הו הו הו: מיתוס סנטה קלאוס

05/12/2011
Santa Claus Workshop, 1911 Postcard, Wikimedia Commons

Santa Claus Workshop, 1911 Postcard, Wikimedia Commons

סנטה קלאוס הוא דמות פופולרית הן בפולקלור הנוצרי המודרני, והן בפולקלור החילוני-מערבי. על פי האמונה העממית, בקוטב הצפוני, ארץ שלג נצחי, מתגורר סבא שמנמן וטוב-לב, בעל זקן לבן וארוך ושפם עבות. איתו מתגוררת אשתו החייכנית והשמנמנה, גברת קלאוס.

סנטה קלאוס לובש בגדים אדומים עטורי פרווה לבנה, מגפיים שחורים, וכובע אדום עם פעמון. משך כל השנה הוא מכין רשימות של כל הילדים בעולם, ילדים טובים וילדים רעים.

מדי חורף, נוהג סנטה קלאוס לרתום שמונה איילי-צפון מכונפים למזחלת שלג, ובערב חג המולד הם רוכבים עליה בשמיים, ועוברים בית-בית.

בכל בית שיש בו ילדים טובים, נוחתת המזחלת על הגג. סנטה קלאוס “קורא הו הו הו!”, יורד דרך הארובה, ומניח מטבעות כסף, ממתקים, עוגיות, ומתנות-חג מתחת לעץ חג המולד, או בתוך גרביים ונעליים שהושארו בחוץ במיוחד בשבילו. המתנות מיוצרות בבית-מלאכה קסום בקוטב הצפוני, אשר מועסקים בו גמדים. אם הילדים בבית היו רעים במשך השנה, סנטה קלאוס משאיר להם פחמים במקום מתנות.

דמותו בת-זמננו של סנטה קלאוס מבוססת על מסורות אירופיות עתיקות, היסטוריה נוצרית, ספרות מודרנית ואפילו על פרסומות מסחריות. חיבור זה הוא מסע אל נבכי אופיו וחייו של הדמות אשר מתחרה, ובהצלחה, בישו הנוצרי עצמו, על מרכזיותה בחג המולד ובמסורות החורף האירופיות.

סנטה קלאוס שאנו מכירים היום הוא התמזגות של עשרות דמויות פולקלור חורף. בין ההשפעות המרכזיות על דמותו ניתן למצוא את האל אודין הגרמאני, הקדוש ניקולאוס הנוצרי, סינטרקלאס ההולנדי, וכן ערב רב של דמויות טרום-נוצריות מאזור האלפים וצפון אירופה, כגון תיש-יול, קרמפוס, ואחרים.

אודין: מקורו האלוהי של סנטה קלאוס

באגדת סנטה קלאוס ניתן למצוא הד עמוק לסיפורים אודות אודין, האל הגרמאני.

על פי המיתולוגיה הצפון אירופית, לאודין היה סוס קסום בשם סלייפניר. לסלייפניר היו כנפיים שאפשרו לו להתעופף באוויר, ושמונה רגליים שבעזרתן דהר במהירות רבה מאוד. האל אודין נהג להתעופף על גבי סלייפניר בעל שמונה-הרגליים בערב חג יול (חג חורף שנחוג בסביבות היפוך החורף), בדיוק כפי שסנטה קלאוס מתעופף באוויר במזחלתו הרתומה לשמונה איילי-צפון קסומים.

Georg von Rosen, Oden som vandringsman, 1886

Georg von Rosen, Oden som vandringsman, 1886

בנוסף לכך, גם לאודין, כמו לסנטה קלאוס, היה זקן ארוך ולבן. גם לו יש כובע, מטה נדודים, ושק שהוא נושא על הגב. אודין נחשב לממציא הרונות, האלף-בית הגרמאני הקדום, והיום נוהגים עוזריו של סנטה קלאוס לתת לילדים ממתקים בצורת האלף-בית.

בתקופה הטרום-נוצרית באירופה, נהגו ילדים לטמון גזר, קש וקוביות סוכר בתוך מגפיים עבור סלייפניר, סוס של אודין. את המגפיים תחבו לארובה. על פי האמונה העממית, נהג אודין לתגמל את הילדים על נדיבותם ולהכניס ממתקים למגפיים, במקום האוכל לסוס שלקח.

הקדוש ניקולאוס: המקור הנוצרי

הקדוש ניקולאוס בישוף מירה (טורקיה של ימינו) נולד ב-270 לספירה ומת בשנת 345, מפורסם גם בשם ניקולאוס עושה הניסים. הקדוש ניקולאוס היה ידוע כנדבן גדול, שנהג לתת נדוניה לכלות עניות, ומתן בסתר לנזקקים על ידי הטמנת מטבעות בנעליהם. במרכז אירופה (גרמניה, אוסטריה, בלגיה, הולנד, לוקסמבורג) הוא נחשב לקדוש שמעניק מתנות לילדים ביום חגו (6 בדצמבר), ובערב חג המולד.

סיפור ידוע על הקדוש ניקולאוס מספר כיצד לאיש עני אחד לא היה כסף להשיאר את שלוש בנותיו שהגיעו לפרקן. הקדוש ביקר בבית האיש ערב אחד. כשראה את גרבי הנערות מתייבשים ליד האח, הכניס שקיק מטבעות זהב בכל גרב ועזב. כשהתעוררו הנערות בבוקר, מצאו את הכסף שיועד לחתונתן. מאז, על פי האגדה, נוהגים להשאיר גרביים בערב חג המולד, בציפייה למתנות מהקדוש ניקולאוס.

סינטרקלאס: פולקלור הולנדי

בהולנד נחשב הקדוש ניקולאוס לפטרון ילדי-בתי הספר, המלחים והעיר אמסטרדם כעיר נמל. זאת מפני שפעם עשה הקדוש ניקולאוס נס למלחים בדרכם להוביל מטען חיטה לקיסר הרומי. הפופולריות של הקדוש בקרב תושבי העיר הביאה לכך שבדמותו הנוצרית נמסכו גם מנהגים חילוניים מקומיים ואגדות עממיות טרום-נוצריות.

סינט ניקולאס, כפי שהוא נקרא בהולנד, נחשב, כאמור, לפטרון התלמידים. כיוון שכך, התפתחה באמסטרדם מסורת, שילדים בבתי הספר של הכנסייה בחרו אחד מהם להיות “בישוף” ביום הקדוש ניקולאוס (6 דצמבר, כאמור) “ולמלוך” מיום זה ועד 28 בדצמבר. לסינטרקלאס הבישוף היו עוזרים קטנים ושובבים, עם פנים שחורות מפיח ותלבושות של מורים בשם צוורטה פיטן (הפיטים השחורים).

על פי האמונה הנוצרית, הקדוש ניקולאס שחרר ילד אתיופי בשם פיטר מעבדות בשוק במירה, והפך אותו לעוזרו. הצוורטה פיטים בבתי הספר היו כבולים בשלשלאות, ונחשבו משרתים או עבדים של סינטרקלאס. היום ישנה גרסא יותר נכונה פוליטית, לפיה שחורות פניהם של עוזרי סנטה קלאוס מפני שהם יורדים לבתים דרך הארובות המפויחות, ובידיהם מחתות, ושקי בד לניקוי ארובות.

במהלך חג ניקולאוס נהגו תושבי אמסטרדם לשים מטבעות כסף לצדקה בנעלי אנשים עניים, ומאוחר יותר גם מתנות קטנות בנעליים של ילדים קטנים. בנוסף התפתחה מסורת של סעודה חגיגית גדולה עם תחפושות והוללות.

Jan Steen, Het Sint Nicolaasfeest (The Feast of St. Nicholas). Amsterdam, 1665-1668

Jan Steen, Het Sint Nicolaasfeest (The Feast of St. Nicholas). Amsterdam, 1665-1668

עם הרפורמציה הפרוטסנטית בוטלו חגיגות הקדוש ניקולאוס במדינות שכנות כגון גרמניה, אך בהולנד נתקל ניסיון הביטול במחאות עממיות ובמחאות סטודנטים באמסטרדם. הממשלה ההולנדית נאלצה להתיר את החגיגות בחיק המשפחה, ולאסור רק את ביטויין הפומבי. במאה ה-19 יצא הקדוש ניקולאוס ממחבואו בתוך הבתים, והפך לדמות ציבורית וחילונית בשם סינטרקלאס, אשר השפעתה היתה מכרעת על דמותו של סנטה קלאוס המודרני.

בשנת 1852 כתב מורה הולנדי בשם יאן שנקמן ספר ילדים שנקרא Sint Nicolaas en zijn knecht (הקדוש ניקולאס ומשרתו). הסיפור מספר כיצד סינטרקלאס מגיע להולנד בספינת קיטור מלווה בצוורטה פיטן מוריים המשרתים אותו. הוא יורד בנמל, עולה על מרכבה רתומה לסוס אפור ומכונף, רוכב מעל גגות הבתים, ומביא מתנות דרך הארובה.

הסיפור של שנקמן ממזג שתי מסורות: של האל אודין, ושל הקדוש ניקולאוס. כמו לסינטרקלאס מן הסיפור, גם לאודין היה סוס אפור בעל-כנפיים, שהיה יורד דרך הארובה. וכמו סינטרקלאס מן הסיפור, גם הקדוש ניקולאוס היה קשור לספינות, ומעניק מתנות ידוע. שיר אחר מן המאה ה-19 מספר כי סינטרקלאס נוסע לספרד, כדי להביא משם מתנות רימונים ותפוזים, שנחשבו מעדנים מיוחדים באותה תקופה.

ברגע שסינטרקלאס מגיע להולנד, הוא רוכב על גבי סוסו האפור אמריגו ברחובות, ומקדמים אותו בברכה ילדים צוהלים ושרים. צוורטה פיטן מפזרים ממתקים ועוגיות ג’ינג’ר קטנות ועגולות בשם קרוידנוטן או פפרנוטן בקרב הקהל. הילדים שרים שירי סיסנטרקלאס מסורתיים, וסינטרקלאס מבקר את הילדים בבתי הספר, בבתי חולים ובמרכזי קניות.

כל ערי הנמל בהולנד חוגגות את בואו של סינטרקלאס, ובמקומות שלא ניתן להגיע אליהן בסירה, הוא מגיע ברכבת, על גבי סוס, בכרכרה, או במשאית כיבוי אש. כשסינטרקלאס מגיע לבתים ומוצא את הנעליים עם הגזר לסוס, הוא משאיר מתנות של מטבעות שוקולד, פירות הדר, עוגיות ג’ינג’ר, עוגיות בצורת אותיות מבצק שקדים או משוקולד (בדרך כלל האות הראשונה בשם הילד), דמויות מרציפן, שוקו חם, וממתקי שוקולד בצורת סינטרקלאס עטופים נייר כסף צבעוני. את המתנות הגדולות יותר מביאים בני המשפחה זה לזה.

עד היום נוהגים בהולנד להחליף את רוב המתנות של עונת חג המולד כבר בערב סינט ניקולאס (5 דצמבר), הנקרא סינטרלקלאסאוונד או פאקסאבוונד (ערב המתנות). בערב זה הילדים גם נוהגים לשים נעליים ליד האח לפני שהולכים לישון ובבוקר מוצאים שם מתנות. בחלקים אחרים של הולנד, מוציאים נעליים ליד הדלת מהרגע שסינטרקלאס הגיע להולנד בספינה ועד ה-5 בדצמבר. בתוך הנעליים הם מוצאים ממתקים, וב-5 לדצמבר, צוורטה פיט יורד דרך הארובה ומשאיר שק של מתנות.

סינטרקלאס ההולנדי תואר כאיש זקן, בעל ארשת פנים רצינית, זקן ארוך, ושיער לבן. הוא לובש גלימה אדומה מעל גלימות בישוף לבנות ואדומות, ומחזיק בידו מטה רועים מוזהב. יש לו ספר ענק שבו רשומים כל שמות הילדים, ואם היו טובים או רעים במהלך השנה שחלפה. בדרך כלל רוכב על סוס אפור-לבן. צוורטה פיט המלווה אותו הוא נער בעל שיער שחור ומתולתל ופנים שחורות (מאפר הארובה, או ממקורו האתני). צוורטה פיט לובש גלימות צבעוניות של משרת מן המאה ה-17, צווארון תחרה מסולסל, וכובע עם נוצה.

סינטרקלאס וצוורטה פיט עוזרו נושאים שקים על הגב, עם ממתקים לילדים ואגודות זרדים, כדי לטאטא את הפיח מהארובה. הענפים עשויים מענפי עץ ערבה, והם גם משתמשים בהם כדי להרביץ לילדים רעים. חלק מן השירים הישנים על סינטרקלאס מספרים על ילדים רעים שנתחבו לתוך השק ונלקחו לספרד בספינה של סינטרקלאס. אם הם מוצאים ילדים טובים בבית, הצוורטה פיטן מפזרים ממתקים ברחבי הבית, וממלאים את נעלי הילדים הטובים במתנות קטנות.

כיום, צוורטה פיטן המלווים את סינטרקלאס הם למעשה המקבילה ההולנדים לגמדים בגרסא האמריקאית של סנטה קלאוס. לסינטרקלאס יש פיט לכל תפקיד הדרוש לו במסעו החורפי: פיט המנווט את ספינתו של סינטרקלאס מספרד להולנד, פיט המטפס על גגות ומוריד מתנות דרך הארובות. בדרך כלל הפיטים נחשבים גרועים בתפקידם.

Thomas Nast, Merry Old Santa Claus, Harpers Weekly, 1881

Thomas Nast, Merry Old Santa Claus, Harpers Weekly, 1881

מהולנד לאמריקה: סינטרקלאס מגיע לעולם החדש

המהגרים ההולנדים לארה”ב הביאו עמם את סינטרקלאס לניו אמסטרדם, שהפכה לימים לעיר ניו יורק. בטקסטים ניו יורקיים מן המאה ה-19 אפשר למצוא אזורים מובחנים של אמונה עממית בסינטרקלאס, נושא המתנות שמגיע מספרד, שהפך לפטרון הקהילה ההולנדית בניו יורק, ובסופו של דבר, גם לפטרון העיר ניו יורק.

השם סנטה קלאוס הופיע לראשונה בעיתונות האמריקאית בשנת 1773. בעוד סינטרקלאס ההולנדי שתואר תמיד כאיש כמורה מכובד עוטה גלימות בישופות, הרי שסנטה קלאוס האמריקאי הופיע לראשונה בדמות קריקטורית של מלח הולנדי כרסתן, עטוי מעיל חורף ארוך וירוק, אשר בפיו נעוצה מקטרת. בסיפור של וושינגטון אירבינג History of New York משנת 1809, נעשה שימוש בדמותו של סנטה קלאוס כדי להציג דמות סאטירית המייצגת את כלל התרבות ההולנדית בניו-יורק.

סיפורים ופואמות נוספים מאותה תקופה תרמו לתיאור דמותו הראשונית של סנטה קלאוס האמריקאי, השונה מסינטרקלאס ההולנדי. דמות זו, במידה רבה, נותרה עמנו עד היום. סנטה קלאוס או “סנט ניק” תואר כאיש שמנמן וכרסתן, עליז וצחקן, בעל בטן עגלגלה, זקן ארוך ולבן, ושפם עבות. הוא לבש בגדים אדומים ששוליהם פרווה לבנה, חגר חגורה שחורה ונעל מגפיים שחורים. הוא רכב במזחלת שלג, רתומה לאיילים מכונפים. נחת על גגות הבתים, ירד דרך הארובה, ועל גבו שק מלא במתנות.

תומאס נאסט היה הראשון לצייר את סנטה קלאוס, ולקבע את דמותו באופן גראפי. ציור סנטה קלאוס המקורי של תומאס נאסט הופיע בגיליון הרפרס וויקלי בדצמבר 29, 1866, וכלל למעשה אוסף תחריטים שנקראו Santa Claus and His Works. התמונות האלו פורסמו מאוחר יותר בצבע בשנת 1869 לצד שיר בשם זה מאת ג’ורג’ פ. וובסטר, שכתב שביתו של סנטה קלאוס הוא ליד הקוטב הצפוני, בשלג ובקרח.

הסיפור אודות סנטה קלאוס השמנמן והעליז המתגורר בקוטב הצפוני התחזק בעקבות ל. פרנק באוסם שכתב את The Life and Adventures of Santa Claus בשנת 1902, ספר ילדים שסיפר על ניקולאס שגר בעמק הצחוק של הו-הא-הו, עם עשרה איילי צפון, שלא עפו, אבל דילגו בקפיצות עצומות.

סנטה קלאוס בסיפור זה היה בן אלמוות, אשר מטרתו בחיים היא להעניק ילדות מאושרת לבני אדם. על פי הסיפור, רב-יערן העולם הראה לסנטה קלאוס את כל הצער והעוני שבו שרויים ילדים רבים ברחבי העולם. סנטה קלאוס התעצב מאוד בעקבות מה שראה, בעקבות כך החליט למצוא דרך להביא שמחה ואושר לחייהם. הוא החל להמציא צעצועים, ולחלק אותם בלוויית ממתקים ועוגיות חג לילדים טובים בערב חג המולד.

אחת ההשפעות המרכזיות על דמותו של סנטה קלאוס הצפון-אמריקאי במאה ה-20 מגיעה דווקא מחברת קוקה קולה, שבשנות השלושים פצחה במסעי פרסום המבוססים על דמותו של סנטה קלאוס לקראת חג המולד. לפניהם השתמשו חברות אמריקאיות אחרות (ופחות מפורסמות) לייצור משקאות בסנטה קלאוס לצרכי פרסום ג’ינג’ר אייל ומים מינרלים. מודעות הפרסום של קוקה קולה קיבעו את דמותו של סנטה כאיש שמנמן ועליז לבוש אדום-לבן, כפי שתיאר אותו תומאס נאסט, ובניגוד לשפע הצבעים והצורות שהיו מקובלים קודם לכן בתיאורו.

Santa and Mrs Claus, 1919 Postcard, Wikimedia Commons

Santa and Mrs Claus, 1919 Postcard, Wikimedia Commons

פמלייתו של סנטה קלאוס

סנטה קלאוס, כאמור, מתגורר בקוטב הצפוני ומייצר מתנות עבור ילדים טובים. הוא אינו עובד לבדו בבית המלאכה שלו, אלא מעסיק שם המוני גמדים קסומים, אשר ממציאים צעצועים נהדרים. בנוסף לגמדים מתגוררת בקוטב הצפוני גם אשתו של סנטה קלאוס, הגברת סנטה קלאוס.

גברת קלאוס, אשתו השמנמנה והטובה של סנטה, הופיעה בספרות האמריקאית החל מאמצע המאה ה-19. האזכור הראשון של גברת קלאוס הוא בסיפור הקצר “אגדת חג מולד” מאת ג’יימס ריס שנכתבה בשנת 1849. ג’יימס ריס היה מיסיונר מפילדלפיה ובסיפורו, זקן וזקנה נושאים שקים על גבם הולכים בדרך. איש טוב נותן להם ללון בביתו בערב חג המולד. בבוקר החג, הילדים בבית מתעוררים ומגלים שפע מתנות, וזוג הזקנים מתגלה “לא כסנטה קלאוס ואשתו” אלא כבת האובדת ובעלה בתחפושת.

בתרבות האמריקאית פופולרית גברת קלאוס היא זקנה שמנמנה, שערותיה שיבה, ולבושה דומה ללבוש בעלה: גלימה אדומה עטורה פרווה לבנה, מגפיים שחורות ופעמונים. היא מתוארת כאשה רחבת-לב, סבלנית, רגועה וחייכנית, בניגוד לבעלה שנוטה להתנהג בצורה קיצונית יותר.

במהלך המאה ה-19 וה-20 נכתבו מספר סיפורים ושירים אשר תרמו לעיצוב דמותה של גברת קלאוס במיתוס האמריקאי. היצירה המפורסמת ביותר מביניהן, הוא שיר של קתרין לי בייטס משנת 1889. בשיר Goody Santa Claus on a Sleigh Ride מתוארת גברת קלאוס האחראית על משק הבית של סנטה בקוטב הצפוני. היא מטפחת בוסתן של עצי צעצועים וסוכריות, ו\מגדלת תרנגולי הודו לארוחת החג. תרנגולות בצבעי הקשת מנקרות בחצרה ומטילות את ביצי הפסחא. גברת קלאוס אף מתוארת כשהיא מטפלת באיילי-הצפון הרתומים למזחלת השלג של בעלה.

לסנטה קלאוס יש שמונה איילי-צפון הרתומים למזחלתו. במסורת האמריקאית שמותיהם בדרך כלל דאשר (ממהר), דנסר (רקדן), פרנסר (קפצן), ויקסן (מכשף), קומט (שביט), קופיד (קופידון), דונר (רעם), ובליצן (ברק). בנוסף יש את המסורת החדשה יותר והפופולרית של האייל התשיעי, רודולף אייל-הצפון המצונן, בעל האף האדום.

רודולף אייל-הצפון (Rudolf the Reindeer) הוא התוספת המשמעותית המאוחרת ביותר למיתוס סנטה קלאוס. הוא נוצר בשנת 1930 על ידי רוברט ל. מיי שכתב חוברת ילדים, שהפכה לפולקלור חג-מולד, המוכר גם בארצות אירופה.

על פי הסיפור של מיי, לרודולף היה אף גדול ואדום, ולכן צחקו עליו שאר האיילים. חג מולד אחד התקשה סנטה קלאוס לעוף במרכבה עקב ערפל כבד. כשהגיע לביתו של רודולף, הבחין באפו האדום הזוהר בחדר החשוך. הוא ביקש מרודולף להנהיג את המרכבה בלילות ערפל כדי שאפו ינחה את הדרך, רודולף הסכים והפך לגיבור. בגרסאות מאוחרות יותר של הסיפור, רודולף הוא בנו של אייל הצפון דונר, ונולד בקרב איילי הצפון של סנטה.

Besuch von Nikolaus und Krampus in der Stube, Zeitungsillustration aus dem Jahr 1896, Wikimedia Commons

Besuch von Nikolaus und Krampus in der Stube, Zeitungsillustration aus dem Jahr 1896, Wikimedia Commons

בחזרה לאירופה: סנטה קלאוס ויצורי האופל

לאחר שהגיע ליבשת אמריקה מהולנד כסינטרקלאס, שב סנטה קלאוס האמריקאי למקורותיו ביבשת אירופה במהלך המאה ה-20. בעזרתן האדיבה של תקשורת ההמונים, פרסומות קוקה קולה, והרב-תרבותיות המודרנית הוא השפיע על מסורות החורף המקומיות השונות.

בין השאר השפיע סנטה קלאוס האמריקאי על מנהגי יול בסקנדינביה, על מסורות פולקלור מהרי האלפים, וכן על מנהגי חג-המולד, חג הקדוש ניקולאס, וחג-שלושת המלכים הנוצריים ברחבי אירופה.

ראוי לציין כי דווקא בהולנד ובפלנדריה, ערש מכורתו של סנטה קלאוס, הוא ידוע דווקא בשם קרסטמן kerstman (האיש הנוצרי) ונחשב נבדל מסינטרקלאס, אביו הרוחני. לשניהם יש זקנים לבנים וארוכים ושניהם לבושים אדום, אך סינטרקלאס הוא נותן המתנות העיקרי בחודש דצמבר, ורק חלק קטן מן האוכלוסייה מחליפה מתנות גם בחג המולד או מקשרת מתנות עם קרסטמן/סנטה קלאוס.

במסורת האירופית המקורית, הקדוש ניקולאס מלווה במספר דמויות במסעותיו החורפיים לבתי הילדים והעניים בחורף. בהולנד, כפי שנזכר לעיל, הוא מלווה בצוורטה פיט (פיט השחור). בשוויץ הוא מלווה בשמוצלי (לכלוכוני) או ברומפלקלאס (קלאוס המרופט). באלזס מלווה אותו או האנסטרפ. בצרפת ובחבל ולוניה הבלגי מלווה אותו לה פר פואטרד (האב המצליף), באוסטריה, ושוויץ קרמפוס, והפרכטן. ובגרמניה: האנס מאף וקנכט רופרכט (רופרכט הנער המשרת).

המשותף לכל הדמויות הללו הוא אופיים האפל. באזור האלפים ניתן לומר שהם אפילו דמוניים ומרושעים במהותם. אם סנטה קלאוס אוהב ילדים טובים ומעניק להם מתנות, הרי שעוזריו האפלים מענישים ילדים רעים.

באזורי האלפים הדמות האפלה המלווה את הקדוש ניקולאס היא חייתית ופרימאלית, ומזוהה כשד, או לפעמים כשטן עצמו. הדמויות האלפיניות האפלות הפופוליות ביותר הן קרמפוס והפרכטן. אחרות כוללות את קלאובאוף ובעל-זבוב. באזורים מסוימים המעניש ונותן המתנות חד הם בדמות בלזניקל או פלצבוק.

ראוי לציין, כי בהרי האלפים מתקיימות עד היום מסורות פולקלור עתיקות, שמקורן באמונות טרום-נוצריות של השבטים הגרמאניים, הגאלים, הסלבים, והראטים שחיו באזור. אותן מסורות קיימות גם במידה רבה ברחבי חבלי הארץ הכפריים של אוסטריה, שוויץ, בווריה, סלובניה, קרואטיה ואיטליה. ברוב אזורי האלפים ניתן למצוא יחס אמביוולנטי לנצרות בכלל, ולכנסייה הקתולית בפרט. תושבי ההרים שימרו את אמונותיהם העממיות במקביל למסורות נוצריות חדשות יותר. במקרים רבים ניתן למצוא מנהגים, אשר משלבים מנהג נוצרי עם מאפיינים פאגניים קדומים.

Perchtenlauf Klagenfurt, Anita Martinz, Wikimedia Commons

Perchtenlauf Klagenfurt, Anita Martinz, Wikimedia Commons

קרמפוס והפרכטן: השדים של הקדוש ניקולאס

במסורות פגאניות מהרי האלפים, היצור קרמפוס מעניש ילדים רעים, בניגוד לקדוש ניקולאס, שנותן מתנות לילדים טובים. קרמפוס הוא יצור דמוני, שעיר, אפל, מכוער, ובעל-קרניים. בימי הביניים נהגו ילדים עניים מאוסטריה ובאווריה להתחפש לקרמפוס בתקופת חגי-החורף. הם לבשו סמרטוטים שחורים ומסכות, קשרו שלשלאות לרגליהם, הפחידו את העוברים והשבים, והשליכו עליהם את שלשלאות הברזל.

ניתן לחזות במסורת זו פה ושם עד היום באזורים הכפריים, אך טיולי קרמפוס, כפי שהם נקראים בגרמנית (Krampusumzüge), הם פחות אלימים מבעבר. צעירים אוסטרים ובווארים נוהגים כיום להתחפש לקרמפוס בערב 05 דצמבר (ערב חג הקדוש ניקולאס), אך ניתן למצוא תחפושות קרמפוס בעיקר בקרנבלים ובפסטיבלים עממיים (כגון פאסטנאכט).

בנוסף לקרמפוס, מסתובבים בפסטיבלים גם פרכטן, דמויות דמוניות הקשורות לאלת האלפים פרכטה, אשר הפכו לעוזרי סנטה קלאוס, בזכות הקשר התאריכי בין חג החורף של פרכטה, לבין יום הקדוש ניקולאס (שניהם חלים ב-06 בדצמבר).

בלסניקל: עוזר-סנטה מחבל פפאלץ

בלסניקל (Belsnickel) הוא עוזרו של סנטה קלאוס על פי מסורת של חבל פפאלץ בצפון מערב גרמניה (כיום חלק ממדינת ריינלנד-פפאלץ). אפשר למצוא אותו באזור הריין, סאארלנד, וחבל אודנוולד במדינת באדן-וירטמברג. על פי המסורת, הוא לובש גלימת פרווה ארוכה, ועוטה מסכה עם לשון ארוכה. הוא מבקר ילדים בתקופת חג המולד, ומעניק נעליים או גרביים מלאים בממתקי חג לילדים טובים, או מלאים בפחמים לילדים רעים. המסורת הגיעה לארצות הברית עם מהגרים מגרמניה, ובעיקר בפנסילבניה יש עד היום מסורת של פלזניקל שמבקרת ילדים בתקופתת חג המולד. לילדים רעים הוא שם פחמים או מקלות בגרביים.

קנכט רופרכט: העוזר הגרמני

בגרמניה קיימות מסורות רבות לגבי זהותם של עוזרי-סנטה. המפורסמת ביותר היא האמונה בקנכט רופרכט (הנער המשרת רופרכט). באזור מיטלמארק הוא נקרא האנס רופרכט, או רומפקנכט. במקלנבורג הוא נקרא רו קלאס (ניקולאס הקשוח). באלטמארק ומזרח פריזיה הוא נקרא בור או בולרקלאס.

ראשיתו של קנכט רופרכט בכתובים הוא בדמות מתהלוכת חג מולד בנירנברג מן המאה ה-17. על פי האמונה העממית, קנכט רופרכט הוא אסופי, שאימץ הקדוש ניקולאס (בדומה לאגדה ההולנדית על צוורטה פיט). הוא צולע, בגדיו מלוכלכים, ופניו שחורים מפיח הארובה. זקנו ארוך, והוא לובש גלימת פרווה מכוסה בקש. יש לו שק פחמים, מטה הליכה ארוך, ולעיתים פעמונים על בגדיו.

קנכט רופרכט מתלווה לקדוש ניקולאס (ובעת המודרנית, לסנטה קלאוס) ביום חגו, 06 בדצמבר. לעתים הוא רוכב על סוס לבן, ולעיתים מלוות אותו פיות, או גברים מושחרי פנים הלבושים כנשים זקנות.

קנכט רופרכט שואל ילדים אם הם יודעים להתפלל. אם התשובה היא חיובית, יקבלו הילדים במתנה תפוחים, אגוזים ועוגיות זנגוויל. אם אינם יודעים להתפלל, הוא יכה אותם בעזרת שק הפחמים או ישאיר מקל בנעל כדי שההורים יכו אותם בעזרתו. אם הילדים רעים מאוד, קנכט רופרכט יתחב אותם לשק שעל גבו, ויזרוק אותם לנהר, או ייקח אותם ליער השחור ויאכל אותם שם לתיאבון.

בגרסאות מודרניות של הסיפור, הוא לא מרביץ לילדים רעים, אלא רק מעניק להם מתנות גרועות, כגון פחמים, מקלות, ואבנים, בעוד הילדים הטובים זוכים לממתקים מידי הקדוש ניקולאס עצמו. גרסאות מסוימות טוענות, כי הילדים אינם מתבקשים להתפלל, אלא לרקוד, לדקלם, לשיר שירים, ולהותיר רושם שהם ילדים טובים הן על הקדוש ניקולאס והן על עוזרו רופרכט.

Father Christmas Riding a Goat, Wikimedia Commons

Father Christmas Riding a Goat, Wikimedia Commons

נערי יול: במקום גמדים מייצרי צעצועים

מסורת עוזרי-סנטה הגמדים מאמריקה לובשת דמות מעניינת במיוחד באיסלנד. בפולקלור העתיק של מדינה זו, ניתן למצוא את נערי-יול (יולאסוינרמיר), 13 ילדי-טרולים שובבים ותעלולנים. נערי-יול הם בניהם של טרולית-ההרים גרילה ובעלה השלישי לפרלודי. חיית המחמד שלהם היא חתול-יול המפחיד, שאוכל ילדים שלא קיבלו בגדים חדשים לכבוד חג-החורף, הלוא הוא חג יול. יול היה חג חורף בן שנים-עשר יום, מסביבות הלילה הארוך בשנה (21 בדצמבר) ועד תחילת השנה החדשה באחד בינואר.

בעת המודרנית, ובהשפעת סנטה קלאוס האמריקאי והגמדים שלו, הפכו נערי-יול לדמויות חיוביות יותר. כיום הם נחשבים לעוזרים של סנטה קלאוס, אשר מעניקים מתנות קטנות לילדים טובים, או תפוחי אדמה לילדים רעים. בתקופת יול הם עוברים בבתים ושמים מתנות (או תפוחי אדמה…) על אדן החלון.

תיש-יול: עז שובבה במקום סבא חביב

אחת ממסורות חג יול העתיקות ביותר היא האמונה ביולופוקי (=תיש יול). לתיש-יול היו מספר תפקידים בחגיגות החורף הפגאניות בצפון אירופה. בפינלנד, גברים עניים נהגו להתחפש לתיישים ובתלבושת זו לבקש שאריות מזון ממשפחות אמידות לאחר החג. בסקנדינביה, תיש-יול הוא דמות קסומה המבקרת בבתים לפני החג, ומפקחת על ההכנות. תיש-יול ענק, עשוי מקש וזרדים ניצב בחצרות הבתים ובמרכזי הכפרים.

התיישים היו קשורים לאל הנורדי תור, אשר רכב בשמים במרכבה רתומה לשני תיישים, טנגריסניר, וטנגנוסטר. תור מתואר גם כחובב בשר עיזים, אותן הוא שוחט, צולה ומגיש לאורחיו. עד היום נוהגים בסקנדינביה ובפינלנד לתלות על עצי חג המולד קישוטי תיש עשויים מקש ומעוטרים בסרטים אדומים.

אף על פי שבמקור יולופוקי היה יצור אפל משהו, שנהג לבקש מתנות (צדקה ושאריות אוכל), ולא לתת מתנות, הרי שתיש-יול המודרני דומה מאוד בהתנהגותו לסנטה קלאוס האמריקאי. על פי האמונה העממית הרווחת היום בצפון אירופה, יולופוקי מתגורר בהרי קורבטונטורי המושלגים בפינלנד (בדומה לסנטה קלאוס, המתגורר בקוטב הצפוני), שם יש לה בית מלאכה לצעצועים.

התיש לא יורד בארובה בלילה לתוך הבתים כמו סנטה קלאוס, אלא נוקש בדלת בנימוס, ושואל האם יש ילדים טובים בבית. הוא לובש בגדים חמים ומצנפת אדומה, יש לו מקל הליכה, ומזחלת רתומה לאיילי-צפון, הדוהרים בשלג (ולא מתעופפים באוויר כמו אייליו של סנטה). לתיש יולופוקי יש אישה בשם יולומורי (סבתא חג מולד). עוזרי יולופוקי נקראים יולוטונטו. הם לא גמדים קסומים אלא בני אדם שקומתם קטנה מאוד.

ראוי לציין כי יולופוקי היא מסורת הולכת ונעלמת בצפון אירופה. אף על פי שתיש-יול שאב לתוכו מאפיינים רבים של סנטה קלאוס, הרי שמשפחות רבות מעדיפות היום את המקור האמריקאי עצמו בדמות הסב השמנמן והעליז, ולא את התיש של אבותיהם הקדומים.

John Leech, Scrooges Third Visitor, 1843

John Leech, Scrooges Third Visitor, 1843

המסורת הבריטית: אבא חג מולד

בריטניה היא ככל הנראה הארץ שהושפעה במידה הרבה ביותר ממנהגי חג המולד האמריקאים בזכות הקשר השפתי וההיסטורי בינה לבין ארצות הברית. בבריטניה אנו יכולים למצוא התמזגות יפהפייה של סינטרקלאס מהולנד השכנה, וסנטה קלאוס האמריקאי עם המסורת המקומית של אבא-חג-מולד.

אבא-חג-מולד (Father Christmas) הוא דמות המגלמת את רוח חג המולד בדמות אנושית. תהליך ההאנשה של חג המולד בבריטניה החל כבר במזמורי-חג מן המאה ה-15. שיאה של ההאנשה, היה במאה ה-17, במקביל להתנגדות העממית לפוריטנים, אשר שללו את חגיגות חג המולד ומנהגיו. תיאורו של אבא-חג-מולד כאיש טוב-לב, עליז ובא-בימים הוא בעצם אמירה, שחג המולד עצמו מהווה מסורת נוצרית טובה, עליזה, וקדומה, ולכן בעלת משמעות וחשיבות.

אבא חג המולד הוא התגלמות שמחת החג ונקרא “הרוח של חג המולד הנוכחי” (The Ghost of Christmas Present). בהקשר זה ראוי לציין את ספרו המפורסם של צ’רלס דיקנס, A Christmas Carol, המספר אודות סקרוג’, איש זעפן, שונא אדם, שונא עניים, שונא את חג-המולד, ואוהב בעיקר כסף. את סקרוג’ מבקרות שלוש רוחות רפאים: רוח חג המולד הקודם, רוח חג המולד הבא, ורוח חג המולד הנוכחי. בעקבות הביקורים הוא משנה את עורו, מתרכך, ולומד לאהוב את חג-המולד, ואת ערכי אהבת הזולת הכרוכים בו.

במקור, הוא לא נחשב למעניק מתנות לילדים, בניגוד לסינטרקלאס ההולנדי או לסנטה קלאוס האמריקאי. דווקא הופעתו החיצונית מזכירה את סינטרקלאס: סבא עליז וכרסתן, לבוש גלימת בישוף ירוקה ששוליה פרווה. בעקבות השפעת סנטה קלאוס האמריקאי השתנה גוון בגדיו, והיום הוא לובש אדום. בבריטניה כיום, אבא-חג-מולד וסנטה קלאוס, ואבא-חג-מולד, הוא גם האנשה של רוח החג, וגם מעניק מתנות.

בדומה לסנטה קלאוס, גם אבא-חג-מולד מתגורר בקוטב הצפוני. כמוהו הוא יורד דרך ארובות ומניח מתנות מתחת לעץ החג, או בגרביים של ילדים. במשפחות בריטיות מסוימות נוהגים להשאיר לו כוסית שרי או כוס יין חם על השולחן, וכן פשטידות בשר, עוגיות, ומטבעות שוקולד. כמו בארצות אירופיות רבות אחרות, עדיין נהוג גם בבריטניה להשאיר גזר עבור איילי-הצפון של סנטה קלאוס, כפי שבימים עתיקים יותר היו משאירים גזר לסוסו הקסום של האל אודין.

Per Noel Postcard, Early 20th Century

Per Noel Postcard, Early 20th Century

המסורת הצרפתית: פר נואל

בצרפת ניתן למצוא את פר נואל, Père Noël, אבא-חג-מולד הצרפתי, הכולל מאפיינים של Father Christmas הבריטי, סינטרקלאס ההולנדי, וסנטה קלאוס האמריקאי. פר נואל רוכב על גבי חמור בשם גי (צינית, אחד הצמחים המאפיינים את חג המולד). לפני שהם הולכים לישון, נוהגים ילדי צרפת נוהגים להשאיר גזר עבור גי (שוב, הד למנהג להשאיר גזר עבור סלייפניר). אם הילדים היו טובים, ימצאו בבוקר החג מתנות קטנות שנתחבו לנעליהם כתודה עבור הגזר. מתנות פר נואל הן בדרך כל צעצועים קטנים, מטבעות כסף, ממתקים או שוקולד.

לקדוש ניקולאס בצרפת יש עוזר אפל בשם לה פר פואטרד (האב המצליף), הדומה מאוד לצוורטה פיט ההולנדי ולקנכט רופרכט הגרמני. הקדוש ניקולאס ועוזרו לה פר פואטרד מסתובבים בבתים בחג ניקולאס הקדוש (06 דצמבר). אם מצאו בבית ילדים טובים, נותן להם הקדוש ניקולאס מתנות. אם היו רעים, לה פר פוארטד יצליף בהם במקלו, או ייתן להם גושי פחם במתנה.

מקורו של לה פר פואטרד הוא בסיפור מצמרר משנת 1150. הסיפור מגולל את קורותיו של בעל פונדק רשע, אשר הוא ואשתו חטפו, שדדו ורצחו שלושה ילדים, אשר היו בדרכם להירשם לבית ספר של הכנסייה, ובכיסם כסף עבור שכר הלימוד. בעל הפונדק ואישתו שיספו את גרונות הילדים, ביתרו אותם לחתיכות, ובישלו אותם בחבית. הקדוש ניקולאס גילה את הפשע האיום והקים את הילדים לתחייה. הוא אף העניש את בעל הפונדק, והכריח אותו להתלוות אליו לנצח נצחים, על מנת לסייע לו במלאכתו הקדושה של הענקת מתנות לילדים. כך הפך בעל הפונדק לפר פואטרד, האב המצליף.

בשנות השלושים הופיע לה פר פואטרד בארצות הברית ונקרא בשמות Father Flog או ספאנקי (Spanky, המצליף). כאן אין שום קישור לחג המולד, ואפילו יש בת לוויה נשית בשם Mother Flog. השניים מענישים ילדים על פשעיהם, או חותכים את לשונם כשהם משקרים .

לה פר פוטארד הוא איש מפחיד, בגלימות כהות, שיער ארוך ופרוע, וזקן ארוך. יש לו שוט, מקל ארוך או אגודת זרדים לצרכי הכאת ילדים רעים. על גבו הוא נושא שק, שלתוכו הוא מכניס ילדים, בדומה לקנכט רופרכט הגרמני. פניו שחורות מפיח מהארובה שלתוכו הוא מטפס יחד עם ניקולאס הקדוש.

כריסטקינד: הריאקציה הנוצרית לסנטה קלאוס פגאני וחילוני

באזורים האדוקים והפרוטסטנטים בעיקר של אירופה, נותן המתנות בחג המולד אינו סנטה קלאוס אלא דווקא כריסטקינד או כריסטקינדל (ישו הילד/ישו הילדון)

מקורו של כריסטקינד הוא ברפורמציה של לותר במאות ה-16 וה-17. מרטין לותר התנגד לדמות העממית של הקדוש ניקולאס, וחסידיו הפרוטסטנטים החליפו את סנקט ניקולאס בכריסטקינד. במקור התכוון מרטין לותר לומר כי הוא התגלמות של ישו התינוק. גם תאריך החלפת המתנות השתנה מתאריך 06 דצמבר (חג הקדוש ניקולאס) לערב חג המולד.

עם זאת, דמותו העממית של כריסטקינד שימרה מאפיינים פאגניים ואינה דומה לדמות ישו התינוק מבית לחם במסורת הנוצרית. הכריסטקינד הוא ילד-פיות, בעל שיער בלונדיני וכנפי מלאך.

איזורים קתוליים אימצו את כריסטקינד הפרוטסנטנטי במאה ה-19, בעוד הפרוטסנטים דווקא נטשו אותו ועברו לדמות חילונית ועממית של הקדוש ניקולאס וויינאכטסמאן (איש חג המולד). כריסטקינד הגיע גם לארצות הברית וגם נקרא קריס קרינגל.

William Holbrook Beard, Santa Claus, 1862

William Holbrook Beard, Santa Claus, 1862

ביקורת על סנטה קלאוס החילוני

אף על פי שלסנטה קלאוס יש שורשים דתיים נוצרים (הקדוש ניקולאוס) וטרום-נוצריים (האל אודין), סנטה קלאוס הפך בעיקרו לייצוג חילוני של חג-המולד. ככזה, הוא זוכה לביקורת רבה מצד נוצרים אדוקים, המאמינים כי בעונת חג המולד יש להתמקד בישו, שאת יום הולדתו חוגגים. כמו כן ישנה ביקורת על המסחריות הטמונה בדמותו של סנטה קלאוס, על ההתמקדות במתנות חומריות, ועל השימוש שעושים בסנטה קלאוס בחנויות כלבו וחברות מסחריות לשם קידום עסקיהן. בנוסף קיימת ביקורת נוצרית על מקורותיו הפגאניים של סנטה קלאוס. לכל עדה נוצרית יש את היחס שלה לסנטה קלאוס שיכול לנוע בין קבלה מוחלטת לבין דחייה מוחלטת.

ביקורת חילונית על סנטה קלאוס מתמקדת אף היא בהתמסחרות הדמות ובאמונה כי היא מעודדת צרכנות עיוורת. נוסף על כך, יש החושבים, כי אין לשקר לילדים ולומר שסנטה קלאוס הביא מתנות, ולא לספר להם כי ההורים ובני המשפחה הם אלו שבעצם קנו אותן.

באירופה יש התנגדות לסנטה קלאוס כיבוא אמריקאי מסחרי, זול והמוני, הנוגד את המסורות המקומיות של חגי-חורף אינטימיים וקסומים בחיק המשפחה בחורף.

מנהגי סנטה קלאוס

מנהגי סנטה קלאוס המרכזיים סובבים סביב מתנות. בצפון אמריקה וברוב העולם הנוצרי כיום, נוהגים ילדים להשאיר נעליים או גרביים מחוץ לדלת חדרם או ליד האח בערב חג המולד. בבוקר הם מוצאים את הגרביים מלאים במטבעות שוקולד, ממתקים, עוגיות חג צבעוניות, צעצועים, ומתנות קטנות אחרות, הידועות באנגלית בשם המלבב stocking stuffers (=ממלאי גרביים, כלומר שפע מתנות קטנות, בשונה ובנוסף למתנה הגדולה יותר, שקונים לילד ומניחים מתחת לעץ חג המולד).

בארצות הברית נוהגים ההורים לכתוב על המתנות הגדולות “מסנטה קלאוס”, ואב המשפחה בדרך כלל מתחפש לסנטה קלאוס.

בערב חג המולד נוהגים ילדים להסתכל בארובה לפני השינה, לחפש את המזחלת של סנטה בשמיים, ואם בבית אין ארובה, משאירים את הדלת החיצונית פתוחה כדי שהוא יוכל להיכנס ולהשאיר את מתנותיו. בשנים האחרונות התפתחה “מסורת” חדשה המאפשרת לעקוב באתרי אינטרנט ייעודיים אחרי המזחלת של סנטה, שמגיעה מהקוטב הצפוני. מסורות אמריקאיות מודרניות נוספות כוללות שירי סנטה קלאוס, סיפורי סנטה קלאוס, ותכניות קלאסיות המשודרות בשידורים חוזרים מדי שנה בטלוויזיה.

ילדים שרוצים לקבל מתנות וצעצועים מסנטה קלאוס נוהגים לכתוב לו מכתבים, המפרטים את משאלותיהם ובקשותיהם, ומציינים את כל הדברים הטובים שעשו במהלך השנה כדי להיות ראויים לדורונותיו. בדרך כלל מכתבים שנשלחים לסנטה, נענים על ידי מתנדבים במשרדי הדואר. שירות הדואר האמריקאי USPS מפעיל מדי שנה את “מבצע סנטה” (Operation Santa) כדי להבטיח שכל המכתבים שנשלחו לסנטה יישלחו לארגוני צדקה, חברות מסחריות, עסקים מקומיים ומתנדבים, כדי שיכתבו תשובות לילדים וימלאו את משאלותיהם. ישנה כתובת ייעודית ב”קוטב הצפוני” (למעשה העיירה North Pole באלסקה) כדי שילדים יוכלו לשלוח אליה את המכתבים.

קנדה, אחת המדינות הקרובות לקוטב הצפוני, מקום מגוריו של סנטה קלאוס, העניקה לו אזרחות רשמית וכתובת עם מיקוד עבור מכתבי הילדים. ב-23 בדצמבר 2008 הכריז שר ההגירה הקנדה, ג’ייסון קני, כי “ממשלת קנדה מאחלת לסנטה הצלחה במשימותיו בערב חג-המולד ומבקשת להודיעו כי כאזרח קנדי, נתונה לו הזכות האוטומטית להיכנס חזרה לקנדה לכשיסיים עד מסעו סביב העולם”. הכתובת הרשמית בקנדה למכתבים לסנטה קלאוס היא: Santa Claus, North Pole, Canada, H0H 0H0. המיקוד הוא התייחסות הומוריסטית לקריאה המפורסמת של סנטה, “הו הו הו!” אלפי מתנדבים קנדיים עונים לדואר של סנטה קלאוס מדי שנה.

כל המדינות הסובבות את הקוטב הצפוני טוענות למעשה כי סנטה קלאוס מתגורר בשטחן. נורבגיה טוענת כי הוא מתגורר בדרובק. דנמרק טוענת כי הוא מתגורר בגרינלנד. בשבדיה טוענים כי הוא מתגורר בעיירה מורה, ובפינלנד, כמובן, מתעקשים על הרי קורבטונטורי המושלגים, מקום מגוריו של תיש-יול. רוב המכתבים לסנטה מרחבי העולם מגיעים לקנדה ולפינלנד.

בארצות הברית, כור ההיתוך של סנטה קלאוס במתכונתו המודרנית, ישנם מנהגים רבים אחרים הקשורים אליו. אחד הידועים שבהם הוא לבקר את סנטה קלאוס בקניון בימים שלפני חג המולד, להביע בפניו משאלה, ולקבל ממנו מתנה. מקור הרעיון של סנטה קלאוס הוא בחנות כלבו בברוקטון, מסצ’וסטס, שפצחה במסורת בשנת 1890. בארצות הברית מקובל להניח כי אף על פי שניתן למצוא סנטה קלאוס בכל קניון, חנות כלבו או מסיבת-חג, הרי שסנטה קלאוס “האמיתי” הוא זה שמגיע לכלבו מייסיס בניו יורק ביום חג ההודיה ונשאר שם עד ערב חג המולד.

ביבליוגרפיה

Bates, Katherine Lee. Goody Santa Claus. Boston: D. Lothrop Co., 1889.
Baum, L. Frank. The Life and Adventures of Santa Claus, 1902
Charles W. Jones, Saint Nicholas of Myra, Bari, and Manhattan: Biography of a Legend. University of Chicago Press, 1978.
Dickens, Charles, A Christmas Carol, 1843.
Forbes, Bruce David, Christmas: a candid history, University of California Press, 2007.
Irving, Washington, History of New York, 1809.
Laity, K. A.: When Little Joe the Krampus Met. Wombat’s World Publishing, 2003.
McKnight, George Harley. St. Nicholas – His Legend and His Role in the Christmas Celebration, 1917.
Müller, Ulrich. Percht und Krampus, Kramperl und Schiach-Perchten. Mittelalter-Mythen 2. Dämonen-Monster-Fabelwesen. St. Gallen 1999, S. 449 – 460.
Nast, Thomas. Santa Claus and His Works, 1866.
St. Nicolas of Myra, Catholic Encyclopedia.
Towne, Ellis. May, Sophie. and Farman, Ella. Lill’s Travels in Santa Claus Land and other Stories.

קריאה נוספת:

תגיות: , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , ,

הרשומה סגורה לתגובות.

פרסומים