קטעים עם התגית ‘ חתונה ’

ללכת לתערוכה “הגזמה פראית: הגוף הגרוטסקי באמנות העכשווית” במוזיאון חיפה לאמנות, וגם לתערוכה “חיפה העות’מאנית” במוזיאון העיר חיפה, לסיים את הספר החדש והמופרך The Lost Symbol של דן בראון, להדפיס את ההזמנות לחתונה שלי בדצמבר, ללכת שישה ק”מ ביום, להפסיק לאכול טופיפי באובססיביות,  לקפוץ לפסטיבל עכו לתיאטרון אחר, לבקר בסהרנה ביקנעם, וכנראה גם לנסוע לפסטיבל אייקון למד”ב פנטזיה ומשחקי תפקידים...
המשך »

זה עשור שאני לא שומרת את יום כיפור כהלכתו. צמה, לא צמה. גולשת באינטרנט, רואה פרקים של באפי. שותה קפה. כותבת. לנסוע עוד לא יצא לי ביום כיפור, וגם לא להדליק אש, אבל היום הזה הולך וחומק ממני. פעם הוא היה נורא, מלווה בדממת מוות, חרדת קודש ושקט שאפילו קולות ינשופים לא הפרו אותו. אחר...
המשך »

עם התקדמות ארגון החתונה, והעמקת חוויית האירוסין שלי, אני מבינה שתהליך ההתחתנות הוא טקס מעבר לכל דבר: מסע רוחני ארוך, דקדקני, מרגש, מפתיע, ולפעמים גם מפרך. ראשיתו של התהליך הוא בהסכמה ליציאה למסע: הצעת נישואין שכוללת סמל בצורת טבעת יהלום. הכלה* יוצאת לדרך. היא מארגנת חתונה עם איש שהיה בן זוג ואהוב, ועתה הוא...
המשך »

להפוך לבעל, הגבר צריך למות, לוותר על השאיפה הגברית שלו לדומיננטיות מינית, להניח לאישה לשנות את צורתו ככל העולה על רצונה, ולהפוך אותו למשהו אחר.
המשך »

אני אמורה לעמוד שם, כמה צעדים לפני החופה, כשמשפחתי, בעלי לעתיד וכמה רבנים ממתינים לי בסבלנות - ולומר תפילה על המצב הבטחוני, המשבר הכלכלי, האלימות הפושה במקומותינו, כל היהודים החולים על פני הגלובוס, והאנטישמיות בעולם.
המשך »

ולהלן הממצאים ממחקר שוק מקיף של תחום שמלות הכלה בישראל, שכלל מאות דגמים של עשרות סלוני כלות, מעצבים ותופרות מהצפון והמרכז: גזרות לא מחמיאות. כל מיני יצירות טקסטיל מכוערות או מרהיבות שכמו נלקחו מתצוגת תכלית של בוגרי שנקר, ושאינן מהוות שמלות לבישות בשום אופן. בטח שלא שמלות מחמיאות. אני לגמרי בעד תעוזה אופנתית וטוויסטים...
המשך »

זה כמובן לא מפתיע שאני לא מפחדת מהמילה “בעלי”. זו מילה נהדרת בעיניי, “בעל”. קצת חבל  שמשמעותה הרחבה בהקשר היסטורי הלכה לאיבוד בשיח הפסאודו-פמיניסטי שמתעקש לראות בה נגזרת של שם העצם “בעלות” ולא יודע שגם “בעל” (במובן גבר נשוי) וגם “בעלות” מגיעים ממקור אחד,  ושתיהן נגזרות של “בעל” (במובן אל כנעני). מה זה בַּעַל...
המשך »

ביום רביעי בלילה נסענו לאילת. היה מצוין. חזרנו הביתה בחמש אחה”צ אתמול (שבת). פתחתי את הדלת וראיתי בית מלא פרחים, שוקולד ונרות דולקים. על השולחנות, על הרצפה, על אדן החלון, וגם על כן הציור שלי. ואז הוא הוציא טבעת מהכיס ושאל אותי אם אני רוצה שנמשיך לאמלל אחד את השני כל החיים. אז אמרתי...
המשך »

מדי יוני נפתחת עונת החתונות. כלות לובשות לבן-מושלג. שכבות תפוחות וקצפתיות של משי ושיפון. אורחות לובשות שחור. כמעט תמיד שחור. שמלות שחורות וארוכות. גם את בשחור. מסמרי-עקב וחולצת תחרה חושפנית. רק אם-הכלה לובשת כתום-תפוז, כחול-מלכותי או ירוק-נצנצים. מסתובבת בין האורחים כמו כתם צבע חצוף ומתגרה, מותירה מאחוריה ענן בושם ועקבות שפתון. על רחבת הריקודים...
המשך »