מנערת את הכסתות

16/08/2011
נכתב על ידי

זה כמה שבועות שגעגועים מציפים אותי למקומות רחוקים, שהותרתי מאחור, אך נחרטו בזכרוני, ומסתבר, גם בלבי. אני קוראת את הפרנקפורטר מדי בוקר, ונפשי נכספת ליערות-עבותים, להרים גבוהים עוטים שלמת עצי אשוח, לטירות על מים, לשדות-אספרגוס ולשדות-תלתן.

אני קוראת את הסודדויטשה מדי צהריים, ולשוני נזכרת בטעמי פירות יער, תפוחים מסוכרים, שקדים מקורמלים, עוגות שטולן דחוסות, יינות זולים ובירות מרות כלענה, וייסוורסט מתובל, גבינות חרפרפות, לחמים כפריים כהים, קרטופלסלאט בחומץ, ובעיקר, דונר-קבאב.

אני נזכרת בקסמי הארץ ההיא, ואדוני הארץ ההיא נזכרים בי. מופיעים בחלומותיי.  בשנתי אני רואה כרי-שלג עצומים, ורק את פניהם של האלות הגרמאניות, אני לא רואה, כי ממקום מושבי בישראל, הן לא תתגלינה לי לעולם.  מעולם לא נתקלתי באלוהים מקומיים, המושרשים כל כך באדמתם כמו אלוהי גרמניה, אוסטריה, שוויץ, ודנמרק. אומרים שאלוהי איסלנד כאלו , אבל את אלוהי איסלנד אינני מכירה.

את גבירת-החורף אני מכירה: עקרת בית קפדנית מחד, ומנהיגה פרועה של הציד הפראי מאידך.  פראו הולה, אלה גרמאנית גדולה, מצפצפת כבר מאות בשנים על בלויי הסחבות שהלבישו לה כמרים ובישופים.  היא חיה בספרי ילדים צבעוניים, בסרטי חג-מולד ישנים, בקרנבלים, בתיטאראות-בובות ובפארקי-שעשועים. אבל בעיקר היא חיה בחלומות של כל מי שאי פעם אהב את הרי-הסן ונהרותיה. גם היום, בגרמניה המתנדנדת בין נצרות לאתיאיזם,  פראו הולה נותרה אלה גדולה בלבבות נערות שרוצות להתחתן, ובלבבות כלות טריות שמשתוקקות להרות.

היא מנערת את הכסתות, ושלג יורד. גם בקיץ, אם צריך.

והיא יודעת למצוא את העלמות החרוצות ביותר, כשהן זקוקות לה, ובכך גדולתה.

אוּנְד רוּהִיג פְלִיסְט דֶּר רַיְין.

תגובות באמצעות פייסבוק

תגובות

תגיות: , , , , , , , , ,

2 תגובות לרשומה מנערת את הכסתות

  1. יוסי בתאריך 16/08/2011 בשעה 19:22

    זה כמה חודשים שגעגועים מציפים אותי לבלוג שאהבתי לקרוא
    ברוכה השבה

    • כרמית בתאריך 19/08/2011 בשעה 11:17

      צריך להגיד תודה לספאמרים רוסים ששתלו קוד עוין בבלוג.
      בזכותם התעסקתי עם הבפנוכו של האתר שלושה ימים ברצף,
      וגם חזרתי לכתוב 🙂

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *