עת אסיף הפקעות, ואוקטובר כבר הגיע

01/10/2010
נכתב על ידי

Carl Larsson, October, 1883

Carl Larsson, October, 1883

זו עת אסיף הגזר, הבצל,הדלעת הכתומה ושאר פקעות פְּלֶבֵּאיות: סלק, לפת וצנון.

הייתי מכינה מהן תבשיל קדירה מהביל עם קוביות עגל רך או טלה צעיר, אבל חם. השרב לא מרפה, כאילו אין לו לוח-שנה. כמו ספטמבר לא היה וחלף כבר.  כאילו לא הגיע אוקטובר.

אני ממתינה לבשורות על רוחות, לבשורות טובות, ולא מבשלת שום דבר. בבית יש ירקות טריים, לחם, פירות שלהי-קיץ ותחילת הסתיו, זיתים כבושים מהמושב, וגבינות מהמכולת.

מן החלונות לא נצפים שינויים מרחיקי-לכת. רוב העצים על ההר יְרֻקֵּי-עַד. מקצתם פצחו בשלכת מכוערת, אלימה. רובם ככולם מאובקים ומהוהים: עלים קרועים, ענפים שבורים, צמרת מרופטת.

מן הכורסא המפוספסת בפינת המרפסת אני עורכת רשימות אסיף. מה צמח השנה הזאת, מה הבשיל, מה נפל מן העץ בטרם עת, מה יש בסל שלי, מה אין. צריכה להתכונן לחריש, ולזריעה, ואחר כך לגשמים, ולחורף הקר.

אני יודעת שעליי לעשות מעשה. מדי בוקר, עם זריחה.  לנשום, להפריח קסם, לעמול יום ועוד יום, לילה אחרי לילה. להתקין קמיעות ולתקן את עולמי. ובכל זאת, אני ממתינה. נוהגת באיפוק. נמנעת מעשות. מחכה לרוחות, לגשם, לחילוף ממשי של העונות.

תגובות באמצעות פייסבוק

תגובות

תגיות: , , ,

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *