קטעים עם התגית ‘ מאגיה ’

צבעיו, ונוצותיו, ונצנוציו המפתים

צבעיו, ונוצותיו, ונצנוציו המפתים

ימות החורף שלי נובטים טרם הזריחה, עוד בדמדומי הלילה, כשדומה דקה עדיין עוטפת את הרחובות. אני יוצאת להרוויח את לחמי תחת אורות פלואורסנטים, ואחר כך שבה לביתי כדי לצייר מסכות ולתרגם שירה פוסט-מודרנית לעברית מנוקדת ושמרנית. גם הניקוד הוא סוג של מסכה. גם הבגדים שאני לובשת: אפורים ותפורים ורכוסים היטב. וגם פס הכסף המשוח...

המשך »

כמהה נפשי לאור, אצא לאפלה

כמהה נפשי לאור, אצא לאפלה

ויש לומר, אין מומחית וידענית ממני במאגיה של חורף, בכישופים של שינויי צורה וגלגולים, בקסמי תמורה, ובחישול הנפש, וליבון באש. ובכל זאת אני מתמהמת. הקסם הזה הוא קשה ומר, ואני ממאנת לנשום נשימה ראשונה כדי לעשותו, אף על פי שבתוכי אני יודעת, הגיעה העת. הגיעה העת ללכת בין העולמות. מספיק שקטתי על שמריי. אם...

המשך »

מזמן שהיה אלוהים, היה הקסם

אני רוצה לכתוב על מאגיה. על הצבע האדום שלה, על טעם השוקולד, ועל ניחוח היערה בלילות. אני רוצה לכתוב כדי לזכור, וכדי לדעת מה להשיב למרימי הגבה ולמעקלי זויות פיהם בלעג. אני רוצה לכתוב על מאגיה כמו הייתי צורפת של נזמי זהב עבור אפי חזירים, ואני רוצה לשכוח, לשכוח, לשכוח את דברי התוכחה של...

המשך »

לסלוח זה להפוך את הקערה על פיה

ומהי סליחה אם לא תוצר של תהליך מאגי שבו מְתַעֲלִים כעס לאפיקים חדשים ולערוצים בתוליים, משחלפים זעם , משנים צורות של רגשות, מתמירים מצבים, ובאופן כללי מניחים לאש הכישוף לְאַכֵּל משהו אחד, ולחשל משהו אחר במקומו. כעס, שנאה, מרירות וטינה מעניקים כוח לאדם שכלפיו אנו חשים את התחושות הללו: כוח למשול בנו, שאחרת לא...

המשך »

אי אפשר לצאת לגמלאות במקצוע הזה

אני לא שחומת-עור, זה שיזוף. עשר דקות עם הכלב בגינה ביום העצמאות. אחר כך שעתיים בים באמצע יוני. אמנם עם מקדם הגנה 70, כובע קש רחב שוליים בצבע ורוד ובחור זהוב-שיער וחלק כמו דוגמן של קלווין קליין שיגונן על גופי מקרני השמש, אבל כשלובשים ביקיני זה כנראה לא עוזר. העור שלי פשוט לא נשאר לבן...

המשך »

לוח הקללה

לעברית עילגת יש חוקי דקדוק קפדניים. את מכירה את כל הניואנסים והדקויות, ויודעת למה מתכוון האיש הנכבד הזה כשהוא אומר לך, “את תעזרי לנו הרבה”. בסוף הישיבה, כשכולם מתפזרים, הוא מחבק את כתפך ולואט מילים. לחישותיו מזדחלות על אזנייך כנחשי פתן שחורים. הבל נשימתו כמו אפר על לשונך. ואת מזכירה לו שאת חברה בוועדה, שתקדמי את הפרויקט...

המשך »

כישופי מוות ואבל

לבכות, לדבר על המתים, לכתוב יומן, לנשום, לחייך, לספר את סיפורי המתים, לצחוק, לשתות מים, לאכול היטב, ללוש בצק ולאפות לחם, לנטוע עץ, לחבק תינוק, לשתול פרחים, לגדל ירקות, לפסל בחימר, ליצור פסיפס תמונות של המתים, לאסוף את שירי המתים, לצייר את רחשי הלב בצבעי אצבעות, להקשיב למוזיקה שקטה, לומר תפילה, לעמוד בטקס פרידה, להניח אבנים על קברי אהובים, להניח...

המשך »

מים למתים

שלוש דקות לחצות. הנה תיכף היום הזה נגמר. שלושה ילדים קטנים נרצחו בדרכם לבית הספר. בזמן שעשרות כדורים חוררו את גופותיהם הקטנות, אני ישבתי על החול החם והרך לחוף הים-התיכון. היום היה בהיר ונעים. רוצח אחד מסתובב חופשי לאחר שהותיר נערה חיננית מוטלת מתה בשירותי בית הספר. אם הצליפה בבתה בחגורה ובעטה בה. בן עשרים...

המשך »

כולם נולדים עם זה

לפעמים שואלים אותי מי נחשבת מכשפה אמיתית. שואלים אותי אם נולדים עם זה. התשובה שלי היא שכן. כולם נולדים עם זה. כל בני האדם. בכולם יש ניצוץ של עוצמה וחמלה. קוסמת יפהפייה שרירית ומקועקעת לימדה אותי לפני שנים מיהי מכשפה אמיתית, אליבא דמסורת המכשפות שעל ברכיה אני מתחנכת. מכשפה היא מי שחיה את חייה...

המשך »

לראש הכורדי שלי ארבע פינות

לראש הכורדי שלי ארבע פינות… הטלפון מצלצל בשעת צהריים עצלה. אשה בעלת קול נעים מתעניינת אם אני מטילה כישופים בתשלום. להחזיר אהבה היא רוצה. כמובן. אני אומרת לה: בשום פנים ואופן לא. אני מסבירה לה מדוע בשום פנים ואופן לא. אני משכנעת אותה שלא תמשיך לחפש מכשפות. שלא תפזר את כספה אצל שרלטנים. שזה...

המשך »

בז אדום חרדון מצוי ולבנין-הכרוב

קראו לה רבקה. אני לא זוכרת את שם המשפחה שלה. אני רק זוכרת שהוא לא התאים לה. היא היתה כהת עור. נראתה טריפוליטאית. אולי מרוקאית או טוניסאית. שם המשפחה שלה היה אשכנזי. מן הסתם התחתנה עם אשכנזי. אני חושבת שידעתי פעם גם את שם בעלה. כל היום היא היתה מגדפת ומחרפת אותו. אבל אני...

המשך »