קטעים עם התגית ‘ אוכל ’

העגבניה פורחת

שככה יהיה לי טוב, הבוקר פרחו שני פרחים צהובים וענוגים על שיח העגבניות בגינה. בתחילת אוגוסט חציתי עגבניית שרי מנומרת לשניים, וסחטתי אותה לתוך עציץ. למה? כי ככה הגננת אמרה, והילדה מתעקשת שהגננת תמיד צודקת, ולא עזרו ההסברים שעגבניות זורעים באביב כדי לקטוף בקיץ, ושאוגוסט זה קצת מאוחר מדי. בינתיים הזרעים נבטו, השתילים הועברו...

המשך »

אלוהים שבתוך הסירים

אני מוצאת את עצמי חוזרת למאכלי ילדות, מבשלת את מה שאימא שלי נהגה לבשל לפני עשרים ושלושים שנה. אורז של פעם, פירה של פעם, ועוף של פעם. אוכל פשוט וביתי, שמגישים לילדים שחוזרים מבית הספר באחת בצהריים. אני לומדת למשול בכוח העצום הזה. הכוח להאכיל, זה כוח שמעניק חיים ומחולל פלאים. אז המטבח שלי...

המשך »

בשבילי רק מערוך

תפוח, עגבנייה, ביצה וכרע תרנגולת הם כולם מזונות שאנחנו יכולים לראות ולחוות עם החושים. רכיבים תזונתיים לעומת זאת, הם עניינים בלתי נראים ולכן מסתוריים משהו. מי ראה פעם ויטמין, פחמימה, כולסטרול או חומצת שומן אומגה 6?

המשך »

קיץ 2009, סודות כמוסים ובנאליים

ספר: התופרת – פרנסס דה פונטס פיבלס, הוצאת מטר. סרט: “קוקו לפני שאנל” אודות חייה של המעצבת האגדית, עם אודרי טוטו. תערוכה: הגזמה פראית: הגוף הגרוטסקי באמנות העכשווית. החל מן ה-18 ביולי במוזיאון חיפה לאמנות. קאלט: 7 העונות של באפי בקופסת הדיוידי השלמה. שמש: משקפי שמש גדולים עם מסגרת פלסטיק לבנה. רגליים: יחפות, חלקות,...

המשך »

פאלש פלייש

צמחונים ופעילים למען זכויות בעלי חיים במשק סוברים שרקמות שריר שגודלו במעבדה מהוות חלופה אתית וידידותית לסביבה. אני סוברת שזה מגעיל, שהמוצר לא יכול להיות בריא או אפילו ראוי למאכל אדם מעצם היותו תעשייתי ומהונדס, וחשוב מכל - שזה לא באמת אוכל. נקודת הקיצון של מזונות תעשייתיים שהומצאו על ידי טכנולוגים ובאים בקופסא.

המשך »

עוף בעשר אגורות

זה בלוג על אלוהים ובבלוג הזה ראוי להיאמר שיש אלוהים בכביסה ריחנית ונקייה, בעוגת תפוחים עם ציפורן וקינמון, במכוניות מהירות, וגם בכאלו ששובקות חיים על הכביש, הופכות עיסה של פלסטיק ומתכת, נותנות את גופן עבור בני-אדם. יש אלוהים בתחבושות שליפפתי על רגלו של כלב פצוע, בשטיפת רצפות, וגם באורז ששרפתי ארבע פעמים עד שהצלחתי...

המשך »

תערוכת עולמות הגוף: המסתורין שבבשר

היום הצלחתי סוף סוף לבקר בתערוכת “עולמות הגוף” של גונתר פון האגנס, שמציגה עכשיו במוזיאון הלאומי למדע בחיפה. המקצוען ואני קפצנו לשם כבר ביום ראשון, אבל תור של 45 דקות לכרטיסים בקופות, ועוד שעת תור בכניסה לתערוכה עצמה שלחו אותנו לחפש ארוחת צהריים במקום השכלה אנטומית. היום הגענו קצת יותר מסודרים. הצטיידנו בכרטיסים שנרכשו...

המשך »

צלי כתף בתנור, ככה אני עושה את זה

מן ההצלחות היותר מסחררות של ליל הסדר שחלף עליי ביעף. אני,  למען האמת, העדפתי את הירקות המופלאים שצליתי בתנור. ארטישוק, פורטבלה, שמפיניון, ברוקולי, רבעי בצל סגול, קישואים מוצקים, גזר סקסי, פלפל אדום מתקתק ובשרני…. זה אוכל בשבילי, ובשר אדום הוא לא כוס התה שלי, וגם לא המנה העיקרית המועדפת עליי. אבל עם הצלחה מסחררת אי...

המשך »

המלצה חמה: מסעדת מול כרמל וים בחיפה

עכשיו בואו נדבר רגע על כבדי עוף. בדרך כלל או ששורפים אותם למוות במסעדות או שמשאירים אותם חצי חיים מבפנים. מי שיודע להכין כבדים רכים ונימוחים אבל לא מדממים, כבר זוכה אצלי לניקוד גבוה. והפירה. אוי הפירה. בחיים שלי לא אכלתי כזה פירה, נשבעת לכם. ורוטב היין. והערמונים. והפטריות. וואו.

המשך »

לבקשת הקהל: פשטידת פטריות ואגוזים

צריך: 3 סלסלות פטריות שמפיניון פרוסות, 2 בצלים גדולים קצוצים, מעט שמן לטיגון, מלח ופלפל שחור, 3 חבילות גבינת טוב טעם, 4 כפות קמח תופח, 3 ביצים, ספל אגוזי מלך קצוצים. וככה עושים: במחבת מחממים שמן ומשחימים את הבצל. מוסיפים את הפטריות ומטגנים ביחד. מתבלים היטב במלח ופלפל שחור. מקררים ומעבירים לקערה. מוסיפים את הגבינה,...

המשך »

יום מחלה שלישי, נרשמת התאוששות

פעילות גופנית: עשרים דקות הליכה לקניות במרכז הכרמל, וחצי שעה חזרה הביתה (כבר היה חם, הדרך הייתה בעלייה, והסל היה כבד. זה נחשב אימון משקולות?). שופינג: בושם אקווה די גיו של ג’ורג’יו ארמני בשביל המקצוען, חצאית בשבילי, פטריות טריות, בצל ירוק, אגוזי מלך וגבינות משובחות. ארוחת בוקר: “בריאות” של קפה גרג. בסיסית, פשוטה ולא...

המשך »

כישופי קיץ: גרסת 2008

ביקיני בצבע טורקיז, כובע כתום רחב-שוליים, הליכות על החוף, חול הים החם, קוביות אבטיח, ענבים עסיסיים, מים צוננים, סנדלים ירוקים, ג’ינס קצרצר, שמלות קלילות, גופיות לבנות, בריכה צלולה, שחיינים שריריים, ריצות בוקר בשדות, מוחיטו, מרגריטות, טורטיות, עפיפונים, משקפי שמש ענקיים עם מסגרת לבנה, הופעות רוק בפארק, קומדיות רומנטיות בקולנוע, מוזיקת מועדונים, מסיבות ברביקיו בשעת...

המשך »

בקומה שלי יש גבר עם הפרעת אכילה

האיש מנהל ביניים ופשוט לא עובד כי כל היום הוא עסוק להסתובב ברחבי הקומה ולחפש אוכל. הוא מתחיל את הבוקר שלו בחיסול כללי של כל מה שיש במקרר הכללי, כולל לחם קפוא, חצאי קופסאות גבינה ופסטרמה, וכל שאריות הבורקסים והפירות מהישיבות של יום אתמול. עניין של ארבע דקות בערך. אחר כך הוא עובר משרד-פאקינג-משרד...

המשך »

אז תאכלי משהו

שלוש שנים לקח לי להגיע למידה 24 (או בלשון הסופרמודלס, מידה אפס) תוך התנהלות (צרפתית משהו?) של ללכת הרבה ולאכול מצוין, אבל מעט. בשורה התחתונה זה הופך אותי לסועדת מאוד בררנית, שלא מקריבה את היקף המותניים בשביל עוגת שמרים פשוטה, גם אם קוראים לה "קראנץ' רושה".

המשך »

הלאה המנגל: ל”ג בעומר זה לא יום העצמאות

יש משהו חינני בצורך הישראלי הבלתי נשלט לצלות בשר בכל פעם שאנחנו רואים אש גלויה. ובכל זאת, לי קצת חבל שמנהגי האוכל של ל”ג בעומר הופכים להשתקפות ענייה של מנהגי המנגל מיום העצמאות.  תפריט ל”ג בעומר שלי (כולל בשר, אבל לא בנוי סביב הבשר): נצלים בנייר כסף במדורה לאחר שנמשחו קלות בשמן זית ועשבי תיבול: תפוחי אדמה,...

המשך »

180 קלוריות של עונג

התחשקה לי היום ארוחת ערב לא סטנדרטית, אז שפצרתי מתכון פרטי לפטריות ממולאות. במקור, לוקחים פטריות שמפיניון גדולות, מוצקות ויפות, חותכים להן את הרגל, ודוחפים בגומה שנוצרה קוביית גבינת פורסט (אמנטל מעושנת בעצי אורן), מזלפים מעל קצת שמן זית, מניחים בתבנית משומנת ומאשפזים בתנור מחומם מראש ל-180 מעלות במשך רבע שעה. במקום הפורסט השחיתותית,...

המשך »

העוגיות של אמא

אחרי ריצה בת שעה, אני חוזרת למטבח אפוף ניחוח עוגיות שזה עתה יצאו מהתנור. בצק פריך, תמרים מהעץ בחצר, אגוזים מהעץ של סבא וסבתא, קוקוס ריחני. וזה טעים. ואני מתמכרת לרוך המתקתק. עוגייה ראשונה מזה חצי שנה. ועוד עוגייה. ועוד עוגייה. אחר כך אני רוחצת את אבק היום שחלף במים חמים ובסבון שקדים ודבש....

המשך »

ואלוהים הוא קצת חרש

בשש בבוקר הדי ג’יי מנגן שירים של היהודים. אני מוכנה להמשיך לרקוד עוד כמה שעות, אבל הבחור כבר מוריד אוזניות ומתקפל, ובחוץ אור, והחברות מחפשות את המפתחות של המכונית. אני חוזרת הביתה עם שלל חותמות על היד. שלושה מועדונים ביומיים. הרבה אלכוהול. שותה כל עוד אני יכולה לשתות. בדצמבר גם את העונג הזה תשלול...

המשך »

כפרות: מנהג ברברי מחריד? לא בטוח.

מנהג ברברי מחריד. ככה קראה מישהי בפורום אוכל של Ynet לתרנגולי הכפרות. אבל מנהג הכפרות הוא לא ברברי, והוא בטח לא מחריד. בעצם, אני חושבת ששחיטה עצמית של תרנגול היא אחת הצורות היותר הומניות לטיפול בעופות מאכל בשנת 2007. והבשר גם הולך לעניים, או ככה לפחות נוהגים אצלנו, וזה לא דבר רע. מדינת ישראל...

המשך »

לחם דק על סאג’

לחם דק, לחם דוקא, או לחמא רקיקא הוא אחד מן הלחמים הבסיסיים והפשוטים ביותר של הכורדים. מכיל קמח, מים ומלח בלבד. במצב היבש שלו הוא נראה כמו יריעה דקה של רקיק, ונשמר עד חצי שנה מבלי לאבד טריות או טעם. לאחר שמרטיבים אותו במעט מים הוא הופך ללחם רך ומשביע, דומה ללאפה, אך עדין ממנה. כדי להכין...

המשך »

לחם אחיד לא מגיע ממאפיות

כתבתי מה אני חושבת על התייקרות מחירי הלחם האחיד כבר בפעם הקודמת שהפעילו המאפיות הגדולות לחץ על הממשלה. והבוקר, כמו כמעט כל עם ישראל אני מניחה, ניצבתי גם אני מול מדף לחם אחיד ריק ושומם, כשבסל הקניות שלי שתי חלות קלועות במחיר 13 ש”ח האחת. חשבתי לעצמי, “מאפיה” היא מילה ביתית כל כך, רכה, נוגעת ללב,...

המשך »

קורקבנים

בשלוש אחר הצהריים כבר לא יכולתי לשאת את המחנק בגרון. יצאתי מהעבודה, נכנסתי לאוטו ונסעתי. איך שפסעתי לתוך חנות הספרים השכונתית, הביט בי בעל החנות וקבע, ‘את עצובה’. אמרתי כן. הוא אמר, תאמיני לי, זה לא שווה את זה. אמרתי לו, ספר של טרייסי שבלייה יעודד אותי. קניתי את The Virgin Blue, הספר היחיד של שבלייה...

המשך »