קטעים עם התגית ‘ אהבה ’

ביום רביעי בלילה נסענו לאילת. היה מצוין. חזרנו הביתה בחמש אחה”צ אתמול (שבת). פתחתי את הדלת וראיתי בית מלא פרחים, שוקולד ונרות דולקים. על השולחנות, על הרצפה, על אדן החלון, וגם על כן הציור שלי. ואז הוא הוציא טבעת מהכיס ושאל אותי אם אני רוצה שנמשיך לאמלל אחד את השני כל החיים. אז אמרתי...
המשך »

אני לא כותבת פוסטים כי הסיפורים הם שלי. רגעים פרטיים, ימים של קסם, סודות, הצלחות קטנות, נסיונות אמיצים, כשלונות חרוצים, צעדים זערוריים לקראת אופק, איזשהו אופק, והכל שלי. הבוקר קיפלתי כביסה, חבטתי בשטיחים, קרצפתי חלונות במים וסבון. נהרות של מים וסבון. מבעד לדלת הנפתחת לגינה אפשר היה לשמוע את השכנה מתאמנת בפסנתר. השנה גם...
המשך »

ספטמבר מביא איתו את הסתיו, וגם אני עומדת בשלכת. שום דבר לא כואב לי ומאום לא בוער בעצמותיי. כל כך הרבה זמן רציתי לנוח, ועכשיו אפשר. מדי בוקר אני לוגמת קפה וקוראת את הפרנקפורטר אלגמיינה צייטונג. עיתון מיושב בדעתו, הפרנקפורטר. כמו חיי. כל היום אני מתרגמת מסמכים טכניים משפות אירופיות מדויקות, וכל הערב אני...
המשך »

הקיץ מתחיל להיגמר, נראה לי. אפילו יורד גשם בבקרים. מטפטף לי על השמשות כשאני משייטת בכביש החוף, ים תיכון אפרפר לימיני, ומכוניות ליסינג עוקפות אותי משמאל. כישוף משנת 2005 מניב פירות בימים אלו, ואני מתבוננת בהם מבשילים וזעה באי-נוחות. פרשתי לגמלאות, הלוא. מה פתאום יש לי כוח. מה פתאום אני מקבלת את מה שאני...
המשך »

אהבה חזקה מקשר דם. היא חזקה מן ההיגיון. אם בחור יהודי מהגולה* ירצה להתחתן עם גויה, הוא לא יחשוב על הטיול בישראל שעשה במסגרת פרויקט תגלית. אחד כזה (קנדי, חמוד, בן 25) אמר לי אתמול, אף פעם לא היתה לי חברה יהודייה, אבל אחרי עשרה ימים בתגלית, אני חושב על זה. שאלתי אותו אם החוויות בתגלית ימנעו...
המשך »

אני רואה איזה ספר של ש. שפרה על הכישוף שבמילים אבל שומטת אותו מיד לטובת השביעייה הסודית של אניד בלייטון. אחר כך אני רואה ספר על המסורת הסופית באיסלאם, וגם הוא לא מעניין אותי. אוזו ומוזו מכפר קאקארוזו מעניינים אותי.
המשך »

אני רוצה טוסט נקניק, בירה בטעם דובדבנים, אפל מרטיני, פרחים בשיער, חצאית עפרון שחורה, ללכת לים, ללכת יחפה, לשכב על הדשא בשמש צהריים, לתרגם מדויק, לכתוב טרגדיות של אנשים, למחוק את הטרגדיה שלי, לכתוב לי קומדיה, עדיף קומדיה אלוהית, למצוא אמונה חדשה, לחזור מאיבוד, לחייך באמת, להיות שיר, לסלול לי דרך, לא לפחד בכלל, ולאהוב...
המשך »

בירה קסטיל רוז’ בטעם דובדבנים, מלצרית עדינת פנים, חרוטת קעקועים ונעולת מגפיים רכוסים היטב, לחות קלילה באוויר הערב, שמלה אביבית מדי בגזרתה המלטפת ובפרחיה הנפתחים, לב פצוע, כוח שמתמוסס בין האצבעות כמו קצף סבון, חצאי אמיתות, עוד פרוסה של לחם ועוד פרוסה של לחם. והוא אומר לי מותק, דואגים לך.
המשך »

התאהבתי, נשבר לי הלב, נשברה לי יד ימין, עזבתי את המושב, חזרתי למושב, עשיתי דוגסיטינג במשך חודש בחיפה, ירדתי למידה 24 בג’ינס, לקחתי כיוון חדש בקריירה, פתחתי חברה לתרגום וכתיבה עסקית, עשיתי כמה פרוייקטים מעניינים של כתיבה טכנית לכמה חברות מובילות במשק, עשיתי פרוייקטים עוד יותר מעניינים ללקוחות עסקיים קטנים. תחזוקת אופנוע, מסתבר, זה...
המשך »

המנון בית הספר התיכון שלי היה “כל העולם כולו גשר צר מאוד, והעיקר לא לפחד כלל”. ההמנון הזה לחלוטין הביך אותי באותם ימים, במיוחד כשהמנהל היה פוצח בשיר בקול הבריטון שלו, ברגעים הכי פחות צפויים של שיחות הבוקר. אבל אתמול חשבתי על השיר הזה לרגע, ואתם יודעים מה, הוא מתמצת פיסת חוכמת חיים שלא תסולא בפז. אם לפני עשר שנים הייתי...
המשך »

נשיקות צרפתיות, מרק מהביל, משקה שוקולד, סתם שוקולד, אמבטיה חמה וריחנית, לחם טרי, מגפי עקב גבוהים ואדומים, מטריה סקסית, חצאיות צמר משובצות, גשם על הלשון, ריח אדמה רטובה, ניחוח של חופן שלג, צחוק מתגלגל, חיבוקים, עוד קצת נשיקות, נזיד תפוחי אדמה ושעועית של אמא, כמה כפיות גלידה, וופל בלגי, מוזיקה משובחת, פרקים ישנים של סדרות טלוויזיה, טיולים רגליים בהפוגות הגשם, תחרות יללות עם...
המשך »

לפעמים אני צריכה שיכאב לי כדי שאבין באמת את גודל הסכנה. כמו פעם, כשהייתי ילדה. אמרו לי לא לרכב על האופניים בלי ידיים. לא שמעתי. פתחתי את הראש ופצעתי שתי ברכיים. או היום. אמרו לי להפנות לו עורף, לקום וללכת. לא הלכתי. שברתי לב. (לפעמים אני אומרת לאנשים שהלב שלי לא יכול להישבר, כי...
המשך »

בפגישת הירוקים האחרונה הסתבר, שכל העולם קורא את הבלוג שלי: שכנים, עמיתים לעבודה, שותפים פוליטיים, יריבים פוליטיים, וגם האיש מהמכולת. לשניה אחת נלחצתי מהעניין, אבל אז נזכרתי למה החלטתי לכתוב בזהות לא-בדויה מלכתחילה, וגם נזכרתי שאין לי בעצם שום דבר להסתיר או להתבייש בו. לא שלדים בארון, ולא גופות מתחת לבלטות. אמנם נכון שיש לי...
המשך »

בחצות וחצי הוא מכין לי שוקו. אני יושבת על הספה ברגליים יחפות, מקשקשת על מאבקים פוליטיים בשטחים  ירוקים, בעיקר מנסה לשכנע את עצמי. והוא אומר לי מותק, אולי כל העסק הזה גדול עלייך. בחדרי ישיבות ממוזגים אני אקטיביסטית, אבל בשבילו אני ילדה. ילדה שמעדיפה שוקו על פני האלכוהול המשובח שלו. אני עושה טעות-אחרי-טעות-אחרי טעות. כל טעות היא...
המשך »

מסכות ותחפושות: שמלה שחורה, קונסילר טוש, שפתון טבעי, בושם לבנדר פצ’ולי, להתנהג יפה ליד החברים שלו. תעלולים: להתמכר לחיי הלילה באמצע השבוע, לחזור בחמש לפנות בוקר הביתה, לנשנש אנטריקוט לארוחת בוקר, ללכת לעבודה בלי איפור, אחר כך רק לשתות קפה כל היום כי אני לא יכולה להכניס אף פירור לפה, לנשוך לו את הכתף כשאף אחד לא מסתכל. ממתקים: וופל בלגי בסירופ...
המשך »

אני לא צריכה שוקולד. לא צריכה עוגות קרם וקצפת, לא סוכריות, לא תופינים, ואפילו לא כפית סוכר בקפה. אני רק מסתכלת בשמו המופיע בצג הטלפון המצלצל, והדם שלי הופך לדבש ענברי, דביק וחמים. כל היום אני סוכר וחיוכים ושלווה מתוקה. והוא אומר לי, מתוקה. אבל בדרך כלל הוא אומר לי מותק. וזו המילה הכי מדויקת לתאר אותי, כי אני סוכריית...
המשך »

כשמשהו מת, אני עוברת הלאה. לא נותרת כדי להתבונן ברקב המוות או להקשיב לדממה הקפואה המשתררת. כל עוד יש אפילו זיק אחד של חיוניות במשהו, אני אשאר ואלחם על חייו. אני אתן אהבה, ונשימה, וקסם. אבל אם זה מת, אז אני הולכת. מפנה עורף, צועדת למקום אחר, לא מסתכלת לאחור. מניחה למה שהיה להפוך לקומפוסט.  ככה מסתיימות...
המשך »

היא אמרה לי שהיא חיה כמו שפחה. אני חייכתי אליה ולחשתי מילים מעודדות. לא אמרתי לה שהמילה הזאת חותכת בבשרי כמו סכין קצבים. שכל חיי, כל חיי, עשיתי הכל כדי שלא להיות שפחה של אף אחד, בשום מצב, אף פעם. שזה אחד הפחדים הכי קמאיים שלי. להיות שפחה. ולא סיפרתי לה שהיתה פעם תקופה חשוכה...
המשך »

אחרי ריצה בת שעה, אני חוזרת למטבח אפוף ניחוח עוגיות שזה עתה יצאו מהתנור. בצק פריך, תמרים מהעץ בחצר, אגוזים מהעץ של סבא וסבתא, קוקוס ריחני. וזה טעים. ואני מתמכרת לרוך המתקתק. עוגייה ראשונה מזה חצי שנה. ועוד עוגייה. ועוד עוגייה. אחר כך אני רוחצת את אבק היום שחלף במים חמים ובסבון שקדים ודבש....
המשך »

בשש בבוקר הדי ג’יי מנגן שירים של היהודים. אני מוכנה להמשיך לרקוד עוד כמה שעות, אבל הבחור כבר מוריד אוזניות ומתקפל, ובחוץ אור, והחברות מחפשות את המפתחות של המכונית. אני חוזרת הביתה עם שלל חותמות על היד. שלושה מועדונים ביומיים. הרבה אלכוהול. שותה כל עוד אני יכולה לשתות. בדצמבר גם את העונג הזה תשלול...
המשך »

לפעמים כשהוא נכנס לחדר, אני שוכחת לנשום. העולם סביבי הופך שקוף ונעלם. נשארים רק אני והוא. אבל כשהוא לא בסביבה, אני פורחת, מחייכת, ממגנטת אליי פרפרי לילה, חיות מועדונים, ציפורים בודדות. בעיקר אנשים. כשהוא לא בסביבה אני רואה. רואה את מה שעומד מולי, רואה נסתרות, אפשרויות, עתיד. כשאני איתו, אני לא רואה דבר מלבד...
המשך »

פרחי היסמין בגינת השכנים נפתחים עם רדת ערב, מפיצים ניחוח משכר הנישא למרחקים. הבסומת מזדחלת לאיטה אל חלוני, מפתה אותי לצאת מפתח הבית, לשאוף פנימה את אוויר הלילה הסתווי. אני פותחת את הדלת והטלפון מצלצל, משמיע לי גראנג’ נשי ומתגרה. לרגע אני חושבת להתעלם, אבל בסוף משיבה לשיחה. הוא אומר לי, מותק. אני אומרת לו, אני...
המשך »

לפעמים נדמה לך שאם רק תמצאי את גוון הליפסטיק הנכון, אז ישתנו פני הדברים. בלילות מקשיבה לטפטופי גשמים ראשונים ומנסה את כל גווני הסגול בקופסת האיפור שלך. כשאת עוצמת את העיניים, את עדיין רואה עולמות אחרים, עתידים אפשריים, רוחות ושדים. כשאת פוקחת את העיניים יש שקט, ורִיק, וארבעת קירותייך לוטשים בך מבט. את יודעת,...
המשך »

לצייר בצבע, לרשום בעפרון, לרקוד עוד, ללמוד לרוץ, לחשוף כתפיים, לשכב על הדשא בשעת בין ערביים, לקרוא ספרים על מדרגות הכניסה לחצר, ללמד את החתלתולה את שמה, להרוג ערפדים, ללכת לאיבוד בסרטים, לחייך, לנשק אותו.
המשך »