בתקופה ההלניסטית השתנו פניה של ארץ ישראל. בארץ התגוררו יהודים, אשר דבקו במונותאיזם, פלשתים, פניקים, ערבים וכנענים שעבדו מגוון אלוהים, וגם מהגרים חדשים שהגיעו מאסיה הקטנה ומאיי יוון, ועימם, התרבות היוונית. המרחב היהודי בארץ היה מונותאיסטי בעיקרו, אבל מסביב, רחש הפלורליזם האלוהי.
לאחר חורבן בית המקדש הראשון, השתנו פניה של ארץ ישראל. רוב היהודים שנותרו בארץ היו פשוטים ובלתי משכילים. המנהיגים המשכילים היו חלשים ונרדפים. בארץ שלטו הבבלים האכזריים, ולאחר מכן הפרסים, שהיו מתונים אבל עדיין זרים ונוכרים. באווירה קשה זו, עשו…
יצירתו של אוסביוס איש קיסריה, “הכנה לבשורה” (פרפרטיו אבנגליקה”) הינה כתב אפולוגטיקה נוצרי, המוקיע את האמונות הפוליתאיסטיות של תרבויות במזרח התיכון הקדום ובאגן הים התיכון ומנסה להוכיח כי הנצרות עדיפה על כל דת “פגאנית”. אני מביאה כאן תרגום עברי לקטעים נבחרים מתוך “פרפרטיו אבנגליקה” העוסקים בתיאורים של הדת הפניקית, לצד הערות ופרשנויות.
למרבה הצער, ברור מן הכתוב כי התיאורים של האמונות הפניקיות ביצירה זו אינם אותנטיים אלא נגועים בפרשנות תרבותית, שיפוט מוסרי של האחר, ובעיקר שטופים בהלניזציה עמוקה ובוטה של המיתוסים והדמויות המיתולוגיות הכנעניים.
סטפני בדין, חוקרת לימודים קלאסיים, טענה כבר בשנת 2006 כי התיאוריות על קיומה זנות מקודשת בעת העתיקה אינן מחזיקות מים. בספר הזה היא מרחיבה את הטיעון, ממסמרת אותו במסמרות, ואגב כך שוטחת כתב אישום חריף כנגד הממסד האקדמי, אשר במשך מאות שנים תמך בתיאוריות בדויות ושקריות, מבלי לבדוק את עצמו כראוי.
היא שולפת נייר מגולגל ומוכתם בדם. “זה דם של יונה”, היא אומרת לי בטון מאשים ונעלב. “של יונה!”
לשמות, כידוע יש כוח עצום. עד היום ביהדות אין קוראים בשמו המפורש של אלוהי העם, אך יש לו אינספור כינויים שהמאמינים משתמשים בהם. הפופולרי ביותר כיום הוא כמובן “בורא עולם”. גם בתרבויות אחרות בעולם יש לאלוהים עשרות שמות וכינויים. כל…
בתרבות המונותיאסטית בכלל והיהודית בפרט, יחסי הכוחות בין אלוהים ובני אדם ברורים. האלוהים היחיד והבודד הוא כל יכול, חזק ועצום, והאנשים נתונים לחסדיו. בכנען הפוליתאיסטית, לעומת זאת, העניינים היו מעט שונים. טקסט מעניין מן העיר אוגרית שופך אור על יחסי…
כולנו למדנו, כבר כשהיינו פעוטות, שהעם היהודי חוגג את חג הסוכות לזכר הסוכות בהם ישבו בני ישראל כשיצאו מארץ מצרים. הבעיה היא, שזה לא נכון. בני ישראל לא ישבו בסוכות כשיצאו מארץ מצרים. הם נדדו במדבר. נוודים במדבר לא נסחבים…
האידים של מרס יירשמו לעד בהיסטוריה האנושית כיום שבו נרצח יוליוס קיסר, מנהיג הרפובליקה הרומאית, בשנת 44 לפני הספירה. אבל לאידים של מרס יש היסטוריה מעניינת יותר ומורשת פוליתאיסטית עם משמעות עונתית. האידים של מרס (Idus Martiis) היו מועד רומאי…
אם אפשר להצביע על אלוהות אחת מארץ כנען שהיתה “אלוהים אחרים” במלוא מובן המילה – הרי זה דגון, אלוהי פלשתים, האויבים המרים והקשים של בני ישראל. שבטי ישראל אהבו את הבעלים המקומיים, נטעו אשרות וקיימו פולחנים כנעניים למכביר, אך מעולם…