אֱלֹהִים צְבָאוֹת / דיווח מההר ביום השישי למלחמה / בשיעור ספרות יאמרו סאטירה

25/07/2006
נכתב על ידי

אֱלֹהִים צְבָאוֹת עָיֵף עַד מְאֹד,
פָּקַח חֲצִי-עַיִן כְּשֶׁפָּקַדְתִּי הָהָר,
שׁוּב פַּעַם אַתְּ, הוּא פִּהֵק וְאָמַר.

לְרַגְלָיו הִתְיַשַּׁבְתִּי, בַּת סַרְבָנִית,
סוֹרֶרֶת, מוֹרָה, חֲצוּפָה, יִדְּעוֹנִית,
וְאָמַרְתִּי לוֹ, אַבָּא, הִגִּיעַ הַזְּמַן,
אוּלַי תִּתְעוֹרֵר כְּבָר, פֶּרֶד עַקְשָׁן?

אַךְ אֱלֹהִים צְבָאוֹת- נַפְשׁוֹ נָקְעָה,
כְּבָר שָׁנִים יָשֵׁן כְּמוֹ דֹּב מְשֻׁגָּע,
בָּאָרֶץ מִלְחָמָה וְהוּא בְּתַרְדֵּמָה.

תגובות באמצעות פייסבוק

תגובות

תגיות: , , ,

4 תגובות לרשומה אֱלֹהִים צְבָאוֹת / דיווח מההר ביום השישי למלחמה / בשיעור ספרות יאמרו סאטירה

  1. אילן בתאריך 25/07/2006 בשעה 15:50

    אפשר לשאול באיזה הר מדובר? האם מדובר בהר המופגז או האם מדובר בהר בממלכת יהודה?

    ובגלל כל מיני דברים שקראתי לא מזמן, אני משער שבכוונה בחרת ב”אלהים” ולא בשם השני, או שאני טועה?

    בהחלט מעלה חיוך. סאטירה שהיא גם דתית, גם מאגית וגם אקטואלית. שילוב מנצח.

  2. גדל בשדה בתאריך 27/07/2006 בשעה 16:07

    התחושה שלי היא שיש לי מעט מאוד כח להשפיע. המעט הוא הכח לדאוג לקרובים לליבנו בלי להתרסק, הכח להמשיך לחיות, הכח לקחת בפרופורציה ולהתאפק. המעט כח של לחשוב על אהובנו שבסכנה ולהתפלל לשלומם אבל לא להיות חרדה.
    אין בי כח לשנות וזה מה שקשה לי כל כך לקבל. חוסר אונים וקבלת גזרה. אבל אין השלמה.

  3. כרמית בתאריך 28/07/2006 בשעה 09:59

    אילן – לא ההר הזה ולא ההר ההוא. גם ההר הזה וגם ההר ההוא וגם הר אחר, אי-שם בספירה עליונה… אבל אני לא יודעת לאיזה “שם שני” של אלוהים אתה מתכוון. אני כתבתי על אלוהים צבאות, אלוהי המלחמה של בני-ישראל מהתנ”ך.

  4. כרמית בתאריך 30/07/2006 בשעה 11:06

    גדל בשדה – אני חושבת שכל שינוי “גדול” בעולם מתחיל בשינויים קטנים שאנחנו מחוללים בתוכנו פנימה, בבית שלנו, בחיי אנשים מסביבנו. זה לא חוסר אונים, לעניות דעתי. זו פשוט עבודת נמלים, שמשתלמת בסוף.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *