ולפורגיסנאכט: חלום המכשפות

ליל ולפורגיס, ליל ולפורגה או ולפורגיסנאכט הוא חג פולקלוריסטי שנחוג מדי 30 באפריל בשוודיה, פינלנד, גרמניה, אסטוניה ולטביה. ברוב המקומות מדובר בחג אביב בעל מוטיבים נוצריים ומקומיים. בגרמניה זהו חג שקשור למכשפות, פיות, מסעות טראנס מהפנטים, מאגיה וקסמים.

Luis Ricardo Falero, The Witches’ Sabbath, 19th Century

ליל ולפורגה (Walpurgisnacht בגרמנית, Valborgsmässoafton בשוודית, Vappu בפינית, Volbriöö; באסטונית ו-Valpurģi בלטבית) הוא במקורו חג נוצרי קתולי. הקדושה ולבורגה (שנקראת גם ולבורג, ולפורגה, ולפורגיס, ולדבורג, או ולדבורגר) נולדה בווסקס, אנגליה בשנת 710. היא היתה אחיינתו של הקדוש בוניפייס, ועל פי מסורת לא מאומתת, גם בתו של צ’יפטיין סקסוני בשם סנט ריצ’רד. יחד עם אחיה הגיעה ולפורגה לגרמניה. בגרמניה ייסד אחיה ווניבאלד את מסדר היידנהיים. ולפורגה הפכה לנזירה במנזר עד יום מותה ב-25 בפברואר 779.

ליל ולפורגה בצפון אירופה: חגיגות אביב עממיות

ה-25 בפברואר נחשב עד עתה ליום הקדוש לנזירה ולפורגה בלוח השנה הקתולי. יום ולפורגה, ה-1 במאי הוא התאריך שבו היא הוכרזה כקדושה על ידי הכנסייה. בלוח השנה השוודי, נחשב יום זה, ולא יום מותה של הנזירה – ליום הקדוש לולפורגה. ולפורגיסנאכט (“ליל ולפורגיס”), אם כן, הוא ערב יום השנה של ההכרזה על ולפורגה כקדושה, ה-30 באפריל.

טקסי הזכרון לולפורגה התערבבו עם מסורות עתיקות יותר של חגיגת האביב בתחילת מאי. בשוודיה ופינלנד מדובר בחג חשוב, שווה ערך לחגיגות חג-המולד וחגיגות אמצע-הקיץ. אופי החגיגות בשוודיה משתנה מאיזור לאיזור, אך באופן כללי ניתן לומר כי מדובר בחג אביב פולקלוריסטי. בליל ולפורגה נוהגים השוודים להדליק מדורות, לשבת סביבן ולשיר שירי אביב. ילדים קוטפים צמחי בר וענפים פורחים ביערות לקישוט הבית. הם נותנים את הצמחים והפרחים לשכנים, ומקבלים בתמורה ביצים מקושטות. בערים מתקיימות תהלוכות אביב צבעוניות, בהן משתתפים בעיקר סטודנטים.

גם בפינלנד משחקים הסטודנטים תפקיד מרכזי בחגיגות ולפורגה. לאוניברסיטאות הפיניות יש מגוון מסורות מעניינות הקשורות לחג, כולל חבישת מגבעות סיום אוניברסיטה, חבישת המגבעת על ראש פסל של אשה עירומה בהלסינקי, שתיית תמד (מי-דבש אלכוהוליים), ושלל תעלולים מבדחים. ברחובות פינלנד מתקיימות תהלוכות פוליטיות, שריד לימי האחד במאי הסובייטיים.

ליל ולפורגה בגרמניה: פיות ומכשפות

בגרמניה, חג האביב העממי ביום ולפורגה (Fruehjarsfest), הפך לחגיגה שקשורה למכשפות, פיות, רוחות, ויצורים על-טבעיים אחרים. על פי המסורת המקומית, בליל ולפורגה ה-30 באפריל מתכנסות המכשפות בהר ברוקן, שם הן מקיימות חגיגות ליליות פרועות: מוזיקה, ריקודים, וסמים מעוררי הזיות.

הר ברוקן או בלוקסברג הוא ההר הגבוה ביותר ברכס הרי הרץ בגרמניה, בין הנהרות הווסר והאלבה. גובהו של ההר 1142 מטרים, והוא מכוסה שלג בחודשים ספטמבר עד מאי. רוב ימות השנה אפוף ההר ערפילים כבדים, המשווים לו מראה נורא-הוד.

הסופר הגרמני-יהודי היינריך היינה כתב את הספר Harzreise (“מסע להרי הרץ”) בשנת 1826. בספר משווה היינה את ההר לרוח הגרמאנית הגאיונית: “ההר נראה סטואי באופן גרמאני מובהק. הוא מבין וסובלני מפני שאופק מבטו כה רם, רחב, וברור. אם יפקח הר כזה את עיניו הגדולות, הוא יראה יותר ממה שנוכל אנו לראות, הבוהים כמו גמדים בעיניים חסרות תבונה”.

בהר ברוקן מתרחשת גם תופעה מטאורולוגית מעניינת. בתנאים אטמוספריים מסוימים, ניתן לראות בהר חזיון תעתועים בדמות צל אדם. “איש-הברוקן” (Brockengespenst) הוא בסך הכל אשליה אופטית, שמקורה בהשתברות קרני האור בטיפות המים שבעננים. בכל זאת, מדובר בתופעה מצמררת למדי. לפני שהצליח המדע להסביר אותה, האמינו האנשים כי ההר מכושף, ומאוכלס ביצורים על-טבעיים מסוכנים. מזה מאות בשנים נחשב הברוקן להר של רוחות, פיות ומכשפות.

הפולקלוריסט ואספן המעשיות הגרמני יאקוב גריים כותב בספרו “המיתולוגיה הגרמנית” (Deutsche Mythologie), כי “יש הר גבוה מאוד וקירח, שעל פסגתו רוקדות המכשפות בליל- ולפורגיס. אבותינו הקדמונים ערכו שם חגיגה גדולה בתחילת חודש מאי, ועד היום נחשב זה יום מיוחד למכשפות”.

חגיגות המכשפות, שמתקיימות כביכול בהר ברוקן הן הד לשתי אמונות פולקלוריסטיות אירופיות: הציד הפראי, ושבת המכשפות. בפולקלור הגרמאני והקלטי, “הציד הפראי” (The Wild Hunt) הוא חבורת רוחות, אלים או יצורים על-טבעיים המופיעים בלילה במקומות מבודדים כמו יערות ופסגות הרים גבוהים. חבורת הרוחות רכובה על סוסים שחורים, משמיעה צווחות רמות, ומלווה בכלבים מבעיתים עם עיניים אדומות.

מספר אלוהויות פגניות נחשבות באופן מסורתי למנהיגות הציד הפראי: דיאנה והרודיאס האיטלקיות, אודין הסקנדינבי, הולה (Holda, Hulde, Holde) וברכטה הגרמאניות, הקטה היוונית, הולקיריות הצפון אירופיות, והרן (Herne) הקלטי. בתקופת האינקיוויזיציה וציד המכשפות, רווחה האמונה כי השטן מנהיג את הציד הפראי.

כיום, הולה היא דמות פולקלוריסטית שמכירים כל הילדים הגרמניים, בעיקר דרך אגדות האחים גרים. באגדות האחים גרים, פראו הולה (Frau Holle) היא זקנה חכמה, שמורידה שלג על ידי ניעור נוצות ממזרן-המיטה שלה. שיערה ארוך ולבן כשלג, והיא נוהגת להתעופף בשמי הלילה החורפיים, במיוחד כאשר נופלים פתיתי השלג על הארץ. פראו הולה היא אחת מן הדמויות האהובות ביותר בפולקלור של חג המולד הגרמני, מפני שהיא מורידה שלג לכבוד יום הולדתו של ישו.

במקור, הולה (Holde) היא בעצם אלה גרמאנית קדומה. היא אלת פריון, אמהות, משק בית, גידול פשתן, וטוויה בפלך. בימים קדומים היא נחשבה לדמות פלאית ורבת-עוצמה, מנהיגת הציד הפראי בהר ברוקן, ובעצם, בכל ההרים המכוסים שלג.

במאה ה-19 התמזגה או התבלבלה דמותה של הקדושה הנוצרית ולפורגה עם דמותה של פראו הולה. הפוקלוריסט הגרמני רוכהולץ כתב בשנת 1870 כי ולפורגה היא גבירה בעלת שיער לבן וארוך, עטרת אור וסנדלים מבריקים. יש לה כישור טוויה ומראה משולשת שבתוכה היא רואה את העתיד. רוכהולץ, למעשה, מתאר כאן את הולה, מנהיגת הציד הפראי הגרמאנית.

בימי הביניים התפתחה האמונה בציד הפראי לאמונה בשבת המכשפות. בתקופת האינקיוויזיציה האמינה הכנסייה הקתולית כי השטן מדיח נשים פתיות למרוד באלוהים ובישו הנוצרי וכורת עימן ברית דמים. מדי ליל ירח מלא עולות המכשפות על המטאטאים שלהן או על תיישים מכונפים, ורוכבות עד לקרחת יער או מקום מבודד אחר, שם הן חוגגות את שבת המכשפות. בשבת המכשפות פוגשות המכשפות את השטן, מקיימות איתו אורגיות פרועות, ועורכות טקסים המחרפים ומגדפים את השילוש הקדוש.

הגרמנים האמינו כי בליל ולפורגה, ה-30 באפריל, התאריך המסורתי של חגיגות האביב והופעת הציד הפראי, מתכנסות המכשפות לחגיגתן הלילית. בהר מצויים עד היום שני מצוקים שנקראים Teufelskanzel (“בימת השטן”) ו-Hexenaltar (“מזבח המכשפות”) – זכר לאמונה ששבת המכשפות מתקיימת במקום. גתה מזכיר את שני המצוקים הללו ביצירה “פאוסט”. בהר ברוקן קיימה הכנסייה הקתולית תפילות לקדושה ולפורגה, שתגן על המאמינים מפני השטן, ומפני בנות בריתו המכשפות.

הציד הפראי ושבת המכשפות הם חלקים חשובים במארג הפולקלור האירופי. ילדים גדלים על סיפורים אודות פיות, מכשפות ויצורים מיתולוגיים. הם מתבגרים, ומספרים את אותם הסיפורים לילדיהם. פרטי הסיפורים משתנים ממקום למקום ומתקופה לתקופה, אך המיתוס הבסיסי נותר על כנו – חבורות של יצורים על-טבעיים מתכנסים במקומות מבודדים בלילות כדי לערוך חגיגות אקסטטיות של כישוף, קסם וחלום.

Luis Ricardo Falero, Vision of Faust, 19th Century

ביצירה הגרמנית ‘פאוסט’ של יוהן וולפגאנג פון גתה, שנכתבה בשנת 1801, מופיע תיאור של חגיגות ליל ולפורגה. מפיסוטפלס, הוא השטן, משכנע את דוקטור פאוסט להתלוות אליו להר ברוקן, ולהשתתף בחגיגותיו עם המכשפות. כבר כשמתקרב פאוסט אל ההר הוא מבין כי “אין זאת, כי לתחום הקסם והחלום באים הננו…”. בהמשך הוא מבחין כי לא רק בני אדם ויצורים על-טבעיים, אלא כל הטבע משתתף בלילה זה של “כשף והוללות”. גם בעלי חיים, צמחים ועצמים דוממים הם חלק מן החגיגה, או חלק מן החלום. העצים מתעוררים לחיים, הסלעים מתנועעים, ובעלי החיים הליליים שמים גם הם פעמיהם למקום החגיגה. אוחים, כוסות, ינשופים, זרזירים, סלמנדרות, נחשים, עכברים ורמשים נוהרים כולם אל ההר. ההר עצמו נוגה אור קסום, ומפיק ניצוצות פלא.

“המכשפות נוהרות אל ברוקן ההר,
הקש כתום, ירוק הבר,
שם ההמון הגדול מתכנס,
מקום בראש מר אורין תופש.
כה הדרך נמשך על פי אבן ושיח,
המכשפה מפ—ה, השעיר מ—.

בובו הזקנה לבדה באה,
רוכבת על אם חזירה נאה…
חזירה הגונה ואם על גבה,
אחריהן כל עדת המכשפות הרבה”.

המכשפות של פאוסט אינן מסתפקות בחזיונות התעתועים שמספק ההר. הן גם מורחות על גופן סמים מעוררי הזיות על בסיס צמחי. הסמים הללו מאפשרים להן לחלום ביחד חלומות משותפים, ולהיכנס למצבי טראנס. ביצירה פאוסט מתאר “גתה” את משחת ההתעופפות של המכשפות, המורכבת משומן ומעשבים הלוצינוגניים:

“המשחה למכשפות אומץ לב מוסיפה,
סחבה בלה כמפרש יפה,
וכל ערבה יפה כספינה;
מי היום לא יעוף, אין לו תקנה”

המכשפות, חשוב לציין, אינן משתמשות בסמים סתם בשביל הכיף. כמו השמאנים של דרום אמריקה, הן נוטלות חומרים מעוררי-הזיה כדי לחלום חלום משותף. המכשפות חיות בעולם כפול: עולם המציאות, ועולם החלום או עולם הדמיון, שהוא גם עולם האלים, הרוחות, הפיות, היצורים העל-טבעיים והציד הפראי. באמצעות משחת ההתעופפות חוצות המכשפות את הגבול בין עולם המציאות לעולם החלום.

החלום שחולמות המכשפות אינו אינדיבידואלי. הוא חלום תרבותי, המשקף את כלל הדמויות הפולקלוריסטיות של התרבות אליה משתייכות החולמות. המכשפות כמעט תמיד תחלומנה על האלים הקדמונים, הפיות המקומיות, השדונים והיצורים העל-טבעיים מסיפורי סבתא, והגיבורים המתים של הארץ. משחת ההתעופפות היא כלי בו משתמשות המכשפות כדי להיכנס למצב טראנס ולפגוש חברים ותיקים.

אצל גתה חולמות המכשפות חלום משותף אודות חתונת הזהב של אוברון וטיטניה, מלך ומלכת הפיות. בניגוד לאנשים רגילים, שאינם בעלי המבנה הנפשי המתאים לחוות טראנס או ההכשרה המתאימה לשכלל אותו — המכשפות אינן מסתפקות בשמיעת סיפורים אודות פיות. הן משתתפות בסיפורים בעצמן. הן חלק מן הסיפור, מפני שהן חלק מן החלום. חלום ליל- ולפורגה הוא החלום המשותף של תרבות הפיות והרוחות האירופית. הוא חלום אודות אלת שלג ופשתן קדמונית, עדת פיות עליזה, ציד פראי ושבת המכשפות.

החלום ממשיך לחיות. בימינו מושך הר ברוקן לגרמניה המוני תיירים. בעיירות השוכנות למרגלות ההר מתפרנסים אנשים רבים ממסחר באגדות ובחלום. בחנויות המזכרות ניתן לרכוש Harzhexen (“מכשפות הרי הרץ”) — בובות בד של מכשפות הרוכבות על גבי מטאטאים. ציורים של מכשפות מופיעים על גלויות, ספלים ותחתיות לכוסות בירה. גם קלפי טארוט, כובעי מכשפה מחודדים, קלשוני שטן, מטאטאי קש וכדורי בדולח אפשר למצוא בכל פינת רחוב.

בכפר שרירקה (Schrierke) משתתפים אלפים מדי שנה בפסטיבל ולפורגה. החגיגות נפתחות בבוקר בתהלוכת ילדי-גן מחופשים למכשפות ולשטנים, ומסתיימות בערב בהופעות של גובלינים, ערפדים, ולקיריות, פיות ומכשפות. ברחבת הכפר מתקיים יריד ענק עם דוכני מזון ומשקה, דוכנים לממכר מזכרות, אומנים ואמנים. תחנת הרכבת המקומית משאילה לחגיגות רכבת קיטור, שהופכת ל-Hexenexpress (“אקספרס המכשפות”): מסלול חוויתי שמתחיל בפסגת הר הברוקן, ומסתיים בטירות הקסומות של העיירה ורניגרודה (Wernigerode). מי שמבקש לו משחת התעופפות מודרנית, יוכל לגשת לחנות Zum Roten Fingerhut (“האצבעון האדום”) ולרכוש שם משקה ייחודי בשם Schrierke Fuerstein: מתכון סודי של אלכוהול ועשבים, שנרקח לראשונה בשנת 1908.

בכפר הסמוך תאלה (Thale) מדליקים התושבים מדורה ענקית, זכר לחגיגות האביב הקדומות, וזכר למדורה של שבת המכשפות. המדורה מודלקת ליד הנהר בודה, במקום הנקרא מזה ימים ימימה בשם Hexentanzplatz, כלומר “אתר ריקודי המכשפות”.

גם מחוץ לגרמניה ממשיכים אנשים ממוצא אירופי לחלום את חלום ליל-ולפורגה. המלחין הרוסי מודסט פטרוביץ’ מוסורגסקי כתב את היצירה “לילה על הר קירח” בהשראת האגדות שהתפתחו סביב הר ברוקן.

בליל-ולפורגיס 1966 הכריז האמריקאי אנטון לה-ויי על הקמת “כנסיית השטן”, דת אתאיסטית מודרנית, שבין השאר עוסקת בסוג מסוים של כישוף.

להקות מטאל כמו Fates Warning ו-Cradle of Filth, העוסקות רבות במוטיבים פולקלוריסטיים כתבו שירים על חגיגות ולפורגיס בהר ברוקן. אלבום הבכורה של Fates Warning נקרא בשם Night on Brocken ואלבומה השני נקרא The Spectre Within, על שם חזיון התעתועים שנראה בפסגת ההר. להקת מטאל אחרת נקראת פשוט בשם Walpurgisnacht.

ביבליוגרפיה

מגד, נחום. שערי תקווה ושערי אימה: שמאניזם, מאגיה וכישוף בדרום ומרכז אמריקה. מודן, 1998.

גטה. פאוסט. הוצאת שוקן תש”ג.

Grimm, Jacob. Teutonic Mythology. Dover Publications, 2004
Grimm, Jacob and Wilhelm. Frau Holle (Uni. of Pittsburg)
Guazzo, Francesco. Compendium Maleficarum. Dover Publications, 1998
Guiley, Rosemary Ellen, Encyclopedia of Witches and Witchcraft, Checkmark, 1999
Keith, Thomas. Religion and the Decline of Magic. Charles Scribner’s Sons, 1971
Kors, Alan C. & Peters, Edward. Witchcraft in Europe. Uni. of Penn. Press 1972
Llewellyn Barstow, Anne. Witchcraze. Pandora (HarperCollins), 1994
Rochholz E.L. Drei Gaugöttinnen (Project Gutenberg Deutschland)
Summers, Montague (ed). The Malleus Maleficarum. Dover Publications, 1971

קריאה נוספת: