המוות שחוזרים ממנו

23/10/2006
נכתב על ידי

הימים האלו מוזרים לי. יום ההולדת שלי מתערבב תמיד עם חג-המתים, היום שבו מכשפות יורדות לשאול כדי למות. עשרות פעמים עשיתי את המסע הזה לשאול, לארץ המתים, לכיליון עצמי. אבל אני מנסה לספור כמה פעמים מתי. כמה פעמים באמת מתי. אני חושבת שארבע. ארבע פעמים פגשתי את המוות, וארבע פעמים חזרתי לחיים. הפעם הראשונה לא היתה וולונטרית. מוות נכפה עליי מבלי שהייתי מוכנה אליו, מבלי שהקדשתי לו מחשבה, מבלי שאפילו הבנתי את ההשלכות. גם הפעם השנייה היתה הפתעה, אבל בפעם השנייה כבר הייתי למודת כאב. כבר הכרתי את ההרגשה שהלב נעקר מתוכי בעודי בחיים. תעיתי קצת בדרך, נחבלתי, נפצעתי, אבל חזרתי לחיים. את הפעם השלישית עשיתי כמו שצריך. הישר לשאול, והישר בחזרה.

הפעם הרביעית, והאחרונה, היתה שונה. לא החיים זימנו לי מוות ולידה מחדש, אלא חברותיי המכשפות. כוהן קשר את עיניי, נטל את ידי והוביל אותי למטה, למטה, למטה, דרך שבעת שערי השאול. כוהנת החזירה אותי לחיים. לא הייתי לבד. ואי אפשר להשוות את זה בשום פנים ואופן לאף אחד מחוויות המוות והלידה-מחדש הקודמות שהיו לי, “הטבעיות”.

קשה להשוות בין המסתורין של הטבע לבין המסתורין של הטקסים. החוויה אחרת. המעורבים בעניין אחרים. התחושות אחרות. ההשלכות אחרות. הלקחים שלמדתי בארץ המוות היו אחרים. גם קשה לי לומר מה אני מעדיפה, תהליך של מוות ולידה מחדש, או טקס של מוות ולידה מחדש. הסודות שלומדים בטקס מנחמים. הסודות שלומדים מהטבע מחשלים. זה נחוץ וזה נחוץ.

מחר יום הולדת. בשבוע הבא מסע לשאול. והימים האלו הם ימים סתווים של המתנה דרוכה לשינוי. המוות החמישי שלי מתבשל. אני יודעת. מריחה את אדי המרק והרעל העולים מתוך קדירת חיי. לא יודעת איך זה יקרה. אולי יהיה טקס. אולי לא. לא יודעת. אבל דבר אחד אני כן יודעת. אני רוצה למות. אני רוצה למות כי מישהי אחרת צריכה להיוולד. אני מרגישה אותה בועטת בתוכי. העוברית שלי. אני אמות, ואני אלד אותי, ואז יקראו לי בשם.

תגובות באמצעות פייסבוק

תגובות

תגיות: ,

9 תגובות לרשומה המוות שחוזרים ממנו

  1. כוחות האופל בתאריך 23/10/2006 בשעה 14:48

    משהו לא טוב עובר עליך. זה ברור. את מדאיגה אותי .

    עלי לתת לך משימה שיכולה לעזור לך. תכתבי עוד היום משהו שמח.בלוג שמח. לנו או לעצמך.

  2. רובין בתאריך 24/10/2006 בשעה 08:12

    לי דווקא נשמע שמשהו נפלא עובר עלייך! כל-כך הייתי רוצה בעצמי למות ולהוולד שוב – אחר, מחושל יותר (שנאמר: “בהשילי בלי כל חשש תרבות של עור אשר יבש, וכמו חדש אז למחוז חפצי אגיע”).
    שיהיה לך מסע מֻצלח וסתו גשום ונפלא!

  3. אביאל בתאריך 24/10/2006 בשעה 09:59

    לא נראה לי שאת צריכה ^^ סבתא רבא שלי זכרונה לברכה נפטרה לפני בערך 8 שעות… את האמת אני דיי קיוויתי בזמן האחרון שהיא תמות..היא ממש סבלה, פצעי לחץ, כל הגוף שלה וכל הדם שלה היה רקוב מבפנים והיא כל הזמן ביקשה למות… אבל לא נתנו לה. היו לה חיים קשים, אבל עכשיו היא לא סובלת יותר ^^

  4. מכבס ותולה בתאריך 24/10/2006 בשעה 23:10

    יום הולדת שמח! שנת צמיחה והגשמת חלומות 🙂

  5. גדל בשדה בתאריך 25/10/2006 בשעה 11:00

    מזל טוב ברגשות מעורבים. ואפשר גם ללדת בלי למות, בלי כאב (הכל תלוי בנשימות).
    אז אל תשכחי לנשום.

  6. ענת בתאריך 26/10/2006 בשעה 09:15

    התהליך מבורך.לומדת להכיר את מהות הקיום ולהעריך את הדברים הקטנים הנראים בעיננו שוליים ביום יום.תהני מהחוויה המדהימה הזו ,ההיוולדות מחדש אינה למעשה בעיני היוולדות כי אם צמיחה למחוזות אחרים גבוהים יותר שאותה נפש אינדיווידואלית משוועת להגיע וללמוד.
    המון הנאה וצמיחה
    }{

  7. רונית בתאריך 29/10/2006 בשעה 11:15

    ראית מה זה כרמית, האלה ענת בכבודה מטקבקת אצלך בבלוג! 🙂

  8. רינה בתאריך 04/11/2006 בשעה 21:54

    אחד מהדברים היפים ביותר שלך שקראתי, כרמית. (או אולי סתם הנושא הוא האהוב עלי במיוחד.)
    כן. כן, כן, כן.

    לפעמים אני חושבת שזה השיעור העיקרי שלי בגלגול הזה – איך למות ולהיוולד מחדש בתדירות הגבוהה ביותר שאפשר.

  9. כרמית בתאריך 10/11/2006 בשעה 14:24

    רינה, תודה.

    רונית – 🙂

    ולכולם – משהו *נפלא* עובר עליי 🙂 תודה לכם על התגובות.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *