אֱלֹהִים צְבָאוֹת עָיֵף עַד מְאֹד, פָּקַח חֲצִי-עַיִן כְּשֶׁפָּקַדְתִּי הָהָר, שׁוּב פַּעַם אַתְּ, הוּא פִּהֵק וְאָמַר. לְרַגְלָיו הִתְיַשַּׁבְתִּי, בַּת סַרְבָנִית, סוֹרֶרֶת, מוֹרָה, חֲצוּפָה, יִדְּעוֹנִית, וְאָמַרְתִּי לוֹ, אַבָּא, הִגִּיעַ הַזְּמַן, אוּלַי תִּתְעוֹרֵר כְּבָר, פֶּרֶד עַקְשָׁן? אַךְ אֱלֹהִים צְבָאוֹת- נַפְשׁוֹ נָקְעָה, כְּבָר שָׁנִים…