במקום שאין בו אנשים

01/09/2006
נכתב על ידי

לא באנגליה רציתי להישאר, אלא בארץ הפיות, במקום שבו הקסם מוחשי. שערים רבים לארץ ההיא. גם מכאן אני יכולה להפליג אליה, אבל מכאן המסע קצת יותר ארוך, קצת יותר הפכפך, קצת יותר מסוכן. תמיד אני רוצה להישאר שם עוד. עוד רגע אחד. עוד חוויה אחת. עוד קסם אחד. אבל העולם האחר אינו מקום שבני אדם נועדו להישאר בו. בארץ הפיות לומדים קסם, אוצרים כוח, ואחר כך עוזבים, כדי לעשות מעשים טובים על פני האדמה.

חציית הגבול בחזרה היא תמיד קשה לי. ההבדלים התהומיים בין החלום לבין המציאות קשים לי. קשה לי לקבל את העובדה שבמציאות היומיומית לא יכול להיות כל כך הרבה קסם וכוח. שזה בלתי אפשרי. ובכל זאת, כמו כל מכשפה ממוצעת, השאיפה שלי היא להיות כלי קיבול שלם יותר. להביא בכל פעם קצת יותר מעולמות אחרים, לשפר את המציאות רק בעוד קצת, לשנות את העולם, לפזר קורט של חמלה פה, קמצוץ נדיבות שם.

השאלה המכרעת, כמובן, היא איך להיות כלי קיבול שלם יותר. איך להיות אדם טוב יותר. איך לפעול קסם יעיל יותר. זוהי כבר עבודה של חיים שלמים. עבודה קשה, לפעמים מייאשת, אבל שווה כל רגע. אני אישה בת-מזל. יש לי כוח.

ובפרקי אבות אומר שמעון בנו של רבן גמליאל, “כל ימי גדלתי בין החכמים, ולא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה. ולא המדרש הוא העיקר, אלא המעשה. וכל המרבה דברים, מביא חטא”. והלל אומר, “אין בור ירא חטא, ולא עם הארץ חסיד,  ולא הבישן למד, ולא הקפדן מלמד, ולא כל המרבה בסחורה מחכים, ובמקום שאין אנשים, השתדל להיות איש.”

תגובות באמצעות פייסבוק

תגובות

תגיות: , , ,

4 תגובות לרשומה במקום שאין בו אנשים

  1. אמיר בתאריך 01/09/2006 בשעה 16:29

    ממש אהבתי !! (לא הבנתי את הפסקה האחרונה 🙂 )

  2. לאה בתאריך 02/09/2006 בשעה 09:52

    ברוך בואך בצל העולם האמיתי…

  3. Golden בתאריך 06/09/2006 בשעה 21:43

    (נסיון שליחה נוסף, ההודעה לא מתקבלת)

    אני חושבת שלפעמים מקור הכוח הכי גדול נמצא דווקא שם, בחזרה למציאות. המעבר מהמקום בו את הכלי שמקבל, והגלים של הקסם באים אליך מבחוץ פנימה, למציאות של היומיום שבה את שולחת את הגלים הללו החוצה, בנתינה ויוזמה. אולי הקושי מתחיל כשהכוח מפסיק לקרון החוצה לבד, וצריך לדחוף אותו, ללוש ולהפוך וליצור מתוכך חדש.

    (ובלי קשר, תודה על ה… בלוג. הנוכחות שלו. לקרוא כאן נתן לי יותר ממה שיכולתי לדמיין.)

  4. כרמית בתאריך 12/09/2006 בשעה 20:34

    גולדן – אני חושבת שאת צודקת, ובאופן עקרוני, אין לי בעיה ללוש, להפוך, ליצור, וכו’. הרי אלו החיים וזה מה שאני עושה בדרך כלל, כל יום. אבל החזרה למצב “הרגיל” הזה ממצב של קסם טבעי ומוחלט היא תמיד טראומטית. אני תוהה אם אי פעם אצליח להתרגל לשינוי הזה.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *