קינה על היער, על העיר ועל ההר

04/12/2010
נכתב על ידי

מזה שלושה ימים אני תרה אחר המילים הנכונות כדי לומר קינה על היער, על העיר, ועל ההר, ואינני מוצאת. אחרים כבר נשאו הספדים על המתים, על העצים, ועל הזכרונות.

אני עדיין לא יודעת מה לומר על השריפה הגדולה שמתחוללת בכרמל. ההר הזה הפך ביתי בשנים האחרונות. אבל גם לפני כן, תבניתו נחרטה בזכרונות ילדותי, זכרונות של שבתות ביער, ופיקניקים תחת אורנים. נולדתי וגדלתי למרגלות ההר. רוב חיי הוא היה שם, נוף-תמיד ירוק ומיוער.

והעיר הזאת, חיפה, שאני בה כמהגרת. מי שלא גר כאן, לא יכול להבין את הקשר הסימביוטי בין העיר לבין ההר, ובין ההר לבין היער. העיר על ההר, וההר הוא העיר, והיער… היער הוא הלב הפועם של העיר. לא רק בפאתיה הוא קיים, בגם בליבה. בשכונות, בגנים, ברחובות המצופפים עצי מחט, במדרכות הרצופות אצטרובלים,  ובגינות המסתירות חזירי-בר ותנים מייללים.

מחלונות הבית אני רואה את ענני העשן המיתמרים, מחליפים צבעים: לבן-עננים, אפור מלוכלך, צהוב-מחלה, ושחור-פחם. השמש אדומה ברקיע, באוויר אפשר לטעום פיח, ובכל נשימה אני שואפת עשן. הכלב מתעטש כבר יומיים, לא נושם כתמול-שלשום.

Ralph Albert Blakelock Forest Fire 19th Century

Ralph Albert Blakelock, Forest Fire, 19th Century

לפני שנה ויום אחד התעוררתי עם פרפרים בבטן. זה היה יום החתונה שלי. בצהריים הייתי לבושה כבר שמלה לבנה, מאופרת למשעי, ומסורקת להפליא. נסענו להצטלם בכרמל. תמונות חתונה בנאליות, תבניתיות, כמו של כל זוג שמתחתן בחיפה. עצי אורן וירוק-עד.

אחרי שהצלמים התקפלו, נשארנו על ההר, איפשהו בין האוניברסיטה לעוספייה. העצים היו ירוקים וכבדים מעלווה כתמיד, העשב רך. גם פרחים פרחו אז, אני זוכרת, פרחו בצהוב, לבן ואדום.

עכשיו הכל שם שחור. מת. ארבעה מיליון עצים נשרפו עד אפר. אנשים נשרפו חיים. וגם בעלי חיים. ארבעים אלף דונם של חיים. מערכות אקולוגיות שלמות.

בפייסבוק כבר הקימו קבוצה לנטיעות של עצים בהר. אנשים עם כוונות טובות.  אבל זו יוזמה לא מועילה, במקרה הטוב. במקרה הפחות טוב היא מזיקה. רוב העצים שנשרפו אינם עצים של קק”ל, לא עצים שאפשר לנטוע כמו בט”ו בשבט. השריפה כילתה רובה-ככולה שטחים של יער טבעי, צמחיית בר, טבע פראי וראשוני שצריך להשתקם, בגדול, בכוחות עצמו, באמצעות תהליכי חידוש טבעי.

עקרונית, במדינת ישראל קיים ידע אקולוגי בנושא שיקום יערות לאחר שריפה, שנצבר לאחר השריפות הגדולות בכרמל בשנים קודמות. אם ייעשה שימוש בידע הזה או לא, זו כבר שאלה מעניינת.

ומי כמוני יודעת, שתהליכי חידוש טבעיים הם לא דבר של מה בכך. כל הזמן אני עוסקת במטאפורה הזאת, של מוות ולידה מחדש, לקום מאפר לחיים, להתחדש, לעלות מן המתים אל החיים. אבל כאן לא מדובר במטאפורה. זה הדבר האמיתי. היער צריך לברוא חיים חדשים מתוך האפר, פשוטו כמשמעו.

ואני חושבת על האש. דצמבר היה אמור לבשר אש חנוכה טובה, שתגרש את החושך. במקום זה הביא אש ששרפה את העיר, ואת היער. ככה זה אש. היא יכולה להיות אש-תנור לאפיית לחם או אש שריפות מאכלת. יכולה לחשל ברזל, או לכלות ולהשמיד. לחמם בקרני שמש, או להצית עצים במכת ברק, להדליק נר מאיר בחנוכה, או להותיר חושך ופחם על צלע ההר.

קום-יקום היער, וחיה-יחיה ההר. את זה אני יודעת. תוך שבועות ספורים ילבלבו אלון, אלה וחרוב. לוטם ואורן ינבטו, בכח, בתקווה, בעלים זעירים שיישאו מבט אל השנים הבאות, שנים ארוכות של קימה מאפר ועפר, של תהליכי חידוש טבעיים, ושל תחייה. אבל בינתיים טרם כבתה האש. האבל כבד בעיר, ולבי, לב של מהגרת ביער השרוף הזה, שותת דם.

תגובות באמצעות פייסבוק

תגובות

תגיות: , , , , , , ,

2 תגובות לרשומה קינה על היער, על העיר ועל ההר

  1. אורי בתאריך 04/12/2010 בשעה 23:54

    מסכים עם כל מילה. כמי שגדל וצמח בכרמל, אני מאוד מקבל את הקביעה שלך שזר לא יבין את הקשר הסימביוטי שבין העיר לבין ההר. זהו פצע ענק בגופה של חיפה ובגופם של הישובים שבמרכז היערות.

    והנה תרומה ויזואלית קטנה. בשנת 2000 החליטו בחברת דיסני להוציא מחדש חלק מסרט האנימציה המופלא ”פנטסיה”. כחלק מהעניין, שילבו בו גם את גירסת האנימציה הדיסנאית ליצירה ”ציפור האש” שהלחין איגור סטרווינסקי. הסרטון שואב את השראתו מהתפרצות הר הגעש סנט הלנס שבצפון מערב ארצות הברית. ב-‏1980 התפרץ ההר הזה, כאשר חלק ממנו פשוט התפוצץ, ניתק ממנו וקבר תחתיו אלפי דונמים של נחלים, אגמים, שדות, מישורים, יישובים, יערות ובעלי חיים, כולל בני אדם. ב”ציפור האש” משרטטים העני מטורים של דיסני את ההתפרצות כסערת חורבן שעליה מנצחת ציפור נוראה, ובהשראתה שוטפים הלבה, האש והבוץ כל מה שעומד בדרכם. לאחר ששוככת הסערה, מגיחה אי משם פיית האביב, וכאשר היא מרחפת מעל השטח השחור והמפוחם, היא ממטירה גשם ומסייעת לטבע להתאושש. אט-אט שבים העשבים הירוקים וצצים מהקרקע, פרחים עולים ומלבלבים, העצים שבים לצמוח, בעלי החיים מתלקטים אל מקורות המזון המחודשים והארץ עוברת לבלוב מחודש. ללא קשר למסר המאיים (שבסופו תקווה להתחדשות), מדובר ביצירת מופת שאסור להחמיץ – לא עכשיו ולא בעוד עשרות שנים.

    אותה נחמה פורתא של שיקום מאוחר, של צמיחה מתוך אפר המוות, היא גם הנחמה הפרטית שלי. הכרמל קום יקום, גם אם זה ייקח זמן רב. הוא עבר כבר הרבה אסונות באלפי השנים האחרונות. הוא יתגבר גם על הפצע הכואב הזה.

    והנה הקישור לאנימציה המופלאה ההיא: http://www.youtube.com/watch?v=3FWq17CT6Cs

  2. […] קינה על היער, על העיר ועל ההר […]

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *