שירה, היא אמרה

קטעים עם התגית ‘ ציור ’

כל מי שיודעת לעוף על מטאטא, שתרים יד

המורה הקודמת שלי לציור היתה קיבוצניקית עם נפש חופשית, שרק רצתה שאני אזרום עם הצבע. הצרפתייה הקפדנית לעומת זאת, מתעקשת איתי על משיחות מכחול נכונות, על צורת האחיזה בשפכטל, ובעיקר על בחירת אובייקטים פשוטים לציור, כי "אנחנו עוד לא ברמה של מוזיאון". כל השיעור אני מתאפקת שלא לחרוץ לה לשון.

המשך »

החלטות פורחות באוויר

השנה אני: ארקוד, אגלה שרירים חדשים, ארד מתחת לחמישים קילו, אזדהר מכל פיסת עור בגוף, אמשיך ללכת לחדר כושר מדי יום ביומו, אצא להליכות ארוכות,  אלמד לרוץ, ארים משקולות, אעשה קוקיות, אזדקף, אצייר בפחם ובעפרון, אהיה חברה טובה, אסתכל לאנשים בעיניים, אכתוב מה שבא לי, אתגלגל מצחוק, אחייך לכולם, ארכב על אופניים, אחליק על...

המשך »

כישופי סתיו

לצייר בצבע, לרשום בעפרון, לרקוד עוד, ללמוד לרוץ, לחשוף כתפיים, לשכב על הדשא בשעת בין ערביים, לקרוא ספרים על מדרגות הכניסה לחצר, ללמד את החתלתולה את שמה, להרוג ערפדים, ללכת לאיבוד בסרטים, לחייך, לנשק אותו.

המשך »

החיים מתקיימים גם בלי דואר אלקטרוני

החיים מתקיימים גם בלי דואר אלקטרוני. אתמול פתחתי אותו כדי לגלות שבתיבה יש לי 432 הודעות חדשות, לא כולל ספאם. 432 הודעות שלא נקראו, וכדור הארץ עדיין מסתובב סביב צירו. אפילו לא פתחתי אותן. עוד לא, ע..ו..ד.. לא. כתבתי שני מכתבי “התפטרות”, וסגרתי את התוכנה. אולי מחר, אולי מחרתיים אשב לקרוא מה יש לאנשים לומר לי....

המשך »

תרגיל בסימטריה: ניקול קידמן

תרגיל בסימטריה: ניקול קידמן

תרגיל בסימטריה, ניקול קידמן, 16.05.2007

המשך »

הבוקר החמצתי הזדמנות

הבוקר הזדקק מישהו לעזרתי, אבל הייתי כל כך עסוקה בעצמי, בעייפות הפיזית שלי, בלו”ז העמוס שלי, במטלות המרובות שלי ובמחשבות הפרטיות שלי, שלא ראיתי. כשהבחנתי בדמעות הממלאות את העיניים שלו, כבר היה מאוחר מדי. שאלתי בעדינות, אבל הוא אמר, “לא משנה. תעזבי”. החמצתי הזדמנות. הערב אני חורזת טבעת מחרוזי קריסטל צ’כי בגווני טורקיז. זו תהיה...

המשך »

לצבוע את צללי העצים בסגול

אני אוהבת ליצור בחרוזים, כי אם לא יוצא יפה, תמיד אפשר לפרק ולעשות משהו חדש. אני אוהבת לצייר בעפרון ובפחם כי תמיד אפשר למחוק. רק בשיעור הציור בצבע של יום ראשון אני נאבקת. צבע אי אפשר למחוק. אפשר לעלות עליו עם שכבה נוספת של צבע אחר, אבל זה אף פעם לא יהיה אותו דבר...

המשך »

לו הייתי ציפור, הייתי אנקור

אני מציירת. צופית ארצישראלית, בז אדום, נחליאלי, אוח לבן. הקווים מהירים, כמעט משורבטים. אני מנסה להבין כנפיים,  דאייה, צלילה. אני מנסה לרדת לעומקם של נדודים. אז אני מציירת נוצות, ציצה, זנב, מקור, טפרים. העפרון מאפיר את תכלת העורבנים ואת חלודת הצוצלות. מתישהו אני ארצה לצייר את כל הציפורים הללו בצבעי מים, ממש כמו האורניתולוג ג’ון גולד, שצייר...

המשך »

משחקים באור וצל

המורה לציור משכנעת אותי להתמכר לצבע, להשתגע עם הצורות, להפסיק לרשום בקווים נקיים מדי, לצייר בשגיאות. אמרתי לה בשיעור האחרון, אני אוהבת לתכנן את היצירות שלי מראש, ומיד ידעתי שזה לא נכון. זה אולי נכון בציור, אבל זה לא נכון בשירה. הנה, למשל, את השיר הזה כתבתי בתחילת השבוע. באמונה שהתכוונתי לכתוב על כל הטוב והשלווה והתשוקה שמביאים חמשת היסודות...

המשך »

בלי מילים

זה לא שאין לי מה לומר. זה שאי אפשר לומר את מה שיש לי לומר במילים. אני רושמת בגיר ובפחם. אני מציירת סקיצות בעיפרון. אני צובעת כחול וירוק וחום במשיחות מכחול עזות. אני רוקדת כמו היו לי כנפיים. אני שוחה כמו דגיגה. אני לובשת גופיות אפילו שרשמית כבר חורף. השום ששתלתי בגינה כבר נבט. הגבעולים שלו...

המשך »

שיעור ציור

אני רוצה לצייר גוף עירום. אני רוצה לצייר נשים חזקות ושלוות. אני רוצה לצייר פרחים. ורדים, בעיקר, אבל גם פרגים וכלניות, ואולי חמניות צהובות ביום קיץ תכול שמים. אני רוצה לצייר פורטרטים של אנשים שאלוהים משתקפת בעיניהם. אני רוצה לצייר את הירח ואת הרוח, וגם תפוח אחד, עסיסי כמו החיים עצמם. רק לנגוס בו....

המשך »