קטעים עם התגית ‘ סתיו ’

שבע צנצנות פסטו

הגויאבות ממשיכות ליפול מאליהן מצמרת העץ. אני אפילו לא צריכה לקטוף. מדי בוקר יוצאת החוצה בפיג’מה וקר כל כך. אוספת חלזונות מערוגות הצנונית והכרוב לתוך קופסא. מרחיקה את הזללנים מירקות החורף. אחר כך מלקטת את הגויאבות הבשלות שנשרו על הדשא. לא מכניסה אותן פנימה. בני הבית אינם סובלים את הריח. יש קערה בחוץ, ומי...

המשך »

גורפת עלי שלכת

יום יחיד של גשם, וכל הזרעים העצלים והסרבנים שטמנתי בשלהי ספטמבר, צצו ונבטו. רוב זריעת הסתיו שלי הפכה זה מכבר לשתילים ירוקים ורעננים, אבל חלק מהזרעים נעלמו במעמקי האדמה כלא היו. כבר נואשתי מהם, אבל אז בא הגשם הראשון והעיר אותם לחיים. אפונה ריחנית, בצל ירוק, פלפלים, פטרוזיליה. בינתיים גויאבות בשלות נופלות מהעץ אל...

המשך »

גשם ראשון בשם אהרון

קצת לפני השקיעה, התחיל לרדת היורה. הגשם הראשון לעונה במושב. המטרואולוג המקומי (חובב אך מקצועי) קורא לו אהרון. ליתר דיוק, הוא קורא לו, “מערכת המשקעים אהרון”. אנטי-קליימטיק, כמו שאומרים. הבוקר העפלתי ממורדות הרמה לפסגת הכרמל ברחובות מוצפים מים ונטולי מערכות ניקוז. היער היה רטוב וריחני. טיפות הגשם גדולות ועגולות. בערב כבר יתבהר, ומחר אוכל...

המשך »

יום כיפור חילוני

יושבת בחצר עם ספל קפה ורואה את העלים נושרים בשלכת מעצי האבוקדו, והשזיף והפיקוס. הרוח שוברת ענפונים יבשים מצמרות המכנף ובשמים נאספים עננים לבנים ותפוחים. הערב יטפטף גשם. שיבוא. זרעתי צנוניות, גזר, קולרבי וגזר שמחכים לו. טמנתי פקעות תפוחי אדמה כמו מטמונים באדמה. המרזבים נקיים, הגדרות חוזקו. שיבוא הגשם, ותבוא הרוח, שיביאו קצת קסם...

המשך »

מתעוררת, שיר על שפתיי, ומוות בעיניי

שנה חדשה התחילה. סהר דקיק בגוון צהוב עמוק מתנוסס מעל ההר, ובעיר אין שום דבר לעשותו. בקולנוע מקרינים סרטים של מה בכך. בחנויות מוכרים דברים שאין לי בהם כל צורך. על הבמות לא מציגים דבר ראוי, ולקונצרטים לא אלך כי אני לא מכירה את המוזיקה.  בעוד שבועיים ייפתח פסטיבל הסרטים, תיחנכנה כמה תערוכות. בינתיים אפשר רק להלך בטיילת, להביט בים, ביער,...

המשך »

עת אסיף הפקעות, ואוקטובר כבר הגיע

עת אסיף הפקעות, ואוקטובר כבר הגיע

אני ממתינה לבשורות על רוחות, לבשורות טובות, ולא מבשלת שום דבר. בבית יש ירקות טריים, לחם, פירות שלהי-קיץ ותחילת הסתיו, זיתים כבושים מהמושב, וגבינות מהמכולת.

המשך »

תשליך וְשַׁלֶּכֶת: מאגיה של סתיו

תשליך וְשַׁלֶּכֶת: מאגיה של סתיו

בטקס תשליך בראש השנה אנו מנערים משולי בגדינו את הָעֲווֹנוֹת, החטאים, הכשלונות, התבוסות והקלקלות. שבועות ספורים לאחר מכן מתחילה השלכת. עלי גפנים אדמדמים וצהובים מרפדים את הכרמים. ברחובות נסחפים עלי אזדרכת אגוזיים, על שפת הנחלים עלי זהב של דולב, ביערות עלי אַלּוֹן הַתָּבוֹר ואַלּוֹן הַתּוֹלָע. בגינות ובמטעים: עלי דובדבן כתמתמים, וגם עלים של תות,...

המשך »

הַשֵּׁם שֶׁלּוֹ הוּא “סְתָו” – הַגָּוֶן שֶׁלּוֹ הוּא דָּם

הַשֵּׁם שֶׁלּוֹ הוּא “סְתָו” – הַגָּוֶן שֶׁלּוֹ הוּא דָּם

הסתיו הוא אחר בניו-אינגלנד. מרהיב. יש שם שלכת של עלי זהב, אגוז וכֶתֶם. הטבע מתפרץ באינספור צבעים עזים, ניחוחות מתוקים של גרגירי-יער, וטעמים מורכבים של דלעות כתומות וציפורי-ציד צלויות.  בישראל הסתיו הוא אפור. יש נחליאלים, חצבים וציפורים נודדות. רק גרגירי הרימון האדומים וראשית התמרים הלחים הצהובים טומנים איזושהי הבטחה של צבע. הרוח נושאת אפר ועפר של שלהי חמסינים, ובשעות היום...

המשך »

עלה ראשון נושר

ואתמול גם קרצפתי את התנור, משל הייתי עקרת בית בשמלת יום, מטפחת משובצת לראשי. פרנסיס בייקון אמר שהניקיון קרוב לאלוהים, אבל אני לא יודעת מה הוביל אותו  למסקנה התמוהה הזאת. הוא דיבר על ניקיון הגוף. אולי הוא חשב שאנשים מלוכלכים דומים לחיות, ולכן רחוקים מצלם אלוהים. לא יודעת. אני סתם ממציאה פה, בחיי. עדיין...

המשך »

אם רק זוכרים לנשום

בהיפוך הקיץ באמת התהפך הכל, ועכשיו, ביום שווין הסתיו, הכל רגוע, שקול, שלו. הבית שקט. בגינה רוחשים רק עלי השסק שנושרים מן העצים. אני קצת מצוננת. תמיד אני מצטננת בתחילת הסתיו. הגרון שלי הוא שדה קוצים, ואני תשושה משהו. אתמול ישנתי רוב היום. החלומות שחלמתי היו טרופים, ילדותיים. אבל היום נרגעו העניינים. חבר טוב שמע שלקחתי יום מחלה, והזמין...

המשך »

שיגיע כבר הסתיו, בשם אלוהים

הקיץ מתחיל להיגמר, נראה לי. אפילו יורד גשם בבקרים. מטפטף לי על השמשות כשאני משייטת בכביש החוף, ים תיכון אפרפר לימיני, ומכוניות ליסינג עוקפות אותי משמאל. כישוף משנת 2005 מניב פירות בימים אלו, ואני מתבוננת בהם מבשילים וזעה באי-נוחות. פרשתי לגמלאות, הלוא. מה פתאום יש לי כוח. מה פתאום אני מקבלת את מה שאני...

המשך »

הדופק שלי מתופף תפילה

פרחי היסמין בגינת השכנים נפתחים עם רדת ערב, מפיצים ניחוח משכר הנישא למרחקים. הבשומת מזדחלת לאיטה אל חלוני, מפתה אותי לצאת מפתח הבית, לשאוף פנימה את אוויר הלילה הסתווי. אני פותחת את הדלת והטלפון מצלצל, משמיע לי גראנג’ נשי ומתגרה. לרגע אני חושבת להתעלם, אבל בסוף משיבה לשיחה. הוא אומר לי, מותק. אני אומרת לו, אני...

המשך »

כישופי סתיו

לצייר בצבע, לרשום בעפרון, לרקוד עוד, ללמוד לרוץ, לחשוף כתפיים, לשכב על הדשא בשעת בין ערביים, לקרוא ספרים על מדרגות הכניסה לחצר, ללמד את החתלתולה את שמה, להרוג ערפדים, ללכת לאיבוד בסרטים, לחייך, לנשק אותו.

המשך »

גשמים ראשונים

הסתיו תמיד מפתיע אותי. רק לפני שלושה ימים יצאתי לדשא יחפה, בשמלת כתפיות שחורה, מחזיקה בשתי ידיי קדרת פירות, עלים, ושברי ענפים. רק לפני שלושה ימים קראתי לרוחות השמים ולרפאי הזמן, ואמרתי את מילות הקסם של ריטואל הסתיו. הרוח בחשה בצמרות הדקלים, הדרורים צייצו. בשמים כבר היו עננים לבנים, אבל היה חם עדיין, שרבי משהו....

המשך »

בחג האסיף, מכשפות אומרות תודה

תודה לאפרודיטה פנדמוס על הדרקון ועל רוחות מן העבר. תודה לאפרודיטה אנדיומנה על שלימדה אותי לאהוב את עצמי, להיוולד מדם וקצף וגלים, ולמצוא את היופי בתוכי. תודה לאלוהי הפיות על נשימה, על כוח, על תשוקה ועל שינוי. תודה לאלוהי היהודים על משפחה ושורשים ומסורת מפוארת. תודה לאמא אדמה על בית וצמיחה, על בעלי חיים וציפורים. תודה לאוויר,...

המשך »

כישופי סתיו

להירשם לקורס ציור, לשחות בבריכה המקומית, לאפות פשטידת פטריות ואגוזים, לרקוד לרקוד לרקוד, לאפות לחם, להתנדב בעמותה לחלוקת מזון לנזקקים לקראת החגים, לקרוא את כל הכרכים של מילון אבן שושן מהתחלה ועד הסוף, ללמוד (שוב) לסרוג, לבשל קציצות ירק, לגדל דלעות בגינה, לזרוע עשבי תבלין באדנית, להניח לשתילי העגבניות לגדול פרא, לצאת לטיולים של ערב, לשתול פרחים, לחלק פירות...

המשך »

חצב מצוי

חָצָב מָצוּי: פורח יחידי בסתיו, זקוף וגאה, כמתריס בפני השמים המתקדרים, הרוחות המנשבות, הצינה בערבים. אולי כמוהו גם אני אצליח לפרוח בימים אפורים. פרח אצילי ומסוכן. החצב שופע עסיס משכר, ומעניק ממנו לכל דכפין. גם את דבורי הדבש המאביקות אותו הוא מרווה, אבל גם את צרעות הפלך שודדות-הצוף. הבצל שלו, לעומת זאת, צופן רעל, והעלים מכוסים...

המשך »

שלכת

שַׁלֶּכֶת: וגם השנה אעמוד בשלכת, עירומה, נקייה מעלים, נקייה ממעשים, נקייה ממילים. למרגלותיי ישתרע מרבד ערמוני וזהוב. מילים, מכתבים, שירים, כישופים, אהבות, דמעות, חיוכים, יצירות, המצאות, תבשילים, יבולים… הכל נושר ממני עכשיו, ואין דבר אשר לאל-ידי לעשות. רק לעמוד כאן שלווה וזקופה, לאהוב את הגוף העירום שלי, גזע וענפים. רק לחוש אסירת-תודה שיש לי עכשיו מקום להצמיח עלים חדשים, ירוקים. בשנה הבאה אצייר. בשנה...

המשך »

זמן אסיף

עוד מעט יגיע סתיו. אני מדפדפת בספר הכישופים שלי, מוצאת את ריטואל השוויון הסתווי, קוראת את המילים, ומהרהרת. המילים זכורות לי משנים קודמות, אבל לא מצליחות לחדור מתחת לעור, לתוך העורקים. אני לא מרגישה את הסתיו, כשבחוץ עדיין קיץ. השמש קופחת, הצהוב רב מן הירוק, היובש עדיין מושל בכיפה בשדות. ובכל זאת, לפי הספר, בעוד שבוע...

המשך »