כשהגוף מעיד כאלף עדים

27/01/2013
נכתב על ידי

גל מור כתב אתמול בבלוג חורים ברשת אודות פרויקט ספורים המתעד ניצולי שואה, אשר על זרועותיהם מקועקעים מספרים. בפוסט מצוטט אחד הניצולים שאומר: “לעיתים קרובות צעירים שואלים אותי, למה לא מחקתי את זה. השאלה מפתיעה אותי. למה שאמחק? אין רבים מאיתנו בעולם שנושאים את העדות הזו”.

אנחנו חיים בתרבות שמקדשת מודיפיקציה רדיקלית של הגוף. ניתוחים פלסטיים, הזרקות בוטוקס וקולגן, השתלות שיער, קעקועים, פירסינג, דיאטות וחדרי כושר שעוסקים יותר בחתירה למראה מסוים מאשר לבריאות, הסרת שיער מכל הגוף במגוון אמצעים החל ממריטה פשוטה בשעווה, וכלה במכשירי לייזר מתקדמים, ועוד כהנה וכהנה.

בחודש שעבר נכחתי בהרצאה (איומה ונוראה, שהיתה אמורה להיות “מעצימת נשים”, אבל בעיקר היתה מגוחכת ומחלישה), ובה טענה המנחה, כי אשת קריירה שאינה צובעת את שיערה המאפיר מפגינה בעצם חוסר מקצועיות במקום העבודה.

בתרבות שבה מקובל ואף מצווה לשנות ולהמיר את מה שכפה הטבע על הגוף, ודאי שצעירים מתקשים להבין, מדוע לא לשנות ולהמיר את מה שכפו הנאצים על הגוף. ודאי שאינם מבינים את המשמעות העמוקה של נשיאת הסימנים והעדויות על הגוף.

מדובר בשני עולמות חשיבה שונים לגמרי.

כשילדתי את בתי, נחשפתי לתופעה (טרנד?) שבה מקעקעת האמא את שם הרך הנולד, או את האות הראשונה של שמו, על גופה. אולי סוג של חיקוי לאנג’לינה ג’ולי, שנוהגת לקעקע על זרועה את הקואורדינטות של המקומות שבהם נולדו ילדיה בכל רחבי העולם.

אמרתי בזמנו לחברה שילדה כמה שבועות אחריי, ואשר קעקעה את שמו של בנה על פנים מפרק ידה, שאני לא צריכה קעקועים. יש לי מספיק סימני מתיחה על הבטן, שיעידו כאלף עדים על ההריון, ועל הלידה. מאז הם דהו ונעלמו, אבל עדויות אחרות עדיין ניתן למצוא על גופי, שלעולם לא ישוב למצבו הטרום-הריוני. וטוב שכך.

תגובות באמצעות פייסבוק

תגובות

תגיות: , , , , , , , , , , , , , ,

10 תגובות לרשומה כשהגוף מעיד כאלף עדים

  1. מעין בתאריך 27/01/2013 בשעה 11:54

    מילים כדורבנות. נחמד שיצאת מדום השתיקה שלך.
    מעניין אותי מה ענית למנחה בהרצאה?

    • כרמית בתאריך 30/01/2013 בשעה 13:25

      אני לא אמרתי כלום, אבל המשתתפת המבוגרת ביותר בהרצאה אמרה לה שהיא גאה בכל שערה לבנה שיש לה…

  2. יוסי בתאריך 27/01/2013 בשעה 17:07

    מזל טוב, כמה כיף שחזרת.

    • כרמית בתאריך 31/01/2013 בשעה 13:12

      תודה רבה!

  3. צמח בר בתאריך 27/01/2013 בשעה 17:30

    לצבוע את השיער זה אקט של חוסר מקצועיות????

    ובכלל יש לי איזה דיסוננס עם הביטוי “העצמת נשים”.

    • כרמית בתאריך 30/01/2013 בשעה 07:48

      דיסוננס זו מילה עדינה בשביל הביטוי הזה.

  4. מעין בתאריך 30/01/2013 בשעה 14:14

    אפשר גם לחשוב על התופעה בהיבט שונה – יש כאלה שמקעקעים לא רק שמות ילדים על הגוף אלא גם שמות בני ובנות זוג. שלא כמו לידה, לבני זוג אין השפעה ממשית על הגוף, אבל על מה שבתוכו יש גם יש. נשאלת השאלה מדוע צריך את התזכורת על העור?

    • כרמית בתאריך 02/02/2013 בשעה 15:44

      מה את חושבת?

  5. סנדי בתאריך 31/01/2013 בשעה 17:59

    מזל טוב, כרמית! מרגש מאוד.

    סקרנית לדעת איזו אמא את..

    • כרמית בתאריך 02/02/2013 בשעה 15:42

      תודה רבה!

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *