קטעים עם התגית ‘ משפחה ’

אל תשבור את לבי, אל תשבור צלחות, אל תשבור לתינוק שלנו את העצמות

בימים ההם רציתי לנסוע לאירופה, לקרוא ספרים, ללמוד שפות, ולא להתחתן לעולם. העיתונים היו מלאים בסיפורים על נשים מוכות, גברים אלימים, ומשפחות קרועות. בטלויזיה הקרינו את "תלמה ולואיז" שהפך לסרט פולחן, סמי מיכאל כתב את "ויקטוריה", ואני, משום מה התעלמתי מהמשפחה החמה שלי, וביכרתי לראות ולתעב דווקא את המשפחות אכולות הגידולים הסרטניים שהופיעו תדיר...

המשך »

אלוהים שבתוך הסירים

אני מוצאת את עצמי חוזרת למאכלי ילדות, מבשלת את מה שאימא שלי נהגה לבשל לפני עשרים ושלושים שנה. אורז של פעם, פירה של פעם, ועוף של פעם. אוכל פשוט וביתי, שמגישים לילדים שחוזרים מבית הספר באחת בצהריים. אני לומדת למשול בכוח העצום הזה. הכוח להאכיל, זה כוח שמעניק חיים ומחולל פלאים. אז המטבח שלי...

המשך »

בעוד חמש דקות נמות

יש אישה אחת. מחלת הסרטן מתרגשת עליה. בגיל 88, היא גוזלת ממנה את החירות למות בשלווה. אני לא באמת מכירה את האישה הזאת. רק משמועה. אבל אני חושבת עליה כל יום. חושבת גם על אבא שלי. בגיל 49 התפוצץ לו עורק בגזע המוח, גזל ממנו את החירות לחיות את חייו כאחד האדם, ואחר כך גזל...

המשך »

קצת יותר עדינה

היום הוא אומר לי מותק, קשה לפספס אותך. כשהייתי  ילדה, אמא שלי היתה שואלת כל יום ביאוש, למה את לא יכולה להיות קצת יותר עדינה. וכשהייתי עוברת את הגבול, היא היתה שואלת, למה את כזאת פראית. תפסיקי לרוץ. תסתרקי. אולי אני אספר אותך? אבל אני לא רציתי להפסיק לרוץ, ולא רציתי להסתפר, ולא רציתי להסתרק....

המשך »

רוב הזמן אני לא נושכת

בפגישת הירוקים האחרונה הסתבר, שכל העולם קורא את הבלוג שלי: שכנים, עמיתים לעבודה, שותפים פוליטיים, יריבים פוליטיים, וגם האיש מהמכולת. לשניה אחת נלחצתי מהעניין, אבל אז נזכרתי למה החלטתי לכתוב בזהות לא-בדויה מלכתחילה, וגם נזכרתי שאין לי בעצם שום דבר להסתיר או להתבייש בו. לא שלדים בארון, ולא גופות מתחת לבלטות. אמנם נכון שיש לי...

המשך »

לגדל לעצמך רגליים

היא אמרה לי שהיא חיה כמו שפחה. אני חייכתי אליה ולחשתי מילים מעודדות. לא אמרתי לה שהמילה הזאת חותכת בבשרי כמו סכין קצבים. שכל חיי, כל חיי, עשיתי הכל כדי שלא להיות שפחה של אף אחד, בשום מצב, אף פעם. שזה אחד הפחדים הכי קמאיים שלי. להיות שפחה. ולא סיפרתי לה שהיתה פעם תקופה חשוכה...

המשך »

על חטא שחטאתי לפניכם

בבוקר קפחה השמש בבית העלמין, ואני ישבתי על ספסל בפינה, סימני ליל אמש עוד ניכרים בי. ניחוח קל של עשן סיגריות בשיער, חותמת על היד, עיניים עייפות. מאחורי משקפי השמש הגדולים, הקשבתי לחזן שביקש רחמים ממלאכי השלום, מנשמות צדיקים, מאלוהים. אלוהים זה שבגד בי ואני בגדתי בו, שעל שמו הגנתי בחירוף נפש גם בשנים...

המשך »

רותי סמרטוטי

מכשפות תולות סמרטוטים על עצים. הידעתם? כן, כן. תולות סמרטוטים על עצים. ואני, האסימון שלי נפל בצליל סימפוניה מרגשת. גם אני תולה סמרטוטים על עצים, לוחשת על אבנים, לשה חמר בצבעי טורקיז ודם. פרימיטיבית אקדמאית דוברת שבע שפות חיות ועוד כמה מתות. מנהלת מלחמה סמויה עם כוחות האופל, מלחמה שאין איש מבחין בה. המלחמה על הגוף,...

המשך »

למוות ממשלה ושרים ופקידים ולבלרים

דילן תומס כתב and death shall have no dominion, אך אמש והיום נוכחתי שוב שלמוות לא רק ממשלה, אלא גם שרים, ופקידים, ולבלרים, וכוהני דת עושי דברו. גם בשעת הצער העמוק ביותר, יימצא תמיד מי שיאמר, זה אסור, וזה מותר. כך ראוי להתאבל, וכך אין ראוי להתאבל. כך ראוי להצטער, וכך אין ראוי להצטער....

המשך »

נשים לא מדברות, נשים מפטפטות

שמתם לב שנשים לא מדברות, אלא מפטפטות? “פטפוט” היא מילת הסוואה מתוחכמת, שמעבירה את המסר שהשיח הנשי אינו עוסק בדברים חשובים ומהותיים. ועל מה מפטפטות נשים? על נשים אחרות, על רגשות, אהבה, מערכות יחסים, החיים שלהן בהשוואה לחיים של אנשים אחרים. האם באמת מדובר בשיח לא חשוב ולא מהותי? אני לא חושבת כך. בהפסקת...

המשך »

הפסקת חשמל

אתמול בלילה היתה הפסקת חשמל במושב. בדיוק יצאתי מאמבטיה ארוכה וריחנית, חלטתי לעצמי כוס תה, והתיישבתי מול המחשב כדי להשיב לאימיילים. הגשם בחוץ התגבר, ברק הבריק, ועוד לפני שנשמע הרעם כבו כל האורות. המחשב הנייד אמנם המשיך לעבוד הודות לסוללה, אבל האינטרנט התנתק. החימום כבה. פתחתי את הדלת וראיתי חושך. קמאי, מוחלט, מאיים. השמים...

המשך »

כובע צמר

לו היה אבא שלי בחיים, הוא היה היום בן 63. קשה לי לדמיין אותו בגיל 63. האם היו שערותיו מאפירות? האם היה יוצא כבר לפנסיה מוקדמת? אולי ממשיך לעבוד? איך היה מבלה את יומו אם היה יוצא לפנסיה? בטח במחסן שלו. בונה כל מיני דברים. חותך צינורות, מנסר, מלחים, צובע. הוא אהב לעשות דברים...

המשך »

מקלפת כלרנה בשדות

אחד מזכרונות הילדות שלי הוא קילוף גבעולי גדילן מצוי (כַּלַרַנָה) בשדות. אבא שלי לימד אותנו איך לפצוע את הגבעול בסכין או בציפורן, לקלף את החלק החיצוני, ולאכול לתיאבון את החלק הפנימי. הטעם? קצת מזכיר מלפפון טרי, ירוק ומרענן. לפני מספר שנים יצאתי לטיול באזור רמת הגולן והכנרת עם עמיתים לעבודה. ליד חורבות כנסיית פטרוס הקדוש,...

המשך »

תכי רקמה למלחמה בבדידות

חלק חשוב מן העבודה הפנימית של המכשפה הוא המסוגלות לזהות ולומר בבירור מה היא רוצה ומה היא צריכה. זה לא פשוט. לפעמים נדמה לנו שאנחנו צריכים מגפיים חדשים, יותר כסף, אהבה, כשבעצם אנחנו צריכים ללמוד לאהוב, להשתפר, לוותר, לרכוש מיומנויות, לעבוד. ולפעמים נדמה לנו שאנחנו רוצים להתחתן, להוליד ילדים, והרבה חברים, כשבעצם אנחנו בסך...

המשך »

עלייה על הקרקע

שלושה ימים מיינתי תמונות ארכיון דהויות בשחור-לבן. העלייה על הקרקע למושב בשנת 1944. הגיעו אנשים לאמצע גבעה חשופה באמצע השממה, פרקו את עצמם מהטנדר, תקעו באדמה שני מקלות ועטפו אותם בענפים ועלים. למעלה תלו שני סמרטוטים על תקן דגלים. תלו גם שלט: “ארגון קדם עין העמק. ברוכים הבאים. ארצנו תבנה”. במקום ההוא שתקעו מקלות והניפו סמרטוטים יש היום שער חשמלי, בתי אבן, כביש אספלט, עץ...

המשך »

ירח תפוז דם

באנגליה נהגו לקרוא לו “ירח הציידים”. בשלזוויג הולשטיין קראנו לו “ירח שלג”. ואני, איך אני אקרא לו? כששקעה השמש אתמול יצאתי החוצה. שאפתי פנימה את אוויר הערב הקפוא. עורי נעשה חידודין חידודין, אבל מן השמים ניבט אליי ירח גדול, כתום, עסיסי, פירותי. אולי אקרא לו “ירח תפוז דם”, לירח המלא בכסלו, בחודש בו מבשילים...

המשך »

קסם הפרובינציאליות

אמש התמניתי לועדת התרבות של הועד המקומי במושב. בתחום אחריותי: הקמת מוזיאון מורשת יהדות כורדיסטאן בכלל, ותולדות המושב ותפקידו בעליה הבלתי ליגאלית בפרט, והקמת אתר אינטרנט מקומי. היש פרובינציאליות גדולה מזאת, אני שואלת אתכם. ובכל זאת, כל שינוי מתחיל מלמטה, מהשורשים. את זה אני יודעת, ואם זה מה שצריכה ממנה הקהילה שבתוכה צמחתי, אז יהי כן. אני לא יכולה להתלונן שהמשימה משעממת,...

המשך »

סהרנה – מדריך לכורדי המתחיל

כל השנה אני ואחותי מחכות לחול המועד סוכות. שבועיים לפני הסהרנה מתמלאים העיתונים במודעות ואנחנו לא מפסיקות לדבר על זה. שולחות אחת לשנייה הודעות תזכורות מלאות סימני קריאה. שולחות תזכורות גם לחברות. כאילו מישהי תשכח. יום הסהרנה זה יום קרנבל. אנחנו מסתובבות שם כמו ילדות בנות-שש בלונה-פארק. אירועי הסהרנה מספקים לנו חומר שיחה לשנה שלמה. עד...

המשך »

ערב יום כיפור

בוקר של ערב יום כיפור. בחוץ מעונן ומטפטף קצת גשם, ואני כאן, מקלידה את חיי ולוגמת קפה. קצת מתריסה, קצת דומעת. לא עומדת בינות לקברים בבית העלמין, שם אני אמורה להיות. עלייה לקברי המשפחה בערב יום כיפור היא אחד מן המנהגים היהודים-כורדיים העתיקים ביותר. היום זה בעיקר מנהג של מבוגרים, שעוד זוכרים, אבל אני,...

המשך »

מסעות אשת הברזל

אני נזכרת באתונה, וחולמת על פריס ולונדון, אבל יש מסעות שאפשר לצאת אליהם גם בבית, בחדר השינה, בגינה, בתחנת האוטובוס. אלו מסעות מפרכים וארוכים ומלאים בהרפתקאות. מסעות אל נבכי הגוף והנפש והרגש, ודפוסי החשיבה וההתנהגות שאימצתי לעצמי מבלי משים. הנה, האחת, אישה יקרה, סיפרה הבוקר שמצאה אוסף מכתביות באקראי, והזכירה לי את האוספים של ילדותי. נהגתי לאסוף אבנים צבעוניות, מכתביות, מטבעות זרים, הזמנות...

המשך »

עץ האקליפטוס

אמנם רק אמצע יוני, אבל החום בבקעת בין-שאן כבר כבד מנשוא. חקלאים מהלכים בין החממות בבגדי עבודה וכובעי קש רחבי-שוליים. פועלים תאילנדים רוכבים על אופניים, חולצותיהם ארוכות-שרוול, מגוננות מפני גלגל החמה. הנשים שזופות מאוד. שזפון של ימי עבודה ארוכים תחת השמש הקופחת, לא של התהפכות על החול החם לחוף הים. ואני יושבת על הנדנדה...

המשך »

גורנייה מההרים

ביום חמישי מצאתי את הכפר בָּנֵנָן במפת ניווט ישנה של הצבא האמריקאי. כבר שנים אני מחפשת אותו באטלסים ומפות, ולא מוצאת. אמא שלי נהגה לומר לי, תעזבי אותך, זה כפר קטן. לא מסמנים כאלו דברים במפות. יש אלפי כפרים זעירים בכורדיסטן. פשוט אין מקום בדף לכולם. אבל אני לא התייאשתי. המלחמה בעירק הביאה להתפוצצות...

המשך »

סימנים כחולים

ביום שבת אחד לפני שנים תפסה אחותי הקטנה את הזרוע שלי בחוזקה, עד שהכחילו בה סימנים עגלגלים וכהים של אצבעות לופתות. זה היה בקיץ. הייתי סטודנטית בחופשת סופשבוע בבית במושב. למחרת לבשתי גופייה. אני תמיד לובשת גופיות בקיץ. ארזתי את פקלאותיי, וחזרתי לאוניברסיטה בירושלים. במעבר החציה ברחוב קינג ג’ורג’ עצר אותי איש מבוגר עם...

המשך »

הגבינה של סבתא אסתר

מדי שנה בחג השבועות אני נזכרת בסבתא שלי אסתר. סבא וסבתא שלי גידלו כבשים במושב. בשיא פריחת עסקיהם, היו להם כמה מאות ראשים. הם גם גידלו חציר ועצי זית, ובחצר היו עצי פרי ולול תרנגולות קטן. מחלב הכבשים נהגה סבתא שלי לגבן גבינת-צאן מלוחה ומשובחה. כיכרות הגבינה היו עגולות, לבנבנות, מפתות. סבתא שלי נפטרה...

המשך »