פנטגרם: היסטוריה וסימבוליזם

05/10/2004

הפנטגרם הוא אחד מסמלי המכשפות הנפוצים ביותר. ההיסטוריה שלו עתיקה, מורכבת ומרתקת. בחיבור זה אני מתחקה על מקורותיו של הפנטגרם, מיוון העתיקה ועד לתרבות הרוק הכבד — ומנסה להבין את חשיבותו במאגיה, בכישוף, בדת ובפולקלור.

Rider-Waite Tarot Ace of Pentcles

Rider-Waite Tarot Ace of Pentcles

פנטגרם: הגדרות בסיסיות

מיוונית פנטה (“חמש”) וגרמה (“אות”). הפנטגרם (pentagram) הוא כוכב בעל חמש פינות. הוא מורכב מפטנגון (מצולע בעל חמש צלעות) שמכל אחת מצלעותיו יוצא משולש. את הפנטגרם מציירים בנגיעת ציור אחת ובלי הפסקה מן הנקודה הראשונית ועד הנקודה האחרונה.

פנטאלפא (pentalpha) הוא מונח יווני המקביל לפנטגרם, מן המילים פנטה (“חמש”) ואלפא (האות הראשונה באלפבית היווני).

המונח פטנכל (pentacle) היה במקור דיסק עגול עשוי חימר, מתכת או עץ, שעליו שורטט סימן הפנטגרם. הסימן הגרפי של הפטנכל, אם כן, הוא פנטגרם שמסביבו עיגול. חוקרים מסוימים משערים, שמקור המונח הוא דווקא בפועל צרפתי עתיק שמשמעו “לתלות”. את הפטנטכל, כמו את כל הקמיעות, תלו בבית או בחצר.

הפנטגרם והפטנכל שייכים לקבוצה של כ-20 סמלים בסיסיים באידיאוגרפיה המערבית. סמלים אחרים בקבוצה זו הם כוכבים, עיגול, משולש, ריבוע, צלב, לולאה, וספירלה.

הפנטגרם במזרח התיכון העתיק

הפנטגרם הראשון היה ככל הנראה סימן אסטרונומי באיזור נהרות הפרת והחידקל לפני כ-6,000 שנה. בממלכת שומר העתיקה הכוכב המחומש נקרא “אוב” (ub), כלומר “תחום” או “רובע”. חוקרי סימבולוגיה משערים, כי הפנטגרם היה סמל קוסמי שייצג את ארבע רוחות השמים, וכיוון נוסף – כיפת השמים ממעל.

לאחר נפילת ממלכות שומר ואכד בידי העילמים בשנת 2000 לפנה”ס, ירד חינו של הפנטגרם למשך כאלף שנים. בממלכה הבבלית, שקמה על חורבות שומר ואכד נעשה שימוש נרחב בכוכב מתומן ולא מחומש, שסימל את כוכב הלכת ונוס (כוכב הבוקר) ואת אלת האהבה אישתר. חוקרים מסוימים מאמינים, כי סמל כוכב ונוס בעל שמונה הקרניים למעשה כולל בתוכו את משמעויות הכוכב המחומש. על פי דעה זו, הכוכב המתומן הוא הרחבה של של הפנטגרם.

הפנטגרם נקרא לעיתים “כוכב המזרח” (Eastern Star) ובדרך כלל מוזהה עם כוכב הבוקר, הסמל של האלה אישתר. הפנטכל, כלומר פנטגרם וסביבו עיגול, הוא אחד הסמלים העתיקים ביותר של כוכב הלכת ונוס (בעברית: נוגה). כשגילו בני האדם כי כוכב הבוקר וכוכב הערב הם למעשה אותו כוכב לכת, הם שילבו שניים מן הסמלים שלהם: עיגול וצלב, ויצרו את הפנטכל הגולמי הראשון.

פנטגרמים בודדים משנת 4000 לפנה”ס בערך נמצאו על שברי חרס בארץ ישראל. לא ברור מה סימל הפנטגרם עבור יושבי הארץ הקדמונים, אך ככל הנראה זה היה קשור לתורת הכוכבים, וכן לאלוהויות כוכבים מקומיות, כמו זוג התאומים עשתר ועשתרת. הפנטגרם הופיע במזרח התיכון גם בתקופות מאוחרות יותר. דוגמא מפורסמת היא תחריט של האל העליון הבבלי מרודך על אבן לפיס לזולי מן המאה ה-7 לספירה. על גלימתו של האל מצויר פנטגרם.

הפנטגרם של פיתגורס

היוונים גילו את הקשר בין הפנטגרם לכוכב המתומן רק בשנת 400 לספירה, בערך 1,500 שנה אחרי היעלמות השומרים. הביוגרף היווני דיוגנס לרטיוס כתב במאה ה-3 לספירה, “…היה זה ככל הנראה פרמנידס [400 לפנה”ס] שנוכח לדעת כי כוכב הערב וכוכב הבוקר אחד הם… אחרים טוענים כי היה זה פיתגורס”.

פיתגורס היה מתמטיקאי ופילוסוף יווני שחי במאה ה-6 לפנה”ס. הוא ייסד אסכולה שעסקה בפילוסופיה, מתמטיקה, מוזיקה ודת. פיתגורס ככל הנראה נתקל בפנטגרם במסעותיו למצרים ולבבל. הפילוסוף הנאו-פלטוני ימבליכוס חיבר ביוגרפיה של פיתורס בשם “דה ויטה פיתגוריקה”. שם הוא כותב כי תלמידי פיתגורס השתמשו בסמל הפנטאלפא כסימן ההיכרות המשותף שלהם וחתמו את מכתביהם זה לזה בסמל.

הפיתגוראים קראו לפנטגרם בשם “הוגיאה” (Hugieia), כלומר בריאות שלמה בגוף ובנפש, כּוּליות. תלמידי פיתגורס נהגו לברך זה את זה בביטוי “הוגיינה!”, כלומר “תהיה בריא” או “תרגיש טוב”. היגיאה או היגיינה היא כמובן אלת הבריאות היוונית, בתו של אסקולפיוס אל הרפואה. המונח “הוגיאה” היה כיתוב נפוץ על קמיעות.

תלמידי פיתגורס סימנו כל פינה של הפנטגרם באחת מאותיות המילה “הוגיאה”. אך לפנטגרם רק חמש פינות, ואילו המילה ביוונית מורכבת משש אותיות (אופסילון, גאמא, יוטא, אפסילון, יוטא, אלפא). לכן חיברו את האפסילון והיוטא השניה, ויצרו סימן הדומא לאות היוונית טתא.

לפנטגרם היו ככל הנראה משמעויות נוספות עבור הפיתגוראים, שהיום אין אנו יכולים לשער במדויק את טיבן. יש המשערים כי אותיות המילה “הוגיאה” היו בעצם ראשי תיבות של חמשת היסודות. אופסילון סימלה “הודור” או מים. גאמא סימלה “גאיה” או אדמה. יוטא סימלה “אידיאה” או היסוד החמישי. תטא סימלה “תרמה” או חום/אש. אלפא סימלה “אייר” או אוויר.

השערה נוספת היא שהפנטגרם היה סמל לגוף האדם השלם. משולשי הפנטגרם היו הראש, הידיים והרגליים. השערה זו עולה בקנה אחת עם העובדה שהפנטגרם סימל בריאות מושלמת בגוף ובנפש. היא גם קשורה לרעיון היווני שכדי להגיע למצב של בריאות טובה, ארבעת (או חמשת) היסודות חייבים להיות מאוזנים באדם.

עוד סימבולוגיה קלאסית של הפנטגרם

הפרופורציות הגיאומטריות של הפנטגרם מקבילות לפרופורציות של חתך הזהב. זו יכולה להיות סיבה נוספת לכך שהיוונים הקדמונים, ובראשם האסכולה הפיתגורית שעסקה במתמטיקה וגיאומטריה, ראו בו סמל חשוב. מלבן זהב הוא מלבן שאם חותכים ממנו ריבוע שהצלע שלו שווה לצלע הקצרה של המלבן, מקבלים מלבן חדש, קטן יותר, בעל אותה הצורה. יחס הצלעות במלבן הזהב נקרא חתך הזהב. בחתך הזהב, היחס בין אורכי שתי צלעות שווה ליחס בין הצלע הארוכה לסכום שתי הצלעות:

a/b = b/a+b = a+b/a+2b = a+2b/2a+3b = 2a+3b/3a+5b וכולי.

הפנטגרם קשור גם לפיאון, צורה תלת מימדית, בעל 12 פיאות. על פי אפלטון, פיאון עם 12 פיאות הוא סמל של היסוד החמישי, “תמצית העולם”, סמל של הנצח והשמים, וסמל של הפנטגרם כצורה שמאחדת את כל היסודות בטבע.

הפנטגרם היודאו-נוצרי

פנטגרם, וכן הקסגרם (מגן דוד), כוכבים וסמלים אחרים נמצאים בשפע בפפירוסים מאגיים, בלוחות קללה ובקמיעות מן העת העתיקה. על חפצים אלו בדרך כלל הופיעו שמות האל היהודי (אדוני, צבאות, שדי, אלוהים, ועוד), שם ישו הנוצרי, וכן שמות של אלים יווניים, רומאיים ומצריים. הם שימשו להגנה ולהשבעה, בדרך כלל כקמיעות נגד קדחת ומחלות אחרות.

הפנטגרם היה אחד הסמלים העיקריים בסמל העיר ירושלים בין השנים 150-300 לפנה”ס. הנוצרים הראשונים השתמשו בו כסמל לחמשת פצעי הצליבה של ישו. חוקרי נצרות קובעים, כי עד ימי הביניים הפנטגרם נחשב סמל נוצרי, אם כי מעולם לא היה סמל חשוב בנצרות.

הקיסר קונסטנטינוס הביא את הנצרות כדת רשמית לרומא. לאחר שהביס את מקסנטיוס באיטליה והוציא את צו מילנו בשנת 312 לספירה, ייחס קונסטנטינוס את הצלחתו לעזרת ישו הנוצרי, ואימץ את הפנטגרם עם החוד למטה, כסמל וקמע.

הפנטגרם גם קשור לאגדות אודות הטבעת הקסומה של שלמה המלך. על פי האגדה הערבית המקורית, לשלמה המלך היתה טבעת חותם חרוטה בשמו האמיתי של אלוהים. שלמה המלך קיבל את הטבעת מהשמים והשתמש בה כדי למשול בשדים או בג’ינים. חצי טבעת היה עשוי נחושת קלל, והחצי השני עשוי ברזל. שלמה המלך השתמש בנחושת כדי לשלוט בג’ינים הטובים, ואילו בעזרת הברזל הוא שלט בשדים הרעים.

עוד מספרת האגדה הערבית, כי שלמה המלך קיבל ארבע אבני חן מארבעה מלאכים. הוא שיבץ את האבנים בטבעת ובעזרתן משל בארבע היסודות בטבע. פעם אחת הצליח אשמדאי שר השדים לגנוב את הטבעת והשליך אותה לים. שלמה המלך איבד את כוחותיו המאגיים, עד שמצא את הטבעת בבטן של דג.

הערבים נהגו לחרוט הקסגרם (מגן דוד, כוכב בעל שש פינות) בתחתית הגביעים שלהם וקראו לו בשם “חותם שלמה”. רק בתקופות מאוחרות יותר הוחלף ההקסגרם בפנטגרם. גירסאות לטיניות לאגדת טבעת שלמה המלך קראו לחותם בשם “פטנכולום”, גם אם לא היה מצויר עליו פנטגרם.

אנשי כנסייה בימי הביניים קראו לפנטגרם בשמות ‘רגל הדרואיד’ (Druid’s Foot), ‘רגל המכשפה’, ‘צלב הגובלין’ ו’סמל השטן’. ל’רגל הדרואיד’ אין בעצם שום קשר לדרואידים, הכוהנים הקלטיים. המונח האנגלי Druid’s Foot הוא תרגום מוטעה של המונח הגרמני Drudenfuss. בדרום גרמניה ובאוסטריה דרודה (Drude) היא שדת רפאים הגורמת לסיוטי לילה.

רגל הדרואיד היא בעצם רגל הדרודה, רוח מפחידה ומאיימת. הבישוף האנגלי קנת כתב, כי הסמל ‘רגל הדרואיד’ הוא בעצם ה”פנטגל” או החותם המפורסם של המלך שלמה, ובכוחו להרחיק שדים. ביצירה הגרמנית ‘פאוסט’ של יוהן וולפגאנג פון גתה, השטן מודיע לפאוסט, כי אינו יכול לצאת החוצה דרך הדלת, מפני שחרוט על הסף סמל רגל-דרודות (Drudenfuss) מחומש.

מתוך תרגום יעקב כהן, הוצאת שוקן, תש”ג:

מֵפִיסְתֹפֶל:
“הֶן לִי לְהוֹדוֹת! מַעְצוֹר קָטָן
מוֹנַע אוֹתִי מִצֵּאת לַחוּץ,
זֹה רֶגֶל-דְּרוּדוֹת עְלֵי הַמִּפְתָּן–
פָאוּסְט:
הַמִפְּנֵי הַמְחֻמָּש הַלָּזֶה תָּקוּץ?
הֵי, הַגִּידָה-נָא לִי, בֶּן הַשַּׁחַת,
אֵיךְ נִכְנַסְתָּ, אִם זֶה אוֹתְך מְעַכֵּב?
רוּחַ גֵּא כָּזֶה, אֵיך נָפַל בַּפָּחַת?
מֵפִיסְתֹפֶל:
הִסְתַּכֵּל יָפֵה! לֹא עָשּׂוּי הוּא הֵיטֵב:
הַזָּוִית הָאַחַת, כְּלַפֵּי חוּץ הַנּוֹטָה,
הִיא כְּפִי שֶׁתִּרְאֶה, פְּתוּחָה מִקְצָתָהּ.”

הפנטגרם מופיע בכתבים יהודיים כבר במאה ה-9 לספירה. בטקסטים רבים ניתן למצוא אותו במקום מגן דוד, ולהיפך. התפתחות שני הסמלים מגן דוד ופנטגרם ביהדות התרחשה ככל הנראה במקביל, ולפחות בהתחלה הם נחשבו לסמלים תחליפיים.

ניתן למצוא גם הקסגרמים וגם פנטגרמים חקוקים על בתי כנסת עתיקים, לעיתים אפילו במקום המזוזה, מה שמראה שהם שימשו קמיעות הגנה. המלך האנגלי צ’רלס הרביעי נתן במתנה ליהודי פראג בשנת 1354 דגל אדום שעליו מצוירים מגן דוד וחותם שלמה. במאה ה-15 נפגשו יהודי הונגריה עם המלך מתיאש ונשאו עמם דגל עם שני פנטגרמים ושני כוכבי זהב.

פילוסופים נוצריים במאה ה-12 ראו את הפנטגרם כסמל חשוב של הרמוניה אלוהית. הילדגרד מבינגן (1098-1179) היתה נזירה בנדיקטינית הידועה בשם “הסיבילה של נהר הריין”. היא ראתה את הפנטגרם כסמל לגוף האדם. חמש קצות הסמל סימלו את חמשת החושים וחמישה איברים (ידיים, רגליים וראש). כיוון שבני אדם נבראו בצלם אלוהים, היא אמרה שהפנטגרם מסמל גם את אלוהים.

הילדרגרד מבינגן היתה למעשה חלק מן התנועה הבגואינית שפרחה בכנסייה המערבית החל מן המאה ה-12. התנועה היתה מורכב בעיקר מנשים נוצריות אדוקות, שריפאו חולים בעזרת תרופות עשבים. עבור הבגואינים, הפנטגרם היה סמל נוצרי מרכזי וחשוב.

הונוריוס מאוטן היה תיאולוג, פילוסוף וכותב אנציקלופדיות שחי במאה ה-12. כמו הבגואינים, גם הוא ראה בפנטגרם סמל נוצרי. הונוריוס מאוטן הכיר את האסכולה הפיתגוראית, וכמוה התייחס לפנטגרם כסמל לגוף האדם השלם, מיקרוקוסמוס.

על פי חוקרי סימבולוגיה נוצרית, הכוכב המחומש סימל את ההתגלות הנוצרית. במיוחד הוא סימל את ההתגלות של ישו הרך הנולד לשלושת המלכים הגויים. הוא היה הכוכב שדרך מיעקב ומבית ישי, סמל לחוכמה ולאור אלוהי. במדבר כ”ד י”ז: “אראנו ולא עתה, אשורנו ולא קרוב; דרך כוכב מיעקוב, וקם שבט מישראל, ומחץ פאתי מואב, וקרקר כל-בני-שת”. וכן ישעיהו י”א א’: “ויצא חטר, מגזע ישי; ונצר, משרשיו יפרה”.

עם זאת, כל החוקרים מסכימים כי הפנטגרם היה סמל נוצרי שולי. אנשי כנסייה רבים אף מזהירים כי למרות השימוש שלו בידי תיאולוגים מוקדמים, אל לנוצרים טובים לראות בו סמל מקובל ולהשתמש בו.

בתחילת המאה ה-13 יצא הבישוף הפריזאי וילים איש אוברן נגד האמונה הפופולרית בכוחו המאגי של חותם שלמה, או הפנטגרם. הוא הוקיע את הספרים ‘ברית שלמה’ (Testament of Solomon) ו’הספר הקדוש’ (Liber Sacer). בשני הספרים מתואר “חותם אל חי” המורכב מפנטגרם אחד, שני מגיני דוד, שמות אלוהים, ושמות של מלאכים שונים. על פי שני הספרים, בכוחו של החותם למשול ברוחות ולהשביע שדים.

הגרימואר המפורסם “מפתח המלך שלמה” (Claviculæ Salomonis) או לגמטון (Legemeton) מכיל חיבורים אודות פנטכלים שונים ומשונים, המשמשים למטרות שונות, וביכולתם להשביע מספר רב של שדים. הפנטכלים בספר ‘מפתח שלמה’ הם יודאו-נוצריים במהותם, וכוללים את שמות האל ושמות מלאכים. כתבי היד המוקדמים ביותר של ספר זה (כיום בבריטיש מוזיאום בלונדון) הם מן המאה ה-16, אך מקור הספר הוא ככל הנראה מוקדם הרבה יותר. למרות הקשר המוקדם של הפנטגרם להשבעת שדים, ראוי לציין כי לפני אליפז לוי במאה ה-19 הפנטגרם מעולם לא נחשב לסמל של השטן.

הפנטגרם הופיע על מגינים ושריון של אבירים וצלבנים מימי הביניים. כיוון שהיה חלק מסמל העיר ירושלים, הוא נחשב מתאים במיוחד למי ששמו את פעמיהם לארץ הקודש, כדי לכבוש אותה. עם זאת, אין לבלבל פנטגרמים עם “מוליות” (mullets) – סמלים נפוצים של המונרכיה הבריטית. המולית היא כוכב עם חמש קרניים ישרות ומסמלת את הכוכב בראש הדרבנות.

מגן חקוק פנטגרם מופיע באגדת סיר גווין והאביר הירוק. סיפור זה, הנכתב על ידי נוצרי במאה ה-14, הוא אחת מיצירות המופת המפורסמות ביותר של האנגלית הביניימית (Middle English). גווין, גיבור העלילה, נושא מגן “אדום מבהיק, עם פנטכל זהב טהור חקוק עליו”. הפנטגרם כאן הוא קמע נוצרי להגנה מפני אויבים, רוע, ורשע, ונקרא בשם “הלולאה האינסופית” (The Endless Knot).

מתוך אגדת סיר גווין והאביר הירוק (תרגום פרטי):

“זהו סמל שהמציא בזמנו המלך שלמה
לבשר אמת קדושה מעצם מהותו
והוא צורה עם חמש קצוות
וכל קו בו חופף ושלוב בחברו
ואין לו סוף באף מקום, וקוראים לו באנגלית
בכל הארץ, כך שמעתי, הלולאה האינסופית”.

ניתן למצוא את סמל הפנטגרם חקוק על מבנים נוצריים דתיים בכל רחבי אירופה. דוגמאות בולטות הן בית הקברות קלאוסטרו דה לאבגם במנזר בתומר, פורטוגל; מנזר ברוונה, בולגריה; עמודים התומכים בשער נורמני בכנסיית כל הקדושים בקילהאם, יורקשיר, אנגליה; ושערי כנסית סנט פיטר בוולוורת’ אנגליה שנבנו בשנת 1824. שרטוטי פנטגרם נמצאו בספר הסקיצות של הבנאי ווילארד דה הונקורט מן המאה ה-13.

בארצות הסקנדינביות בימי הביניים נהגו לצייר פנטגרם כפול-קו (plaited pentagram) על קירות ודלתות, להגנה מפני טרולים ושאר מרעין בישין. למרות הסתייגויות הכנסייה מן השימוש בו, הוא היה פופולרי בקרב העם, וידוע בסגולותיו כסמל הגנה.

הפולמוסן הקתולי גיאורג פיקטוריוס פון ווילנגן כתב בשנת 1568 כי השימוש ב”פנטגון של המלך שלמה” להברחת שדים הוא פסול מעיקרו. מאה שנים לאחר מכן, בשנת 1659 הקדיש הפילוסוף ההרמנטי לזרוס מייסוניה ספר שלם לסמל (‘פנטגונום פילוסופיק מדיקום’) – בו הוא מרחיב על סגולותיו המופלאות, ומעניק לו קשת רחבה של התאמות לכוכבים, ולארבעת היסודות.

הפנטגרם של הבונים החופשים

הבונים החופשים הם אגודת סתר ששורשיה בסוף המאה ה-16 בסקוטלנד. חשיבות הפנטגרם בסימבולוגיה של הבונים החופשים שנויה במחלוקת. הבונים החופשיים מזהים עצמם עם פיתגורס, שחסידיו כאמור, פיתחו סימבולוגיה ייחודית סביב הפנטגרם. עבור חלק מן הבונים החופשיים הפנטגרם הוא סמל של הכנסה בסוד וחוכמה עתיקה.

ניתן למצוא את הפנטגרם על התלבושות והכלים של הבונים החופשים, אך הוא אינו מוזכר בשום מקום בכתבים שלהם. הכוכב של הבונים החופשים (Blazing Star) אינו פנטגרם כלל וכלל. עם זאת, אינדיבידואלים בתנועת הבונים החופשים, שהיו מודעים לחשיבותו ההיסטורית של הפנטגרם, אימצו אותו כסמל פרטי. הבונה החופשי המפורסם סיר רוברט מוליי, למשל, השתמש בפנטגרם כסמל פרטי כזה.

פנטגרם כפול-קו (plaited pentagram) מופיע על לבנים מסומנות בקתדרלות מימי הביניים. הבנאים נהגו לסמן את הלבנים שלהם במספרים ובסימנים ייחודיים אחרים כדי לסמן באיזה אופן ואיפה בדיוק יש להניח אותן בבניין. חוקרי ימי הביניים טוענים, כי סמלי הבנאים הייחודיים עברו מדור לדור ומאב לבן, ואפשר למצוא אותם אפילו בבניינים מסוימים מן המאה ה-19.

כאמור, פרופורציות הפנטגרם מקבילות לחתך הזהב, שהיה חשוב לבנאים וארכיטקטים בכל התקופות. אפילו בניין האו”ם בניו-יורק בנוי על פי חתך הזהב. לא ברור אם הבונים החופשים עשו את הקשר בין חתך הזהב לפנטגרם והשתמשו בו.

הפנטגרם במאגיה הגבוהה

המשמעויות הבדרך כלל חיוביות של הפנטגרם (הגנה, חוכמה אלוהית, שלמות, מושלמות) המשיכו מימי הביניים לתקופת הרנסנס. פנטגרם פיתגורי שבקצותיו אותיות המילה “הוגיאה” מופיע בגרימואר המפורסם ‘דה אוקולטה פילוסופיה’ של הנרי קורנליוס אגריפה. פנטגרמים ופנטכלים מגוונים מופיעים בגרימוארים רבים אחרים.

חכם תורת הנסתר הצרפתי מן המאה ה-19, אליפז לוי, היה הראשון שהשתמש בפנטגרם לקריאה או העלאת כוחות (invoking). עד לוי הפנטגרם שימש רק להרחקה וגירוש (של שדים, רוחות ורוע באופן כללי) והיה קמע הגנה מפני כל מיני נזקים ופגיעות. מלוי והלאה, ניתן למצוא פנטגרמים שלא מרחיקים את כוחות הרשע, אלא מזמינים את כוחות הטוב.

אך תרומתו הגדולה של אליפז לוי לסימבולוגיה של הפנטגרם היא הקביעה כי יש לו טבע כפול: טוב ורע. בספר ‘דוגמה וריטואל של המאגיה הגבוהה’ קובע לוי כי פנטגרם עם החוד למעלה מסמל את הטוב, ואילו פנטגרם עם החוד למטה מסמל את הרע. ארבעת הפינות האחרות, על פי לוי, מסמלות את ארבעת היסודות. החוד הוא הרוח. כשהחוד למטה, אם כן, החומר מושל ברוח. על פי לוי, זהו מאפיין של עבודת השטן. הפנטגרם עם החוד למעלה, על פי לוי, הוא המיקרוקוסמוס, או האדם. ההקסגרם משלים אותו, כיוון שהוא מסמל את המקרוקוסמוס, או העולם והאל.

לוי אינו מצדיק את התיאוריה הדואליסטית שלו או נותן לה סימוכין. הוא ממשיך וקובע כי הפנטגרם עם החוד למטה הוא סמל הבפומט, ראש העז הדיאבולי שעבדו האבירים הטמפלרים כאל. לוי היה הראשון שטען טענה מסוג זה. רישומי האינקיוויזציה ושאר המסמכים הקשורים לטמפלרים מן המאה ה-13 אינם מזכירים שום קשר בין הבפומט לבין סמל הפנטגרם.

לא ידוע אם לוי לא היה מודע לשימוש היסטורי חיובי בפנטגרם עם החוד למטה, או פשוט החליט להתעלם ממנו. כאמור, סמל הקיסר הרומאי הנוצרי הראשון קונסטנטינוס כלל פנטגרם עם חוד למטה. גם הפנטגרמים של הפיתגוראים שסימלו שלמות ובריאות צוירו בדרך כלל עם החוד למטה, וניתן למצוא דוגמאות רבות לכך על חותמות, קמיעות, ומטבעות. ובכל זאת, רבים אחרי לוי קיבלו את האבחנה – והנציחו אותה.

אליסטייר קרואולי, למשל, היה בין האישים המשפיעים שקיבלו את אבחנתו של אליפז לוי. עבורו, הפנטגרם “ההפוך”, כלומר עם החוד למטה, מסמל את העידן החדש, האיון שישרור לאחר ההתגברות על מכשולי החשיבה הנוצרית, הכביכול “טובה”.

מקרגור מאת’רס, ממייסדי מסדר שחר הזהב, הרחיב את התיאוריה של לוי לגבי השימוש בפנטגרמים לשם קריאה/העלאה (invoking) ושילוח/גירוש (banishing). הוא יצר מערכת של שמונה פנטגרמים שמצוירים באופנים שונים. לכל יסוד או רוח שמים הוקצה פנטגרם אחד לקריאה, ושני לשילוח או גירוש. מאת’רס יצר ריטואל גירוש שלם, שכולל גם את שם אלוהים ואת שומרי המגדלים, או מלאכי רוחות השמים. הפנטגרמים צוירו באויר בעזרת פגיון מתכת כדי לקדש את החלל המיועד לעבודה המאגית.

חמש הדרגות הראשונות במסדר שחר הזהב היו קשורות לפנטגרם. חברי המסדר הפנימי נהגו לחבוש כתר טקסי מרובע. על שלוש צלעות צוירו פנטגרמים, ועל הצלע הרביעית צויר הקסגרם. בנוסף לכך יצרו היו שני טקסים של המסדר שנבנו סביב הסמליות של הפנטגרם: טקס הגירוש הקטן של הפנטגרם וטקס הפנטגרם. טקס הפנטגרם קושר בין סמליות הכוכב המחומש לבין סמליות עץ החיים הקבלי.

במאה ה-19, ובייחוד דרך עבודת מסדר שחר הזהב, הפנטגרם הפך לסמל של סדרת המטבעות בארקנה הזוטרה של הטארוט. לפני כן סדרת המטבעות לא היתה קשורה לפנטגרמים. המטבעות בחפיסת ויסקונטי-ספורזה למשל (שנת 1440 לערך) מקושטים בקרני שמש רבות. חפיסת מינקיאטה אטרוריה (1725) כוללת מטבעות עם ראש אשה צעירה.

הפנטגרם של המכשפות

ג’ראלד ב. גרדנר, מייסד וויקה, שאל את רעיון השימוש בפנטגרמים לשם יצירת חלל מקודש. המעגל המאגי של המכשפות הוויקניות נבנה, בין השאר, על ידי ציור פנטגרמים בעזרת את’מי, פגיון מכשפות עשוי ברזל. גרדנר לקח ממסדר הזהב גם את הרעיון שהפנטכל, דיסק שעליו מצויר פנטגרם, הוא כלי מאגי, המסמל את יסוד האדמה. בנוסף לכך, יש לפנטגרם משמעויות נוספות, סודיות, באסיפות הוויקניות המסורתיות.

לנאו-פגנים אחרים ודתות כישוף מודרניות שונות (ריקליימינג, סבטיק, פרי, 1734 ועוד) יש סמליות ייחודית משלהם הקשורה לפנטגרם. הפנטגרם בדרך כלל מסמל את ארבעת היסודות הנשלטים בידי היסוד החמישי, רוח. הוא מסמל את הגוף האנושי, שליטה עצמית, איזון היסודות, נצחון הרוח על החומר, חמשת החושים, ועוד. למכשפות במסורות שונות יש טכניקות מדיטציה וריטואלים מיוחדים הקשורים לפנטגרם.

הוויקנית הפמיניסטית ברברה ווקר החליטה להעניק משמעות חיובית לפנטגרם ההפוך הדיאבולי של אליפז לוי. היא כתבה, שלמכשפות הוא מסמל את האל בעל הקרניים הקלטי, הרן או קרנונוס. ראיית הפנטגרם ההפוך כסמל חיובי נפוצה גם בוויקה גרדנריאנית ואלכסנדרית, שם הוא סמל של החניכה לדרגה שניה.

הפנטגרם כסמל של שטניזם אתאיסטי מודרני

בשנות ה-60 הקים אנטון לה ויי את כנסיית השטן, דת אתאיסטית מודרנית. לה ויי אימץ את המשמעות הדיאבולית בפנטגרם עם החוד למטה של אליפז לוי. הוא הקיף את הפנטגרם בעיגול, וצייר את ראש הבפומט על קצותיו. קצות הפנטגרם מסומנות באותיות עבריות היוצרות את המילה ‘לויתן’. הלויתן הוא בעצם ים, אל כוחות הכאוס הפרימורדיאליים הכנעני שהובס על ידי בעל. דמות הלויתן אומצה על ידי היהדות והנצרות כסמל למתנגדי האל. פנטגרם הבפומט הוא סמל כנסיית השטן עד היום.

סמליות הפנטגרם השטני מועברת בטקס ההכנסה בסוד. באופן כללי: שני המשולשים העליונים או קרני העז מסמלים גאווה וכוח, שני המשולשים בצדדים או אוזני העז מסמלים את שני הצדדים לכל מטבע או שני צדדים לכל סיפור, הפטנגון באמצע או מצח העז מסמל את הצד השלישי למטבע: מה שאנחנו חושבים על הסיפור ששמענו, המשולש התחתון או הפה של העז מסמל את הדיבור הארצי ואת כל הדברים הגשמיים והבשריים. שלושת המשולשים התחתונים מסמלים גם את אי הקבלה של השילוש הקדוש, כלומר את דחיית הנצרות.

הפנטגרם בתרבות פופולרית אלטרנטיבית מודרנית

פנטגרמים בצורות שונות מופיעים בתרבויות שוליים אלטרנטיביות: התרבות הגותית ותרבות המטאל (רוק כבד). גם הגותים וגם המטאליסטים רואים עצמם לא רק כמאזינים למוזיקה מסוימת, אלא כתרבויות שלמות, עם ערכים וסגנון חיים. הפנטגרם משמש סמל קבוצתי בשתי התרבויות הללו. במילים אחרות הוא סימן שמשמש להבחין את חברי הקבוצה מאנשים אחרים שאינם חברים בקבוצה, ובמיוחד להבחין אותם מתרבות המיינסטרים. הפנטגרם הוא סמל של מרד במוסכמות ושל זהות אינדיבידואלית מובחנת.

הגותים המקוריים היו שבטים גרמאניים שזרעו הרס בימיה הנוצריים המוקדמים של האימפריה הרומאית. מן המאה ה-12 ועד המאה ה-16 המונח “גותי” תיאר סגנון ארכיטקטוני שהחל בצפון צרפת והתפשט בכל רחבי אירופה. במאות ה-18 וה-19 התפתח הסגנון הנאו-גותי בארכיטקטורה וכן פרח הז’אנר הגותי בספרות. הספרות הגותית מאופיינת במקום התרחשות אפל ומבודד ועלילה מקברית, מסתורית או אלימה. במאה ה-20 ‘גותי’ הוא סגנון מוזיקלי המתאר להקות כגון Joy Division, Siouxie and the Banshees, Sisters of Mercy ועוד. התרבות הגותית היא תרבות של האזנה לסגנון המוזיקלי הזה, ואימוץ מראה אפל או מקברי.

המראה הגותי, שנחשב לחלק מסגנון החיים הגותי ומן התרבות האלטרנטיבית הגותית, כולל בגדים שחורים, איפור שחור ולבן כבד, צבע שיער שחור, סגול או אדום, תסרוקת ייחודית (teasing, backcombing), תכשיטי כסף רבים, ובייחוד ענידת פנטגרמים עשויים כסף.

פנטגרמים ברוק הכבד קשורים למוטיבים המוזיקליים של הלהקות. שירי מטאל רבים עוסקים בנושאי דת, שטניזם, מאגיה, פולקלור וכישוף. הפנטגרם, אם כן, הוא לא רק סמל קבוצתי המבחין את המטאליסטים מאחרים, אלא גם סמל לנושאים המעסיקים את תרבות המטאל.

ביבליוגרפיה

Agrippa, Henry Cornelius. De Occulta Philosophia
Burkert, Walter. Lore and Science in Ancient Pythagoreanism. Harvard Univ. Press, 1972
Cavendish, Richard. Man, Myth and Magic. Marshall Cavendish Corp, 1983
Coil, Henry Wilson. Coil’s Masonic Encyclopedia. Macoy Pub & Masonic Supply Co., 1960
Crowley, Aleister. Liber 777 Vel Prolegoma Symbolica.
Crowley, Aleister. Magick in Theory & Practice (Sacred Texts)
De Vogel, Cornelia J. Pythagoras and Early Pythagoreanism. NL:Van Gorcum, 1966<
Dillon, J. and Hershbell, J. Iamblichus. Scholars Press, 1991
Farrar, Janet and Stewart. A Witches’ Bible. Phoenix Publishing, 1996
Flanagan, Sabina. Hildegard of Bingen: A visionary Life. Routledge, 1989
Goethe, Johann Wolfgang. Faust.
Goff, Beatrice Laura. Symbols of Prehistoric Mesopotamia. Yale University Press, 1963
Guiley, Rosemary Ellen, Encyclopedia of Witches and Witchcraft, Checkmark, 1999
Hutton, Ronald. The Pagan Religions of the Ancient British Isles. Blackwell Publishers, 1993
Hutton, Ronald. The Triumph of the Moon. Oxford University Press, 2003
Levy, Eliphas. Dogma et Rituel de la Haute Magie. Rider & Company, England, 1896
Mackey, Albert. Encyclopedia of Freemasonry. Kessinger Publishing, 1991
Pritchard, James Bennett. Ancient Near East in Pictures. Princeton University Press, 1969
Sir Gawain and the Green Knight
Wallis, Budge E. Amulets and Superstitions. Dover Publications, 1978
Webber, F.R. Church Symbolism. Omnigraphics. 1992

קריאה נוספת:

תגיות: , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , ,

הרשומה סגורה לתגובות.

פרסומים

מדיניות תגובות

כישופים הוא אתר פרטי בבעלות פרטית. הוא אינו מהווה במה ציבורית או שירות ציבורי, וחופש הדיבור בו אינו מוחלט.

אני שומרת לעצמי את הזכות למנוע מכל משתמש שהוא להגיב באתר, באופן גורף, או פרטנית, על פי שיקול דעתי הבלעדי.

כל תגובה בלתי חוקית, מתלהמת, אגרסיבית, או שאינה מכבדת את כותביה, אותי, את האתר או את המגיבים האחרים, לדעתי הפרטית בלבד, תימחק ללא כל הודעה מוקדמת או דיון בנושא.

כישופים (אסופת המאמרים) ואספקלריה (הבלוג) עוסקים בנושאים רגישים ואף נפיצים (דת, אלוהים, פוליתאיזם, כישוף), ובמידה מסוימת מהווים מעין “מרחב בטוח” לדיון בנושאים שהם טאבו במקומות אחרים. אני נחושה בדעתי שלא לאפשר לאיש לקלקל את המרחב הבטוח הזה.

תנאי שימוש

שינוי גודל גופן
ניגודיות