קטעים עם התגית ‘ כוח ’

הכל אפשר

מסלול הריצה שלי עובר ליד גן ילדים. בבוקר יום שישי עברתי לידו ושמעתי קול נרגש קורא בשמי: “כרמיייייייתתת!!!!”. הפניתי מבט וראיתי את הבת של השכנים. פצצת אנרגיה בת ארבע. שאר הילדים שיחקו בשלווה בחצר, ורק היא נתלתה בגדר בהתרגשות. ניגשתי לגדר כדי לדבר עם הזאטוטית.  “כרמית!!” היא אמרה לי, “כרמיייייית!!!!, “את יודעת, התנדנדתי עכשיו גבוה...

המשך »

כוח על אחרים: כוח מזויף

האחת הזכירה לי הבוקר, שבסדרה חולית של פרנק הרברט יש הרבה תובנות רוחניות, ואני נזכרתי במשפט אלמותי מן הספר ‘הקיסר האל של חולית’ (God Emperor of Dune): נשמות פעוטות המבקשות להפעיל כוח על אחרים, הורסות קודם כל את האמונה שיש לאותם אחרים בעצמם. מכשפות בדרך כלל מדברות על שלושה סוגים של שימוש בכוח או עוצמה: כוח...

המשך »

אין דבר כזה יותר מדי כוח

השיעור שא’ (מורה וחברה) מנסה ללמד אותי בימים אלו שאין דבר כזה יותר מדי עוצמה אישית. אין דבר כזה יותר מדי כוח. הבוקר היא שלחה לי טקסט שנקרא “הפחד הגדול ביותר שלנו”. הוא נכתב על ידי מריאן ווליאמסון והופיע בספרה Return to Love. הנה תרגום חופשי. “הפחד הגדול ביותר שלנו הוא לא שאנו לוקים בחסר. הפחד...

המשך »

השדים משקרים. הקאס אסטה בבלואי.

השדים אומרים: אי אפשר לסמוך על אף אחד. רק על עצמך את יכולה לסמוך. בשורה התחתונה, את לבד. את כל הדברים הקשים והשמחים והפשוטים והמורכבים בחיים את תעברי לבד. מה שאת צריכה זה לשמור על מרחק מאחרים, להיות חזקה, ובשום פנים ואופן לא להוציא שום דבר החוצה. אם את סומכת על מישהו אחר והוא פוגע בך,...

המשך »

ועוד תזכורת אחת

אני לא יכולה לקרוא לעצמי כוהנת אם אני לא מתמידה בעבודה פנימית, שמביאה לתוצאות ניכרות לעין ומתבטאות בכל האספקטים של חיי היומיום שלי. אני לא יכולה לקרוא לעצמי כוהנת אם אני מטפטפת דם על מפת השולחן הצחורה. אני לא יכולה לקרוא לעצמי כוהנת אם אני לא משמשת דוגמא אישית. אני לא יכולה לקרוא לעצמי...

המשך »

קסם בסדנאות? אולי לא.

בעקבות שיחה עם רינה, תגובה של שי, ושאלות של כל מיני אנשים – אני שבה ללעוס עוד קצת את נושא “המתחילים והמתקדמים” בלימודי מאגיה. ראשית כל אודה שבשלב זה, קשה לי לומר האם סדנת נשימות, שהיא הסדנא הבסיסית ביותר שאני מלמדת, מתאימה רק למתחילים או גם למתקדמים. כשעלה לראשונה הרעיון לסדנא במוחי הקודח, רציתי שהיא תתאים ותועיל לכל...

המשך »

ואינני תובעת שלמים וזבחים

אתמול תופים ורעשנים וריקודי מטר, והלילה ירד גשם סוף-סוף. האדמה לחה וריחנית. הברושים הלימוניים נוצצים ממים, מנטפים טיפות צלולות. בימים של קדרות בוערות, לפידים ונרות חנוכה יורד הגשם, ובשמים מופיעה קשת, חגיגה צבעונית של אהבת המים והאש. אני מתעוררת לבוקר של מים ואש וטבע משתנה, אבל גם לבוקר של אנושות שסועה ובלוגייה מנוכרת. העולם שלנו רווי בקונפליקטים אלימים. ברשת, ברחוב,...

המשך »

ימים של אש

בצהריים בערו להבות כחולות בקדרת הברזל שלי, ובערב הדלקנו נר שביעי של חנוכה. ימים של אש. אש היא אחד מחמשת היסודות המאגיים, ומשך שנים רבות, היתה האלמנט הדומיננטי בחיי. אני בחורה עם מזג סוער, או לפחות, הייתי. בגיל 19 התחילו החיים שלי להיראות כמו סרט טורקי, שלא באשמתי. אבל במקום לעצור ולחשוב רגע על חיי, הנחתי לעצמי...

המשך »

מכשפה רצינית ידעונית וליצנית

אני מכשפה רצינית! הנה, אפילו רונית מהמושבה החופשית אומרת. ואל תספרו לחברים שלי. הם יגידו, מה רצינית, זאת בכלל ליצנית, משוגעת ידעונית. אבל רצינית או ליצנית, אני פשוט אוהבת את מה שאני עושה. אוהבת את הקסם, את העוצמה של הכישוף, את התשוקה והיופי המשתרגים בכל חוויה מאגית. כשהקסם מתגלגל, משהו נדלק בתוכי. כמו אור. וגם המטמפורפוזה שעוברות חוויות...

המשך »

אחריות אישית וכישוף

מכשפות רבות מאמינות בכלל הזהב: “אם זה לא פוגע, עשי מה שתרצי”. במסורת הפיות, הכלל הזה לא קיים. במקום זה יש הנחיות אחרות, כללי אצבע אחרים, הנחות יסוד אחרות. אחת מהן היא שבכל אחד מאיתנו קיים ניצוץ של אלוהים, ולכן שכל אחד מאיתנו צריך לשבת עם עצמו ולפתח ,קוד אתי פרטי. אז לפני יותר...

המשך »

על כוח וחלוקת כוח

אני כל הזמן מדברת על כוח. אני מכשפה ויש לי כוח. כוח מאגי. כוח קסם. כוח לחולל שינויים בעולם. הכוח הזה נובע מבפנים, ומקרין החוצה. הוא מאפשר לי להביט לאנשים בעיניים, לדבר בשפה ברורה, להביע את עצמי, לעשות דברים ביעילות ובצלילות, ולהשיג את מה שאני רוצה. לכוח הזה קוראים “כוח פנימי”, power-from-within. חלק הארי...

המשך »

סקס קדוש

למשתתפים במצעד הגאווה או במפגן הגאווה, למתאספים באיצטדיון, למניפי הדגלים, למובסים, למנצחים ולאלו שעוד נלחמים, אני מדליקה הערב נר אדום, הצבע שאצל מכשפות מהמסורת שלי מסמל את ערך הגאווה. מדליקה לכם נר ואומרת בקול רם וברור את דברי האלה. היא שגופה משתרע מעבר ליקום, היא שקיימת בכל הדברים, היא שקיימת בתוכי, וגם בתוך כל אחד מכם. “צאו...

המשך »

אבל באמצע הדרך יש גם אנשים טובים

שלושה שבועות אחרי החזרה הביתה, אני נשברת באמצע יום העבודה. ממררת בבכי בפינה שקטה. שייח דרוזי צעיר, צעיר ממני אפילו, עוצר ומביט בי בעיניים טובות. ‘האם אני יכול לעזור?’, הוא שואל אותי בעברית איטית, זהירה. תמיד השימוש הזר הזה במילת השאלה ‘האם’ שובר אותי. אני לא מצליחה אפילו להגות ‘לא, תודה’. תנועות הידיים שלי מתנצלות. אני מכריחה את עצמי לחייך. הפרצוף...

המשך »

לכבד כל אדם

לפעמים אני מרגישה כמו גופה בחדר-המתים, חבורת קצבים עומדת עליי, מבתרת את גופי לנתחים, נוגסת בכבד, מלקקת את המעיים הקרועים. אחד שאני לא מכירה משתלח בי בתגובות לבלוג, שני שולח לי דואר אלקטרוני הטוען שרוב המכשפות בעצם סובלות מאוטיזם קל, שלישי קורא לי רוצחת כי אינני טבעונית, ורביעי משכנע אותי לנסוע מאה קילומטרים כדי להיכנס איתו למיטה,...

המשך »

במחלף הבא ימינה

טרטורי משאיות של נהגים משכימי-קום מעוררים אותי ברבע לארבע לפנות בוקר. אני נאחזת כמה רגעים בקורי השינה, אך בסוף נכנעת לבוקר המפציע. עוד חושך בחוץ. אני גולשת מהמיטה אל הכורסא שלי, קוראת הודעות, תגובות, דואר אלקטרוני. דרור אומר שיש לי יותר מדי רשימות, יותר מדי פרויקטים, יותר מדי תחומי עניין. שעל פניו, נראה כי...

המשך »

מסעות אשת הברזל

אני נזכרת באתונה, וחולמת על פריס ולונדון, אבל יש מסעות שאפשר לצאת אליהם גם בבית, בחדר השינה, בגינה, בתחנת האוטובוס. אלו מסעות מפרכים וארוכים ומלאים בהרפתקאות. מסעות אל נבכי הגוף והנפש והרגש, ודפוסי החשיבה וההתנהגות שאימצתי לעצמי מבלי משים. הנה, האחת, אישה יקרה, סיפרה הבוקר שמצאה אוסף מכתביות באקראי, והזכירה לי את האוספים של ילדותי. נהגתי לאסוף אבנים צבעוניות, מכתביות, מטבעות זרים, הזמנות...

המשך »

דליים של עוצמה נוזלית וסמיכה

ובעודי מקוננת על פחיתות מעמדה של החמלה, שלחה לי חברה-מכשפה דואר אלקטרוני המכיל פראפרזה על ציטוט של הסופר הנרי מילר. “המטרה היא לא לאצור כוח, אלא להקרין את הכוח שלנו החוצה”. ובאמת, בתיאולוגיה שלנו, התשוקה והחמלה נובעות מכוח פנימי אדיר, ממודעות עצמית, ממיניות בריאה, מגוף חסון ומנפש משתובבת. והכוח הוא כוח לשבור מעגלי אלימות ולחולל שינויים. כוח להגיד לא. כוח...

המשך »

שמץ תשוקה, קורטוב של חמלה

אני מאכילה את החתלתולה במרפסת וכל חתולי הרחוב מתאספים בחצר. ג’ינג’ים ומנומרים, לבנים ושחורים, ואפילו חתולת אנגורה אחת מלכותית ומפונקת, שהיתה שייכת פעם למישהו, ועכשיו כבר לא. הם נועצים מבטים בקערה, נועצים מבט בקטנטונת הלועסת, נועצים מבט גם בי, חוככים בדעתם האם בטוח להתקרב, האם לא אגרש אותם במטאטא כמו שעושים כולם. והשכנה אומרת לי, אם...

המשך »