קטעים עם התגית ‘ ילדות ’

אם אלוהים רוצה לדבר איתי בחשמל

לא הייתי ילדה של חורף. שכבות לבוש מרובות הציקו לי במפגש בית השחי. סוודרים מסורבלים לא היו נוחים בשרוולים. גולף חנק לי את הצוואר. כיוון שהייתי קטנטונת כזאת, אז שולי המכנסיים הקצת-יותר-מדי ארוכים שלי תמיד השתכשכו בשלוליות המים בציי הדרכים. גם לא אהבתי להירטב בגשם, אבל בריונים מכיתה ו’ הציקו למי שהסתובב עם מטרייה. הייתי צנומה כל כך, שחורף...

המשך »

מסתבכת

לפעמים אני צריכה שיכאב לי כדי שאבין באמת את גודל הסכנה. כמו פעם, כשהייתי ילדה. אמרו לי לא לרכב על האופניים בלי ידיים. לא שמעתי. פתחתי את הראש ופצעתי שתי ברכיים. או היום. אמרו לי להפנות לו עורף, לקום וללכת. לא הלכתי. שברתי לב. (לפעמים אני אומרת לאנשים שהלב שלי לא יכול להישבר, כי...

המשך »

לגדל לעצמך רגליים

היא אמרה לי שהיא חיה כמו שפחה. אני חייכתי אליה ולחשתי מילים מעודדות. לא אמרתי לה שהמילה הזאת חותכת בבשרי כמו סכין קצבים. שכל חיי, כל חיי, עשיתי הכל כדי שלא להיות שפחה של אף אחד, בשום מצב, אף פעם. שזה אחד הפחדים הכי קמאיים שלי. להיות שפחה. ולא סיפרתי לה שהיתה פעם תקופה חשוכה...

המשך »

על חטא שחטאתי לפניכם

בבוקר קפחה השמש בבית העלמין, ואני ישבתי על ספסל בפינה, סימני ליל אמש עוד ניכרים בי. ניחוח קל של עשן סיגריות בשיער, חותמת על היד, עיניים עייפות. מאחורי משקפי השמש הגדולים, הקשבתי לחזן שביקש רחמים ממלאכי השלום, מנשמות צדיקים, מאלוהים. אלוהים זה שבגד בי ואני בגדתי בו, שעל שמו הגנתי בחירוף נפש גם בשנים...

המשך »

רותי סמרטוטי

מכשפות תולות סמרטוטים על עצים. הידעתם? כן, כן. תולות סמרטוטים על עצים. ואני, האסימון שלי נפל בצליל סימפוניה מרגשת. גם אני תולה סמרטוטים על עצים, לוחשת על אבנים, לשה חמר בצבעי טורקיז ודם. פרימיטיבית אקדמאית דוברת שבע שפות חיות ועוד כמה מתות. מנהלת מלחמה סמויה עם כוחות האופל, מלחמה שאין איש מבחין בה. המלחמה על הגוף,...

המשך »

כובע צמר

לו היה אבא שלי בחיים, הוא היה היום בן 63. קשה לי לדמיין אותו בגיל 63. האם היו שערותיו מאפירות? האם היה יוצא כבר לפנסיה מוקדמת? אולי ממשיך לעבוד? איך היה מבלה את יומו אם היה יוצא לפנסיה? בטח במחסן שלו. בונה כל מיני דברים. חותך צינורות, מנסר, מלחים, צובע. הוא אהב לעשות דברים...

המשך »

מקלפת כלרנה בשדות

אחד מזכרונות הילדות שלי הוא קילוף גבעולי גדילן מצוי (כַּלַרַנָה) בשדות. אבא שלי לימד אותנו איך לפצוע את הגבעול בסכין או בציפורן, לקלף את החלק החיצוני, ולאכול לתיאבון את החלק הפנימי. הטעם? קצת מזכיר מלפפון טרי, ירוק ומרענן. לפני מספר שנים יצאתי לטיול באזור רמת הגולן והכנרת עם עמיתים לעבודה. ליד חורבות כנסיית פטרוס הקדוש,...

המשך »

עלייה על הקרקע

שלושה ימים מיינתי תמונות ארכיון דהויות בשחור-לבן. העלייה על הקרקע למושב בשנת 1944. הגיעו אנשים לאמצע גבעה חשופה באמצע השממה, פרקו את עצמם מהטנדר, תקעו באדמה שני מקלות ועטפו אותם בענפים ועלים. למעלה תלו שני סמרטוטים על תקן דגלים. תלו גם שלט: “ארגון קדם עין העמק. ברוכים הבאים. ארצנו תבנה”. במקום ההוא שתקעו מקלות והניפו סמרטוטים יש היום שער חשמלי, בתי אבן, כביש אספלט, עץ...

המשך »

מסעות אשת הברזל

אני נזכרת באתונה, וחולמת על פריס ולונדון, אבל יש מסעות שאפשר לצאת אליהם גם בבית, בחדר השינה, בגינה, בתחנת האוטובוס. אלו מסעות מפרכים וארוכים ומלאים בהרפתקאות. מסעות אל נבכי הגוף והנפש והרגש, ודפוסי החשיבה וההתנהגות שאימצתי לעצמי מבלי משים. הנה, האחת, אישה יקרה, סיפרה הבוקר שמצאה אוסף מכתביות באקראי, והזכירה לי את האוספים של ילדותי. נהגתי לאסוף אבנים צבעוניות, מכתביות, מטבעות זרים, הזמנות...

המשך »

תתקשרי לאמבולנס

לפני עשר שנים אבא שלי ישב בסלון וצפה בטלויזיה. רצחו את רבין. על המסך היתה המולה. אנשים מבוהלים. קרייני חדשות המומים. והאישה הזאת המתולתלת שהתעקשה “רבין לא נפגע. אני ראיתי”. אבא שלי הסתכל בטלויזיה חצי שעה בערך, ואז כיבה אותה והלך לישון. אני זוכרת את הגב שלו מופנה אליי בדרך לחדר השינה. הוא לבש...

המשך »