קטעים עם התגית ‘ יום כיפור ’

ומהי סליחה אם לא תוצר של תהליך מאגי שבו מְתַעֲלִים כעס לאפיקים חדשים ולערוצים בתוליים, משחלפים זעם , משנים צורות של רגשות, מתמירים מצבים, ובאופן כללי מניחים לאש הכישוף לְאַכֵּל משהו אחד, ולחשל משהו אחר במקומו. כעס, שנאה, מרירות וטינה מעניקים כוח לאדם שכלפיו אנו חשים את התחושות הללו: כוח למשול בנו, שאחרת לא...
המשך »

זה עשור שאני לא שומרת את יום כיפור כהלכתו. צמה, לא צמה. גולשת באינטרנט, רואה פרקים של באפי. שותה קפה. כותבת. לנסוע עוד לא יצא לי ביום כיפור, וגם לא להדליק אש, אבל היום הזה הולך וחומק ממני. פעם הוא היה נורא, מלווה בדממת מוות, חרדת קודש ושקט שאפילו קולות ינשופים לא הפרו אותו. אחר...
המשך »

בבוקר קפחה השמש בבית העלמין, ואני ישבתי על ספסל בפינה, סימני ליל אמש עוד ניכרים בי. ניחוח קל של עשן סיגריות בשיער, חותמת על היד, עיניים עייפות. מאחורי משקפי השמש הגדולים, הקשבתי לחזן שביקש רחמים ממלאכי השלום, מנשמות צדיקים, מאלוהים. אלוהים זה שבגד בי ואני בגדתי בו, שעל שמו הגנתי בחירוף נפש גם בשנים...
המשך »

אולי יש צדק פואטי בכך שיום הכיפורים נופל השנה על השוויון הסתוי. על כפות המאזניים שלי יום ולילה, חטא וסליחה, אור וחושך, עשייה וריקוד, ימים מהוגנים בחברת אנשים לבושי חליפות ועניבות, ולילות רוויי אלכוהול ועשן במועדונים. שני עמים דרים בכפיפה אחת במועדונים ובדאנס בארים: אלו שבאים לרקוד, ואלו שבאים לחפש. לפעמים יש לילות של...
המשך »

מנהג ברברי מחריד. ככה קראה מישהי בפורום אוכל של Ynet לתרנגולי הכפרות. אבל מנהג הכפרות הוא לא ברברי, והוא בטח לא מחריד. בעצם, אני חושבת ששחיטה עצמית של תרנגול היא אחת הצורות היותר הומניות לטיפול בעופות מאכל בשנת 2007. והבשר גם הולך לעניים, או ככה לפחות נוהגים אצלנו, וזה לא דבר רע. מדינת ישראל...
המשך »

בעצם, הבעיה המרכזית שלי היא לא חגיגות חושך ומוות באמצע דצמבר שטוף השמש. הבעיה שלי היא הדוגמטיות הפוטנציאלית של גלגל השנה. שמונה שבתות למכשפות, בתאריכים קבועים, עם מוטיבים קבועים, ועכשיו תתמודדי. אבל אני, מה לעשות, לא מסתדרת עם דוגמה, ובטח שלא עם מנהגים דתיים ומאגיים שמאחוריהם לא עומדים סמלים משמעותיים וברי-קיימא. בגלגל השנה יש...
המשך »

בוקר של ערב יום כיפור. בחוץ מעונן ומטפטף קצת גשם, ואני כאן, מקלידה את חיי ולוגמת קפה. קצת מתריסה, קצת דומעת. לא עומדת בינות לקברים בבית העלמין, שם אני אמורה להיות. עלייה לקברי המשפחה בערב יום כיפור היא אחד מן המנהגים היהודים-כורדיים העתיקים ביותר. היום זה בעיקר מנהג של מבוגרים, שעוד זוכרים, אבל אני,...
המשך »

יום הכיפורים מכעיס אותי. הוא מכעיס אותי בגלל אבא שלי. אבא שלי היה איש מאמין. והגון. והוא חינך אותי להיות גם כן בן אדם מאמין והגון. עד שבגיל 49 הוא קיבל שבץ, השתתק בחצי גוף, ואחרי שנתיים נוראיות מת. מאז יום הכיפורים מכעיס אותי. עשר שנים לא צמתי. השנה גם על הסליחות אני מוותרת....
המשך »