המילה סימבול (symbol) מגיעה מן המונח היווני symbolon. היוונים הקדמונים נהגו לשבור מטבעות, טבלאות חמר או לוחות צפחה לחתיכות, ולחלק אותן בין חברים שנפרדו. כששוב התאחדו החברים, הם חיברו את הפיסות השבורות והתאימו אותן יחד (symbollein). אקט צירוף הפיסות השבורות היה בעצם הצהרה על כך שכל החברים משתייכים לאותה הקבוצה.
John William Waterhouse, Danaïdes, 1903
המשמעות המקורית של המילה סימבול או סמל, אם כן, היא אובייקט שמחבר ומדביק בין אנשים המשתייכים לקבוצה מסוימת, מסמן את החברים בה, ומבדיל ביניהם לבין אנשים שאינם חברים בקבוצה. הוא מסמל רעיון מופשט, רעיון הזהות הייחודית של אותה קבוצה.
סמלים הם מילים, דימויים, סימנים גרפיים, צלילים, אובייקטים, רעיונות או פעולות שמייצגים משהו אחר, בדרך כלל מורכב יותר. סמלים הם בדרך כלל פוליוולנטיים, כלומר מרובי משמעות, ומייצגים יותר מדבר אחד.
ניתן להבחין בין מספר סוגי סמלים. סמלי עצמים (object symbols) הם עצמים שמייצגים עצמים אחרים, או רעיונות מורכבים. ורד אדום, למשל, הוא סמל של אהבה. חתול שחור הוא סמל של מזל רע. הצבע הירוק הוא סמל של צמיחה ושגשוג. הקדירה היא סמל של הרחם הפורה.
סמלים מילוליים (verbal symbols) הם מילים בודדות, מונחים או משפטים המשמשים לתיאור אובייקט או ישות. המילה “אגלא” למשל משמשת לתיאור אחד מן האספקטים המורכבים של האל היהודי. למעשה, אפשר לומר שכל המילים בשפה הן סמלים מילוליים: צירופי צלילים רנדומליים המייצגים עצמים ונושאים. המילה ” מכשפה” למשל היא סמל מילולי שמתאר סוג אשה מסוימת, העוסקת במגוון פעילויות (הטלת כישופים, הגדת עתידות, וכו’), ולעיתים יש לה מאפיינים חיצוניים מסוימים (כובע שחור ארוך ומחודד, שומות).
סמלי פעולה (action symbols) בדרך כלל קשורים לריטואלים, דתיים או לא דתיים. אכילת תפוח בדבש בראש השנה, למשל, היא סמל לשאיפה לשנה טובה ומתוקה. הרמת כוסית יין באוויר וקריאת “לחיים!” היא סמל לאיחולי טוב. חתן שנושא את הכלה שלו על כפיים במפתן דלת ביתם החדש מבצע פעולה שמסמלת את המחויבות המשפחתית החדשה שלו. הטלת מעגל מייצגת בניית מקדש. ברית מילה היא סמל לברית הרוחנית בין העם היהודי ואלוהיו.
את הסמלים הגרפיים (graphic symbols) ניתן לחלק לשתי קטגוריות עיקריות: סמלים תמונתיים (pictorial symbols) ואידאוגרמות (ideograms). סמלים תמונתיים הם ציורים ברורים של מה שהם מסמלים, למשל ציור של פרח, או ציור של עץ, או תצלום של מכונית. מי שרואה את הציור של הסמל יכול לזהות אותו בבירור ולקשר אותו לעצם מציאותי. אידאוגרמות, לעומת זאת, הם סימנים גרפיים המייצגים רעיון מסוים. הם יכולים להיות איקוניים או אניקוניים.
אידאוגרמה היא אייקונית (iconic) אם יש לה דמיון מסוים לעצם או לרעיון שהיא מייצגת. האידיאוגרמה היא אנייקונית (aniconic) אם הסימן הגרפי אינו דומה לרעיון שהוא מייצג. אותיות האלפבית, למשל, הן סמלים גרפיים אניקוניים. האותיות מייצגות צלילים ולעיתים גם רעיונות מורכבים שאין קשר ביניהם לבין צורת האות. הפנטגרם, ההקסגרם, הטריקטרה, הצלב, והסימנים האסטרולוגיים הם כולם אידאוגרמות אניקוניות.
סמלים דתיים
סמלים הם חלק מן החוויה האנושית מזה אלפים בשנים. האדם הקדמון נהג לצייר או לחרוט סמלים וסימנים על קירות המערה שלו. הוא צייר מאורעות חשובים, בעלי חיים ועצמים אחרים הקשורים לסביבה הטבעית שלו. תרבויות אנושיות מאוחרות יותר השתמשו בסמלים מורכבים כדי לייצג מגוון רעיונות ומושגים. קל יותר להשתמש בסמל כדי להסביר מושג מסוים, מאשר לחזור על ההסבר בפרוטרוט שוב ושוב, במיוחד אם ההסבר הוא מסובך, או מורכב מכמה רמות של משמעות. הסמלים מלכדים את הרגשות, המחשבות והחוויות האנושיות ויוצרים משמעות קוהרנטית אחת.
סמלים נמצאים בשימוש רחב בקונטקסטים דתיים למטרות שונות. דת יכולה לראות בטקסט מסוים, בריטואל, או ביצירת אמנות סמל המייצג רעיון, מושג, אידיאל או ערך שחשוב לה. הפנטגרם, למשל, מייצג את גוף האדם בדתות מסוימות. בדתות אחרות הוא מסמל את עליונות הרוח.
השימוש בסמלים מסייע ביצירת מיתוס, המביע את הערכים של הקבוצה הדתית, מייצג את המשנה האידיאולוגית שלה, ויוצר תחושת אחדות בין כל חברי הקבוצה שמאמינים באותם ערכים ורעיונות אידיאולוגיים. הסמל למעשה מקרב אותם לאלוהים שלהם, ולרמה הרוחנית הגבוהה ביותר שאליה הם שואפים.
סמלים דתיים מעוררים רגשות מסוימים בקרב האנשים שמבינים מה הם מייצגים. תפוח בדבש, יין קידוש, מגן דוד, תפילין ונרות שבת הם דוגמאות לסמלים כאלו ביהדות. צלב, שה, טבילה, לחם ויין הם דוגמאות לסמלים כאלו בנצרות. פנטגרם, ספירלה, מעגל, מטה, גביע, פגיון ומטאטא הם דוגמאות לסמלים כאלו בוויקה. להבין את הסמלים הללו זה בעצם לדעת משהו על טבע האלוהות בדת מסוימת, ולדעת משהו על החוויה הדתית והאמונתית של אותה דת.
זהות המאמין בכל מסורת דתית נוצרת בין השאר על ידי לימוד הסמלים הדתיים, והבנה מלאה שלהם. אי אפשר להיות חבר פעיל ושותף מלא בדת מסוימת מבלי להבין את הסמלים שלה, ולהשתמש בהם בצורה נכונה: בריטואל, בעבודה פנימית, ובחיים היומיומיים. אסיפות מכשפות נוהגות לגלות את המשמעות האמיתית של חלק מן הסמלים שלהן רק במעמד ההכנסה בסוד. מסורות אחרות נוהגות ללמד את הסמלים בתהליך הכשרה מורכב, הכולל צפייה, פולחן, השתתפות ומדיטציה.
פולחן הוא בעצם המסגרת המרכזית שבה מציגים וחווים את הסמלים הדתיים. השימוש בסמלים בפולחן למעשה חושף במה מאמינים האנשים המשתתפים בפולחן. שימוש בפגיון בטקס, למשל, חושף את האמונה שכוח הרצון של מי שמחזיק אותו חד כסכין. הצבת קדירת מים במרכז המקדש חושף את האמונות שהרוח נולדת מחדש מתוך רחם סמלי. לבישת גלימה לבנה חושפת את האמונה שמחשבותיהם של המאמינים צריכות להיות טהורות.
ניתן אמנם ללמד ולהסביר את הסמלים באמצעים אחרים, אך טקסים, ריטואלים ופולחנים הם הדרכך המרכזית שבה ניתן לחיות את הסמלים ולהבין אותם. באמצעותם הקהילה, האסיפה או הקבוצה מייצגת את עצמה בפני הכוחות האלוהיים, כלפי העולם, וכלפי עצמם. כל קהילה דתית מחזקת סמלים מסוימים, בהתאם לתדירות השימוש בהם. הטלת מעגל היא סמל חזק בוויקה, כיוון שהיא מתרחשת בכל פעם שמתקיים פולחן.
לאמונות שונות יש סמלים קבועים. הסמלים מגיעים מן הפולקלור, המסורת, והמיתולוגיות של אותן דתות. כך למשל לכנענים יש את סמל תנית, את האריה, את הנחש, את עצי האלון והאלה, את החץ וקשת, ואת הברק. להלנים יש הקדוסאוס ואת עץ הזית. לרומאים יש זרי דפנה וטוגה.
בנוסף לכך, לכל מאמין אינדיבידואלי יש סמלים אישיים, משמעותיים לו, לאמונה הפרטית שלו, ולדרך הפולחן הייחודית שלו. הסמלים הפרטיים יכולים להיות מושאלים ממסורות אחרות או לנבוע מחוויות משמעותיות בחיי אותו אדם. הם מעצבים את הרוחניות האישית שלו, צובעים את המסורת שלו בגוון פרסונלי ומהווים נקודות עוגן לערכים שלו, לאתיקה שלו, ולסגנון החיים שלו.
אחד מן הסמלים האישיים שלי, למשל, הוא ראי. הראי מסמל עבורי דברים פרטיים ואישיים, שרלוונטים רק לי, ולאמונה הפרטית שלי. אני מכירה אנשים שהסמלים האישיים שלהם הם דרקונים, דמויות מיתולוגיות שונות, צמחים, עצים, פרחים, בעלי חיים, סימנים גרפיים שונים, ועוד.
במקרים רבים נוהגים המאמינים לענוד את הסמלים כתכשיטים, בגדים או אפילו קעקועים על מנת להביע את האמונה הדתית שלהם, ולאפשר לאחרים לזהות אותם עם הערכים והעיקרים של המסורת שלהם. נוצרים עונדים צלבים, יהודים עונדים מגן דוד, ומכשפות עונדות פנטגרמים. כל אחד מן הסמלים הללו אוצר שפע של ערכים, רעיונות ועקרונות דתיים.
סמלים כהתאמות מאגיות
סמלים נמצאים בשימוש רחב במאגיה וכישוף. המסורת האזוטרית המערבית מבוססת על תורת ההרמטיות ועל רעיון ההתאמות. טבלת האזמרגד של הרמס, טקסט שהופיע מתישהו בין המאה ה-7 לבין המאה ה-11 לספירה אומרת: “מה שלמעלה הוא מה שלמטה, ומה שלמטה הוא זה שלמעלה, והם מחוללים את הנס האחד והיחיד”.
משפט זה בדרך כלל מוסבר כאמונה שלכל דבר בעולם הרוח יש מקבילה בעולם החומר. במילים אחרות, שעצמים פיזיים, סימנים, פעולות ומילים מסמלים רעיונות, מושגים, מגמות, זרמים, ישויות, רוחות, ואפילו אלים. ניתן להשתמש בסמלים מעולם החומר כדי להשפיע על מה שהם מייצגים. היחס בין הסמל לבין מה שהוא מייצג במאגיה, נקרא ‘התאמה’ (correspondence).
נושא ההתאמות במאגיה הוא סבוך ומורכב. עצמים שונים, אבנים, עשבים, פרחים, בעלי חיים, צמחים וסימנים מקושרים עם רעיונות ומושגים שונים בתרבויות שונות. הצבע הלבן מסמל טוהר במערב, אך אבל ומוות בסין. הנחש סימל רפואה ובריאות ביוון העתיקה, אך ביהדות ובנצרות הוא סמל של עורמה ופיתוי. בנוסף לכך, משמעות של סמל באותה התרבות יכולה להשתנות בתקופות זמן שונות.
עידן הניו אייג’ סיבך את הדברים עוד יותר. אנשים רבים אימצו את הגישה לפיה סמליות תרבותית מסורתית היא פחות חשובה מאשר אסוציאציות פרטיות. וכך, אם ישראלה ישראלי קיבלה פעם טבעת אמתיסט מבעלה, והיא מקשרת את האבן עם אהבה, הרי שעליה להשתמש בה כסמל אהבה, ולהתעלם מן העובדה שהאמתיסט בדרך כלל מקושרת עם שכרות, צניעות, וחלומות.
מסיבות אלו ניתן למצוא רשימות התאמות ומאפיינים מאגיים שונות כל כך זו מזו. אנשים אוספים הקשרים וסמליות ממגוון מקורות ותרבויות, מוסיפים את האסוציאציות הפרטיות שלהם, ובונים מערכת ייחודית לגמרי של התאמות.
שימוש במערכות התאמות “מוכנות מראש” (שניתן למצוא למשל באתרי אינטרנט או בספרים) היא בעייתית מאוד. ברוב המקרים אין שום דרך לדעת מדוע בחר מחבר הרשימה לקשר עצם מסוים עם רעיונות מסוימים. אלא אם כן מדובר ברשימה “רשמית” של מסורת מאגית מסוימת, כמעט בטוח שמדובר בבלגן אחד גדול של מקורות ורעיונות, שההיגיון שלו ברור רק למחבר. הספר “777” של אליסטייר קראולי הוא דוגמא לרשימת התאמות ענקית, שיש מאחוריה הגיון מסוים. חסידי השיטה המאגית תלמה (Thelema) משתמשים בה.
הדרך הטובה ביותר והאמינה ביותר היא לא להסתמך על מערכת התאמות מספרי עזר ואתרי אינטרנט, אלא לבנות מערכת עצמאית, המבוססת על קריאת פולקלור, מיתולוגיה והיסטוריה, והמנוקדת בסמליות אישית מובנת, ומובחנת מן הסמליות התרבותית.
סמלים כקמיעות וטליסמאות
סמלים מאגיים רבים משמשים קמיעות וטליסמאות, שביכולתם למשוך מזל טוב ולגרש מזל רע. טליסמא או סגולה (talisman) הוא כל אובייקט שיש לו תכונות מאגיות כלשהן, כלומר סמל, בין אם קיבל אותן מעצם הוויתו, או בדרך פעולה טקסית. אבן הרובי, למשל, היא סגולה לפריון. אבן דם היא סגולה לאומץ לב. לחם יכול להפוך לסגולה לשגשוג והצלחה אם יברכו אותו בצורה המתאימה.
קמע (amulet) הוא סוג מיוחד של טליסמא או סגולה. קמע הוא סגולה להגנה מאגית. במילים אחרות, קמיעות הם אובייקטים סמליים שביכולתם להגן על בעליהם. מתכת הכסף, שום, ציורים של עיניים, דגים וחרוזי טורקיז הם כולם סמלים קמעיים.
הכוח של הקמיעות והטליסמאות חבוי בטבעם הסימבולי. עין, למשל, היא סמל ליכולת האדם לראות את המציאות ולהבין אותה, להשתמש באינטואציה ולתפוס את התמונה הגדולה, ואמיתות עמוקות. צבע הטורקיז הוא סמל של השמים הכחולים, ושל האלוהים השוכן בשמים. ענידת חרוזי טורקיז בצורת אבן מגנה על האדם, כי היא מזכירה לו לסמוך על האינסטינקטים שלו, על הראייה הפנימית שלו ועל תחושותיו, ולזכור שאלוהים בשמים יעזור לו להבין, ולקבל החלטות נכונות.
שימוש בסמלים בעבודה ריטואלית
הסמלים הנפוצים עבודה מאגית מערבית כוללים את ארבעת האלמנטים, סימנים גרפיים שונים (פנטגרם, מעגל, משולש, ספירלה, הקסגרם), קטעים ממיתולוגיות, דמויות מיתולוגיות, צמחים, אבנים, בעלי חיים, תופעות טבע (קשת בענן, מקורות מים), צורות ומבנים (חרוטים, עמודים), כוכבים וגרמי שמים, מילות כוח (wors of power), צלילים, קולות והברות, מזון (לחם הקודש בנצרות, עוגות ויין בוויקה, יין הקידוש ביהדות), ואפילו עבודות אומנותיות (פופטים, בובות תבואה, צלבי שמש).
לכל סמל בתורת הנסתר יש בעצם משמעות כפולה. יש לו משמעות אקזוטרית, גלויה, הידועה להמונים ויש לו גם משמעות אזוטרית, נסתרת, הידועה רק למתי מעט. סמל מאגי הוא דימוי שמאחוריו עומדת משמעות נסתרת. המשמעות מוחבאת בעורמה מאחורי צורה שרוב האנשים חושבים שהם מבינים מה היא מייצגת.
רוב האנשים למשל, יודעים שהפנטגרם הוא סמל של כישוף והדרך שבה כישוף עובד. אך במסורות מסוימות, יש לפנטגרם גם משמעויות נוספות, עדינות יותר וסודיות. משמעויות אלו קשורות לתורה המאגית הספציפית של אותן מסורות.
בחירת סמל לטקס, למדיטציה או לעבודה מאגית צריכה להיעשות במחשבה תחילה, ביסודיות ובזהירות. השאלה הראשונה שצריך לשאול היא מה מקור הסמל. מאיפה הוא הגיע? לסמלים שלנו יש מקורות רבים. הם יכולים להגיע ממיתוסים, מתרבויות עתיקות, מאירועים היסטוריים, מן הפולקלור, ממסורות ומנהגים שונים, מחוויות אישיות, או אפילו מן החלומות שלנו.
איפה ומתי הופיע הסמל לראשונה? האם יותר מתרבות אחת השתמשה בו? האם היו לו משמעויות שונות בתקופות זמן שנות? האם הוא מסמל דברים שונים בתרבויות שונות? אם הוא עדיין נמצא בשימוש היום, מי משתמש בו, ואיך? יש סמלים, כמו הפנטגרם, שיש להם עשרות משמעויות ופרשנויות שקשורות לתרבויות מגוונות, לתקופות זמן שונות ולדתות שונות. חשוב לחקור את מקור הסמל וללמוד אודותיו.
אפשר להעניק לסמל מסוים פרשנות אישית, שלא קשורה להיסטוריה התרבותית שלו. גנוסיס אישי (personal gnosis) הוא ערך חשוב במסורות מאגיות רבות ובדתות פגניות רבות. ואכן, יש שימושים רבים לפרשנות אישית בסמליות טקסית. עם זאת, חשוב לזכור שמערכת סמלים אישית היא מוגבלת ומגבילה. מי שעובד אך ורק עם סמלים אישיים מאבד את קשר האחווה בין כל העוסקים במאגיה מערבית. הוא לא יוכל לבקש הדרכה ועצה אודות סמלים, כי אף אחד אחר לא יבין מהם, איך הם עובדים ומה הם מייצגים.
חשוב להבין איך סמלים משתלבים בריטואל. ריטואל הוא פעולה בעלת צורה וסגנון אופייניים, שחוזרת על עצמה, והיא מתרחשת בזמן ספציפי ובמיקום ספציפי. הריטואל הוא דרך להביע ערכים דתיים ואמונות דתיות בצורת סמלים, באמצעות הסמלים. אם הטקס הוא בית, אז הסמלים הם הלבנים, העץ, הבטון והמתכת שמהם בונים את הבית. הטלת מעגל קסם, שימוש בפגיון כדי לצייר פנטגרם באוויר, והליכה בכיוון השעון הן פעולות סמליות, המייצגות ערכים מסוימים, עקרונות דתיים מסוימים, אמיתות סובייקטיביות מסוימות.
יש סמלים שמשמשים לעבודה אסטרלית (inner work, astral work) ולחקירת העולמות הפנימיים. ‘התקדמות בדרך’ (pathworking), למשל, הוא מונח שמקורו בתורת הקבלה. במקור הוא שימש לתאר עבודת מדיטציה עם סמל עץ החיים. כיום זהו מונח מטרייה לכל עבודת דמיון מודרך שמטרתה ליצור קשר עם עולמות רוחניים. למסורות כישוף שונות יש טכניקות מדיטציה הקשורות לפנטגרם, או לספירלה הכפולה, או לסמלים אחרים.
גם כאן צריך לבחור את הסמל בזהירות ובכובד ראש. מדיטציית סמל היא ניסיון להבין ולקבל את כל המשמעויות של אותו סמל. לא כדאי, אם כן, לעבוד עם סמל שלא מבינים את המשמעות שלו. אפילו פחות כדאי לעבוד עם סמל שלא מאמינים בכל מה שהוא מייצג.
כמו היוונים ששברו את הסימבולון, גם קבוצות דתיות ומאגיות אחרות משתמשות בסמלים כסמן משותף לכל החברים בהן. הסמל מבחין אותם מאנשים שאינם חברים בקבוצה. הצלב, לדוגמא, הוא סמן כזה של הנוצרים. עוף החול היה סמן של אחת מאסיפות המכשפות שהכרתי פעם.
במקרים רבים המשמעות האמיתית של סמל זהות כזה מוגנת בשבועת סודיות (oathbound) ואינה מועברת לאנשים שאינם חברים בקבוצה. למשל, מי שלא היה חבר באותה אסיפת מכשפות שהכרתי, לא ידע מה המשמעות האמיתית של עוף החול לחברים בקבוצה. דוגמא נוספת היא הפנטגרם ההפוך. ידוע כי סמל זה קשור לדרגה השניה בוויקה גרדנריאנית. המשמעות האמיתית שלו נחשפת רק למי שעובר הכנסה בסוד לדרגה שניה של וויקה גרדנריאנית.
גם סוליטרים יכולים להחליט שסמלים מסוימיים הם פרטיים, ולא מדברים עליהם עם אחרים. סמלים כאלו בדרך כלל מייצגים משהו אישי מאוד, חוויה כואבת, או התגלות ייחודית. סמלים כאלו בדרך כלל לא עונדים. לא משתמשים בהם בפומבי, ואפילו לא מדברים עליהם עם אחרים.
לקבוצות וליחידים יש בדרך כלל קווים מנחים לגבי דרך ההתייחסות לסמלים קדושים או לסמלים מאגיים. קבוצות מסוימות אוסרות על חבריהם לדבר על חלק מן הסמלים ומגנות עליהן בשבועות סודיות (כמו הסמלים של הוויקה, או של הבונים החופשים). דתות אחרות אוסרות לצייר או לכתוב סמלים מסוימים (כמו השם המפורש ביהדות). כל הקבוצות מאמינות במתן כבוד לסמלים. כבוד לסמל זה בעצם כבוד לרעיונות, לערכים, לאמונות ולעקרונות המוסריים שהוא מייצג.
ביבליוגרפיה
Cicero, Chic and Sandra Tabatha. The Essential Golden Dawn. Llewellyn, 2003
Crapo, Richley H. Anthropology of Religion. McGraw-Hill Humanities, 2002
Crowley, Aleister. Liber 777 Vel Prolegoma Symbolica
Crowley, Aleister. Magick in Theory & Practice. Dover Publications, 1976
Eliade, Mircea. Images and Symbols. Princeton University Press, 1991
Guiley, Rosemary Ellen, Encyclopedia of Witches and Witchcraft, Checkmark, 1999
Lipp, Deboarh. The Elements of Ritual. Llewellyn Publications, 2003
The Emerald Tablet of Hermes
Wallis, Budge E. Amulets and Superstitions. Dover Publications, 1978