חצב מצוי

18/09/2006
נכתב על ידי

חָצָב מָצוּי: פורח יחידי בסתיו, זקוף וגאה, כמתריס בפני השמים המתקדרים, הרוחות המנשבות, הצינה בערבים. אולי כמוהו גם אני אצליח לפרוח בימים אפורים. פרח אצילי ומסוכן. החצב שופע עסיס משכר, ומעניק ממנו לכל דכפין. גם את דבורי הדבש המאביקות אותו הוא מרווה, אבל גם את צרעות הפלך שודדות-הצוף. הבצל שלו, לעומת זאת, צופן רעל, והעלים מכוסים מחטי מלח דוקרניות. חזירי הבר חופרים באדמה למצוא את מזונם, אבל בבצלי החצב בדרך כלל אינם מעזים לגעת. ואולי כמו החצב גם אני אצליח לתת באהבה לכל מי שזקוק לצוף, ובאותה נשימה גם להגן על גופי, להגן על גבולותיי, לשמור על ליבה פרטית, תת-קרקעית, חבויה היטב בקפלי אמא-אדמה ושייכת לי, רק לי.

תגובות באמצעות פייסבוק

תגובות

תגיות: , , ,

2 תגובות לרשומה חצב מצוי

  1. אריתמיה בתאריך 18/09/2006 בשעה 01:37

    משעשע שקוראים לו “חצב מצוי”, זה נשמע כל כך לא מיוחד.
    היקום נראה לי מופלא כל כך כשמספרים לי על הפרטים הקטנים הללו. 🙂

  2. נועה בתאריך 06/10/2006 בשעה 15:34

    זה מדהים, באמת, ליקרוא את מה שאת כותבת, האהבה שלך לאדמה מעוררת השראה ואת אחת הראשונים שאני פוגשת שההיזדהות שלה עם אמא שדמה יותר גדולה משלי(:

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *