סקאד’י: האישה הנורדית החזקה

במיתולוגיה הנורדית, ענף של המיתולוגיה הגרמאנית, סקאד’י (Skaði) היא אלת  חורף, שלג וציד מגזע הג’וטון. משמעות שמה היא “צל”, וככל הנראה מעידה על כך שסקאד’י נחשבה לאלת שאול או אלת מוות. סקאד’י העניקה את שמה לאזור גיאוגרפי שלם החובק היום…

פרכטן: מפלצות למען צדק חברתי

תהלוכת הפרכטן הרשעים, המצליפים בשלשלאות ברזל בעוברים ושבים היא מסורת אלימה ונוקבת באזורים מסויימים באוסטריה, שוויץ ודרום גרמניה. ביסודה עומדת ההנחה, כי על כל אחד מאיתנו מוטלת החובה לדאוג לילדים עניים, לפרנס יתומים, ולחזק את החלשים. ואם הגיעה תקופת החגים ועדיין מלאים הרחובות בילדים עניים, הרי שנכשלנו, ומגיע לנו עונש. ואזי, זכותם של אותם ילדים עניים ויתומים לעבור ברחובות ולנהוג בנו ביד קשה.

המחזה הסקוטי: שייקספיר והמכשפות

המכשפות במחזה הסקוטי פועלות במרחב פוליטי המוכתב על ידי הכנסייה, ועל ידי הריבון: המלך ג’יימס השישי והראשון, איש המתעב מכשפות, ומאמין כי יש להילחם בהן, ובכוחן האמיתי מאוד, בכל עזוז. מכשפות בתקופתו של המלך ג’יימס נחשבו גרועות מבוגדים ומורדים, ובאופן כללי נתפסו כפושעות המתועבות ביותר. הן נחשבו לא רק כבוגדות במלכות, אלא גם בוגדות מבחינה דתית, רוחנית, וחברתית.

הו הו הו: מיתוס סנטה קלאוס

הו הו הו: מיתוס סנטה קלאוס

סנטה קלאוס הוא דמות פופולרית הן בפולקלור הנוצרי המודרני, והן בפולקלור החילוני-מערבי. על פי האמונה העממית, בקוטב הצפוני, ארץ שלג נצחי, מתגורר סבא שמנמן וטוב-לב, בעל זקן לבן וארוך ושפם עבות. איתו מתגוררת אשתו החייכנית והשמנמנה, גברת קלאוס. סנטה קלאוס…

פרכטה: משסעת-הבטן מהרי האלפים

פרכטה: משסעת-הבטן מהרי האלפים

האגדות המספרות על אלת-החורף המסתובבת בבתים בתקופת חג-המולד מקבלות תפנית אפלה ביותר באזורים הדרום גרמאניים. על פי האמונה בחבלי-ארץ אלו, אם הילדים והמשרתים בבית התנהגו יפה כל השנה, היו חרוצים וממושמעים, אזי יקבלו מן האלה פרכטה מטבע כסף, שימצאו בנעל, או בדלי. אם, לעומת זאת, התחצפו ולא היו טובים, פרכטה תשסע להם את הבטן בסכין, תעקור להם את המעיים, ותמלא את הבטן הריקה בקש, חצץ, או סמרטוטים. גם במקרה שלא תמצא מנחות של מאכלים לכבודה ביום חגה בבית, תפתח פרכטה את בטני האנשים ותמלא אותן בקש כך שלא יוכלו לאכול כלום כל הערב.

מסע בעקבות פלך, כישור, נול ובוכייר

טוויה ואריגה הן מלאכות-יד עתיקות יומין, אשר קשורות במישרין למיתוס, מאגיה ולכישוף. מן האלה פריג הטווה עננים בשמי הכוכבים ועד לאמא אווזה מן הפולקלור הצרפתי, דרך פראו הולה של האחים גרים והטרגדיות היווניות, מאמר זה הוא מסע בעקבות הפלך, הכישור, הנול והבוכייר.

פֶּלֶךְ, בּוּכְיָר וּמַחַט

תרגום פרטי מגרמנית למעשייה של האחים גרים.  היה היתה פעם עלמה, אשר עוד בינקותה מתו עליה אביה ואמה. לעלמה היתה סנדקית זקנה, אשר התגוררה בגפה בבקתה קטנה בפאתי הכפר, והתפרנסה מטוויה, אריגה ותפירה. הזקנה אספה את הפעוטה לביתה, לימדה אותה את המלאכה,…

משפטה של פראו הולה בחוות הדבש

חוות הדבש שכנה באדמת עמק מבורכת בקרבת הכפר ויקנרודה, במחוז קאסל של ארץ הסן. לשם סחפו סופות הגשם הקדומות את אדמת הבזלת הפורייה מן הכפר הירשברג. שם צמח היקר בשדות שלא דושנו גבוה יותר מכל ירק שצמח בכל שדה מדושן. לכן היה האיכר בחווה האיש העשיר ביותר בכל הארץ, ועליו אמרו האנשים: “כל פרה של האיכר בחוות-הדבש ממליטה שני עגלים, על כל גבעול בשדהו צומחות שתי שיבולים, ואם מתרוצצים החזירים על הנקניקיות שהוא מכין, לא אכפת לו כלל וכלל”.

פראו הולה השדכנית בעיירה אנדראסברג

הלילה היה אפל ומבעית. ירח לא האיר בשמים, ולא זרחו כוכבים. הינשופים צווחו נוראות. במרחק נשמע רעם, אך בשמים לא נראה כל ברק. הנערות המפוחדות צעדו בדממה בדרך, שמות את פעמיהן אל המקום בו צומח תלתן-התרנגול.

בְּרֵכַת פְרָאוּ הוֹלֵה

מתוך מעשיות מארץ הסן. תרגום פרטי מגרמנית. על הר מייסנר בארץ הסן, ישנם כמה דברים, אשר שמם לבדו מעיד על קדמוניות, כגון טויפלסלוכר (נקיקי-השטן), שלכטראסן (אֲפָר-הקרב), וּבִפְרָט פראו הולנטייך (בְּרֵכַת פראו הולה). פראו הולנטייך שוכן בפאתי אדמת-ביצה, וקוטרו כיום הוא…

ביתה של פראו הולה

בכפר הילגרהאוזן, בקרבת העיירה באדן-סודן, חבוי בין השיחים, מתנשא צוק תלול בשם הולשטיין. במקום בו מסתתר הסלע, מְצוּיָה גם הַנִּקְרָה הגדולה ביותר בכל ארץ הסן, המוכרת רק ליודעי-דבר.

המעשייה על מארי בת-זהב ומארי בת-זפת

אם תואילי לעשות את כל מלאכות ביתי נאמנה, אזי אעשה עמך חסד. במיוחד יהיה עלייך לשים לב, להציע את מיטתי כיאות, ולנער אותה כדבעי, כך שיעופו כל הנוצות מן הכסתות, כיוון שכך יורד שלג בעולם. אני היא פראו הולה

בבואות ומראות: שדים באספקלריה

אזהרתם של מכשפי התלמוד במסכת פסחים (דף קיב, א) ברורה ומקפיאת-דם. “לא ישתה אדם מים לא מן הנהרות ולא מן האגמים בלילה, ואם שתה דמו בראשו מפני הסכנה. מאי סכנה? סכנת שברירי”. שברירֵי (סנוורים, בארמית) הוא שד המכה בסנוורים. הוא…

מסכות: פולחן ושעשועים

העדות הראשונה לקרנבל (carnevale) המסכות של ונציה היא משנת 1268. קרנבל זה החל כחגיגה המסמנת את התרופפות המעמדות בחברה האיטלקית, כיוון שמי שעוטה מסכה, אי אפשר לראות האם הוא עשיר או עני, בן למשפחה מיוחסת, או בן למשפחה מרודה. באותה תקופה של המאה ה-13 פרחו באיטליה קרנבלי מסכות נוספים, למשל ברומא ובעיר ניצה, והגיעו לשיאן במאה ה-16, עת נערכו במשך חודשים ארוכים מינואר ועד תחילת תקופת התענית. האומנים יוצרי המסכות (mascareri) עבור הקרנבלים אף קיבלו תוקף רשמי של גילדה בשנת 1436. הקרנבלים כללו מסכות של מפלצות, שדים, וסוסים, שמטרתם לגרש את כוחות האופל של החורף, ולהביא את כוחות האור והפריחה של האביב.

תשליך וְשַׁלֶּכֶת: מאגיה של סתיו

בטקס תשליך בראש השנה אנו מנערים משולי בגדינו את הָעֲווֹנוֹת, החטאים, הכשלונות, התבוסות והקלקלות. שבועות ספורים לאחר מכן מתחילה השלכת. עלי גפנים אדמדמים וצהובים מרפדים את הכרמים. ברחובות נסחפים עלי אזדרכת אגוזיים, על שפת הנחלים עלי זהב של דולב, ביערות עלי אַלּוֹן הַתָּבוֹר ואַלּוֹן הַתּוֹלָע. בגינות ובמטעים: עלי דובדבן כתמתמים, וגם עלים של תות, תאנה, שזיף, שקדייה, אגס ותפוח. בניגוד לתשליך שעיקרו היפטרות מן המכוער והבזוי, הרי שהשלכת היא נשירה מרהיבה של עלים ססגוניים ויפהפיים. הם אמנם לא ירוקים ורעננים כבנעוריהם, אבל כלילי-שלמות בצבעי האדמה שלהם.