קטעים עם התגית ‘ שירה ’

אני שומעת הכלבים נובחים

אני שומעת הכלבים נובחים. נכתב מתישהו בשנות התשעים. אין לי תאריך מדויק. אבל התחושה מדויקת. אז, כמו היום.

המשך »

הַשֵּׁם שֶׁלּוֹ הוּא “סְתָו” – הַגָּוֶן שֶׁלּוֹ הוּא דָּם

הַשֵּׁם שֶׁלּוֹ הוּא “סְתָו” – הַגָּוֶן שֶׁלּוֹ הוּא דָּם

הסתיו הוא אחר בניו-אינגלנד. מרהיב. יש שם שלכת של עלי זהב, אגוז וכֶתֶם. הטבע מתפרץ באינספור צבעים עזים, ניחוחות מתוקים של גרגירי-יער, וטעמים מורכבים של דלעות כתומות וציפורי-ציד צלויות.  בישראל הסתיו הוא אפור. יש נחליאלים, חצבים וציפורים נודדות. רק גרגירי הרימון האדומים וראשית התמרים הלחים הצהובים טומנים איזושהי הבטחה של צבע. הרוח נושאת אפר ועפר של שלהי חמסינים, ובשעות היום...

המשך »

בשם דגון ובשם עשתרת, אלוהי אשקלון

בשם דגון ובשם עשתרת, אלוהי אשקלון

טרם החלטתי מי נלעגים יותר: החרדים שמציתים אש וחוסמים כבישים בגלל העתקת קברי פלישתים, או החילונים שנזעקים להסביר שלא מדובר בעצמות יהודים אלא בעצמות “עובדי אלילים”, אז אפשר להירגע, והכל בסדר, אפשר לשלוח אותם קיבינימט עם הקברים שלהם. בורות וצביעות, שתי אחיות תאומות. בני האדם שנקברו באשקלון לפני אי-אלו אלפי שנים האמינו באל דגון...

המשך »

אני אומרת לכם, סופי לא יהא מר ממוות

אֲנִי אוֹמֶרֶת לָכֶם, סוֹפִי לֹא יְהֵא מַר מִמָּוֶת, אֶת גּוּפָתִי הַחֲבוּלָה לֹא תִּמְשׁוּ מִן הַיָּם, אֶת פַּרְנָסָתִי לֹא אֶמְצָא בִּזְנוּת, וְלֹא אֲחַטֵּט בְּפַחֵי הָאַשְׁפָּה. אֲנִי אוֹמֶרֶת לָכֶם, כְּשֶׁאֶגְדַּל אֶהֱיֶה מְשׁוֹרֶרֶת, אַמְצִיא חֲרוּזִים לְמִלִּים נִשְׁכָּחוֹת, כָּל הַיוֹם אֶשְׁכַּב עַל הַדֶּשֶׁא, וְאֶכְתֹּב טְרָגֶדְיוֹת שֶׁל אֲנָשִׁים. אֲנִי אוֹמֶרֶת לָכֶם, רַק לְעִפָּרוֹן אֲנִי זְקוּקָה, אֵין לִי צֹרֶךְ בְּמַשְׁכַּנְתָּא...

המשך »

אִם מִלֵּב אֶחָד שִׁבָּרוֹן אֶמְנַע/תרגום פרטי לאמילי דיקינסון

אִם מִלֵּב אֶחָד שִׁבָּרוֹן אֶמְנַע, אָז לֹא יִהְיוּ חַיַּי לַשָּׁוְא; אִם עַל חַי אֶחָד אָקֵל מַכְאוֹב, אוֹ אֶנְשֹׁף עַל פֶּצַע אֶחָד, אוֹ אֶעֱזֹר לְאָדֹם-חָזֶה עֻלְפֶּה אֶחָד לָשׁוּב לְתוֹךְ קִנּוֹ, אָז לֹא יִהְיוּ חַיַּי לַשָּׁוְא. (אמילי דיקינסון, תרגום פרטי, 06.01.2008).

המשך »

ועל הברקים ועל הרוחות

פִּרְקֵי אִמָּהוֹת שִׁכּוֹרָה מִדֶּלֶק וּמִבֶּנְזִין, אֲנִי הִיא הָאֱלֹהִים. כּוֹחִי וּגְבוּרָתִי מָלֵא עוֹלָם, עוֹלָם שֶׁל מַתֶּכֶת וְדָם. עַל הַזִּיקִים וְעַל הַזְּוָעוֹת, וְעַל הַבְּרָקִים וְעַל הָרוּחוֹת, וְעַל מִמְטְרֵי גֶּשֶׁם חֻמְצִי, אוֹמֶרֶת זֶה כֹּחִי, וְזֶה עֹצֶם יָדִי. עַל הֶהָרִים וְעַל הַגְּבָעוֹת, וְעַל הַיַּמִּים וְעַל הַנְּהָרוֹת, וְעַל הַמִּדְבָּרוֹת וְעַל הַמִּזְבָּלוֹת, אֲנִי אוֹמֶרֶת, מַמְלַכְתִּי הִיא זֹאת. עַל הַגְּשָׁמִים וְעַל...

המשך »

אהבה, ייעשה רצונך

עוד ירח מלא אחד, ועדיין לא מצאתי את הכישוף הנכון, את המילים המדויקות. (קדמוני העולמות העליונים, קדמוני העולמות התחתונים, קדמוני היבשה, קדמוני הנהרות. רפאים, אני קוראת לכם. את הנפש שנעקרה השיבו למקומה. רוקנו את הכלי הנעווה, וישוב שורש הלב לבעליו הראשונים.) אבל זה לא הכישוף שאני מחפשת. (אהבה, ייעשה רצונך.) גם כן לא. (אני...

המשך »

וויסקי, דובדבנים, ועץ אלון

ולא אמרתי לו שנשיקות עדיפות בעיניי על הפעלת שיקול דעת. ולא אמרתי שאני חזקה ממנו, שיש לי כוח רב ועצום, ושאני לא אמצמץ ראשונה. היום אני קוראת שירים של e.e. cummings והצמרמורת מזכירה לי מילים שחקוקות בעור. כיוון שהתחושה היא ראשונה, מי ששתה לבה לתחביר העניינים, היא לא תנשק אותך לחלוטין לעולם. לחלוטין להיות...

המשך »

יונה צחורה

יונה צחורה

יוֹנָה צְחוֹרָה הַשּׁוֹכֶנֶת בְּתוֹכִי, לַמְּדִי אוֹתִי לִפְרֹשׂ כְּנָפַיִם. לַמְּדִי אוֹתִי לָעוּף. לַמְּדִי אוֹתִי לָשׁוּב הַבַּיְתָה מֵאַרְצוֹת-נְדוּדִים, וְלִנְחֹת שְׁלֵמָה וּתְמִימָה וּלְמוּדַת-מַסָּעוֹת עַל  גַּג-בֵּיתִי. יוֹנָה צְחוֹרָה, לַמְּדִי אוֹתִי הֶמְיַת מִלִּים שְׁקוּלוֹת, מִלּוֹת נֶחָמָה, מִלִּים לְתַקֵּן בָּהֶן עוֹלָם. לַמְּדִי אוֹתִי שָׁלוֹם. בֵּין שְׂפָתַי הַלּוֹחֲשׁוֹת תְּפִלּוֹת עַל גּוֹזָלִים, הַנִּיחִי עָנָף עֵץ זַיִת.

המשך »

ואינני תובעת שלמים וזבחים

אתמול תופים ורעשנים וריקודי מטר, והלילה ירד גשם סוף-סוף. האדמה לחה וריחנית. הברושים הלימוניים נוצצים ממים, מנטפים טיפות צלולות. בימים של קדרות בוערות, לפידים ונרות חנוכה יורד הגשם, ובשמים מופיעה קשת, חגיגה צבעונית של אהבת המים והאש. אני מתעוררת לבוקר של מים ואש וטבע משתנה, אבל גם לבוקר של אנושות שסועה ובלוגייה מנוכרת. העולם שלנו רווי בקונפליקטים אלימים. ברשת, ברחוב,...

המשך »

וַיֹּאמֶר יָרָבְעָם לְאִשְׁתּוֹ, קוּמִי נָא וְהִשְׁתַּנִּית

וַיֹּאמֶר יָרָבְעָם לְאִשְׁתּוֹ, קוּמִי נָא וְהִשְׁתַּנִּית, וְהָלַכְתְּ הָעִירָה, הִנֵּה-שָׁם עֲלָמוֹת צְעִירוֹת, יָפוֹת מִמֵּךְ, עֲנֻגּוֹת מִמֵּךְ, אֲבִיבִיּוֹת מִמֵּךְ. וְלָקַחַתְּ בְּיָדֵךְ מָמוֹנוֹת הַרְבֵּה וְדָמִים, וְלָקַחַתְּ בְּיָדֵךְ שְׁטַר-נִשּׂוּאַיִךְ שֶׁכָּתַבְתִּי, וְלָקַחַתְּ הַקְּמָטִים, וְהָעוֹר הָרוֹפֵס, וְשֻׁמָּן עֹדֶף, וְלָקַחַתְּ הַיְּלָדִים, וּכְלֵי הַמִּטְבָּח, וּכְלֵי הַמִּטָּה, וְלָקַחַתְּ מְכוֹנַת הַכְּבִיסָה, וְקוֹלְפָן הַיְּרָקוֹת, וְלָקַחַתְּ שֻׁלְחָנוֹת וְכִסְאוֹת וְסִירִים וּמַחֲבַתּוֹת, וְרַק אוֹתִי אַל תִּקְּחִי עִמָּדֵךְ הָעִירָה,...

המשך »

מים למתים

שלוש דקות לחצות. הנה תיכף היום הזה נגמר. שלושה ילדים קטנים נרצחו בדרכם לבית הספר. בזמן שעשרות כדורים חוררו את גופותיהם הקטנות, אני ישבתי על החול החם והרך לחוף הים-התיכון. היום היה בהיר ונעים. רוצח אחד מסתובב חופשי לאחר שהותיר נערה חיננית מוטלת מתה בשירותי בית הספר. אם הצליפה בבתה בחגורה ובעטה בה. בן עשרים...

המשך »

בְּשֶׁקֶט וּבְשַׁלְוָה לְהַקִּיז אֶת דָּמִי

רַק שֶׁקֶט וְשַׁלְוָה אֲנִי צְרִיכָה: שֶׁקֶט וְשַׁלְוָה כְּדֵי לִכְתֹּב שִׁירָה, בְּשֶׁקֶט וּבְשַׁלְוָה לְהַקִּיז אֶת דָּמִי, לְעַרְבֵּב אוֹתוֹ עִם מֵעַי וּמְרֵרָתִי, שֶׁאֶקְרַע מִגּוּפִי בְּמוֹ צִפָּרְנַיִם, וְאֶפְתֹּךְ כִּפְּלַסְטֶלִינָה בַּיָּדַיִם, וְאָלוּשׁ הֵיטֵב וְאֶעֱשֶׂה עוּגוֹת, וּמֵהֶן אֶכְתֹּב אוֹתִיּוֹת שִׁירָה.

המשך »

בין תרגום משפטי לתרגום שירה

אני מתפרנסת מתרגום מגיל 17 בערך. מעולם לא קיבלתי הכשרה מסודרת בתחום, אבל אני אוהבת שפות אהבת נפש, וכך יצא שלמרות שלמדתי דברים אחרים, הוכשרתי בדברים אחרים, ובכלל חלמתי כל חיי להיות מכשפה, אמנית ומשוררת, מצאתי עצמי מתקדמת מתפקיד אחד למשנהו בתחום התרגום והכתיבה הטכנית. בשנתיים האחרונות די נמאס לי. אני עדיין אוהבת שפות...

המשך »

ירח תפוז דם

באנגליה נהגו לקרוא לו “ירח הציידים”. בשלזוויג הולשטיין קראנו לו “ירח שלג”. ואני, איך אני אקרא לו? כששקעה השמש אתמול יצאתי החוצה. שאפתי פנימה את אוויר הערב הקפוא. עורי נעשה חידודין חידודין, אבל מן השמים ניבט אליי ירח גדול, כתום, עסיסי, פירותי. אולי אקרא לו “ירח תפוז דם”, לירח המלא בכסלו, בחודש בו מבשילים...

המשך »

משחקים באור וצל

המורה לציור משכנעת אותי להתמכר לצבע, להשתגע עם הצורות, להפסיק לרשום בקווים נקיים מדי, לצייר בשגיאות. אמרתי לה בשיעור האחרון, אני אוהבת לתכנן את היצירות שלי מראש, ומיד ידעתי שזה לא נכון. זה אולי נכון בציור, אבל זה לא נכון בשירה. הנה, למשל, את השיר הזה כתבתי בתחילת השבוע. באמונה שהתכוונתי לכתוב על כל הטוב והשלווה והתשוקה שמביאים חמשת היסודות...

המשך »

שיבתו של שבתאי

אני אוהבת לאפות פשטידות. יש משהו פלאי בתהליך בחירת החומרים, הערבוב והאפייה. לוקחים קצת מזה וקצת מזה, מעט קמח, כמה ביצים, קצת גבינה, אולי גם שמן, ירקות מהגינה, עשבי תבלין מהאדנית, תבלינים… מעבירים הכל לקערה ומערבבים. התערובת כמעט אף פעם לא נראית טוב בהתחלה. מין עיסה צמיגית שכזאת ששטים בה חלקי ירקות אבודים. אבל...

המשך »

האלה ענת יוצאת לקרב / לוח אוגרית KTU 1.3 – המאה ה-13 לפנה”ס / תרגום פרטי

ענת, אלת המלחמה הכנענית, מבחינה בקרב המתחולל בארץ בין תומכי אלוהי הציוויליזציה, לבין תומכי אלוהי המוות. היא מושחת עצמה בצבעי מלחמה, עוזבת את ביתה בהר, מתערבת בין הצדדים הלוחמים למרגלותיו, והורגת בלוחמים משני הצדדים. היא המנצחת היחידה במערכה, ולוקחת לעצמה מזכרות של איברים כרותים מן הגופות. בשוך הקרבות, ולאחר שמחצה את כל מי שהשתתף...

המשך »

אֱלֹהִים צְבָאוֹת / דיווח מההר ביום השישי למלחמה / בשיעור ספרות יאמרו סאטירה

אֱלֹהִים צְבָאוֹת עָיֵף עַד מְאֹד, פָּקַח חֲצִי-עַיִן כְּשֶׁפָּקַדְתִּי הָהָר, שׁוּב פַּעַם אַתְּ, הוּא פִּהֵק וְאָמַר. לְרַגְלָיו הִתְיַשַּׁבְתִּי, בַּת סַרְבָנִית, סוֹרֶרֶת, מוֹרָה, חֲצוּפָה, יִדְּעוֹנִית, וְאָמַרְתִּי לוֹ, אַבָּא, הִגִּיעַ הַזְּמַן, אוּלַי תִּתְעוֹרֵר כְּבָר, פֶּרֶד עַקְשָׁן? אַךְ אֱלֹהִים צְבָאוֹת- נַפְשׁוֹ נָקְעָה, כְּבָר שָׁנִים יָשֵׁן כְּמוֹ דֹּב מְשֻׁגָּע, בָּאָרֶץ מִלְחָמָה וְהוּא בְּתַרְדֵּמָה.

המשך »

שִׁיר תְּהִלּוֹת- עִוְעִים לַמוֹרִיגָן / טיוטא טרוטת-עיניים בתום ליל הפצצות

כֹּל הַלַּיְלָה קִרְקְרוּ מְטוֹסֵי הַקְּרָב, כְּעוֹרְבֵי מִלְחָמָה צְמֵאִים לְדָם, מִצְטַוְּחִים בְּרָעְבָם לִבְשַׂר אָדָם. וְאַתְּ בְּרֹאשׁ הַלַּהַק, גְּבִירָה אֲיֻמָּה, צִפּוֹר טֶרֶף שְׁחֹרָה, חַדַּת- צִפָּרְנַיִם, מְסַמֶּנֶת נְתִיבַת בְּנֵי כָּנָף בַּשָּׁמַיִם. עִם שַׁחַר הֵטַלְתְּ בֵּיצִים עַל הָעִיר, מִתּוֹכָן בָּקְעוּ מָוֶת, וְאֵשׁ, וְטֵרוּף, אֶפְרוֹחֵי פַּלָּצוּת נוֹרָאֵי-פַּרְצוּף. יְנַקְּרוּ הָעוֹפוֹת עֵינַיִם וּפְטָמוֹת, וּמְרֵרָה נִשְׁאַב לָךְ מְלוֹא דְּלָיִים, נַאֲכִיל גּוֹזָלַיִךְ אֵיבָרִים...

המשך »

מִזְמוֹר הוֹמֶרוֹס מס’ 8 לָאֵל אָרֶס / תרגום חופשי לצלילי רקטות

אֵל מֶלֶךְ אָרֶס, בַּעַל-הַמֶּרְכָּבָה, זְהֹב-קוֹבַע, נוֹשֵׂא-מָגִנִּים, מוֹשִׁיעַ-עָרִים, אָסוּר בְּרִתְמַת אָרָד, לוֹחֵם עָשׂוּי לִבְלִי חַת, גִּבּוֹר בִּלְתִּי נִלְאֶה, אָמָּן הָרֹמַח וְהַכִּידוֹן, מֵגֵן הָאוֹלִימְפּוּס, אֲבִי הַנִּצָּחוֹן, בֶּן-בְּרִית-הַיָּם, מוֹשֵׁל בְּכִפָּה בִּגְדוּדֵי הַמּוֹרְדִים, מַנְהִיג אֲנָשִׁים טוֹבִים, מֶלֶךְ הַחַיָּלִים, מְסַחְרֵר אֶת כַּדּוּר הָאֵשׁ בֵּינוֹת לַכּוֹכָבִים הַנָּעִים בְּשֶׁבַע מְסִלּוֹתֵיהֶם בַּשָּׁמַיִם, חוֹלֵף בִּדְהָרָה עַל פְּנֵי הָרָקִיעַ, רָכוּב עַל גַּבֵּי רַמָּכִים בּוֹעֲרִים...

המשך »

אַזְכָּרָה

פאר פרידמן כתב פראפרזה יפהפייה על סונטה 130 של שייקספיר. כבר יומיים אני מחייכת לעצמי חיוכים סודיים תוך כדי מלמול שתי השורות האחרונות. אבל אם להודות על האמת, צירופים כמו ‘חִטָּה בַּקֶּמֶשׁ’ או ‘מִתְנַחֶשֶת סְבִיב עֵץ הַתַּפּוּחִים’ שכותבים משוררים מוכשרים כמו פרידמן, לא רק משמחים את לבי ומציתים את דמיוני. הם בעיקר גורמים לי להוריק מקנאת סופרים, לחבוט ראשי...

המשך »

היום הארוך ביותר בשנה

שַׁאֲנָן הוּא הַיּוֹם הַמְּבֹרָךְ הַזֶּה, יוֹם אֶמְצַע הַקַּיִץ, עֵת פּוֹרְשׁוֹת צוֹצָלוֹת חֲלוּדַת- זָנָב עַל גַּגּוֹת הַבָּתִּים, וְנִצְלוֹת עֲלָמוֹת בַּשֶּׁמֶשׁ, כְּמוֹ הָיוּ עוֹפוֹת עַל הַגְּרִיל. בַּמִּרְפָּסוֹת מְהַלְּכִים בַּרְנָשִׁים חֲשׁוּכֵי שֵׂעָר וְחֻלְצָה, אָנֶה פּוֹסְעִים וָאָנָה הוֹלֶכֶת כְּרֵסָם הַגְּדוֹלָה לִפְנֵיהֶם, כַּדּוּר שֶׁל בָּשָׂר לְבַנְבַּן וְרוֹטֵט, וּמַסְמִיק תָּדִיר מִבּוּשָׁה. עַל סַפְסָל תַּחַת עֵץ בַּשְּׂדֵרָה יְשׁוּבוֹת הַגְּבָרוֹת נִנּוֹחוֹת, חוֹבְשׁוֹת...

המשך »

חֲבָל עַל דְּאָבְדִין וְלֹא מִשְׁתַּכְּחִין

ביום שישי מת ההיפופוטם מתי מחסימת כדור בד שנתקע במעיו. את כדור הבד שבלע מתי, השליכו ככל הנראה מבקרי גן החיות התנכ”י לחצר. הכתבה באתר הארץ מספרת על חייו של ההיפופוטם ומזכירה את “מערכת היחסים המיוחדת שניהל עם הפילה אביבה”. בגן החיות התנ”כי הישן חלקו מתי ואביבה חצר משותפת. “בעד לגדר הם פיתחו יחסי...

המשך »