, ממשיכים ללכת, בדרך שהתוואי שלה השתנה. המתלמד (neophyte, dedicant) של קבוצות פולחני המסתורין שואף להגיע אל השער, אבל לא כמטרה בפני עצמה, אלא על מנת שיתאפשר לו להתחיל לפסוע בשביל האחר.
בדרך אל השער: הכנה לקראת ריטואל ההכנסה בסוד
בהיסטוריה של המערב ניתן למצוא אינספור קבוצות שקיימו פולחני מסתורין והכנסה בסוד. רוב החוקרים כיום מאמינים, כי מקור פולחני המסתורין המערביים הוא בהודו. משם הם הגיעו דרך המזרח התיכון לאירופה. בין פולחני המסתורין המפורסמים ניתן למנות את פולחני המסתורין של אטיס וקיבלי באסיה הקטנה, פולחן אדון בסוריה, מסתרי איזיס ואוסיריס במצרים, פולחני אלבסיס, פולחני סמותרקיה, פולחני דיוניסוס ופולחני אתנה ביוון, פולחני מיתרה, הטקסים של מסדר רוזנקרויץ, מסדר הבונים החופשים, מסדר שחר הזהב, דת תלמה, ודת ויקה.
פולחני המסתורין הם השער, שמוביל לשינוי. כאמור, יש ללכת כברת דרך מסוימת לפני שמגיעים אל אותו שער. למעשה, מדובר בהכשרה ארוכה ומורכבת לקראת קבלת הסוד. בדרך כלל מדובר בהכשרה של לא פחות משנה אחת, ובמקרים רבים במספר שנים של הכנות ואימונים.
יתר על כן, רובן ככולן של קבוצות המסתורין מגבילות את סוג האנשים שהן מצרפות לשורותיהן. במילים אחרות, לא כל אחד מורשה לפתוח במסע מלכתחילה. כמעט כל קבוצה תכלול מגבלת גיל (בדרך כלל גיל 20-25 מינימום) ומגבלת דת, לעיתים ישנה הגבלה על מין (גברים בלבד או נשים בלבד) או על נטייה מינית. במקרים רבים לא יצורפו אנשים בעלי מגבלויות רפואיות או נכויות. בקבוצות מסוימות לא יורשו להשתתף אנשים הנוטלים סמים או אפילו תרופות על בסיס קבוע. בקבוצות אחרות יורשו להשתתף רק אנשים שהוכיחו יכולת אישית יוצאת דופן ובנו לעצמם חיים עצמאיים.
הכללים הם בלתי מתפשרים. הם מעבירים מסר חד משמעי שהדרך להכנסה בסוד אינה מיועדת לכל אדם, אלא ליחידי סגולה בלבד. קבוצות פולחני המסתורין רואות את עצמן כאליטה הרוחנית של המערב. לפחות מבחינה דתית, רעיון השוויון בין בני האדם זר להן. על פי רעיון המסתורין, רק אנשים מסוג מסוים מסוגלים להגיע אל השער, ודרכו אל ההארה האלוהית וההבטחה של פסיעה בדרך ברורה יותר.
מהות ההכשרה לקראת הכנסה בסוד והאלמנטים שהיא כוללת משתנים מקבוצה לקבוצה. לא כל פולחני המסתורין כוללים את המרכיבים שיפורטו להלן. היריעה כאן קצרה מכדי להתייחס לכל קבוצת מסתורין ספציפית בנפרד. עם זאת, ניתן למצוא קווים משותפים בין כל הקבוצות מבחינת פרקטיקות, ואת המרכזיים שביניהם אני מביאה כאן.
לימודים תיאורטיים ופרקטיים הם מרכיב אחד בהכנה לקראת פולחני המסתורין. המתלמד מקבל הדרכה לגבי רעיונות אודות האלוהות, האדם, הקהילה והקשרים ביניהם. הוא לומד ערכים, מוסר ותורות פילוסופיות, תיאולוגיות ומאגיות שונות. הוא מקבל הכשרה בחלק מן הפרקטיקות הטקסיות והפולחניות של הקבוצה.
שינוי אורחות חיים הוא מרכיב נוסף בהכנות. לא מספיק שהמתלמד מבין באופן מופשט את היסודות המאגיים או הדתיים של הקבוצה. הוא צריך ליישם אותם באופן מעשי בחיי היומיום שלו. כל מעשה, פעולה או אמירה שלו אמורים לשקף את הרעיונות שאליהם הוא נחשף. מתלמד שחי את הערכים שלו בכל רגע, מכשיר את מוחו ואת גופו לקראת החוויה של ריטואל ההכנסה בסוד.
לא תמיד פשוט לחיות את היומיום על פי ערכים פילוסופיים נעלים. לעיתים תכופות החיים מזמנים לאדם קשיים כלכליים, עימותים, שברונות לב, מחלות, מוות ואובדן. רוב אסכולות המסתורין גורסות, כי רק אדם שחלף על פני שער ההכנסה בסוד (initiate, adept) ידע איך להתמודד איתם בצורה הטובה ביותר. ובכל זאת, קיימת ציפיה שגם המתלמד יעשה כמיטב יכולתו כדי להתמודד עם מכשולי החיים באופן בריא. הדבר יעיד על כך שהוא נמצא בדרך הנכונה. למעשה, התמודדויות כאלו, הנקראות עמידה בניסיונות (ordeals) נחשבות לחלק חיוני בהכנות של המתלמד לקראת הריטואל.
בתרבויות רבות נוהגים המתלמדים לקיים לילות שימורים (vigils) כהכנה לקראת הריטואל. הם נשארים ערים לילות שלמים תחת כיפת השמים, או ספונים בחדרם מול חלון פתוח שנשקף ממנו אור הלבנה. הם עסוקים בהרהורים, בחשבון נפש, בטקסי התחדשות ובמדיטציות עמוקות. שוב, המטרה של כל הפרקטיקות הללו היא להכשיר את עצמם לקראת חווית הסוד. לעיתים המתלמד חווה התגלות אלוהית (epiphany, revelation) במהלך לילות השימורים. התגלות כזאת היא אחד הסימנים הברורים לכך שהוא מתקרב אל שער החניכה.
שער החניכה: הריטואל ומשמעותו
ריטואל ההכנסה בסוד אמור ליצור חוויה רוחנית טרנספורמטיבית, הפועלת על המתלמד ומשנה אותו מן היסוד. נחזור למטאפורת המסע והשער. האדם פותח את דלתות השער ושם לב שתוואי השביל השתנה: צבעי הפרחים לצד הדרך עזים יותר, הפרפרים גדולים יותר, בעלי החיים הם מסוג שונה, בני האדם מתנהגים אחרת. אפילו הוא עצמו נראה שונה. בגדיו אחרים, גופו שונה.
אך למעשה, השינוי לא התרחש במציאות עצמה, אלא ביכולת החישה של ההֶלֶך. המעבר בשער לא שינה את המציאות, אלא את האדם שתופס את המציאות. העיניים שלו השתנו וכושר הראייה שלו חד יותר. האוזניים שלו השתנו, כושר הדיבור שלו השתנה, מבנה האישיות והנפש שלו השתנה מן הקצה אל הקצה. לכן, הוא רואה את הפרטים בצורה אחרת. לפני כן, הוא לא היה מסוגל לראות את כל עושר העולם. הוא חי את חייו מתוך הבנה לא שלמה של מה שקורה מסביבו. עכשיו, לאחר שעבר בשער, יש לו מיומנויות לראות את טבעו האמיתי של היקום.
אדם שעבר חניכה והכנסה בסוד חווה את החיים בצורה שונה מאשר אדם שלא עבר תהליך דומה. יש לו הבנה עמוקה יותר לגבי הכוח האלוהי המניע את היקום, לגבי תפקידו שלו במארג היקום, ולגבי תפקידם של כל שאר הדברים והאנשים. להבנה זו יש השפעה מיידית וברורה על ההתנהגות שלו, על אורח חייו ועל הבחירות שלו.
כדי שריטואל דתי או מאגי יצליח לעשות שינוי מרחיק לכת שכזה באדם, יש להקפיד על פרטי פרטיו. כאמור, המטרה היא לגרום להתנסות ספציפית מאוד כדי לגלות סוד ספציפי מאוד. מן המאפיינים הנפוצים של הריטואל: טיהור, ניסיונות ושבועות.
לפני הטקס המועמד לחניכה צריך להיטהר. שיטות נפוצות לטיהור כוללות צום, הימנעות מקיום יחסי מין וטבילה במקווה מים. המועמד צריך לעמוד במספר ניסיונות (ordeals) פיזיים ורוחניים במהלך הטקס. לאחר מכן הוא נשבע שבועת נאמנות (oath) לקבוצה, ומתחייב שלא להסגיר את הסודות שלמד. לעיתים, מארגני הטקס מאיימים עליו באיומים מסוגים שונים ומספרים לו מה יקרה אם יעז להפר את שבועתו. הניסיונות והשבועות יוצרים אפקט פסיכולוגי המכין את הקרקע לקראת השלב הבא: חווית המסתורין.
מסע לשוני אל נבכי המסתורין
את עוצמת חוויות פולחני המסתורין קשה מאוד לתאר במילים. כל דיווח מילולי, מדויק ככל שיהיה, יחטא להתנסות הבראשיתית רבת העוצמה ויישמע כמילים ריקות. כדי לעמוד בכל זאת על חלק מן המשמעויות של הפולחנים וההשלכות המעשיות שלהם על נפש האדם החווה אותם, כדאי לנסות ולהבין חלק מן המושגים הלשוניים הקשורים בהכנסה בסוד ובמסתורין.
הפועל האנגלי initiate הגיע מן המילה הלטינית initiare, שהיא תרגום של הפועל היווני myein. בפולחני המסתורין של אלבסיס ביוון, ההכנסה בסוד נקראה מייסיס (myesis), כלומר “סגירה”. המשתתפים בטקס סגרו את שמורות עיניהם ונכנסו לתוך מקום חשוך ואפל, ואז יצאו ממנו בחזרה אל האור. הם גם סגרו את פיהם, שמרו על שתיקה, ולא גילו את סודות הפולחנים לאנשים מן החוץ.
גם המילה “מסתורין” נובעת מן הפועל היווני myesis ומן המילה mystai שפירושה אדם שנכנס בסוד. כמוה המילים “מיסטיקה” ו”מיסטיקן”. היום, למרבה הצער, “מיסטיקה” הפכה לחצי מילת גנאי לאנשים העוסקים בצורה שטחית בערב רב של תורות אזוטריות והגדת עתידות. אך במשמעות המקורית, מיסטריה, מסתורין ומיסטיות הם מושגים שקשורים בידיעת סודות רוחניים נעלים ובקירבה ממשית של האדם אל האלוהות.
אפילו שמה של המיסה הנוצרית נובע מן הפועל myesis והקשר שלו למסתורין. במהלך המיסה מתרחש נס מסתורי המכניס את המאמינים בסוד הנצרות: הלחם והיין הופכים לדמו ולבשרו של ישו.
פועל יווני נוסף שמשמעותו הכנסה בסוד הוא telete. הקלאסיקן פלוטרכוס מתייחס בספרו “נצחיות הנשמה” לדמיון שבין הכנסה בסוד לבין מוות, העולה מן הפועל הזה. הוא כותב: “ברגע מותה, חווה נשמת האדם את אותן החוויות שעוברים האנשים הנכנסים בסוד המסתורין הגדולים. המילה דומה לפעולה. אנו אומרים “למות” (telentai) ואומרים “להיכנס בסוד” (telestai)”.
בלטינית ובאנגלית משמעות הפועל המקורי inire שממנו הגיעו initiare ואחר כך initiate הוא “להיכנס” או “להתחיל”. הכנסה בסוד היא בעצם סיום והתחלה חדשה. היא כניסה דרך השער ותחילתה של הליכה בשביל מואר ושונה.
בעברית ישנם שני מושגים בשימוש רווח. האחד הוא “חניכה”, שמשמעות אחת שלו היא “פתיחה” או “התחלה”. כפי שחונכים בניין חדש, כך חונכים בטקס אדם חדש. המושג “חניכה” מתייחס גם לתהליך שעובר על המתלמד לפני הריטואל: תהליך של התחנכות, אימונים והכשרה לקראת טרנספורמציה וחיים חדשים. מושג נוסף בעברית הוא “הכנסה בסוד”. כאן יש שוב התייחסות לכניסה דרך שער לדרך חדשה, ולהתחלה חדשה.
גילוי הסוד: הארה ולידה מחדש
ההכנסה בסוד היא אם כן תהליך של הארה. האדם יוצא מן האפלה אל האור ורואה את עצמו ואת סביבתו בצורה אחרת. היא גם תהליך של מוות ולידה מחדש. האדם שפסע בדרך הישנה נעלם ובמקומו נולד אדם חדש, חזק יותר וחכם יותר. פולחני מסתורין רבים כוללים המחשה ריטואלית של הרעיונות הללו. המשתתפים בטקס מתים ואחר כך נולדים שוב. עיניהם נקשרות והם מובלים כעיוורים במבוך. אחר כך פוקחים את עיניהם ומראים להם את האור.
כל פולחני המסתורין כוללים מוטיבים מיתיים של מוות ולידה מחדש. במצרים אוסיריס מומת על ידי סת וחוזר לחיים בעזרתה של איזיס. בסוריה הורג חזיר הבר את האל אדון והאלה עשתרת משיבה אותו אליה. ביוון חוטף האדס את פרספונה לשאול ודמטר נלחמת להשיבה אל האדמה. גם מותם של חירם הצורי, ישו הנוצרי והאל בעל הקרניים של הויקה – קשורים בפולחני המסתורין של מוות ולידה מחדש.
לאחר שהמועמד גילה את הסוד, הקבוצה מתייחסת אליו כמי שמכתירים אותו למלך. מושחים אותו בשמן, מעניקים לו בגדי טקס מפוארים, קוראים לו בשם חדש המסמל את זהותו החדשה ואת לידתו השניה, חושפים בפניו סמלים ושמות פולחניים הקשורים לרזים שהתגלו בפניו ומגלים לו סודות נוספים הקשורים לקבוצה. מעתה הוא אדם חדש, חבר מלא בקבוצה ושותף-סוד.
לעיתים, ריטואל ההכנסה בסוד אינו יחיד, אלא כולל מספר שלבים ואורך זמן רב. במקרים רבים יש דרגות להכנסה בסוד. כלומר, האדם עובר ריטואל לגילוי סודות מסוימים, ממשיך בהכשרה מתקדמת ולאחר מספר שנים עובר ריטואלים נוספים שמגלים לו עוד סודות, או רמות עמוקות יותר של הסודות הישנים. בכל מקרה הריטואלים הם רק קטליזטור לגילוי הסודות, להארה, וללידה נוספת כאדם חדש.
מסדרים מאגיים רבים, במיוחד אלו הפועלים על פי רעיונות הרמטיים, מתייחסים לעבודתם ולמטרתם בשם “העבודה הגדולה” (The Great Work). העבודה הגדולה היא למעשה תהליכים, פעולות, טקסים, תפילות וחיים יומיומיים שמטרתם לקרב בין האדם לבין האלוהות. החברים במסדרים אלו חיים את חייהם למען התקרבות לאל ופועלים כדי לזכות בהארה. העבודה הגדולה, אם כן, היא המונח ההרמטי שמתייחס למפעל חייו של שותף-הסוד. מרגע שהוא התחיל בהכנות, דרך המעבר בשער הלידה מחדש וכלה בחיים של הליכה בשבילים מוארים – הוא עוסק בעבודה הגדולה.
אגרגור וסודות סמלים
הסוד המרכזי אליו שואפים כל תלמידי קבוצות המסתורין הוא הוא ההבנה השלמה והעמוקה של העולם, האדם והאלוהים. אותה הבנה שהיוונים קראו לה בשם “סופיה”, החוכמה הנצחית. אך במהלך שנים של הכשרה ולאחר הכנסה בסוד, הם זוכים ללמוד סודות נוספים. דווקא הסודות הללו, ולא סוד המסתורין הגדול, זוכים לתשומת ליבם של הדיוטות שאין להם הכשרה במסתורין.
בין השאר, נחשפים בפני שותף הסוד פרטי טקסים, סמלים, אותות, כלים פולחניים, שמות של אלוהויות וישויות רוחניות שונות, ועוד. כל הפרטים הללו משמשים את הקבוצה בעבודתה השוטפת. הם מכשירים ליצירת שינויים מאגיים ולפרקטיקה דתית. רבים חושבים, כי אם יצליחו לגלות את הסמלים הללו, יוכלו ליצור שינויים מאגיים בעצמם או לדמות את הפרקטיקה הדתית של אותה קבוצה, לה שייכים הסמלים. אמונה זו היא מוטעית מן היסוד.
כלים, שמות, מוטיבים מיתולוגיים ועוד. הם סמלים מלכדים של הקבוצה. המטרה שלהם היא לסייע ביצירת מחשבה-קבוצתית (group-mind, egregore) ייחודית, ולסייע לקבוצה ליצור דרך פולחן מובחנת. המחשבה הקבוצתית היא הלך רוח, אקלים קהילתי, כלל רוחני שהוא גדול מסכום פרטיו. היא צירוף כל המחשבות, הרצונות, הגישות, ההתנהגות, ההשקפות, התפיסות והפרקטיקות של כל החברים בקבוצה בהווה ובעבר. כל חברי הקבוצה מייחסים את אותה משמעות לאותם הסמלים, ועל ידי כך, מצליחים לגשר בין אינדיבידואל לאינדיבידואל, וליצור קשר פסיכולוגי ומאגי עמוק בין כולם.
אחד מן התהליכים הנלווים החשובים ביותר של ריטואל ההכנסה בסוד הוא צירוף הנפש, הרוח והאישיות של המתלמד לתוך המחשבה הקבוצתית. צירוף זה התחיל להתרחש כבר בשלבי הלימוד וההכשרה המוקדמים והתפתח עם הזמן. גילוי הסמלים במהלך הריטואל הוא רק חתימתו של התהליך.
אדם שאינו חבר בקבוצה מסוימת, גם אם יכיר את הסמלים והשמות, עדיין לא יוכל להשתמש בהם בצורה אפקטיבית, מפני שהוא אינו חלק מן המחשבה הקבוצתית. הוא אינו מכיר את מכלול הרעיונות, הערכים והפרקטיקות. הוא אינו מכיר את ההיסטוריה הכללית והאישית של הקבוצה. הוא מעולם לא תיקשר עם שאר החברים או חש קירבה אליהם. אין לו קונטקסט מלא של משמעות הסמלים. לכן, הם יהיו עבורו כלים ריקים וחסרי ערך. יתר על כן, בלי ההבנה של סוד המסתורין הגדול, השימוש בסמלים הוא עקר מתוכן.
הכנסה עצמית בסוד והתגלויות
בשנים האחרונות מקדמים מספר כותבים מאגיים ופגניים את הפרקטיקה של “הכנסה עצמית בסוד” (self-initiation). רעיון פרדוקסלי זה הוא אחד המושגים האבסורדיים ביותר במחשבה המאגית בעשורים האחרונים. אדם אינו יכול להכניס את עצמו בסוד, כלומר לגלות לעצמו סוד, אותו אינו יודע. הוא זקוק לאנשים אחרים שיודעים את הסוד, כדי שיספרו לו אותו, בדרכם שלהם. הוא זקוק לריטואל מסתורין שיצור חווייה מגלה סוד. את הריטואל הוא לא יכול לבנות סביב עצמו או לחוות ללא עזרת אנשים אחרים. הוא אינו יכול לחנוך את עצמו לדרך חדשה, אלא מישהו צריך לחנוך אותו.
יש הטוענים, כי אין צורך באנשים בשר ודם שימחישו את המסתורין ויגלו את הסוד. מסורות מאגיות רבות גורסות כי אלוהויות או ישויות רוחניות שונות יכולות להדריך את האדם בדרכו ולהראות לו את הדרך אל שער הלידה מחדש. מבחינה תיאורטית, רעיון זה הוא ללא פגם. מבחינה מעשית, כמעט כולם יסכימו שחוויות של הכנסה בסוד על ידי אלוהות הן נדירות עד בלתי קיימות. הצורך בריטואלים היוצרים גילוי סוד בצורה מלאכותית נולד, מפני שהאלים אינם ממהרים להסגיר את הסודות.
חוויות של התגלות (reveltation, epiphany) ברמות שונות עשויות להתרחש אצל כל אדם המקדיש את חייו ללימודים דתיים ומאגיים. חוויות אלו הן רבות עוצמה, ומותירות רושם רב על האדם. ובכל זאת, כמעט תמיד הן אינן חוויות של הכנסה בסוד (initiatory experiences). הבעיה היא, שמי שאינו תלמיד של אסכולות המסתורין, בדרך כלל לא ידע את ההבדל, ויטעה לחשוב שבאמצעות חוויות אלו הוא נכנס בסוד.
הקדשה עצמית מול הכנסה בסוד
תלמידי מאגיה רבים טוענים כי טקסים של “הקדשה עצמית” (self-dedication) הנם תקפים באותה מידה כמו ריטואלים של הכנסה בסוד. טקסי הקדשה עצמית הם ריטואלים, שבמהלכם מקדיש המאמין את עצמו לעבודת אלוהות מסוימת, ואת חייו להתקרבות אליה.
טקסי הקדשה עצמית הם ללא ספק הולמים ויאים את הדרך הרוחנית של הבוחרים בהם. יש להם יכולת להשפיע על רוחו ונפשו של התלמיד או המאמין. ובכל זאת, קשה לומר כי הם “תקפים באותה מידה” כמו טקסי הכנסה בסוד. רשיון נהיגה תקף לא יעניק כניסה לתיאטרון, ומנוי תקף לתיאטרון לא יעניק גישה לקלפי בבחירות. הכנסה בסוד והקדשה עצמית הם שני ריטואלים שונים זה מזה בתכלית השוני. המטרה שלהם היא שונה, הביצוע הוא שונה, והתוצאה היא שונה. אין בסיס של ממש להשוואה ביניהם.
ביבליוגרפיה