קטעים עם התגית ‘ מיתוס ’

להרכיב מחדש את הפשטני: יונו מאטר רגינה

אחד הדברים שאני מנסה לעשות בקדרה הוא להרכיב מחדש את הפשטני, ולספר את הסיפורים האמיתיים של האלוהים הקדומים של בני האדם. הסיפורים לא תמיד קלים לשמיעה, לרובם אין סוף טוב, אבל מכולם אפשר ללמוד משהו.

המשך »

למה אני לא מפחדת מהמילה “בעלי”

זה כמובן לא מפתיע שאני לא מפחדת מהמילה “בעלי”. זו מילה נהדרת בעיניי, “בעל”. קצת חבל  שמשמעותה הרחבה בהקשר היסטורי הלכה לאיבוד בשיח הפסאודו-פמיניסטי שמתעקש לראות בה נגזרת של שם העצם “בעלות” ולא יודע שגם “בעל” (במובן גבר נשוי) וגם “בעלות” מגיעים ממקור אחד,  ושתיהן נגזרות של “בעל” (במובן אל כנעני). מה זה בַּעַל...

המשך »

לחיות את המיתוס, להרגיש את אלוהים

לחיות את המיתוס, להרגיש את אלוהים

ועכשיו תדמיינו. יער עבות בשלהי החורף. עצי אלון ואלה. ברושים משכרים בניחוחם, נוטפים טיפות גשם. ריח שרף האורנים. מרבד עלים ואדמה לחה מסתיר שפע אורניות, פקועות ופטריות כובעניות. בין הסלעים צומחות רקפות ורדרדות. כלניות אדומות, סגולות, ורודות וכחולות. בינות לעצים מתעופפים עורבנים תכולי כנף, ירגזים צהובי-בטן, ירקונים, עורבים שחורי-כיפה, סנוניות ארוכות-זנב, נחליאלים. שועל חומק בין העצים. איילה מסתתרת. ארנבת מנתרת. הציפורים מצייצות, מנקרות, מנתרות....

המשך »

להקים את אלוהים מן המתים

הדיון בנושא חג הפרגים ממחיש עד כמה קשה להתחקות אחר אלי כנען החמקמקים. ולא רק מבחינה אינטלקטואלית, תיאולוגית, מיתולוגית או ארכיאולוגית, קשה להתחקות אחריהם. גם מבחינה מעשית. נוכל להתפלסף ימים ארוכים על מקורו של האל אדון, על משמעות המיתוס שלו, ועל הקשר בין המיתוס לבין הטבע בארץ ישראל. אבל כל זה לא יעזור לנו...

המשך »

כמדומני שאקרא לו חג הפרגים

השם אימבולג לא מוצא חן בעיניי. זו אולי אחת העונות היפות ביותר בשנה, לפחות באזור רמות מנשה, בו אני מתגוררת. השדות ירוקים, השקדיות מלבלבות בירוק ולבן, השועלים נצפים ביערות, ובכל מקום פורחות רקפות, כלניות, חרציות. ופרגים. כמובן. בעיקר פרגים. אני אישה של פרגים. ואימבולג לא מוצא חן בעיניי. אימבולג הוא השם הגנרי של מכשפות מודרניות ליומיים הראשונים בפברואר,...

המשך »

הכושרות והסנוניות: אלות ההריון הכנעניות

הכושרות אינן נמנות על האלות המרכזיות של מועצת האלים הכנענית. הן גיבורות משניות בשלושה סיפורים מיתולוגיים: עלילות אקהת, אגדת הלידה ושיר האירוסין של ניכל והירח. עם זאת, הכושרות מוזכרות ברשימות האלים הרשמיות של העיר אוגרית, ועל פי לוחות הפולחן, הוקרבו להן כבשים ואילים באופן קבוע. בעלילות אקהת נקראות הכושרות בשם “בנות הילל סנוניות”. כינוי...

המשך »

האוהל האדום

“האוהל האדום” של אניטה דיאמנט הוא ספר איום ונורא. קצת קשה לי לומר את זה, כשאני יודעת איזו השפעה מבורכת היתה לו על חייהן של נשים מודרניות רבות. ובכל זאת, ספר וולגרי ומופרך, עשוי מן הסנסציות הזולות ביותר. אחד הדברים שמכשפות עושות זה לספר סיפורים. גם על מנת לשמר זכרון היסטורי, אבל גם כדי להציג...

המשך »

פולחן האלה אפרודיטה

האלה אפרודיטה נמנית על תריסר האלים האולימפיים של המיתולוגיה היוונית. היא אחת האלוהויות הפגניות היחידות ששרדו בהצלחה את העידן המונותאיסטי. אוהבים, סופרים, אנשי רוח ואמנים זכרו, ועדיין זוכרים את שמה. היא נאהבת ונערצת. אלפי שירים נכתבו עליה. אינספור ציירים, פסלים ואמנים שרטטו את דיוקנה. אך, למעשה, בתודעה הציבורית מצויה אפרודיטה באותו מצב בעייתי שמצויים...

המשך »