אפרודיטה: אלת האהבה האולימפית

08/06/2004

אפרודיטה, אלת האהבה והיופי, נמנית על תריסר האלים האולימפיים של המיתולוגיה היוונית. היא אחת האלוהויות הפגניות היחידות ששרדו בהצלחה את העידן המונותאיסטי. אוהבים, סופרים, אנשי רוח ואמנים זכרו, ועדיין זוכרים את שמה. היא נאהבת ונערצת. אלפי שירים נכתבו עליה. אינספור ציירים, פסלים ואמנים שרטטו את דיוקנה. אבל מי היא באמת?

Jean-Léon Gérôme, Venus Rising, 19th Century

הולדת אפרודיטה

על פי האיליאידה של הומרוס, אפרודיטה היא בתם של זאוס ודיונה. השם דיונה (Dione) הוא המקבילה הנקבית לשם זאוס (Zeus) ביוונית עתיקה. הומר למעשה אומר כאן, כי זאוס מלך האלים היווני הוא גם אביה וגם אמה של אפרודיטה. הומר מכנה את אפרודיטה בשמות “בת זאוס” ו”דיונה”, כלומר זאוס נשית.

בתיאוגוניה של הסיודוס מופיעה גרסה אחרת אודות הולדתה של ונוס. על פי גירסה זו, הטיטן כרונוס סירס את אביו אורנוס והשליך את איברי המין שלו לים. מתוך הקצף שעלה סביבם עלתה והופיעה אפרודיטה, אלה צעירה ויפהפייה. לכן קראו היוונים לאפרודיטה Anadyomene, כלומר “אפרודיטה העולה ומופיעה”. האגדה ממשיכה ומספרת, כי הגלים נשאו את אפרודיטה לאי קפריסין או לאי קיתיריה. לכן היוונים קוראים לאפרודיטה בשם קייפריס, כלומר “גבירת קפריסין” וכן קיתיריה.

על פי גירסה שלישית, אמה של אפרודיטה היא תלסה או תלתה. תלת (Talath) הוא שם של תטיס, האלה היוונית שהיא התגלמות של הים. כלומר גם כאן אפרודיטה נולדה ישירות מן הים.

אפרודיטה נישאת לאל הנפחים המכוער הפייסטוס

הפייסטוס, אל האש והנפחים הוא בנם של זאוס והרה מלכי האלים. הפייסטוס נולד חלש וצולע, והיה תינוק כה מכוער, שאימו השליכה אותו מהר האולימפוס. הוא נפל והתגלגל במשך יום שלם, עד שלבסוף נחת בים. נימפות הצילו אותו ולקחו אותו לאי למנוס, שם גידלו אותו אנשים טובים. מתחת להר הגעש באי הוא בנה לו ארמון ונפחייה. על פי גירסה אחרת של הסיפור, היה זה זאוס שהשליך את בנו מן ההר, מפני שצידד בהרה במהלך מריבה בין הוריו. הוא נפל והתגלגל במשך תשעה ימים ותשעה לילות ואז נחת באי למנוס.

הפייסטוס ביקש להעניש את אימו הרה שנטשה אותו. הוא בנה כס מלכות מפואר עבורה, שלמעשה היה מלכודת. הוא הגיע להר אולימפוס, העניק להרה את הכסא ועזב. ברגע שהתיישבה הרה על הכסא היא נלכדה בתוכו ולא היתה מסוגלת לקום. אלי האלימפוס ביקשו ממנו לשחרר אותה, אך הוא סירב. בסופו של דבר, דיוניסוס אל היין השקה אותו לשכרה והחזיר אותו להר אולימפוס רכוב על גב פרד. כשהגיע לאולימפוס, זאוס נתן לו את אפרודיטה, היפה והמחוזרת מבין כל האלות, לאשה — בתמורה לשחרור הרה ממלכודת הכסא. דיוניסוס, אגב, זכה להפוך לאל אולימפי תמורת עזרתו בעניין.

בכל מקרה, כך זכה המכוער שבאלים לשאת את היפה שבאלות. הפייסטוס הכין לאישתו אבנט קסום עשוי זהב טהור. כשלובשת אפרודיטה את האבנט, לא יכול איש לעמוד בפני קסמיה.

אפרודיטה והפייסטוס בעצם לא התאימו זה לזה. הפייסטוס בכלל רצה לשאת לאשה את אתנה אלת החוכמה, אבל אתנה חפצה בבתולים נצחיים ולא אבתה להיות אשתו. הפייסטוס נאלץ להסתפק באפרודיטה, יפה, נערצת, ומשוכה אחר אלים אחרים ואפילו, גברים אחרים.

המיתוסים אודות אפרודיטה הם משלים על העולם המרתק של האהבה, הרומנטיקה והמיניות האנושית. אהבתה של אפרודיטה אינה יודעת גבולות, למשל של נישואין, מוסכמות חברתיות או נטייה מינית. בהתנהגותה ניתן לאפיין שני מוטיבים עיקריים: סיוע לאנשים שחשים אהבת אמת, גם אם אותה אהבה אינה מקובלת על אחרים, והענשת אנשים שמזלזלים באהבת אחרים או באהבה ומיניות בכלל.

אהבתה של אפרודיטה לאל המלחמה ארס

אהבתה של אפרודיטה לאל המלחמה ארס מתוארת באודיסיאה של הומרוס. אפרודיטה ילדה לארס מספר ילדים: ארוס (“תשוקה”), דיימוס (“אימה”), פובוס (“פחד”) והרמוניה. היא גם ילדה לו את אנטרוס (“אהבת הצד השני”) כיוון שאל האהבה הצעיר ארוס היה בודד, ונזקק לחבר למשחקים. הסיפור אודות לידתם של ארוס ואנטרוס מלמד שאהבה זקוקה לצד שני כדי לפרוח. אהבה שאינה נענית לא תוכל להביא לאושר ולשגשוג. לכן גם אנטרוס הוא האל שמעניש אנשים שאינם משיבים אהבה לאחרים.

על פי גירסה אחרת, אפרודיטה נולדה מן הים כשהיא כבר בהריון עם שני בנים: הימרוס וארוס. כלומר, ארוס אינו בנו של אל המלחמה ארס. גירסה נוספת טוענת שאפרודיטה התעברה במשתה שערכו האלים ביום הולדתה. על פי גירסה רביעית, ארוס הוא תוצאה של רומן עם אל היום נריטס. אפרודיטה בירכה את נריטס בכנפיים כדי שיוכל לעוף אחריה להר האולימפוס, אך הוא סירב לנטוש את הים. זאוס כעס על סירובו של נריטס והפך אותו לקונכייה. בעצה אחת עם אפרודיטה הם נתנו את הכנפיים שלו לארוס. למעשה, כל האגדות אודות הולדתו של ארוס משקפות את העובדה שהוא אל אהבה קדום יותר מאפרודיטה. אפרודיטה הגיעה ליוון מקפריסין בתקופה מאוחרת יחסית בהיסטוריה, ועל מקורה עוד ארחיב בהמשך.

הפייסטוס, בעלה של אפרודיטה, לא קיבל בשלוות נפש את הרומן שלה עם ארס. הוא בנה רשת קסומה וחזקה מאוד. כשתפס את אפרודיטה וארס במיטה, השליך עליהם את הרשת ולכד אותם. אחר כך קרא לכל אלי האולימפוס וביקש מהם להעניש את הזוג הבוגדני. אך אלי האולימפוס רק צחקו בפניו של הפייסטוס.

ארס, מבחינתו, ניסה להגן על פרטיות אהבתו לאפרודיטה. הוא ביקש מן הנער אלקטריון לשמור על דלת חדרם, כדי שלא יופתעו שוב. הנער המסכן נרדם במשך הלילה ואל השמש הליוס גילה את הזוג. ארס הכועס הפך את אלקטריון לתרנגול, המודיע מדי בוקר על בוא השמש.

באמנות היוונית העתיקה אפשר למצוא אינספור כדים ואגרטלים מצוירים בדמותם של ארס ואפרודיטה. אפרודיטה בדרך כלל מצוירת כשהיא רוכבת במרכבתו של ארס, וארס ניצב לצידה עם חנית בידו.

אהבתה של אפרודיטה לאל הצעיר אדוניס

כאמור, פולחן האלה אפרודיטה הגיע ליוון דרך קפריסין. אך מקורה של האלה קדום ורחוק מזה. האלה קייפריס הקפריסאית הושפעה מאישתר המסופוטמית וכן מאשרה ועשתרת הפניקיות. על פי הקלאסיקן פאוסניאס: “הראשונים לעבוד אותה היו האשורים, ואחרי האשורים היו תושבי פאפוס בקפריסין והפניקים השוכנים באשקלון ופלשת. הפניקים הביאו את פולחנה לאנשי קייתיריה. ואגאוס הביא את פולחנה לאתונה”. לאפרודיטה, אם כן, יש שורשים באלה הפניקית עשתרת. וכפי שבעיר גבל עשתרת היא בת זוג של אדון, כך ביוון אפרודיטה היא בת זוגו של אדוניס, הגירסה היוונית לאל הצמיחה אדון.

הכותבים היוונים מציעים גירסאות מרובות וסותרות לגבי הולדת אדוניס, מה שלא מפתיע בהתחשב במקורו הפניקי הזר. על פי הסיודוס, אדוניס הוא בנם של פניקס ואייפסיבואה. על פי אפולודורוס, הוא בנם של קינירס ומתרמה. אך הגירסה המפורסמת ביותר אודות הולדתו של אדוניס היא האגדה אודות מירה (“מור”), בתו של תיאס מלך אשור.

מירה או סמירנה, בתו של מלך אשור, התאהבה באביה. בייאושה, ניסתה הנערה להתאבד. משרתת הצילה את חייה וסייעה לה לפתות את אביה בחשאי. כשגילה המלך תיאס מה עשתה בתו, נטל סכין גדולה וביקש להרוג אותה. מירה ברחה ליער, ואפרודיטה סייעה לה להסתתר על ידי כך שהפכה אותה לשיח המור. תיאס הכועס נעץ את סכינו בעץ וחצה אותו לשניים. מתוך העץ בקע התינוק אדוניס. על פי גירסה אחרת, חזיר בר נעץ את כפותיו בעץ, ביקע אותו ושיחרר את אדוניס.

אדוניס היה תינוק יפה ומושלם ואפרודיטה ביקשה להציל את חייו. היא הפקידה אותו בידי פרספונה, אלת השאול, שתשמור עליו שם ותגן עליו מפני זעמו של תיאס. כשחזרה לקחת אותו, סירבה פרספונה להחזירו. הסכסוך ביניהן הובא בפני זאוס מלך האלים. החלטתו של זאוס, או על פי גירסה אחרת, החלטת המוזה קליופה בשמו של זאוס, היתה פשרה. אדוניס יבלה שליש מן השנה בשאול אצל פרספונה, שליש על פני האדמה עם אפרודיטה, ושליש בכל מקום שיבחר. כל ימי חייו בחר אדוניס לבלות שני שלישים מן השנה עם אפרודיטה.

אך חייו של אדוניס לא היו ארוכים. יום אחד הוא יצא לצוד וחזיר בר פצע אותו אנושות והרג אותו. מדמו פורחים הורדים האדומים, הכלניות והפרגים מדי שנה באביב. על פי גירסה אחת, אלת הציד הבתולה ארטמיס שלחה את חזיר הבר להרוג את אדוניס. אחרים אומרים, כי הוא נשלח על ידי ארס שקינא באדוניס. ומקור אחר גורס, כי אפולו ביקש להעניש את אפרודיטה על כך שעיוורה את ארימנתוס בנו שראה אותה עירומה.

אפרודיטה ילדה לאדוניס בת בשם בירואה. האגדה היוונית מספרת כי כשהגיעה בירואה לפרקה ולא היו לה מחזרים, ביקשה אמה מארוס המכונף שישלח חיצי אהבה לבירואה הן לפוסידון אל הים והן לדיוניסוס אל היין. ואכן, שני האלים התאהבו בבירואה וביקשו את ידה.

אהבתה של אפרודיטה לטיטן כרונוס

אפרודיטה אהבה אלים רבים וגברים רבים. לחלקם היא גם ילדה ילדים. היא ילדה בן בשם פותוס לטיטן כרונוס. כרונוס, כאמור, הוא זה שיצר את קצף הגלים שממנו נולדה אפרודיטה. פותוס, בנם של אפרודיטה וכרונוס, הוא ההתגלמות של התשוקה המינית. הוא אחד מן הארוטס, שלושת אלי האהבה המכונפים המלווים את אפרודיטה. השניים האחרים הם ארוס והימרוס.

אהבתה של אפרודיטה לאל היין דיוניסוס

אפרודיטה ילדה לאל היין דיוניסוס שני בנים: פריאפוס והימנוס. על פי גירסאות אחרות, פריאפוס הוא בן של אדוניס או זאוס. הרה, שקינאה בהריונה של אפרודיטה, קיללה את הבטן שלה ופריאפוס נולד מעוות: איברי המין שלו ממוקמים מעל הישבן. אפרודיטה נטשה את התינוק המעוות על פסגת הר. רועה טוב מצא אותו וגידל אותו. סיפור הולדת פריאפוס רומז, שכבר ביוון העתיקה היה ידוע הקשר בין אלכוהוליזם לבין הולדת תינוקות לא בריאים. הימנוס, בנם השני של אפרודיטה ודיוניסוס הוא אל החתונות, שירי החתונות ושמחת החתונות. יין ואהבה הולכים טוב ביחד, והם יוצרים חתונה מוצלחת. באמנות היוונית העתיקה מתואר הימנוס כאל נושא לפיד.

אהבתה של אפרודיטה לאל השליח הרמס

אפרודיטה ילדה לאל הרמס בן בשם הרמפרודיטוס ובת בשם פייתו (“שכנוע”). הרמפרודיטוס נולד אנדרוגינוס, כלומר עם איברי מין נשיים וגבריים כאחד. באמנות היוונית הוא מתואר כעלם צעיר, כגבר עם שדיים או כאשה עם איבר מין גברי. הוא נולד על פסגת הר אידה ונאידות (נימפות מים) גידלו אותו. אחותו של הרמפרודיטוס, פייתו, נחשבת למלווה הקבועה והחשובה ביותר של אמה אפרודיטה. אהבה, כידוע, מלווה לעיתים קרובות בשכנועים ופיתויים.

אהבתה של אפרודיטה לאל הים פוסידון

אפרודיטה ילדה לאל פוסידון שני בנים, רודוס והרופילוס.

אהבתה של אפרודיטה למלך בוטס

חלק ממאהביו של אפרודיטה היו אנשים בני תמותה, ולא אלים. היא ילדה בן בשם אריקס לבוטס, מלך אלימי בסיציליה. אריקס גדל להיות מתאבק בזירה. יום אחד החליט להזמין את הגיבור הרקלס לקרב היאבקות. אריקס הפסיד בתחרות ואיבד את חייו. על פי גירסה אחרת, הגיבור פרסאוס הראה לו את ראשה הכרות של מדוזה והפך אותו לאבן.

אהבתה של אפרודיטה למלך פאיתון

אפרודיטה גם ילדה בן בשם אסטינוס לבן התמותה פייתון מלך סוריה.

אהבתה של אפרודיטה למלך אנכיסס

מאהבה בן התמותה האחרון של אפרודיטה היה אנכיסס מלך טרויה. זאוס גרם לאפרודיטה להתאהב באנכיסס והיה ילדה לו שני בנים: לירוס ואיניאס. לימים, הפך איניאס לגיבור מלחמת טרויה. במהלך הקרבות נפצע איניאס אנושות על ידי דיומדס ואמו אפרודיטה מיהרה לשדה הקרב כדי להצילו. היא נטלה אותו בזרועותיה, אך דיומדס זינק לעברה ופצע את זרועה. אפרודיטה צעקה מכאב ואיניאס נשמט מחיבוקה. אך צעקתה הגיעה עד האולימפוס ואפולו שמע אותה. הוא עטף את איניאס הפצוע בענן ונשא אותו לפרגמוס, שם ריפאה אותו ארטמיס מפצעיו.

על פי המסורת היוונית, איניאס הוא האחרון שנולד כתוצאה מאהבה של אלים לבני תמותה. זאוס החליט כי אפרודיטה מגזימה באהבתה לבני אדם ואסר על אלים לקיים קשרים רומנטיים עם אנשים. על פי פרשת הבריאה היוונית היו חמישה עידנים בתולדות האדם: עידן הזהב (של אושר, ללא מחלות ובעיות), עידן הכסף, עידן הברונזה, עידן הגיבורים ועידן הברזל. איניאס היה האחרון בדור הגיבורים, ואנו למעשה, חיים בעידן הברזל.

אפרודיטה והעיר טרויה

אפרודיטה, כאמור, נחשבת אמו של גיבור טרויה, איניאס. נטייתה אחרי טרויה באה לידי ביטוי בצורה החזקה ביותר בסיפור פריס והלנה היפה.

אריס, אלת הסכסוכים, לא הוזמנה לחתונתם של פלאוס ותטיס. היא הגיעה בכל זאת לנשף והשליכה בין החוגגים תפוח זהב מגן ההספרידות, עליו נכתבה המלה “קליסטי”, כלומר “ליפה ביותר”. שלוש אלות תבעו לעצמן את התפוחים: אתנה אלת החוכמה, ארטמיס אלת הציד ואפרודיטה אלת האהבה. הן ביקשו מזאוס שיכריע ביניהן, אבל הוא לא רצה להכניס את ראשו לסכסוך, והטיל את המשימה על פריס מטרויה בנם של פריאמוס והקובה.

פריס לא ידע במי לבחור, והאלות ניסו לפתות אותו במתנות. הרה הבטיחה לו שררת שלטון ואת כל אסיה. אתנה הציעה חוכמה ומזל בקרב. אפרודיטה הציעה לו את האשה היפה ביותר בעולם. פריס בחר באפרודיטה. בעזרתה של האלה הוא שלח צי ספינות לעיר ספרטה, פרץ לארמון המלך מנלאוס וחטף את אשתו הלנה, שנחשבה האשה היפה ביותר בעולם. כך פרצה מלחמת טרויה.

מנלאוס מלך ספרטה נלחם בגבורה על חטיפת אשתו. בשלב מסוים הציעו לו ליישב את הסכסוך בדו קרב יחידי עם פריס. הוא הסכים. אך אפרודיטה מנעה את הכרעת הקרב, והעלתה עוד יותר את חמתה של אתנה. אתנה הכועסת הורתה על חידוש הקרבות והמלחמה נמשכה עוד שנים רבות.

אהבת אפרודיטה לעיר טרויה מצטיירת גם בסיפור אודות המשחקים לכבוד הפיתון מדלפי. כשמת הפיתון, ארגן האל אפולו תחרויות במסגרת טקסי הלוויה. אפרודיטה ניצחה במשחקים. את הציתר שקיבלה במתנה העניקה לאלכסנדרוס, שם אחר לפריס.

אלת הדג אפרודיטה

הסיפור אודות אפרודיטה אלת הדג הוא מיתוס מאוחר, שבא להסביר וריאציות בפולחן האלות הפניקיות עשתרת, בעלת גבל ועתרגטיס, שהיוונים ראו כמקבילות לאפרודיטה. על פי הסיפור, ונוס וארוס ביקרו בנהר הפרת בסוריה. לפתע הופיעה המפלצת טייפון וביקשה להרוג אותם. אפרודיטה וארוס שינו את צורתם לדגים וקפצו לתוך הנהר. מאז הפסיקו הסורים לדוג דגים והחלו לעבוד את האלה בצורה של חצי אשה חצי דג. סיפור מיתולוגי זה עולה בקנה אחד עם תיאוריו של לוקיאנוס מסמוסטה אודות הפולחנים בסוריה.

היחסים בין אפרודיטה לאתנה אלת החוכמה

על פי האמונה היוונית, שלוש האלות האולימפיות הבתולות: הסטיה, ארטמיס ואתנה הן היחידות המסוגלות לעמוד בקסמי האהבה והפיתוי של אפרודיטה. אפרודיטה נמצאת תמיד במאבקי כוחות עם האלות הבתולות ובמיוחד עם ארטמיס ואתנה. פעם אחת הזמינה אפרודיטה את אתנה לתחרות טוויה והפסידה. היריבות בין אפרודיטה לאתנה הגיעה לשיאה במלחמת טרויה, שם סייעה כל אלה לצד אחר במלחמה.

מעניין, כי כל אחת משלוש האלות האולימפיות הבתולות מציגות פן אחר של הינזרות מינית. הסטיה מסמלת את התום של הבית והמשפחה, ארטמיס מסמלת בתולין של נערות צעירות ואילו אתנה מסמלת נשים חזקות ועצמאיות שבוחרות לוותר על חברת גברים. כנגד כל הגישות הללו עומדת אפרודיטה כמייצגת אהבה וקשרים רומנטיים מכל סוג שהוא.

אפרודיטה מביאה לחטיפת פרספונה לשאול

אפרודיטה חששה מהתגברות כוחן של האלות הבתולות באולימפוס. במיוחד, היא חששה שהאלה הצעירה פרספונה, בתה של דמטר אלת האדמה תהפוך גם היא לאלה בתולה. היא החליטה למצוא לפרספונה שידוך, ושלחה את ארוס לירות חץ אהבה לפרספונה בהאדס, אל השאול הבודד. מעשה זה הוביל לחטיפת פרספונה לשאול, העומדת ביסוד מיתוס התחלפות העונות היווני.

אפרודיטה ופסיכה

פסיכה היא התגלמות נפש האדם. היא היתה כה יפהפייה שאפרודיטה התקנאה בה. האלה ביקשה מבנה ארוס שיגרום לפסיכה להתאהב בגבר מכוער. אך ארוס כה הוקסם מיופיה של פסיכה, שהתאהב בה בעצמו. הוא ביקר אותה כל לילה, ואהב אותה בחסות החשכה. הוא אסר עליה לראות את פניו. בעצת אחיותיה הבכירות הדליקה פסיכה מנורה כדי להתבונן בארוס הנם את שנתו. כשהבינה שאהובה הוא אל, התעורר ארוס, ראה מה עשתה ונטש אותה. פסיכה נדדה ימים ארוכים בדרכים כדי למצוא את אהובה שהלך, ועברה תלאות רבות עד שמצאה אותו. מסעה של פסיכה למציאת ארוס הוא אלגוריה על החיפושים והחיבוטים שעובר האדם עד שהוא מוצא את ייעודו האמיתי ואהבתו האמיתית.

אפרודיטה משיאה את פיגמליון לאשת חלומותיו

פיגמליון היה פסל יווני שיצר פסל אשה בשם גלתיאה. הוא הלך למקדש אפרודיטה וביקש מן האלה אשה יפה כמו הפסל. אפרודיטה ירדה מהאולימפוס, הציצה בפסל והוא מצא חן בעיניה, כיוון שחשבה שהוא דומה לה. היא הפיחה רוח חיים בפסל, וגלתיאה התעוררה. פיגמליון נשא את גלתיאה לאשה והזוג נהג להביא מנחות למזבח אפרודיטה מדי שנה. בתמורה בירכה אפרודיטה את הזוג באושר.

אפרודיטה מדיחה את בנותיו של אזופוס

לאזופוס היו תשע בנות. אפרודיטה ובנה ארוס שכנעו אותם לנטוש את בית אביהן בלילה. זאוס לקח שלוש מהן, פוסידון התחתן עם שלוש, פובוס התחתן עם שתיים והרמס התחתן עם האחרונה.

אפרודיטה מרמה את זרע הענקים

על פי הקלאסיקן סטרבוס, הענקים שנולדו מדמו של אורנוס שנשפך על האדמה, תקפו את אפרודיטה בפנגוריה שבמיזיה. האלה קראה לגיבור הרקלס לעזרתה והחביאה אותו במערה. היא קראה לענקים אחד ואחד ומסרה אותם לידי הגיבור, שהרג אותם. במקום הוקם מקדש לאפרודיטה אפטורוס (“הרמאית”).

אפרודיטה מצילה את היפרמנסטרה שלא הרגה את בעלה

למלך דנאוס היו חמישים בנות. הוא ציווה על כולן להרוג את בעליהן בליל הכלולות. כולן צייתו פרט לצעירה, היפרמנסטרה. דנאוס הכועס מסר את בתו לשופטי העיר. אפרודיטה התערבה לטובתה והצילה אותה.

אפרודיטה מסייעת למלניון לזכות באטלנטה

אטלנטה היתה או בתו של המלך יסוס מארקדיה או בתו של שונאוס מבואטיה. אביה רצה בן וכשנולדה, נטש אותה על גבעה. האלה ארטמיס שלחה דובה להניק את התינוקת ולשמור עליה ואחר כך הביאה לכך שתימצא בידי קבוצת ציידים, שגידלו אותה כבתם. כמו האלה השומרת שלה, גם אטלנטה ביקשה לחיות את חייה כבתולה.

לאחר שהרגה את חזיר הבר, אביה המלך היה כה גאה, שהכיר באטלנטה כבתו. הוא ביקש למצוא לה חתן. אך אטלנטה לא רצתה להינשא. היא אמרה למחזריה שתתחרה עמם בריצה. היא תתחתן עם מי שינצח אותה, אך תהרוג את מי שינוצח. מלניון התאהב באטלנטה. הוא התפלל לאפרודיטה, והאלה נתנה לו שלושה תפוחי זהב. במהלך התחרות עם אטלנטה הוא השליך את התפוחים קדימה. אטלנטה התכופפה להרים אותם וכך הואט הקצב שלה. מלניון ניצח במירוץ ונשא אותה לאשה.

אפרודיטה מסייעת ליאסון

אפרודיטה לימדה את יאסון מנהיג הארגונאוטים כיצד להטיל כישופי אהבה כדי לגרום למדיאה להתאהב בו.

אפרודיטה מענישה את אאוס

אאוס היא אלת השחר היוונית, שהתאהבה בארס והזמינה אותו למפגש אהבים. אפרודיטה כעסה והענישה אותה בנימפומניות, תאווה בלתי נדלית לגברים. אאוס המסכנה נאלצה לחטוף גברים בזה אחר זה כדי להשביע את תשוקתה. על פניו נראה שהאלה מתנהגת כאן באגואיסטיות, אך ניתן גם לומר, שזו היתה דרכה לספר לאאוס, שיש הרבה דגים בים, ושלא חייבים לחזר דווקא אחרי אהוב של מישהי אחרת.

אפרודיטה מענישה את היפוליטוס

סיפור אפרודיטה ונשות פידרה מופיע במחזה “היפוליטוס” מאת הקלאסיקן אוריפידס. למעשה, מדובר באלגוריה על שנאת נשים. היפוליטוס, בנו של המלך תזאוס הפסיק את עבודת אפרודיטה והקדיש את כל מרצו לפולחן ארטמיס. אפרודיטה הכועסת גרמה לאימו החורגת פיידרה להתאהב בו. פיידרה ניסתה להיאבק ברגשותיה ואף להעלימם בשיקויים וקסמים, אך ללא הועיל.

כששמע היפוליטוס על אהבתה של אמו החורגת הוא הוקיע אותה ואת כל הנשים בפומבי כחוטאות ופרוצות. פיידרה המושפלת התאבדה בתלייה והשאירה אחריה מכתב לפיו היפוליטוס אנס אותה. תזאוס ביקש מפוסידון אל הים להעניש את בנו החורג. שור הים של פוסידון עלה מן הים והבהיל את הסוס עליו רכב היפוליטוס. הסוס זרק את הרוכב מעליו, והוא מת. רק לאחר מות היפוליטוס גילתה האלה ארטמיס לתזאוס את האמת.

תזאוס שאל את ארטמיס מדוע שתקה והניחה להיפוליטוס עבדה למות. תשובתה של ארטמיס מעניינת. היא השיבה, כי האלים נמצאים במאבק מתמיד על מאמינים. היא אומרת כי יש הבנה בין האלים שמדי פעם אלוהות אחת תשמיד את מאמיניה של אלוהות אחרת. זו דרך האלים. היא אף הבטיחה, כי יבוא יום והיא עצמה תהרוג מאמין של אפרודיטה כנקמה.

אפרודיטה מענישה את אנקסרטה

הרועה איפיס הקפריסאי אהב מאוד את הנערה אנקסרטה. אך אנקסרטה לא השיבה לו אהבה והפגינה אדישות כלפי חיזוריו. איפיס המיואש התאבד. כשראתה אפרודיטה שאפילו גופתו המתה של האיש שאהב אותה כל כך אינה מעוררת רגשות באנקסרטה, היא הפכה אותה לאבן.

אפרודיטה מענישה את נשות האי למנוס

נשות האי למנוס לא קיימו כראוי את פולחן אפרודיטה. האלה הכועסת קיללה אותם בריח גוף רע. הגברים של למנוס לא יכלו להתקרב לנשותיהם או לכל אשה אחרת מבנות האי, ונאלצו לקחת לעצמם פילגשים מחוץ לאי. בתגובה, הרגו הנשים את גברי האי והפילגשים גם יחד. רק מלכת למנוס, היפסיפיילה, הצילה בחשאי את אביה תאוס. כשגילו זאת שאר הנשים, הם מכרו את מלכתם לעבדות.

אפרודיטה מענישה את גלאוקוס

גלאוקוס מלך קורינתוס העלה את חמתה של אפרודיטה. היא היכתה את סוסיו בשגעון, הם השליכו אותו מעליו והוא נהרג.

פולחן אפרודיטה

בדת היוונית, יום ד’ בכל חודש ירחי קדוש לאפרודיטה. כמו כן נחגגו לכבודה שתי חגיגות שנתיות.

האפרודיזיה נחגגה ברביעי לחודש היווני הקטומביון (מקביל לתאריך ד’ אב העברי) לכבודה של אפרודיטה פנדמוס (“אפרודיטה של העם”) ולכבוד בתה והמלווה שלה, פייתו. מקדש אפרודיטה עבר טיהור ריטואלי ומזבח האלה נמשך בשמן. בתהלוכה חגיגית נלקחו פסלי האלה לנהר, שם נרחצו בטקס מיוחד.

האדוניה נחגגה בהיפוך הקיץ (סביבות 21 ליוני) לכבודם של אדוניס ואפרודיטה. על פי פלוטרכוס, נשות אתונה נהגו לקונן על מות האל בתהלוכה שבה נישאו פסליו. באתונה היה רובע גינות מקודשות לאדוניס ואפרודיטה. מקדש לאפרודיטה אורניה (“אפרודיטה השמימית”) היה ממוקם ברובע זה.

כוכב ונוס נחשב מקודש לאפרודיטה. סמלים נוספים שלה הם היונה (שריד למקורה הפניקי), הדרור, ההדס, הורד, הכלנית והפרג. המקדש הביתי לאפרודיטה נקרא אפרודיזיון. במקדש הניחו לה מנחות של אפרודיזיאקים, גרגירי חיטה מבושלים במים.

לאפרודיטה היו אינספור מקדשים, פסלים ומזבחות ברחבי יוון העתיקה. במגירה למשל נהגו נערות צעירות לשרוף קטורת לבונה לכבוד אפרודיטה ופייתו. בסיקיוניה בדרום יוון שירתו במקדש בתולה צעירה ואשה שנשבעה לא לקיים יחסי מין במשך שנה אחת. במקום אחר נהגו אמהות שבנותיהן עומדות להינשא להניח מנחות תודה לאפרודיטה הרה (“אפרודיטה של הנישואים”).

היוונים קראו לאפרודיטה באינספור שמות וכינויים. בין כינוייה המפורסמים ביותר: קייפריס (“גבירת קפריסין”), אפרודיטה פנדמוס (“אפרודיטה של העם”) אפרודיטה אנדיומנה (“אפרודיטה העולה מן הים”), ואפרודיטה אורניה (“אפרודיטה השמימית”).

פמלייתה של אפרודיטה

אפרודיטה מלווה תדיר על ידי מספר רב של אלוהויות, המהוות את פמלייתה המלכותית. ראשית, מלווים אותה שלושת בניה המכונפים ארוס פותוס והימרוס. שלושת אלים אלו נקראים ארוטס ומסמלים את התשוקה המינית. גם בתה פייתו מלווה אותה. במקדשי אפרודיטה ברחבי יוון היו נפוצים פסלים של פייתו לצד פסלי אפרודיטה. עוד מלוות את אפרודיטה האוריאדות (נימפות הרים ויערות) ושלוש הגרציות. הגרציות הן שלוש אלות המגלמות את החן, החסד, הקסם והיופי בעולם ובטבע האדם. הן נקראות אפרוסינה (“שמחה”), תליאה (“עליזות”) ואגליאה (“הוד”). אגליאה לעיתים מתוארת כאשתו של הפייסטוס במקום אפרודיטה.

ביבליוגרפיה

Aelian, On Animals – 2nd – 3rd Centuries AD
Apollodorus, The Library – Greek Mythography 2nd Century BC
Apollonius Rhodius, The Argonautica – 3rd Century BC
Apuleius, The Golden Ass – 2nd Century AD
Campbell, David A. (translator). Greek Lyric I: Sappho, Fragments
Campbell, David A. (translator). Greek Lyric II: Anacreon, Fragments
Campbell, David A. (translator). Greek Lyric II: The Anacreontea, Fragments
Campbell, David A. (translator). Greek Lyric II: Alcman, Fragments
Campbell, David A. (translator). Greek Lyric III: Ibycus, Fragments
Colluthus, The Rape of Helen – 5th-6th Century AD
Euripides, Helen- 5th Century BC
Hesiod, Theogony – 8th-7th Centuries BC
Hesiod, Works & Days – Greek Epic C8th-7th BC Homer, The Iliad – 9th-8th Centuries BC
Homerica, The Cypria
Hyginus, Fabulae – 2nd Century AD
Hyginus, Astronomica – 2nd Century AD
Nonnos, Dionysiaca – 5th Century AD
Ovid, Metamorphoses – 1st Century BC – 1st Century AD
Ovid, Fasti – Latin Epic 1st Century BC – 1st Century AD
Pausanias, Guide to Greece – Greek Geography circa. 2nd Century AD
Plato, Symposium – 4th Century BC
Ptolemy, Hephaestion – 1st -2nd Centuries AD
Philostratus, Life of Apollonius of Tyana – 2nd Century AD
Photius, Myriobiblon – 9th Century AD
Pindar, Fragments – 5th Century BC
Pliny the Elder, Natural History – 1st Century AD
Plutarch, Lives – 1st-2nd Centuries AD
Strabo, Geography – Greek Geography circa. 1st Century BC – 1st Century AD
Statius, Silvae – 1st Century AD
Statius, Thebaid – 1st Century AD
Suidas – 10th Century AD
The Homeric Hymns – 8th-4th Centuries BC
The Orphic Hymns – Greek Hymns
Valerius Flaccus, The Argonautica – 1st Century AD

קריאה נוספת:

תגיות: , , , , , , , , , , , , ,

הרשומה סגורה לתגובות.

פרסומים

מדיניות תגובות

כישופים הוא אתר פרטי בבעלות פרטית. הוא אינו מהווה במה ציבורית או שירות ציבורי, וחופש הדיבור בו אינו מוחלט.

אני שומרת לעצמי את הזכות למנוע מכל משתמש שהוא להגיב באתר, באופן גורף, או פרטנית, על פי שיקול דעתי הבלעדי.

כל תגובה בלתי חוקית, מתלהמת, אגרסיבית, או שאינה מכבדת את כותביה, אותי, את האתר או את המגיבים האחרים, לדעתי הפרטית בלבד, תימחק ללא כל הודעה מוקדמת או דיון בנושא.

כישופים (אסופת המאמרים) ואספקלריה (הבלוג) עוסקים בנושאים רגישים ואף נפיצים (דת, אלוהים, פוליתאיזם, כישוף), ובמידה מסוימת מהווים מעין “מרחב בטוח” לדיון בנושאים שהם טאבו במקומות אחרים. אני נחושה בדעתי שלא לאפשר לאיש לקלקל את המרחב הבטוח הזה.

תנאי שימוש

שינוי גודל גופן
ניגודיות