יבמת לאומים: האלה ענת

18/06/2004
Frank Cadogan Cowper La Belle Dame Sans Merci 1926

Frank Cadogan Cowper, La belle dame sans Merci, 1926

היא אלת המלחמה, הציד, הפרא ומעבר העונות הקשה בין הקיץ לחורף. היא יבמת לאומים, נציגת האנושות בעולם האלים, אלה צעירה וחזקה. ענת שוכנת בהיכלה הקדוש בהר עינביב ומהווה חוליה חשובה בצמרת הפנתיאון הכנעני. היא בתם של אל ושל אשרה, אחותו של בעל, אחותה התאומה של מראה ומלווה של אחיה, בעל.

שמותיה וכינוייה של ענת

באוגרית נקראה האלה בשמות ענתו (“ענת”), ענת בת אל, וענתרתי. באכדית נקראה עָנְתָה או ענְתוּ. במקומות מסוימים שנהגו למזג את פולחנה עם פולחן אחותה עשתרת, נקראה “ענת עשתרת”. בתקופה ההלנית בסוריה יצר המיזוג הפולחני הזה את האלה עתרעתה או עתרגתיס.

במצרים נקראה ענת בשמות ענית, ענְתי, ענְתית, עָנָנְת וענתרת. השם ענת הר או הרית ענְתה (“פחד ענת”) מופיע בשפה הארמית על חיפושית מתקופת שושלת ההיקסוס, 1700 לפנה”ס. בעיר ממפיס שבמצרים בתקופת השושלת ה-18 וה-19, 1555-1200 לפנה”ס, קראו לה “בת פתח”. בלוחות עמרנה, המאה ה-14 לפנה”ס היא מופיעה בשם ענָתי ובאי אלפנטין שעל הנילוס, במאות ה-5 וה-6 לפנה”ס קראו לה בשמה האוגריתי המלכותי “ענת בית אל”.

חוקרים מסוימים טוענים כי הכינוי “עץ חיים”, המתאר את אחת האלות הכנעניות מיוחס לענת. אני סבורה, כי כינוי זה מתייחס לאלה אשרה, שהדקל, המכונה “עץ החיים” הוא אחד מסמליה ולא לענת. מה גם שעץ חיים הוא סמל פריון עתיק, ואילו ענת היא אלה בתולה.

עוד מכונה ענת בשמות בתולת, (“האלה הבתולה”), רחמיה (“אלת הרחם”, כיוון שהיא נערה מתבגרת), שת (“גבירה”), נמת בן אחת בעל (“נעימת בן אחות בעל”), ענת חבלי (“ענת המחבלת”, לרמוז על אופיה הלוחם), ענת-יה, ענת פני בעל, ויבמת לאומים (“אם העם” או אולי “אחות גיבורים”).

ענת אלת העם

יבמת לאומים הוא אחד מכינוייה המעניינים ביותר של האלה ענת ומרמז על כך כי היא האלה הלאומית של ארץ כנען, ונציגת בני השבטים והערים בקרב האלים. ענת כאלה הלאומית נרמזת גם בתנך.

ירמיהו ח יח-כג: “מבליגיתי, עלי יגון; עליי, ליבי דווי. הנה-קול שוועת בת-עמי, מארץ מרחקים, היהוה אין בציון, אם-מלכה אין בה; מדוע, הכעיסוני בפסיליהם–בהבלי נכר. עבר קציר, כלה קיץ; ואנחנו, לא נושענו. על-שבר בת-עמי, הושברתי; קדרתי, שמה החזיקתני. הצורי אין בגלעד, אם-רופא אין שם: כי, מדוע לא עלתה, ארוכת, בת-עמי. מי-ייתן ראשי מים, ועיני מקור דמעה; ואבכה יומם ולילה, את חללי בת-עמי”. צרי הגלעד המופיע בפסוקים אלו הוא אחד ממאפייניה המובהקים של האלה ענת.

ענת כאלה עלמה ובתולה

ענת היא אלה עלמה, כלומר איננה אשת איש או אשת אל, אלא עומדת בפני עצמה. היא נערה צעירה בגיל ההתבגרות, וחופשייה מקשרי נישואין ואמהות. המונח “עלמה” המופיע גם בספר ישעיהו, בדרך כלל מתאר אשה צעירה העומדת לפני חתונתה. הוא לא מעיד בהכרח על בתולין. בכתבי אוגרית שתי אלות זכו להיקרא בשם עלמה. הראשונה היא ענת. האחרת היא ניכל, אשת הירח. טרם אירוסיה ליריח, חזו הכושרות, שבע אלות הסנונית, כי העלמה (ניכל) תלד בן. במעמד הנבואה העלמה ניכל היא עדיין בתולה, אך כשתלד את הבן לירח, ברור שמצב זה השתנה.

משך שנים רבות התלבטו החוקרים באשר למיניותה של האלה ענת. המונח “עלמה”, כאמור, אינו מוסר הרבה מלבד גילה הצעיר של האלה. הכינוי “בתולת” מציע כיוון מסוים, אך לוח אוגריתי אחד, קטוע ובלתי מובן, בלבל את החוקרים במיוחד. הלוח מספר אודות בעל היוצא לשדה בלווית ענת, מפרה מישהי והיא יולדת לו עגל. ענת מודיעה על לידת העגל ושרה שיר לכבודו. בתחילה הועלתה ההנחה כי ענת היא אם העגל, ולכן גם בת זוגתו של בעל אל הגשמים. הנחה זו הופרכה בשנים מאוחרות יותר, וכיום מקובל להניח כי האלה ענת שימשה שדכנית ותו לא בין האל בעל לבין פרה פשוטה, שהיא אם העגל.

מחקרים מתקדמים אודות אופיה והתנהגותה המיתית של ענת מחזקים את ההשערה כי לפחות במקרה שלה, העלמה היא אכן בתולה. היא אינה אשתו של אף אחד, לא בת זוג של אף אחד, ולא מאהבת של אף אחד.

ענת כאלת המלחמה

ענת היא לוחמת מעולה ואמיצה, הרוכבת עירומה בעמידה על גב אריה ובידיה מגן וגרזן או חץ וקשת, אך גם זר פרחים, בדרך כלל חבצלות. לפני הקרב היא מושחת את עיניה בפוך ארגמן, את שיערה וידיה בחנה ומציירת על עצמה בכוסבר. כלוחמת ללא חת היא סייעה לבעל אחיה ברוב מלחמותיו להשגת המלוכה על הארץ. לאחר נצחנו של בעל בקרב עם ים היא טבחה בכל האלים והרוחות שלא עמדו לצידו של בעל. היא אף טבחה ללא רחם ביושבי הערים למרגלות הר צפון כאות לכך שתמיד יבואו צחיחות ומוות לפני גשמי הברכה של סתיו. ענת היא האלה היחידה המסוגלת לעמוד בפני המוות. היא הביסה את מות בקרב, והחזירה לחיים את אחיה בעל שנלקח בשבי על ידי מלך השאול.

אומץ הלב של ענת מתבטא גם ביחסה אל ראש האלים. היא אינה חוששת מהדרת מלכותו של אביה אל, מלך השמים. היא ניגשת אליו ישירות מבלי להזדקק לשליחים, מדברת אליו בעזות מצח ואף מאיימת עליו.

כשרצה בעל לבקש מאל רשות לבנות לעצמו ארמון מפואר, הוא הסתייע ביחסה זה של ענת לאבי האלים. מיד בתום המלחמה עם ים הוא שלח אליה שליחים. כשראתה אותם ענת היא חשבה בהתחלה שאויב חדש קם לאיים על בעל, אך השליחים מסרו לה שבאו בשליחות של שלום. הם סיפרו לה, כי בעל מוכן לגלות לה את סוד הטלת הברקים מהר צפון אם תסייע לו. ענת הסכימה לעסקה, אך ביקשה קודם לראות את חזיז הברק שתקבל במו עיניה. בעל קיבל אותה בהר צפון והתלונן בפניה שאין לו ארמון ראוי לשמו. משם המשיכה ענת למשכנו של אל בסערה ובזעזוע. מבלי לבזבז זמן רב איימה על אביה, שתרסק את פניו אם לא ישמע בקולה ויבנה לבעל ארמון. אל, שמעולם לא חיבב את בעל והעדיף על פניו את ים-נהר, וגם לא התרגש מאופיה ההפכפך של בתו הלוחמת, דחה את הבקשה. ענת ובעל לא התייאשו והחליטו להסתייע באשרה, אשת אל. היא פנתה לאל בשנית והפעם הוא נעתר לבקשה.

סיפור מיתולוגי נוסף המדגים את אופיה הלוחם של ענת הוא סיפור אקהת. ככל האלים, גם ענת הוזמנה למשתה שערך המלך והכוהן הגדול דניאל לכבוד הולדת בנו אקהת. במהלך המשתה העניק כושר וחסיס, אל האומנויות מתנה לאקהת: קשת ואשפת חיצים. ככל יצירותיו של כושר וחסיס, גם קשת זו היתה קסומה וכוחה עצום ורב. ענת חמדה את הקשת לעצמה והציעה לאקהת רוב עושר ואלמוות תמורתה, אך למרבה תדהמתה, הוא סירב. ענת כעסה על סירובו ואיימה לנקום בו. היא עזבה את הר צפון להר ליל, משכנו של אל, וסיפרה לאל על העלבון שעלבו בה, אך אל, רגיל לגחמותיה, דחה אותה. היא כעסה ואיימה על אל שתכה בראשו ובאירוניה הוסיפה, שאקהת יציל אותו מזעמה. בתגובה אמר אל לענת, שהוא אמנם לא יסייע לה, אך גם לא ימנע ממנה לנקום את נקמתה בעצמה.

ענת עקבה אחרי אקהת לקרת אבילים, מחופשת לאחותו האהובה. בפעם הראשונה לא הצליחה להרגו ולכן קראה לאחת מלוחמותיה, יתפן. יתפן לבשה צורת נשר והביאה עמה להקת ציפורי טרף, שתקפו את אקהת על פסגת הר, עליה ישב לאכול את ארוחתו. במהלך המתקפה נפלה קשתו של אקהת לאגם המים שלמרגלות ההר ואבדה. עם אובדן הקשת, התחרטה ענת על מעשיה, קוננה על אובדן החפץ הקסום והודתה, שמותו של אקהת היה לשווא.

תפקידה של ענת במיתוס הפריון האוגריתי

לענת תפקיד כפול במיתוס הצמיחה הכנעני. בחלק הראשון של המיתוס, מלחמת בעל בים, היא מייצגת את האנושות. כיבמת לאומים, הכרה שלה בנצחונו של בעל ותמיכה במאבקיו היא בעצם תמיכה של כל בני האדם בשלטון גשמי ברכה, חקלאות וסדר חברתי.

אחר תבוסת מוות וים, ערכו האלים משתה לכבודו של בעל. כשהגיעו האורחים לנשף, פרשה ענת לחדרה, עשתה את עיניה בפוך ואת שערה בחנה. היא יצאה מן הארמון משוחה בצבעי המלחמה ומוכנה לקרב עם תושבי שתי הערים הסמוכות להר צפון. היא הרגה את כולם, השתשכה בדמם ותלתה את גולגולותיהם וכפות ידיהם בחגורתה.

כשהיא טובחת ביושבי הערים לאחר הנצחון עם ים, אל כוחות הכאוס הפרימורדיאליים, ענת בעצם מזכירה לבני האדם מדוע כדאי להם לתמוך בכל מה שבעל מייצג. כשהיא מפרה את האדמה בדם האנשים שהרגה, היא מדגימה עד כמה קשה לאנושות להגיע למצב של שלטון מסודר ושל שלום. כשהיא מסייעת לבעל לבנות ארמון לאחר תום כל הקרבות, היא בעצם עוזרת לבני האדם לקבל דברים שהם זקוקים להם – גשם בעיתו, אדמה פוריה, ציוויליזציה, שלום, יציבות, חוק וסדר.

בחלק השני של המיתוס, מלחמת בעל באל המוות, ענת היא הטריגר של מעבר העונות בארץ כנען. מדי שנה בסוף הקיץ היא ניצבת מול המוות, גורסת, מנפה וזורעת אותו כמו גרעיני תבואה. היא מבשרת את הסתיו ומביאה עמה את הגשמים. דווקא מפני שהיא אלת המלחמה, היא זאת שיכולה להפסיק את הקרבות ולהביא שלום ושלווה לבני אדם.

דברי אל לבתו ענת, מתוך מיתוס בעל:
“דבר השור אל אביך, דבר הטוב והמיטיב,
בטלי מלחמה מן הארץ
השיבי את יונת השלום,
מזגי שלום על האדמה
שלווה ברחבי השדות
מהרי מהרי היחפזי,
אליי ירוצו רגלייך
אל ההר”
ענת כאלת מים ורחם

מוטיב התאומים מופיע פעמים רבות במיתולוגיה הכנענית. כמעט לכל אלוהות חשובה יש תאום או תאומה. ניתן להניח שמדובר בשני אלים שונים או באלוהות אחת עם פנים כפולות. תאומתה של ענת היא מראה.

מראה, מיר או מור היא אלת הרחמים של המים. יש המשערים שהיא קשורה לאלה הקדמונית בעלת באר. גם היא וגם ענת נקראות בשם רחמי, מלשון רחם ורחמים. בעוד ענת היא אלה אלימה, הרי שמראה היא דמות מטפלת, דואגת ואוהבת. אך כיוון שכל אלוהות מושפעת מתאומתה, גם ענת החזקה ותאבת הנקם חולקת מעט מאפיינים עם מראה. מבחינה תאולוגית הדבר יכול להצביע על האמונה שלכל מטבע יש שני צדדים, אין רע בלי טוב ואין טבח והרג בלי חיים ולידה.

ענת כאלה מטפחת ודואגת מופיעה במיתוס שחר ושלים. שחר ושלים הם האלים הראשונים שנולדו לאל מלך האלים משתי נשותיו הראשונות אשרה ורוחמיה. על פי לוחות אוגרית, ענת ואשרה גידלו את שני האלים הללו. כיוון ששמה של רוחמיה דומה לשמה של רחמי תאומת ענת, ניתן אף להניח כי מדובר בגירסה מוקדמת של האלה מראה. אשרה וענת היו גם אומנות ופטרוניות של בנו בכורו ושמונה בנותיו של המלך קרת, שהתברך בבנים לאחר התערבות אלוהית של אל ושל בעל.

סמליה של האלה ענת

ענת מתבשמת בכוסבר ומושחת את עצמה בצרי הגלעד, מעין צרי או שרף המופק משיח מזרח תיכוני. ככל הנראה מדובר בצמח הנטף. צמח נוסף שבו מתקשטת האלה ענת הוא צמח Lawsonia inermis, שממנו מופקת החנה. החנה היא סמל למיניות נשית רבת עוצמה וקשורה בכל רחבי העולם לאלוהויות מין ומלחמה. צבעי התכלת והארגמן שהפיקו הכנענים מחלזון הים גם הם נחשבים לסמלים מובהקים של האלה ענת.

החיות המקודשות לענת הם האריה והאפעה והצמחים הקדושים לה הם הערבה, החבצלת, וכל מיני התבואה. בכיתוב מצרי בבית שאן מתוארת ענתית בכתר נוצות, בידה השמאלית שרביט האושר ובידה הימנית ענח החיים. לעתים היא מתוארת עם פלך וכישור או חמושה בחנית ומגן.

פולחן ענת במצרים

ענת קשורה לאלה המצרית סחמת, האלה הלוחמת בעלת ראש האריה שלראשה כתר השמש. סחמת היא אלה לוחמת למען הצדק, מיטיבה אך חסרת פניות, חיה בהר השקיעה. סחמת טבחה בצבא שלם והשתכשכה בדם ההרוגים, נכנסה לארמון, דמיינה שהרהיטים הם צבא נוסף והרסה את כולם עד שהאלים הצליחו להרגיעה בעזרת מיץ רימון ושיכר, שהיא חשבה לדם. סיפור זה דומה לסיפור ענת שטבחה באנשים ובאלים בזמן המשתה לכבוד נצחונו של בעל על ים.

ענת קשורה גם לאלת החתול המצרית באסט או בסטט. בסטט היא מגינת השמש והחתול שטורף את הנחש אפפ/אפופיס המנסה לטרוף את השמש. ענת מסייעת להרוג את נחש המים ים בקרב עם בעל והורגת את מות שבלע את בעל בלסתותיו העצומותץ באסט מופיעה גם בדמות אשה עם ראש חתול בשמלה אדומה וסיסטרום כאלת החיים, הנגינה, המחול וההתעלסות, בדומה לקדשו. באסט היא גבירת המזרח וסחמת גבירת המערב. באסט היא אלת האביב והקיץ המוקדם שבו החיים תלויים בטל, מאפיין נוסף של ענת, אלת האביב והטל.

המצרים זיהו את ענת עם ניית, האלה הקדומה של דלתת הנילוס, האורגת הכשרונית ושומרת הבית, אך גם אלת המלחמה. סמליה של ניית הם חצים מוצלבים, עורות חיות, מגינים ובוכייר אורגים. גם ענת היא אורגת ולוחמת כמו ניית. הכנענים ככלל היו מפורסמים במעשי הטוויה שלהם. ענת היא גם אלת הפוך, צבע הארגמן המפורסם של הפניקים, ארגמן צורי, ככל הנראה הצבע הנקרא היום “סגול מלכותי”. ענת צבעה עצמה בחלזון התכלת שממנו הופק הצבע, ככל הנראה מורקס, חלזון ים.

ענת היתה האלה הפטרונית של מלך מצרים רעמסס השני, שמלך בשנים 1313-1279 לפנה”ס. בצוען נקראה ענת “בת רע”. היא ועשתרת מופיעות במיתוס המאבק בין סת ורע כבנות זוג של סת (אותו זיהו המצרים עם בעל) וכבנותיו של רע.

בתקופה ההלנית המצרים זיהו אותה עם חתור ועם איזיס. היוונים זיהו אותה עם אתנה הלוחמת הבתולה ובסוריה מיזגו אותה עם עשתרת ויצרו את עתרעתה.

בשושלות ה-18 וה-19 במצרים ענת נחשבה לאלה גדולה, ככל הנראה אלת מלחמה חזקה. סטלה מצרית מן המקדש בבית שאן מתארת את דמותה של ענתית, אלת המלחמה. היא חובשת כתר נוצות, בימינה מחזיקה את שרביט האושר ובשמאלה את ענח החיים. בתקופת רעמסס השני, המאה ה-13 לפני הספירה, היא מתוארת ישובה על כס ומחזיקה כלי משחית. הטקסט מתאר אותה: “ענתי, מלכת השמים וגבירת כל האלים”. איש עומד ליד האלה ומעליה הטקסט מספר שהוא מביא מנחות ל”ענתית”, המחייה את הכל, שגשוג ובריאות לקה של חסי נחט”.

ענת חולקת מאפיינים גם עם האלה המצרית אנהיטה הנקראת ביוונית אנאיטיס, הקדושה, אלת הפריון, המים והזרע. אנהיטה היא עלמה גבוהה וחזקה, אמא ולוחמת, מרפאת ומגינה, דוהרת בכרכרה רתומה לארבעה סוסים שהם הרוח, העננים, הגשם והברד. מגישים לה מנחות ענפים ירוקים ריחניים ועגלות לבנות, עובדים אותה בטקסי קדש, בדומה לענת. רוב החוקרים אומרים שהדמיון בשמות הוא מקרי.

נובמבר 2003 (עודכן לאחרונה: יוני 2004)

קריאה נוספת:

תגיות: , , , , , , , , , ,

הרשומה סגורה לתגובות.

פרסומים

מדיניות תגובות

כישופים הוא אתר פרטי בבעלות פרטית. הוא אינו מהווה במה ציבורית או שירות ציבורי, וחופש הדיבור בו אינו מוחלט.

אני שומרת לעצמי את הזכות למנוע מכל משתמש שהוא להגיב באתר, באופן גורף, או פרטנית, על פי שיקול דעתי הבלעדי.

כל תגובה בלתי חוקית, מתלהמת, אגרסיבית, או שאינה מכבדת את כותביה, אותי, את האתר או את המגיבים האחרים, לדעתי הפרטית בלבד, תימחק ללא כל הודעה מוקדמת או דיון בנושא.

כישופים (אסופת המאמרים) ואספקלריה (הבלוג) עוסקים בנושאים רגישים ואף נפיצים (דת, אלוהים, פוליתאיזם, כישוף), ובמידה מסוימת מהווים מעין “מרחב בטוח” לדיון בנושאים שהם טאבו במקומות אחרים. אני נחושה בדעתי שלא לאפשר לאיש לקלקל את המרחב הבטוח הזה.

תנאי שימוש

שינוי גודל גופן
ניגודיות