ברוכה השבה הביתה

13/07/2006
נכתב על ידי

אני מאמינה שכולנו מסוגלים למעשי קסם ושינוי. למרות זאת, אני לא מאמינה שכולם נועדנו ללמוד את מסתורי המאגיה העמוקים, ואני בהחלט לא מאמינה שהשיטות הספציפיות של מסורת הכישוף שבמסגרתה אני פועלת – נועדו לכל אדם. מסיבה זו, מעולם לא הרגשתי צורך ללמד מאגיה להמונים. להיפך, אני תמיד מרגישה צורך לגונן על הידע מפני אנשים שלעניות דעתי, אמורים להתעסק בעניינים אחרים.

הגישה הזאת לא מתקבלת תמיד בעין יפה. אפילו ההיסטוריה הקצרה של הבלוג הזה ראתה כבר כמה וכמה אנשים שאיבדו עשתונותיהם כשקראו את דבריי בנושא. תגובות ארסיות דומות אני מקבלת מאנשים ברחוב, בדואר אלקטרוני. הם תובעים שוויון הזדמנויות, ומתקשים להבין שהמאגיה היא לא מסגרת דמוקרטית. והאמת היא שלא תמיד אני מקבלת את החירופים והגידופים וההאשמות בשוויון-נפש. כבר כתבתי כאן בעבר, פעמים רבות מדי אני מרגישה כאילו אנשים אורבים לי בשיחים, creeping me out בדברים שהם אומרים לי, בהתעקשות שאני חייבת להם משהו, חייבת לענות על שאלות, ללמד אותם, לפגוש אותם, להיות חברה שלהם. הבטן שלי מתהפכת ואני מתגוננת על ידי השתבללות מהירה בתוך חומות ההגנה שלי.

לפעמים, התגובה היא לאו דווקא של כעס, אלא יותר של מבוכה ותהייה. שואלים אותי למה אני מפעילה אתר אינטרנט בנושאי מאגיה אם אני לא מעוניינת לשתף את הידע שלי עם אנשים. אבל האמת היא שאתר האינטרנט שלי לא מיועד בעיקרו לתלמידים פוטנציאליים. אני לא מיסטיקנית, ואני לא מוכרת שום דבר. אתר האינטרנט שלי מיועד בעצם לאנשים מן הישוב, ומציג את המאגיה מבלי ללמד את סודותיה. גם בבלוג, אני לא מספרת את חוויותיי הפרטיות על מנת ללמד כישוף. ממילא אי אפשר ללמד כישוף באינטרנט. ממילא אני חושבת שמתוך רבבות אנשים, אולי אחד מסוגל לחוות את המסתורין של המוות והלידה מחדש. אני בעצם כותבת על מנת לאפשר לאנשים הצצה לתהליך המאגי.

למה? זו שאלה טובה. כבר שלושה ימים אני שואלת את עצמי מה מקור הצורך שלי להציג אירועים מן התהליך המאגי לאנשים שהכישוף אינו מרכז עולמם ולעולם לא יהיה. אני לא בטוחה בתשובה, עדיין. נדמה לי שחלק מזה נובע מן הרצון העז שלי לעזור לאנשים. זה חלק מהייעוד שלי בחיים כמכשפה הרי: לסייע, לתמוך, להדריך, להראות לבני-אדם איך אפשר לחולל שינויים אדירים בחייהם. זו בעצם סיבה קצת אגואיסטית לחשיפת התהליך המאגי.

לולא הכתיבה, הייתי מצטמצמת לעשייה מאגית ורוחנית עבור הקהילה שלי וסביבת המגורים שלי בלבד.  במצב הנוכחי, לעומת זאת, גולשים קוראים את אתר האינטרנט שלי או את הבלוג, פונים אליי עם הסיפור הפרטי שלהם, ואני מרוויחה עוד אפשרויות להושיט עזרה, לצמוח, לראות צמיחה של אחרים, לחיות חיים של מכשפה. (המחיר הוא שלעיתים קרובות מדי אתקל במישהו שיתרגז מחוסר הנכונות שלי לשתף ידע מאגי, יתנפל עליי בהאשמות, ויקרא לי מתנשאת וזונה-בת-זונה. אבל בסדר, אוקיי. אני מתמודדת, בדרכי שלי.)

אבל יש עוד סיבה. אני מספרת על חיי היומיום שלי כמכשפה עבור אותו אדם אחד מרבבות. עבור אותו אחד שכן מסוגל לחוות את המסתורין, שכן ראוי ללמוד את רזי הכישוף העמוקים, ושכן יכול לממש עד הסוף את הפוטנציאל המאגי הטמון בכולנו. אם חיי-אותו אדם הם ים סוער בלילה חשוך, אז כל מעשיי — כולל הכתיבה — הם המגדלור. אפילו שפעמיים ביום אני שואלת את עצמי למה לכל הרוחות אני צריכה את זה, ולמרות המחיר, למרות הבדידות שם במגדל, אני יודעת שמישהו צריך להאיר את הדרך עבור ספינות המחפשות את החוף.

תמיד עוברת בי צמרמורת כשמגיעה הספינה. מכשפה פוטנציאלית אף פעם לא תובעת תביעות ולא באה בדרישות. היא לא מבקשת ללמוד מאגיה בכלל. היא בטח לא מספרת לי מה חובותיי כלפיה, ולא קובעת לי איך לחיות את חיי. היא פשוט שואלת אותי שאלה. השאלה הנכונה, שאלת המפתח. תמיד אני מחסירה פעימה כשאני שומעת את השאלה. אני מחייכת, מנסחת תשובה בזהירות-בזהירות, משתדלת להסתיר את הדמעות, ומתאפקת שלא לומר לשואלת, ברוכה השבה הביתה.

תגובות באמצעות פייסבוק

תגובות

תגיות:

2 תגובות לרשומה ברוכה השבה הביתה

  1. גדל בשדה בתאריך 13/07/2006 בשעה 14:50

    אחחח… ברוכה הבאה. התגעגעתי. אוהבת את הרטט שלך, את ה”ביט” הפועם הזה.
    ממכר. וגם מכר. familiar. אני שמחה. שמחה שאת נרגשת, שמחה שאת חיה את הדואליות שבלהיות פה ושם, בנשגבות ובקסם, בכאן ועכשיו, בעבר, ובתקשורת עם אנשים שזה תמיד מאמץ, אבל שווה.

  2. אלמוג בתאריך 14/07/2006 בשעה 06:43

    התשובה פשוטה, כול כך פשוטה ממש מונחת על המסך אך כמובן נסתרת…ממך…
    הרי זה די מובן שאשה אינטיליגנטית הרגילה כמעשה יום יום לנבור בין המילים עשויה לפספס בקלות את מה שמונח לפנה שחור על גבי לבן.


    ערב אחד דיברנו על מסעות באירופה, על פאבים באנגלייה, על נשים וגברים, וסקס. אני אמרתי, אני לא יכולה לאהוב גברים שעוסקים במאגיה. אני רוצה לחזור הביתה לאיש שלא מהלך בין העולמות. לישון בזרועות איש יציב ופשוט-נפש, שעצם נוכחותו החומרית תפוגג את השפעת הקסמים והשדים והרוחות. אני רוצה מישהו שלא יודע את שמות שומרי המגדלים, ולא יודע ללחוש לחשים. אני רוצה בחור נורמלי.

    אבל ד’ צחק. הוא אמר לי, זאת לא הבעיה האמיתית שלך. את פשוט לא פגשת אף גבר שמשתווה לך מבחינה מאגית. ברגע שהם שוטחים את התיאוריות הרעועות שלהם בפנייך בבטחון עצמי מופרז, את מפסיקה לכבד אותם, ומאבדת עניין. את לא רוצה מישהו נורמלי, את רוצה מישהו שתוכלי להעריך. אני נרעשתי לשמע האבחנה. מה פתאום! אמרתי. הזכרתי לד’ שורה ארוכה של מכשפים חכמים ממני שפגשתי במהלך השנים. חלקם חברים, חלקם היו מורים שלי, אפילו. ד’ צחק שוב ואמר, יופי חוכמולוגית, הם כולם הומואים, חוץ מאחד נשוי, וזקן מספיק כדי להיות הסבא שלך.”

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *