בלי מילים

08/11/2006
נכתב על ידי

זה לא שאין לי מה לומר. זה שאי אפשר לומר את מה שיש לי לומר במילים. אני רושמת בגיר ובפחם. אני מציירת סקיצות בעיפרון. אני צובעת כחול וירוק וחום במשיחות מכחול עזות. אני רוקדת כמו היו לי כנפיים. אני שוחה כמו דגיגה. אני לובשת גופיות אפילו שרשמית כבר חורף. השום ששתלתי בגינה כבר נבט. הגבעולים שלו רעננים, ירוקים וחריפים. לפעמים גשם, אבל השמש מחייכת אליי והעננים צוחקים איתי והרוח לוחשת לי סודות. ושום דבר ממה שהיא אומרת לי, הרוח זאת אומרת, אי אפשר לומר במילים של שפת בני אדם. מחברת הסקיצות שלי מלאה בציפורים. עורבים ודרורים ונחליאלים וצוצלות וברווזים. אתמול ציירתי חבית עץ של בירה מקציפה. היום אני מציירת דלעות, בצלים, שומים, אפרוחים, תרנגולות, טווס כחול, נחש ירוק, ואש להבה. מחר גלגל. מחר מגדל. מחר מהפכות ומוות ולידה מחדש, אז בינתיים אני גונבת לי עוד רגע של שלווה.

תגובות באמצעות פייסבוק

תגובות

תגיות: , , ,

3 תגובות לרשומה בלי מילים

  1. שי בתאריך 09/11/2006 בשעה 19:11

    אז למה שלא תביעי את הדברים גם כאן במילים…

    אני חושב שאני מדבר בשם כל מי שקורא כאן שהוא ישמח לראות את הציור הזה או הזה…

  2. Golden בתאריך 10/11/2006 בשעה 02:07

    והנה בכל זאת אמרת אותי במילים שלך.

  3. כרמית בתאריך 10/11/2006 בשעה 14:23

    בלי סורק קצת קשה להעלות את הציורים. אני אנסה לצלם במצלמה דיגיטלית מול האור, ונראה אם יוצאת מזה תמונה באיכות סבירה.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *