אַיִל לְכִיפּוּרִים

17/09/2010
נכתב על ידי
Carlos Schwabe, The Faun, 1923

Carlos Schwabe, The Faun, 1923

בעדר הכבשים של סבא שלי היו שלושת אלפים ראש, ומהן רק אַיִל אחד ויחיד. אני לא הורשיתי להתקרב אליו “כי הוא נוגח”.

נהגתי להביט בו מעבר לשער העץ של הדיר. בעיקר אני זוכרת סבך קרניים עבותות. מה עלה בגורלו של האיל אינני יודעת. הדבר היה לפני שנים רבות. נמכר, נשחט, מת בשיבה טובה. הייתי אך ילדה קטנה.

והנה , יום כיפורים הגיע ואין לי סליחות לכתוב. לא השנה. במקום זה אני נוברת במקורותיו הכנעניים והבבלים של יום הכיפורים, ומוצאת את טקס כפרת העוונות האוגריתי, שנערך בסתיו על מנת לכפר על חטאי העם. לעיתים הוקרב שם חמור, ולפעמים איל. יש שני לוחות, וכל אחד מהם מתייחס לבעל חיים אחר שנבחר לקרבן. האיל המופיע הוא אַיִל מֵישָׁר, כלומר איל שביכולתו ליישר את ההדורים, לכפר על חטאים, לתקן.

אַיִל מֵישָׁר לְכִיפּוּרִים / טקס כפרת עוונות / טקס לאחדות העם
(לוחות KTU 1.40 KTU 1.84 תרגום חופשי ביותר)

וְתַקְרִיבוּ בְּנוֹת-אוּגָרִית, אַיִל מֵישָׁר לְכִיפּוּרִים,
אַיִל מֵישָׁר לְכַפֵּר עַל עֲווֹנוֹת הָעִיר אוּגָרִית, כִּי חָטָאנוּ
עַל-פִּי חֻקּוֹת הָאֲנָשִׁים, וְהַחוּרִים וְהַחִתִּים וְהַקַּפְרִיסָאִים
לַמֻּכִּים, לַחֶלְכָּאִים, וּלְנִדְכָּאִים
כִּי חָטָאנוּ בְּאַפֵּנוּ, בְּכַעֲסֵנוּ, וּבְכַשְׁרוּת נַפְשׁוֹתֵינוּ,
וּבְקָרְבָּנוֹת-חַטָּאת, וּבַזְּבָחִים וּבָעוֹלוֹת.
וּרְאוּ אֶת הַזֶּבַח שֶׁתִּשְׁחֲטוּ לְקָרְבָּן, בְּנֵי-אוּגָרִית:
יַעֲלֶה נִיחוֹחוֹ הַשָּׁמַיְמָה לְאָב-הָאֵלִים,
יִתַּמֵּר רֵיחוֹ מַעְלָה-מַעְלָה לְמוֹעֶצֶת הָאֵלִים.
רְאוּ-נָא אֶת הָאַיִל, תֶּחֱזֶינָה עֵינֵיכֶם.

היום כמובן, איננו מקריבים כבשים ואילים כדי לכפר על עוונות. במקום זה אנחנו קונים את השוקיים והצלעות שלהם קפואים בסופרמרקט וזורקים על המנגל, בלי טקס, בלי גינונים, ובלי לערב את אלוהים בנושא.

קרבנות הכפרה שלנו הם אחרים, אישיים, איומים ונוראים, כמו היום הזה, יום כיפור. הם חמקמקים. אי אפשר להסתכל להם בעיניים כמו שאפשר להסתכל בעיניו של איל, רגע לפני שהמאכלת נוחתת על צווארו. אבל אני היטב יודעת, מה עליי להעלות לעולה כדי שייסלחו חטאותיי. וחטאותיי רבים הם. אם לא לאלוהים, ולא לאחרים, אז לעצמי.

אלוהים לא נמצא איתי ביום הכיפור הזה. רק אני פה. אני וחטאותיי, והשדים מעוררי-הפלצות המלווים אותי תמיד. בעברית יפה, נדמה לי, קוראים לזה חשבון נפש.

על חטא שחטאתי לפניכם בשגגה, ועל חטא שחטאתי לפניכם בזדון, ועל חטא שחטאתי לפניכם בסתר, ועל חטא שחטאתי לפניכם בגלוי, ועל חטא שחטאתי לפניכם באונס, ועל חטא שחטאתי לפניכם ברצון, על החטאים הגלויים לי, ועל החטאים שאינם גלויים לי; אני מבקשת סליחה.

ביבליוגרפיה

Canaanite Religion. Gregorio del Olmo Lete. Eisenbrauns, 2004.
Pardee, Dennis. Ritual and Cult at Ugarit. Society of Biblical Literature, 2002.

כל רשומות יום כיפור באספקלריה:

2005: היא היתה איתי מבראשית
2006: ערב יום כיפור
2007: על חטא שחטאתי לפניכם
2008: אם רק זוכרים לנשום
2009: ויש עוד עבודה לעשות, והחיים הם תהליך

תגובות באמצעות פייסבוק

תגובות

תגיות: , , , , , , , , ,

2 תגובות לרשומה אַיִל לְכִיפּוּרִים

  1. יוסי בתאריך 25/09/2010 בשעה 21:13

    “ולא אילים אלא לוחמים”
    הפעם האחרונה שצמתי היתה במלחמת יום כיפור. בשבע בבוקר העירו אותי ואמרו לי שאוטובוס הגיע להחזיר אותי לבסיס כי יש כוננות. נסענו הנהג ואני לבזק שליד ג’נין והצטרפתי לחברי שאמרו לי שכנראה יש מלחמה.למרות המלחמה המשכתי את הצום עד סופו. אני זוכר שהמ”פ עוד אמר לי “מזל שיש מלחמה אחרת היית בכלא” ( באותו יום דפקתי בריחה מריתוק עוד לפני הכוננות והייתי כנראה חייל “גולני” היחיד שהצליח לצאת הביתה ). שנה לאחר מכן היינו ביום כיפור באמצע פשיטה ופתאם חשבתי, אין אלוהים, מה זה הצום המטופש הזה. לגמתי מלוא הפה מהמימיה ומאז ועד היום איני צם. וגם איני מאמין (ולמרות שהבלוג הזה על אלוהים כביכול הרי שאני קורא אותו בגלל הכותבת ולא בגלל הכותרת). היום, 37 שנים אחרי ברור לי שבכל חברה יש אילים לכפרת עוונות. אני לא עליתי בגורל אבל בכלל לא ברור מה לגבי בני ולגבי אחרים היקרים לי ושיהיו יקרים לי בעתיד.

  2. […] זוכרים לנשום 2009: ויש עוד עבודה לעשות, והחיים הם תהליך 2010: איל מישר לכיפורים 2016: יום הכיפורים […]

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *