אם אפשר להצביע על אלוהות אחת מארץ כנען שהיתה “אלוהים אחרים” במלוא מובן המילה – הרי זה דגון, אלוהי פלשתים, האויבים המרים והקשים של בני ישראל. שבטי ישראל אהבו את הבעלים המקומיים, נטעו אשרות וקיימו פולחנים כנעניים למכביר, אך מעולם…
המזמור לאל הירח נאננה/סין המובא כאן, הנו אחד מעשרות מזמורים לאל שהשתמרו עד היום. המזמור תורגם ועובד מגרסאות תרגום באנגלית של כתב היתדות המקורי בלוח U 7749 / UET 6 67 כפי שמופיעות בפרוייקט The Electronic Text Corpus of Sumerian Literature של אוניברסיטת אוקספורד.
אַל תִּפְחֲדִי כְּלָל; אַל תִּפְחֲדִי מֵאֲנָשִׁים, וְלֹא מֵהַגּוֹרָלוֹת, אוֹ מֵהָאֱלֹהִים, אוֹ מִמְּאוּמָה. מִכֶּסֶף אַל תִּפְחֲדִי, וְלֹא מִצְּחוֹק שִׁגְעוֹן הֶהָמוֹן
גְּבִירַת הָאָרֶץ וְהַמַּיִם וְהַשָּׁמָיִם וְהַשְּׁאוֹל; עֲטוּיָה גְּלִימַת כַּרְכֹּם, מְהַלֶּכֶת בְּלִוְיַת רְפָאִים אֲפֵלִים הַנּוֹדְדִים בַּצְלָלִים, בַּת פֶּרְסֶס; יְחִידָה; שְׂאִי בְּרָכָה!
וַיִּתֵּן לָהּ דּוֹרוֹנוֹת, לִמְשׁוֹל בָּאָרֶץ הַפּוֹרִיָה וּבַיָּם הֶעָקָר. וַיִתֵּן לָהּ מֶמְשָׁלָה גַּם בִּשְׁמֵי הַכּוֹכָבִים, וְיַחְלֹק לָהּ כָּבוֹד וִיקָר עֲצוּמִים בַּקְּרָב הָאֵלִים בְּנֵי הָאַלְמָוֶת. וְעַד עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה, בְּכָל קָרְבָּן הַמָּעֳלֶה לָאֵלִים, וּבְכָל תְּפִלַּת-מָסֹרֶת לִישׁוּעוֹת, קוֹרְאִים הָאֲנָשִׁים בִּשְׁמָהּ שֶׁל הֵקָטֶה.
המזמור המופיע כאן הוא תפילה שאומרת המיילדת כשהיא מגיעה לבית שבו כורעת אישה ללדת. המיילדת נכנסת למקדש הביתי שהיה קיים בכל בית ברומא (“לרריום”), מתפללת ליונו לוסינה, ורק אז מתחילה בעבודתה.
אני מביאה כאן תרגום לעברית של סצינת כישוף הקדרה המפורסמת של המכשפות מן המחזה הסקוטי. הייחוד בתרגום זה, בניגוד לתרגומים רבים ומעניינים אחרים לעברית, הוא הדייקנות בתרגום שמות החומרים והמרכיבים של הכישוף. הילת הכישוף מלווה את המחזה הסקוטי עד היום, ומאחורי הקלעים שלו התפתחה האמונה כי רובצת עליו קללה. ישנן מספר גרסאות באשר למקורה של אותה קללה. הנפוצה ביותר גורסת, כי שייקספיר היה להוט להחניף למלך ג’יימס הראשון, שנחשב אותוריטה בנושא דמונולוגיה. הוא קיבל הוראות מפורטות ואמיתיות להכנת שיקויים מקוון מכשפות מקומי, וכלל אותן בעלילה. המכשפות לא היו משועשעות כלל ועיקר מחשיפתן בתיאטרון, ולכן הטילו קללה על המחזה, והפכו אותו להפקה חסרת המזל ביותר בהיסטוריה של התיאטרון.
הסתיו הוא אחר בניו-אינגלנד. מרהיב. יש שם שלכת של עלי זהב, אגוז וכֶתֶם. הטבע מתפרץ באינספור צבעים עזים, ניחוחות מתוקים של גרגירי-יער, וטעמים מורכבים של דלעות כתומות וציפורי-ציד צלויות. בישראל הסתיו הוא אפור. יש נחליאלים, חצבים וציפורים נודדות. רק גרגירי הרימון האדומים וראשית התמרים הלחים…
המזמור ההומרי מס’ 22 מוקדש לאל הים ורעידות האדמה פוסידון. המזמור הוא למעשה תחינה זהירה לאל פוסידון, שיציל אנשים מרעידות אדמה ומסופות בים. תרגום אישי וחופשי שלו מופיע להלן. חשוב לי להדגיש כי אין מדובר בתרגום אקדמי מדויק של המזמור, אלא בפראפרזה מודרנית, נאמנה למקור, אך מרחיבה ופרשנית.
קבוצת חרדים חסמו כבישים והציתו צמיגים במאי 2010 במחאה על העתקת קברים פלישתיים עתיקים לטובת הרחבת בית החולים ברזילי. בתגובה, הכריזו גורמים חילוניים כי המחאות מיותרות, כיוון שמדובר בקברי “עובדי אלילים” ממילא. בני האדם שנקברו באשקלון לפני אי-אלו אלפי שנים…