הכלים לעולם לא יוכלו להכיל את השפע

14/08/2010
נכתב על ידי

הים היום היה כחול וצלול, מפוספס בקצף גלים לבן, הומה אדם, כלבים, וסירות. החול היה חם, השמש מלטפת, ואיש אחד, אפור-תלתלים ושזוף-חזה מכר סברס קר מתוך עגלת ברזל ישנה. אנשים שיחקו מטקות. כולם היו נינוחים, נדמו חסרי-דאגות, כאילו מאושרים.

ואני, מול מרחבי התכלת של אפרודיטה, כשכפות רגליי משתכשכות במים הקרירים, נזכרתי בקביעה המלווה את יצירתו של דוד שחר, שמקורה בקבלה הלוריאנית: הכלים לעולם לא יוכלו להכיל את השפע.

Wlliam Adolph Bouguereau, Biblis, 1884

אליבא דהאר”י הקדוש, רבי יצחק לוריא, נברא העולם בתהליך של צמצום, במהלכו נוצרו מספר עולמות עליונים. עולם הנקודים, עולמנו אנו, מורכב מעשרה כלים המייצגים את עשר הספירות. עם היווצרות הכלים בעולם, החל האינסוף האלוהי להאיר לתוך הכלים, אך הם היו חלשים מכדי להכילו, ולכן נשברו שבעת הכלים התחתונים, ונסדקו שלושת העליונים: כתר, חכמה ובינה.

במילים אחרות, אנו חיים בעולם של כלים שבורים, וכל חיינו מוטל עלינו לעסוק בתיקון עולם, כלומר בהדבקה ובאיחוי של השברים, בהפרדת הניצוצות האלוהיים מן “הקליפות”, במירוק הנשמה, בעבודה אישית יומיומית, סיזיפית. כל אחד מאיתנו, כל אדם, הוא זעיר אנפין של כלי שבור. כך אנחנו נולדים, ועד מותנו אנו נידונים לעסוק במלאכת השיפוץ, הטיוח, ההדבקה והבנייה-מחדש של חיינו, שהאור האלוהי נמלט מהם.

אך בכל שבר ושבר, בכל פיסה מנופצת של חיינו, לכודים גם ניצוצות של שפע אלוהי, של אור ושל טוב. החוכמה היא לדעת ללקט את היופי מתוך הפסולת, לשלות פנינים משברי-זכוכית מטונפת בידיים מדממות, ולדעת איך לאהוב.

וכך, מול ים כחול בשבת, אפשר לחוש את עומק היופי האלוהי, להרגיש אותו על העור, להתלטף עם הניצוצות הלכודים בגרגרי החול הזהוב, בגלים הגבוהים, במצהלות ילדים, בארטיקים צבעוניים ובסברס מתוק. אפשר לטבוע בשפע האדמה והים, האוויר והשמש של היקום. אפשר לחשוב שהעולם מושלם, לשכוח שהוא שבור.

גם אפשר לעשות מעשה טוב כל שבוע. להציל גורת כלבים מכביש סואן. להורות לאישה מבוגרת את הדרך. לנחם אבלים. לחייך לאנשים. הרי גם קנקן ששבריו הודבקו בדבק יכול להרוות צמאון צמחים מבלי שייזלו ממנו מים. אבל אני חשה בכל סדק וסדק בקנקן הנפש שלי, וביתר שאת הקיץ הזה.

כל מי שאיחיתי כל חיי הולך ומתפרק לאיטו. כל נשימה, כל כשף, כל קסם, כל מעגל הגנה שטוויתי בהבל-פי ובאצבעות מיומנות. כולם הולכים ונפרמים, כמו היו שמיכה שהוטלאה ברשלנות. נדמה, שתיקון עולם זה כמו משרה רביעית שאין לי פנאי לה. הלוא יש לי שתי עבודות, ובית ומשפחה, ובלוג.

וכבר שכחתי שהייתי מכשפה. ומי ששואל על מדפי הספרים שלי, על חפיסת הקלפים המעלה אבק בפינה נשכחת, או על מטה עץ-האלה החרוט אותיות כנעניות שתקוע בעציץ במרפסת כמו היה צמח חי, מקבל תשובות חמקניות, ושניצל חם, כי בבית תמיד יש אוכל.

תגובות באמצעות פייסבוק

תגובות

תגיות: , , , , , , , ,

4 תגובות לרשומה הכלים לעולם לא יוכלו להכיל את השפע

  1. הילה-מכשפה טובה בתאריך 15/08/2010 בשעה 01:01

    מרגש!!!
    תהיתי למה שכחת שהיית מכשפה.
    מה קרה בסיפורך שגורם לך להרגיש כך?

    תודה על התיאור הציורי והיפה

  2. יוסי בתאריך 15/08/2010 בשעה 16:37

    מענינת דעתו של האר”י והשוואתה לחלק מתפיסותיו של פרויד. הדומה- יש לחבר ולהתחבר אל אותם מקומות כואבים ומדממים על מנת לאסוף את הכוחות הטמונים בהם.וכך, דווקא באותם מקומות בנו שאין ברצוננו להתחבר עקב הקושי בחיבור אליהם (טראומות למיניהן)טמונים אוצרות גנוזים של כוח.
    טוב, פרויד היה יהודי.
    מצטרף לדעתה של המכשפה הטובה לגבי אופן התאור אבל גם זה כמעט מובן מאליו, למי יש כוח לקרוא בלוגים כשעובדים כמו חמורים? וכמו שאומרים האנגלים- ההוכחה בפודינג.או כמו שאומר בם- המעשה קובע את העמדה. או כמו שכתוב בתנ”ך- נעשה ונשמע. כלומר, עצם זה שאני קורא את הבלוג הזה מעיד על עמדתי כלפיו. אבל המכשפה הטובה תיארה זאת באופן בהיר יותר.
    טוב, ככה זה עם מכשפות (גם במיל.) הן עושות אותו דבר באופן הרבה יותר מוצלח.

  3. עלעלית בתאריך 19/08/2010 בשעה 23:06

    רשומה עצובה. האלול קשה ומתיש, וחוויתי אותו ממש כמוך, ובדיוק באותו תזמון, אבל אחרי הצלילה לקרקעית חזרתי למעלה עם פנינה. יאללה סתיו.
    בקשר לפרימת כל מה שטוית עד כה- בתור מכשפה, אפילו לשעבר, את אמורה לדעת שלפעמים זה מה שצריך להיות, כואב ככל שיהיה. שחררי.

  4. shatal בתאריך 20/08/2010 בשעה 10:56

    מזדהה…
    כל פעם שאני חושב על טכסי העבר שהתפוררו ועל כך שאני לא מוצא זמן ואנרגיות לטכסים חדשים, אני נזכר בדבריו של אליפז לוי, שייעץ לכוהנים ולמלכים להשלים את חובותיהם בעולם (משפחה, כלכלה) לפני העבודה הגדולה, ונזכר בזה שעיקר העבודה עוד לפני.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *