לעשות קסם זה כמו לאפות עוגה

23/02/2007
John William Waterhouse, Circe Invidiosa, 1892, Wikimedia Commons

John William Waterhouse, Circe Invidiosa, 1892, Wikimedia Commons

לעשות קסם זה קצת כמו לאפות עוגה. כדי לאפות עוגה צריך מספר מרכיבים בכמויות מדויקות מאוד. צריך כלים. מטרף, מיקסר, כף עץ קערה ולקקן. צריך תנור שעובד ואין בו עוף שנשאר מאתמול, או תבנית ירקות שצלינו בבוקר. וגם, כשאופים עוגה, אי אפשר פשוט לקחת את כל המרכיבים מהמתכון ולדחוף אותם לתנור כמו שהם. מזה לא תצא עוגה. צריך קודם להקציף את הביצים, אחר כך להכין תערובת. אחר כך לקפל את הקצף לתוך התערובת. את הגנאש לבשל בנפרד…

חשבתי על זה השבוע לאחר שיחה עם אישה צעירה שאמרה לי שהיא לא מבינה מה הקשר בין נשימות, קרקוע, מדיטציה, טכניקות טראנס, דמיון מודרך, טיהור פנימי ובכלל עבודה רוחנית אישית לקסם ולכישוף. כישוף אמור להיות פשוט. ללחוש כמה מילים, להדליק איזה נר, וזה אמור לעבוד. אבל זה לא עובד ככה. הלחשים והנרות הם מרכיבי העוגה. המכשפה היא התנור, ואולי גם הקערה. אם התנור מטונף, תצא עוגה מגעילה, ואם הוא לא מכוון לחום המתאים, אז הוא ישרוף את העוגה, ואם הקערה שבורה, אז התערובת תיזל על רצפת המטבח.

אני יכולה להדליק נרות בכל הבית וללחוש את כל הלחשים שמצאתי באיזה ספר שקניתי בחנות המיסטיקה הקרובה למקום מגוריי או באינטרנט – ושום דבר לא יקרה. אני יכולה גם לחולל כוח מאגי עצום באמצעות תופים וצ’אנטים וריקוד ולשחרר אותו, ואז שום דבר לא יקרה לי, אבל כל מיני דברים בסביבתי הקרובה יתחילו להשתבש. עוגה צריכה קערה ותנור. קסם צריך מכשפה חזקה, בריאה בנפשה, מתמודדת, מעורבת, מחויבת לעבודה רוחנית יומיומית, שמכירה את עצמה על כל חלקיה חולשותיה ויתרונותיה, שיכולה להכיל את העוגה מבלי שתיזל ולו טיפה אחת על רצפת המטבח, ויכולה לאפות את העוגה בחום המתאים, מבלי לשרוף אותה, וגם מבלי להשאיר אותה נוזלית ובצקית מבפנים.

אני מכירה מכירה כל מיני מכשפות, וכל אחת מהן היא קערה אחרת. אני מכירה מכשפות צעירות מאוד בתחילת שנות העשרים לחייהן: קערות זכוכית חדשות, נקיות, צחות, מבריקות מטוהר, מוכנות ומזומנות להכיל את הכל באהבה. אני מכירה מכשפות ותיקות, מנוסות ומפולפלות: קערות עץ ישנות, שהכילו אלפי עוגות וגם כמה פשטידות בימי חלדן, ממורקות ומקורצפות בעבודה קשה. אני מכירה גם כמה מכשפות, שהקערות שלהם כנראה עשויות מטפלון. שום דבר לא נדבק, אבל יום אחד הציפוי מתחיל להישרט, ומתקלף, וכל החומר הרעיל מתחיל לחדור לתוך העוגות.

ואני מכירה מכשפות שהקערה שלהן שבורה. שהתנור שלהן לא מחובר לחשמל והן לוחצות על כל הכפתורים בטירוף, ולא מבינות למה לעזאזל שום דבר לא עובד, ואיפה העוגה שהבטיחו להן. העבודה הרוחנית היא לקחת נשימה, להירגע, להתבונן היטב מסביב ולראות מה לא בסדר. להבחין שהתקע לא נמצא בשקע, ואולי אפילו שוחה בשלולית של מים שהיו אמורים להיכנס לתערובת של העוגה. להתכופף ולהרים את השקע. להיזהר שלא להתחשמל. לייבש את התקע, אולי להחליף אותו באחד חדש. לחבר אותו לשקע. לשים לב שהקערה על השיש שבורה. לתקן את הקערה. לנקות את רצפת המטבח מכל הקמח והשמן והביצים שנזלו עליה מתוך הקערה השבורה. ליצור סביבה מתאימה ומכילה לקסם, למאגיה, לכישופים שעובדים, לעוגות מוצלחות.

וזו עבודה של חיים שלמים. עבודה שלא נגמרת לעולם. עבודה שתיגמר רק כשהמכשפה תעצום את עיניה בפעם האחרונה לאחר שיישק לה המוות. האמת היא פשוטה מאוד. כדי להיות מכשפה בפועל ולא רק בתואר, צריך לתחזק את הקערה והתנור על בסיס יומיומי. וזה אולי אחד הסודות העתיקים ביותר של המכשפות. אפשר למצוא לו רמזים בכל סיפורי העם, בכל האגדות, בכל התיאורים ההיסטוריים של מכשפות מן העת העתיקה וימי הביניים. מכשפה היא אישה חזקה, עצמאית, אינדיבידואלית, שיודעת להכיל את כל הרוע והעוני ואי-הצדק שבעולם בקערת גופה ונשמתה. והיא יודעת להכיל גם את האהבה, והעצב, והדמעות והשמחה, ומסוגלת לצחוק בפרצופם של בעלי שררה, כי יש לה חוש הומור עצמי, ופרופורציה, ותנור שיודע לאפות הכל.

ומה לאפות בתנור? האפשרויות בלתי מוגבלות: עוגות, עוגיות, מאפים, פשטידות, תפוחי אדמה מהבילים ומתובלים… כישוף הוא היכולת לחולל שינוי, וכל אחת מאיתנו רואה את העולם בצורה שונה, וכל אחת מאיתננו חפצה לשנות את העולם בצורה אחרת. אני, למשל, רוצה לראות שטחים פתוחים וטבע בלתי מופרע, בתי ספר מצויינים לילדינו, כבישים בטוחים יותר עבור חיות-הבר, חופש אמוני מוחלט והפרדה בין דת ומדינה, ילדים שלא צריכים ללכת לצבא, עובדים שמצליחים להתפרנס בכבוד, ושלום על ישראל. אלו הקסמים שלי בימים אלו. זה מה שאני מערבבת בקערת הברזל שלי, וזה מה שנכנס לתנור.

(הפסקה האחרונה ברשומה עודכנה בתאריך 31.12.2018)

קריאה נוספת:

תגיות: , , , , , , , , , ,

הרשומה סגורה לתגובות.

פרסומים

מדיניות תגובות

כישופים הוא אתר פרטי בבעלות פרטית. הוא אינו מהווה במה ציבורית או שירות ציבורי, וחופש הדיבור בו אינו מוחלט.

אני שומרת לעצמי את הזכות למנוע מכל משתמש שהוא להגיב באתר, באופן גורף, או פרטנית, על פי שיקול דעתי הבלעדי.

כל תגובה בלתי חוקית, מתלהמת, אגרסיבית, או שאינה מכבדת את כותביה, אותי, את האתר או את המגיבים האחרים, לדעתי הפרטית בלבד, תימחק ללא כל הודעה מוקדמת או דיון בנושא.

כישופים (אסופת המאמרים) ואספקלריה (הבלוג) עוסקים בנושאים רגישים ואף נפיצים (דת, אלוהים, פוליתאיזם, כישוף), ובמידה מסוימת מהווים מעין “מרחב בטוח” לדיון בנושאים שהם טאבו במקומות אחרים. אני נחושה בדעתי שלא לאפשר לאיש לקלקל את המרחב הבטוח הזה.

תנאי שימוש

שינוי גודל גופן
ניגודיות